מדורים ובלוגים

שקר כלשהו: מכבי תל אביב תשקר לעצמה אם תצא מעודדת מההפסד מול ריאל מדריד

קבלת החלטות רעה בהתקפה, מחסור חמור בחוכמה בהגנה. מכבי תל אביב יכולה לצאת מעודדת מהפייט מול ריאל מדריד, אבל רק אם היא רוצה להמשיך לשקר לעצמה. שי האוזמן מסכם עוד מפלה בצהוב

14/01/2017
מכבי תל אביב יכולה לצאת מעודדת, אבל זה סוג של שקר(צילום: GettyImages)

שניה לפני שאנחנו צוללים לניתוחים שונים ומשונים, אפשר לייחס את ההפסד של מכבי תל אביב אמש (גם) לסטטיסטיקה אחת פשוטה. בחמשת הפסדיה העונה, קלעה ריאל מדריד ב-27% מחוץ לקשת שלוש הנקודות. את המחצית הראשונה אתמול היא סיימה עם 5 מתוך 17 לשלוש נקודות – שזה יוצא 29%. בנצחונותיה העונה, לפני משחק הגומלין מול מכבי, פגעה ריאל ב 40% בזריקות לשלוש. את המחצית השניה אמש היא סיימה עם 42%. ועכשיו תרגום קל: ריאל מדריד פשוט החטיאה פחות זריקות פנויות בעשרים הדקות שהכריעו את המשחק. וכשהיא מחטיאה פחות זריקות פנויות, היא לא מפסידה.

מכבי תל אביב יכולה לצאת מעודדת ממשחק ההפסד אמש בבירת ספרד, עם דגש על המילה יכולה. רוצה לומר – רק אם היא בוחרת להמשיך ולשקר לעצמה. למעט המשך ההתרשמות מרמת הכשרון של קווינסי מילר, קשה להצביע ולו על נקודה אחת שבו צעדה מכבי קדימה לעומת משחקי נפל קודמים. אז נכון, מכבי אמנם הצליחה לתפוס יריבה עדיפה ומנומנמת ולגרור אותה לקצב ולתוצאה שאינם נוחים לה. אין בכך כדי להצביע על איזשהו בסיס או איפיון שמגדיר את הקבוצה של בגצקיס. כל שיש בכך, אם בכלל, הוא ללמד על התאמות מסוימות שמתאימות ליריבה מסוימת בערב אחד מסוים. כאנדרדוגים מובהקים ומפוחדים, הצליחו איכשהו הצהובים ליישם את משנתו המיתולוגית של אפי בירנבוים (המיתולוגי): להאט ולשבש את קצב ושטף המשחק, להגיע למחצית בפיגור קטן ולנסות לעקוץ לאחר מכן, כשהפייבוריטית נכנסת ללחץ. העניין הוא שתאוריה זו נתמכה בכך שכך שברגעי האמת יעמדו לרשות קואץ' בירנבוים שחקנים מנוסים ו/או אינטיליגנטיים. ועל זה בדיוק רציתי לדבר אתכם הפעם, גולשים יקרים.

רבות דובר על בניית הסגל הצהוב השנה. על בחירת הזרים ליהגנו. על עמדת הרכז טרחנו. על עמדה מספר 5 ברברנו. לפני הכל, ועם כל הכבוד לעמדות השונות ולמאמנים השונים, קבוצה מנצחת – ובטח קבוצה אלופה, נשענת לרוב על שחקנים בעלי אינטיליגנציית משחק גבוהה. ולא מדובר כאן על מבחני אייקיו, כי אם חכמת כדורסל. תסתכלו לרגע שוב על סגל השחקנים שהולחם השנה עבור הקבוצה ששואפת להחזיר עטרה ליושנה, ותגידו בעצמכם כמה מהם נראים בעיניכם ככאלו שמבינים את המשחק. כאלו שאתם תגדירו, בעין בלתי מזוינת, כשחקנים בעלי אינטילגנציית משחק גבוהה. את תוצאות הבדיקה הסובייקטיבית שערכתם בעצמכם אתם מוזמנים לכתוב ולהפיץ.

