"זה היה רק מזל", אמר אוליבייה ז'ירו על השער המדהים שלו לרשת קריסטל פאלאס בבעיטת עקרב, ואי אפשר היה לצפות לתגובה אחרת, כי אין הרבה שחקנים צנועים ממנו. חלוץ ארסנל רגיל לספוג ביקורות לאורך הקריירה, בכל מקום אליו הגיע, אבל תמיד היה ונשאר המבקר החמור ביותר של עצמו. "תמיד היו לי ספקות לגבי היכולת שלי. אני זקוק לזה על מנת להמשיך להשתפר", הוא אמר לפני מספר חודשים בראיון מרתק לעיתון לה פריזיאן. התהיות האלה גורמות לו להיות שאפתן ולא להסתפק במועט. זה הדלק שלו.
גם במונפלייה שרקו לו בוז
והרי איך יכול להיות אחרת? ז'ירו לא נולד עם כפית זהב בפה ונאלץ לפלס את דרכו לצמרת בנסיבות לא טריוויאליות. קחו למשל, את היחס לו זכה בגרנובל. במשך שנים צמח ז'ירו באקדמיה של המועדון הקטן בהרי האלפים בדרום מזרח צרפת, אבל לא נחשב לבעל פוטנציאל כלשהו, ומאמנים אף התקשו לאתר עבורו את התפקיד המתאים על המגרש. את החוזה המקצועני הראשון הוא קיבל רק בגיל 21, וגם אז לא זכה להזדמנויות רבות בהרכב בליגה השנייה. אז הוא העדיף לצאת בעונת 2007/08 להשאלה באיסטר הזעירה בליגה השלישית, הבין סוף כל סוף שהוא אמור להיות חלוץ מרכזי וכבש 14 שערים. במקביל, עשתה גרנובל היסטוריה והעפילה לליגה הבכירה. ז'ירו שב למועדון עם תקוות גדולות, ושמע מהמאמן מחמד בז'דארביץ' שאין לו מה לחפש. "אתה לא מתאים לליגה הראשונה", נאמר לו.
הוא היה אז כבר כמעט בן 22, ושחקנים בגיל כזה עלולים להישבר כאשר מצהירים בפניהם שאין להם עתיד בכדורגל מקצועני. לא ז'ירו. הוא הלך לטור בליגה השנייה, ואפילו שם האוהדים לא ממש הבינו לשם מה הגיע. הוא שמע הרבה התבטאויות לא מחמיאות, אבל המאמן דניאל סאנצ'ז, חלוץ עבר בעצמו, תמך בו, וז'ירו התפוצץ בעונתו השנייה. הוא סיים כמלך השערים עם 21 כיבושים ונחטף על ידי מונפלייה. סגנו אגב, היה אנתוני מודסט, שלא הוערך כלל אף הוא עד אז. בימים אלה הוא קורע רשתות בקלן .
גם במונפלייה לא אהבו את ז'ירו בהתחלה. הוא עבר תקופות ארוכות בלי לשים את הכדור ברשת, והאוהדים איבדו את הסבלנות. "זה לא פשוט, אבל לכולם יכולה להיות בצורת, אלא אם קוראים לך ליאו מסי או כריסטיאנו רונאלדו. בטווח הארוך זה צריך להתאזן. שמתי לעצמי מטרה להבקיע לפחות שער בכל שני משחקים", אמר אז החלוץ. בעונתו השנייה בלבד בליגה הבכירה הוא התעלה על הציפיות של עצמו, וכבש 21 שערים ב-36 משחקים בדרך לזכייה סנסציונית באליפות. ארסן ונגר שילם תמורתו 12 מיליון יורו, ומאז הוא מבקיע ומתמודד עם אינספור ביקורות באצטדיון האמירויות, על אף נתוני הבקעה טובים ויציבים למדי. זהו גורלו.
לא בקונצנזוס הלאומי בצרפת
המצב בנבחרת הלאומית לא שונה. ז'ירו אף פעם לא היה בקונצנזוס בקרב האוהדים והפרשנים בצרפת, ולקראת יורו 2016 המצב החמיר בעקבות הניפוי השנוי במחלוקת של קארים בנזמה. לכוכב ארסנל לא היה, כמובן, כל קשר לשערורייה המפורסמת של חלוץ ריאל מדריד והקלטת הלוהטת של מתיו ולבואנה, אבל ביציעים היו שסימנו אותו כאשם בחסרונו של בנזמה. וכך, ימים ספורים לפני פתיחת הטורניר, ספג ז'ירו שריקות בוז צורמות בנאנט במהלך משחק ההכנה מול קמרון. "הבנתי שהם לא היו נגדי, אלא בעד בנזמה. הם רצו אותו והתנפלו עלי. נכון, לא היה קל להשלים עם היחס הזה, אבל התמודדתי עם זה גם בעבר", אמר ז'ירו בפילוסופיות.
והוא ענה לכולם באליפות אירופה. ז'ירו נגח את השער הראשון של הטורניר במשחק הפתיחה מול רומניה, בישל את שער הניצחון של אנטואן גריזמן בשמינית הגמר מול אירלנד והשלים צמד בחגיגה נגד איסלנד ברבע הגמר. לא רע בשביל שחקן שנוי במחלוקת, אבל השבחים הלכו בעיקר לכוכב אתלטיקו מדריד, ובשורה התחתונה הכל הסתיים בפיאסקו מול פורטוגל בגמר. ההתרסקות היתה קשה לעיכול, והיא השתלבה היטב בשנה הקשה ביותר של ז'ירו מאז נשלח לכל הרוחות מגרנובל.
בצורת ארוכה באביב, פציעה וספסל בסתיו
כאשר ציין את כניסתה של 2016, חלם ז'ירו להיות אלוף אנגליה ואלוף אירופה. בפועל, הוא נותר בידיים ריקות, וכישלונה של ארסנל במירוץ האליפות הונח הישר לפתחו. בינואר, כאשר הבקיע הצרפתי צמד בתיקו 3:3 מרתק באנפילד, היו התותחנים בפסגה. אחר כך הוא נקלע לבצורת הארוכה ביותר שלו בפרמיירליג, אשר נמשכה עד מאי, והבדיחות על חשבונו היו עניין שגרתי. כאשר הבקיע סוף סוף, זה היה מאוחר מדי. לסטר כבר הייתה אלופה. הזדמנות היסטורית פוספסה, וזו הייתה לכאורה ההוכחה לכך שתיירי הנרי צדק כאשר הצהיר בזמנו: "אי אפשר לזכות באליפות עם ז'ירו". לא לחינם חגגו הצהובונים את הידיעות לפיהן הציעה ארסנל את ז'ירו בתוספת כ-40 מיליון ליש"ט לנאפולי תמורת גונסאלו היגוואין.
אחרי היורו, קיבל ז'ירו חופשה והחל את ההכנות לעונה באיחור. זו הסיבה בגללה הפך, לראשונה אחרי ארבע שנים עם ונגר, לשחקן ספסל בתחילת העונה. הצרפתי ציפה שהדבר ישתנה כאשר ייכנס לכושר הפיזי הראוי, אך חוסר המזל המשיך לרדוף אותו. הוא הורחק על לא עוול בכפו כאשר נכנס כמחליף מול פריז סן ז'רמן בליגת האלופות בספטמבר, ואז נעדר במשך חודש וחצי בגלל פציעה. בינתיים התאהב המנג'ר בשילובו של אלכסיס סאנצ'ס כחלוץ מרכזי דווקא, ומעמדו של ז'ירו התערער עוד יותר.
וכך, אחרי שנים בהן נדרש להסביר מדוע ז'ירו משחק בהרכב, נדרש ונגר לתרץ מדוע הוא אינו מקבל הזדמנויות, כי תרומתו כמחליף הייתה מצוינת. בשלהי אוקטובר נכנס הצרפתי למגרש בסנדרלנד כאשר התוצאה הייתה 1:1, חגג צמד עם שתי הנגיעות הראשונות שלו בכדור והצעיד את התותחנים ל-1:4. חשובה עוד יותר היתה הכניסה שלו באולד טראפורד בנובמבר. מנצ'סטר יונייטד שלטה ללא עוררין, ז'ירו נשלח למערכה בדקה ה-73 ונגח את השוויון בדקה ה-89. ז'וזה מוריניו המתוסכל הגדיר את התיקו כהפסד וטען במרירות: "סוף סוף ונגר ניצח אותי".
"לוחם עם מנטליות נהדרת"
אלא שגם זה לא החזיר את הצרפתי להרכב, והנרי טען לשם שינוי שנמצא לו התפקיד הנכון. "ארסנל יכולה לזכות באליפות עם ז'ירו על תקן הג'וקר מהספסל", טען כוכב העבר. את החלוץ זה לא סיפק, והוא לא הסתיר את תחושותיו. "זמני עוד יגיע. המאמן תמיד תמך בי, גם בזמנים קשים, והוא ימשיך לעשות זאת. לא אשקר ברור שאני מאוכזב מהמצב, אבל המאמן יודע זאת. הוא מקבל את ההחלטות, ואני אלחם על מקומי. אני אף פעם לא בא בדרישות, אלא עובד ומצפה לשינוי. בסוף הוא ישתמש בי. נדבר בסוף העונה", הוא אמר בנובמבר.
והגישה הזו תאמה בדיוק את זו של ונגר. "זה נכון שהוא מתוסכל כרגע, והפתרון עם אלכסיס בחוד עובד טוב מבחינתנו, אבל הכעס שלו חיובי, וברור שהם יכולים גם לשחק ביחד", הצהיר המנג'ר לפני חודש. אז ז'ירו לא הרים ידיים. כמו בטור, כמו במונפלייה, כמו בכל הקריירה בארסנל ובנבחרת, הוא לא יתן לבעיות זמניות להסיט אותו מהמסלול. לכן השנה האומללה הסתיימה עם אקורד נהדר, עם שער ניצחון מאוחר על ווסט ברומיץ' במשחק האחרון של 2016, בו פתח לראשונה העונה בהרכב בליגה.
"אני מעריך מאוד את ז'ירו, כי תמיד יש לו מוטיבציה גבוהה", אמר אז ונגר, "יש שחקנים שמתחילים לרחם על עצמם כאשר הם לא משחקים, וכך הם רק מצדיקים את ההחלטה לספסל אותם. ויש לוחמים שתמיד מוכנים למשימה. אוליבייה הוא לוחם, ויש לו מנטליות נהדרת". לא פלא שהחלוץ היה שוב בהרכב במשחק הראשון של 2017, והשער המרהיב ממסירה של סאנצ'ס דווקא היה הפרס על הסבלנות.
אל תשכחו את המבצע מול נוריץ'
ברור שהיה בו אלמנט גדול של מזל, אבל המזל הזה הגיע לו בזכות, ולא רק בשל ההתמדה. ונגר אמר שלעולם לא ישכח את הכיבוש אתמול, והוא דיבר במונחים אלה גם על השער המיתולוגי לרשת נוריץ' ב-2013, שהוגדר כאחד המבצעים הקבוצתיים היפים בתולדות הפרמיירליג. ג'ק ווילשר הבקיע אותו, אבל ז'ירו היה שותף מלא וקריטי עם שתי מסירות גאוניות בנגיעה אחת ובכדורים האלה לא היה קמצוץ של מזל. הם היו תוצאה של כשרון טבעי, יכולת טכנית, ראיית משחק ונכונות למשחק קבוצתי. אלה תכונות שלא מזוהות עם חלוצים מרכזיים חסונים. אנשים שנוטים לזלזל בז'ירו לא שמים לב לאלמנטים אלה במשחקו. הוא נכס חשוב הרבה יותר ממה שמקובל לחשוב בחוגים מסוימים.
בגיל 31, לא יצליח ז'ירו לשנות את הסטיגמה לחלוטין. הביקורת תלווה אותו עד שיתלה את הנעליים, וגם הוא ימשיך לאכול את עצמו על כך שגיאה. ובכל זאת, לשער המופלא עשויה להיות השפעה על תדמיתו, והוא גם יקדם את החתימה הקרובה על חוזה חדש שיבטיח את המשך דרכו במדי התותחנים. מבחינה סטטיסטית, למרות כל הצרות, זו העונה הפורייה ביותר של הצרפתי ביחס לזמן המגרש הוא כובש בכל 70 דקות על הדשא בממוצע. אם יתמיד בכך כאשר ישחק בקביעות בהרכב, זה עשוי להיות מרגש. את 2016 הוא יעדיף לשכוח, אבל אולי 2017 תהיה הטובה בקריירה הלונדונית שלו?
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק