מי חושש מוועדת חקירה בנושא הפועל תל אביב: סיכום המחזור

ביום שישי שודרה בערוץ 10 כתבה אודות איש העסקים מאיר שמיר והאיומים המחשידים שהוא סופג מהעולם התחתון. הכתבה שהעלתה באוב דמויות כמו תומר סיני לא חידשה יותר מדי, אבל לאנשים שהכדורגל כאן יקר באמת זה עשה כואב בבטן. ברגע אחד, בין עוד אזכור של תומר סיני וגל חצור, הבנת איך מועדון מפואר, מועדון חשוב, מועדון משפיע, כמו הפועל פתח תקוה נעלם לגמרי מהנוף.

העובדה הזו היא כל כך מובנת מאליה, עד שצריך בעיטה מהסוג הזה בבטן כדי להיזכר שלא מדובר בעוד משהו טריוויאלי שאפשר לעבור עליו הלאה. הרי לא במקרה אנשים טובים שיכלו להציל את הפועל פתח תקוה לא התקרבו אליה, ותומר סיני דווקא כן. מועדון שהוא עבר, הווה ועתיד עבור עשרות אלפי אנשים שאוהבים את הקבוצה יום יום, פשוט איננו. איננו. הכתבה לא הבהירה מה היה שם באמת, אבל תחושת חוסר הנוחות לא הרפתה. מי שחשב באותם ימים שאלו הצרות של הפועל פתח תקוה, גילה אותן אחר כך בנתניה, הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים.

עוד בנושא

הסעיף שפוצץ את העסקה: יוחננוף נחשף לתביעות של עד 30 מיליון שקל
מכבי תל אביב: שחקנים מאשימים את ג'ורדי, חמישה שחקנים יעזבו בינואר?
אופטימיות בבית"ר ירושלים: "אפשר לקחת את הניצחון הזה ולהרים את העונה"
לייפציג שחררה את עומר דמארי. החל משא ומתן עם מכבי חיפה

אולי היה זה התזמון של הכתבה שיצר את המועקה, ואולי זו הסמיכות למה שקורה היום בהפועל תל אביב. הקומדיה על אליהו אליהו שהדיה המביכים עדיין איתנו. אבל הקלות שבה עוברים כאן ראשי הכדורגל לסדר היום על היעלמות של מועדונים ובעלים היא לא משהו שאנחנו צריכים להקל בו ראש. לא סתם ראשי ההתאחדות והמנהלת עדיין לא פצו פה על הטרגדיה שמועדון כמו הפועל תל אביב עובר. בשנה האחרונה אנחנו נחשפים מדי יום לפשעים הספורטיביים והלא ספורטיביים שנעשו בהפועל תל אביב. המילה "מחדל" כבר קטנה מלהכיל את הזוועה שיוצאת לאור. ועדיין, איש מראשי ההתאחדות או המנהלת עוד לא הגיש תלונה במשטרה. בקשה בסיסית לחקור את מה שעוללו למועדון שעד לפני 6 שנים היה בליגת האלופות

אבל עזבו תלונה במשטרה. המשטרה כבר אכזבה את הספורט הישראלי עשרות פעמים. מדוע עוד לא הורו על פתיחתה של ועדת חקירה בנוגע לפשעי הבעלות הפרטית בכדורגל הישראלי? רק בשנה האחרונה התרחשו שתיים מהפארסות הכי מביכות שידע הענף. נוכל כמעט קנה את מכבי נתניה, לא לפני שהיו אנשים שאמרו שברגע שנגלה את שמו של הרוכש נבין שהיהלומים ניצלו. והיום זו הפועל תל אביב. על פארסות קטנות מאלו בנבחרת ישראל הקימו כבר מספיק ועדות. לא ברור למה לדעת ראשי הספורט בארץ אי עלייה למונדיאל או יורו היא צרה הרבה יותר גדולה מהיעלמות של מועדון בכיר שהוא כל החיים עבור הרבה מאוד אנשים בישראל. כאן מחריבים ליגה שלמה. כישלון של הנבחרת הוא מובן מאליו.

האמת שהסיבה לכך היא די ברורה. ועדה חקירה של נבחרת ישראל היא רייטינג. היא קידום יחסי ציבור. מירי רגב, למשל, לא תתערב בנושא הפועל תל אביב למרות שזה תפקידה כי לא יוצא לה מזה שום דבר, וספק אם היא יודעת מי זה אמיר כבירי ומי זה שאול קוטלר. ראשי ההתאחדות או המנהלת לא יקדמו חקירה של עצמם. הם יודעים שהאשמה היא מנת חלקם באותה מידה. הם מעדיפים שתגיבו לזוועה הזו כמו שהגבתם לזוועה שהתרחשה בהפועל פתח תקוה. שתגידו שזה לא צרות שלכם, ותמשיכו להביט מהצד. אבל מה שקרה בקיץ האחרון במכבי נתניה ומה שקורה בחורף הזה בהפועל תל אביב, מתגלגל לעברה של הקבוצה הבאה. הכתובת הזו והאזהרה לעתיד מרוססות בענק על קירות הפועל פתח תקוה, אותה כבר הצלחתם לשכוח. רק ועדת חקירה אמיתית שתדון בבלמים שלא עצרו את האסון בהפועל תל אביב תוכל, אולי, למנוע את המקרה הבאה.

ראשי ליגת העל רוצים שתחשבו שגם אתם אשמים בקטסטרופה. לא הוועדות שהתירו את כל ההעברות הבעלות בהפועל תל אביב, לא בקרת התקציבים שאישרה את כל המספרים והסיבה שבגינה אורליצקי קיבל את הג'וב בעבר. לא. לא. אתם הרבה יותר אשמים מהם. אוהדי הכדורגל שמקללים את הבעלים, שיורדים לחייהם, שלא מעריכים את מה שהם עושים למענכם. אתם שלא אומרים תודה על ניהול כושל של מועדון, על מחירי כרטיסים מופקעים, על יחס מזעזע במגרשים. אתם, רק אתם.

שתי דוגמאות לתבנית המחשבתית המסוכנת הזו התרחשו רק לא מזמן. חיים רמון התייצב באולפן ערוץ הספורט, ובזמן שאוהד מסוגו אמור לעזור בקידום מכירה של מועדון בעת הקריטית הזו, הוא הבריח את הקונים והסביר איך אוהדי הקבוצה הם אלה שגירשו את כל הבעלים שהיו והם אלו שלא ייתנו למישהו אחר להיכנס להפועל תל אביב.

אבל אם חשבנו שרק חיים רמון הכושל והגרוע מסוגל לנפק מפגן כזה של חוסר אחריות ומודעות עצמית, הגיע השבוע סתיו שחם ורמס כל גרגיר של כבוד שעוד נותר בהפועל כפר סבא, אחרי שפלרטט עם הפועל תל אביב והתמזמז איתה ממש מול עינה של אשתו המקורית. ברחוב, ליד כולם, כשכל העולם מסתכל. ואחרי זה הוא מתפלא למה האוהדים פותחים נגדו במחאה.

הם פתחו נגדו במחאה, מאותה סיבה שאוהדי הפועל תל אביב מחו נגד רמון, ואוהדי בית"ר מחו נגד טביב ואוהדי הפועל פתח תקוה מחו נגד הבעלים הקודמים שהיו להם. החיים שכל הסתיו שחמים למיניהם מציעים לקבוצות הכדורגל הם לא משהו שקשה לוותר עליו. לא שתרבות הקללות מבורכת או מקובלת, אבל אוהדים לא יוצאים ברוב המקרים למחאות מבלי לדעת מה הם הולכים להפסיד. כי אין להם מה להפסיד. מה יש לאוהד הפועל כפר סבא להפסיד במקרה הספציפי שלו? בעלים שלא מכבד את הקבוצה שלו, חושב שהכל מותר לו ומגיע לו, וגם מתגאה שהוא מרוויח כסף מדי פעם למרות שהקבוצה שלו יכולה עוד להתחזק. אם אלה החיים, עדיף למות.

כל הסתיו שחמים למיניהם רוצים שתשכחו את הפרט החשוב מכל: אוהדים מתנהגים לפי איך שהמועדון שלהן מנוהל, לא להפך. הם אלה שמגיבים למציאות. הם לא המציאות עצמה. הנה, תראו בבאר שבע, בעלים אחראית ורצינית יצרה מציאות שבה אוהדים בוחרים להתנהג אחרת. וכך גם במכבי תל אביב. כך גם במועדונים סוררים כמו בית"ר. ברגעים המעטים שהיה למועדון הזה בעלים ראוי ורציני, האוהדים לא נשכו אותו. ארקדי גאידמק מימן פחות או יותר את סכנין בזמן שהוא היה בבית"ר, ואיש לא אמר לו מילה ביציע. אוהדי בית"ר ידעו שיש להם מה להפסיד. היום זה שונה.

אם כל נושא הבעלות הפרטית היה עובר בדיקה רצינית דרך ועדה בלתי תלויה שתדון בבעיות, יותר אנשים כמו אלונה ברקת ומיטש גולדהאר היה נכנסים ויוצרים מציאות שבה האוהדים יודעים להתנהג. הבעיה שכל מי שאמור לשפר זאת מעדיף שתמשיכו להאשים את האוהדים ולצייר אותם בתור מי שמבריח מכאן בעלי קבוצות רציניים.

מעניין על מה חשב רן בן שמעון בלילה שלאחר הניצחון על מכבי תל אביב. והאם תהה בין הסדינים - איך לא הקשבתי לאנשים שאמרו לי שדוד קלטינס הוא ההווה והעתיד של בית"ר ירושלים. שהוא באמת השחקן שסביבו צריך לבנות את המועדון. אמיץ, מסור, ווינר, עובד קשה ולא בוכה לאיש.

קלטינס הוא מה יש לבית"ר להציע בעידן של הפועל באר שבע ומכבי תל אביב. בעידן שבו משלמים מיליוני יורו על שחקנים, קלטינס הוא הדוד היחיד שבית"ר יכולה להעמיד מול גוליית. הוא הדוגמה לפיה המועדון צריך לעבוד. הוא צריך להיות ראש השיירה.

אם מכבי תל אביב היתה זהבי והפועל באר שבע היא בוזגלו, בית"ר צריכה להיות קלטינס. כשבית"ר משחקת כמו קלטינס היא מפתיעה את כולם ומפילה חומות. וכשבית"ר משחקת כמו בן שמעון, היא נראית כמו קרית שמונה ביום רע.

לכאורה, אליניב ברדה צריך לחשוש מאוד עם החזרה שלו לפעילות בהפועל באר שבע. הקבוצה במובן מסוים ברחה לו. היא מסתדרת בלעדיו, היא מנצחת וכובשת גם כשהוא חסר. המהפכה מתקדמת, אבל המהפכן הראשי כבר לא נחוץ. לכאורה.

היום ברדה יכול לראות את הדברים בצורה קצת אחרת. כי עם כל מה שנאמר, באר שבע עדיין לא מצאה סקורר ברמה שהוא היה בה בעונה שעברה, למרות כל השיאים החדשים שלה. עדיין היא לא מצאה את החלוץ שאי אפשר להזיז אותו מהעמדה הזו.

היום המנהיגות של ברדה פחות נחוצה. היום ברדה יכול להרוויח מחדש את המקום שלו דרך עבודת החלוץ. המהפכן אולי לא נחוץ, אבל חלוץ ברמה אחרת מאלו ששיחקו עד כה ימצא את מקומו בהרכב.