אתמול הדבר בא לידי ביטוי בקבלת ההחלטות של שחקנים מרכזיים במצבים קריטיים של המשחק. למשל באופן ובעיתוי שבו בחר ויקטור ראד להשתעשע עם תרגילי שליטה בכדור או כאשר בחר להרים שלשה מהירה לאחר ריבאונד התקפה שקטף בעצמו, פחות משתי דקות לסיום המשחק. למשל בהחלטות שגרמו לקווינסי מילר לאבד ארבעה כדורים. ולא דיברנו כאן עדיין על אינטילגנציה הגנתית של שחקן כזה או אחר, כי שם המצב גרוע לא פחות.

עוד בנושא:

יורוליג: מכבי תל אביב הפסידה 80:75 לריאל מדריד
איינארס בגאצקיס: "הפסד כואב, לא טעיתי כשסמכתי על סוני ווימס"
יורוליג: צסק"א מוסקבה דרסה 64:101 את מילאנו

טוב לדעת (מקודם)

הטיפול הטבעי שמנצח את כאבי הברכיים - בלי לצאת מהבית

מוגש מטעם אפוסתרפיה
שחקן מכבי תל אביב קווינסי מילר. Emilio Cobos, GettyImages
אין משמעת, אין אינטליגנציית משחק. קווינסי מילר(צילום: GettyImages, Emilio Cobos)

סוני ווימס, להבדיל, הוא שחקן שכן מבין עניין. לפחות לעניות דעתי המרודה. הבעיה איתו היא אחרת. כאשר הוחתם אחר כבוד עוד במהלך העונה שעברה, התהייה המרכזית לגביו נגעה לעמדה שבה הוא משחק. כאן חלוקות הדעות, כאשר מאמנים גדולים כמו אטורה מסינה או דימיטריוס איטודיס לא רואים בהכרח עין בעין. שלא יובן לא נכון: ההבדל המהותי בין עמדה מספר 2 לבין עמדה מספר 3 איננו גדול כפי שנוטים לייחס. הדבר תלוי בעיקר בשיטת המשחק. העניין המרכזי כאן איננו בהכרח ההגדרה, אלא מידת ההשפעה. סוני ווימס רוצה להיות זה שמקבל את ההחלטות. זה שמייצר מכדרור וממצבי פיק אנד רול. מכבי תל אביב הנוכחית החליטה להיעתר לרצונותיו, שלא לומר להיכנע לגחמותיו, וסביר להניח שבכך טעתה. ווימס יכול להצטיין ואף לייצר לעצמו ולאחרים כאשר הוא משחק לצידם של מקבלי החלטות ועוגנים דומיננטיים. (כנראה ש)לא במצב שבו הוא הוא זה שמלוהק בעצמו לתפקיד העוגן הדומיננטי. ליהוק שגוי, בתאטרון או בכדורסל, יכול לגרום לשחקן טוב לשחק רע. ובמקרה של ווימס, עלול הליהוק המוטעה לגרום גם לאחרים לשחק רע ולגרום לקבוצה להיראות רע.

עכשיו זמן בגצקיס. שלושה משחקי יורוליג + מספר משחקי ליגה וגביע אל תוך הקדנציה של מאמן מספר 4, וקשה להבין לאן בדיוק האיש חותר. מצד אחד אפשר לטעון שהלטבי מצוי עדיין בשלב ניסוי ותהייה, או שמא ניסוי וטעייה. מצד שני, אין לאף אחד כאן זמן לבלוני ניסוי. על נושא הישראלים כבר דיברו מספיק, כאשר די ברור שמבחינתו מדובר בחלקי חילוף ותו לא. או אולי צריכים לומר שעמדת הרכז, בעיקרה, מורכבת ממספר חלקי חילוף. די.ג'יי סילי שימש כרכז (לפחות תאורטית) משך כל הרבע הרביעי במשחק הנצחון מול דרושפאקה. אתמול הוא זכה לכחמש דקות וחצי. גל מקל זכה עד כה לעדיפות ברורה, לפחות על פני יוגב אוחיון. אתמול נשלף דווקא האחרון על פני מקל, מיד לאחר פציעתו של גאודלוק בתחילת הרבע השלישי. ושיחק לא רע בכלל. אוחיון שיחק בצורה אסרטיבית למדי ובשמונה הדקות בהן ניהל את ההצגה עברה מכבי ממצב של מינוס אחד ועד ליתרון בן חמש נקודות. ומרגע זה סופסל עד לסיומו של המשחק.

אחרי הנצחון בשבוע שעבר, ניתן היה לחשוב שאפשר להסיק כמה מסקנות ולקבל כמה תובנות לגבי האופן שבו יראו הדברים מעכשיו. גם על דרך השלילה. ההחלטה של בגצקיס מול דרושפאקה לפתוח את הרבע השלישי עם גאודלוק כרכז התבררה כהרת אסון, מה שלא מנע ממנו לחזור עליה גם מול ריאל מדריד. יתרה מכך, הפעם פתח גאודלוק גם את הרבע הרביעי, והפעם כמוביל כדור יחיד (!) ולצידו לנדסברג וסמית' בעמדות 2 ו-3. מצד שני, נראה היה שמטרת ניהול החילופים במהלך המשחק הקודם היא לאתר את החמישיה הנכונה ולרוץ איתה בדקות בהן מוכרעים משחקים. כך, למשל, סופסל גאודלוק ב(כמעט) עשר הדקות האחרונות מול הקבוצה של בלאט. כך, למשל, הלכו עם ועל ווימס כמקבל ההחלטות ועל צירבס כסנטר באופן רצוף. הפעם ביצע בגצקיס שלושה חילופים כבר לאחר כשלוש דקות וחצי, למרות שהוביל. ואם מחפשים את השחקן הנכון כדי לבצע את הפעולות החשובות, קשה להסביר כיצד ולמה הוחלט להריץ תרגיל דווקא לסוני ווימס עם שתי דקות וחצי לסיום ולאחר עצירה במשחק – במסגרתה אמור וחייב המאמן להבהיר מה עושים עכשיו, זאת למרות משחק נוראי של ווימס בכלל ולאחר שאיבד כדור חצי דקה לפני כן בפרט.

עם כל הכבוד ליצירתיות של בגצקיס, שהציג לראווה חמישיה פותחת מפתיעה וקופצנית, שלא לומר החמישיה האתלטית ביותר בהיסטוריה המפוארת של מכבי, עם ראד ומילר בעמדות הפורווארד, הדבר לו זקוקה מכבי יותר מכל כעת הוא למעט הגיון, סדר ושיטתיות באופן שבו היא מנהלת עצמה על המגרש. התקפית והגנתית. אגב, אם מכבי חושבים שההבדל בינם לבין ריאל מדריד נעוץ רק בסגל השחקנים, אז גם כאן טעות בידם. לריאל מדריד יש מאמן מהטובים ביורוליג ושמו פבלו לאסו. למכבי, עד שלא יוכח אחרת, אין.

נפרד מהמועדון. בדש(צילום: ברני ארדוב)

לסיום, הערה קטנה בעניין התפטרותו של חגי בדש, מי שהיה מנכ"ל מכבי תל אביב. לאחר הודעתו, טרח מי שטרח במועדון הצהוב להפיץ ולייצר מתקפת יח"צ שמטרתה להגן על שמה הטוב, נניח, של הממלכה. דאגו שם להסביר שמעולם לא סורבה בקשה שהגיש בדש, דאגו לרמוז שהוא לוטש עיניים לג'וב אחד ודאגו גם להדגיש עד כמה הופתעו ונפגעו מהחלטתו. האמת? הדברים הללו בעיקר מעציבים, תוך שהם מלמדים שוב עד כמה חמור מצבה של האימפריה הצהובה, ועד כמה שעיניהם של הבוסים הצהובים קהו מכדי לראות ולהבין את הנזק השיטתי והחמור שהם גורמים לפרויקט חייהם. גם אם עומדות בפניו של בדש אפשרויות עסקיות אחרות, הדבר איננו רלוונטי. בדש, אחד שעשה כמה דברים בחייו, הבין בכמה חודשים שמכבי תל אביב היא תאגיד חולה, שלא לומר חולה אנושות. שלא רק שלא ניתן לשנות ולייצב את תהליך קבלת ההחלטות, אלא שאין שם תהליך קבלת החלטות. וכל עוד הם הבוסים, גם לא יהיה תהליך קבלת החלטות בעתיד.

מכבי תל אביב איננה זקוקה למנכ"ל חיצוני כדי לייצר תכנית רב שנתית לשדרוג המערך הניהולי שלה. את כל זה אפשר לפתור בהחלטה אחת, פשוטה אך כואבת. שמעון מזרחי ודיוויד פדרמן הקימו תחת ידיהם את אחד מפלאי הספורט הגדולים בעולם. תאהבו את שיטותיהם או תבוזו להן – עם עובדות מיותר להתווכח.

כעת זמנם לזוז הצידה, למכור את חלקם במועדון ולעלות ליציע הכבוד.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully