ציון לשב"ח: סיכום ה-1:1 של הפועל תל אביב בבאר שבע

למעקב אחרי יוסיפון בפייסבוק

מספר 1: אביחי ידין

מה היתה הדקה: 77, 78. הרוש נתן (הצלת מחזור מול שהר), הרוש לקח (בישול לשהר). ערב טיפוסי של השוער - הצלות נהדרות לצד הזית משחק - ומצד שני: שער שמיני לחלוץ, השתווה לטב"ח2, רק וואקמה (9) מעליו.

הכי צפוי שיש: כרטיס צהוב לבן רייכרט. שביעי של הקשר העונה - מלך הצהובים של ליגת העל. שוקינג!

עוד בנושא

הפועל באר שבע חילצה 1:1 ביתי מול הפועל תל אביב
ברק בכר: "זה טבעי שיש עצבים, לרגע לא אמרנו שהסיפור גמור"
גיא לוזון: "כיף לי, טוב לנו כאן, צריך להצדיע לשחקנים"

דולי מנגה לא צריך ויזה בתוקף כדי לספר את כל הסיפור. הזר היחיד שמשחק כדורגל בהפועל תל אביב, שוהה בלתי חוקי, הגיע בסיום ליציע האורחים כדי לחגוג 1:1 מדהים. האוהדים התרגשו מדולי ודולי הוריד חולצה וזרק אותה בהתלהבות לעבר הטריבונה. הוא קד בפניהם, הודה להם והסתובב, עירום למחצה, בדרך לחדר ההלבשה.

אז, באמצע הדרך, פגש את איש המשק של המועדון. איש המשק דיבר בתקיפות - תנועות ידיים שנראו כמו "מדוע לעזאזל בתקופת צנע כה מובהקת אתה מרשה לעצמך להשליך חולצה אותנטית?". מנגה חייך במבוכה, השיב בתנועות ידיים שנראו כמו "שמע האימגריישן על הצוואר שלי ואתה דואג לפאקינג חולצה?" והמשיך לחדר ההלבשה. איש המשק הלך לכיוון היציע, ביקש מהאוהדים את החולצה של דולי, וזו נזרקה אליו מיד. כשמתגייסים, אז עד הסוף, אפילו אם זה מצדיק ויתור של אחלה סובניר - חולצת כדורגל של שוהה בלתי חוקי בעונת אולי פירוק.

זו הפועל "לוזון" תל אביב של 2016/17. דקה אחרי שהפכה לישראלית הראשונה שלוקחת נקודות בטרנר בעונה זו, הזר הלכאורה תקין זורק את חולצתו לקהל רק כדי שאיש המשק יאתר אותה בחזרה.

"זה המשחק הכי גדול בקריירה שלך?", שאל העיתונאי הציורי שאלה ציורית, וכולם צחקו וגם גיא לוזון.

זה לא היה המשחק הכי גדול בקריירה של לוזון, אבל הוא לבטח נמצא באחד החודשים הטובים בקריירה שלו. אמנם הפועל תל אביב אגרה 7 מ-18 נקודות ב-40 הימים האחרונים, אבל זה כולל תיקו בטדי, הפסד דרמטי למכבי חיפה ואמש גולת הכותרת: להגיע לאיצטדיון הכי קשה בזמן הכי קשה, ולצאת בחיים.

להלן תוצאות משחקי הליגה של באר שבע בטרנר העונה:

1:2, 0:3, 0:5 על מכבי פתח תקוה השלישית בליגה, 0:2 על מכבי תל אביב השנייה, 1:5 ו-0:5. אמש, לפי תקדימי הביתיות ומצב המארחת והאורחת, זה היה אמור להיות זהה. הפועל תל אביב מינוס אדי גוטליב המורחק ובלי הרבה פלוסים ובלי ספסל, מגיעה לבאר שבע אחרי שזו הפסידה לראשונה זה זמן רב - וכשלרשותה סגל כשיר כמעט לחלוטין. ההתקפה הכי טובה נגד אחת ההגנות הכי רעות. קבוצה שכמעט לא סופגת מול קבוצה שכמעט לא כובשת. זו שמקבלת הכי הרבה פנדלים מול גדולי המכשילים. זו שמעלה מהספסל את ברדה, מליקסון ושהר, מול זו שזורקת למערכה את שי אליאס. הקבוצה עם העתיד הכי מזהיר מול קבוצה שבעוד יומיים אולי לא יהיה לה הווה.

ולוזון, ככל שכובלים אותו יותר, כך נראה שפורח. נכון, לא היה חסר הרבה כדי שהערב ייגמר במפלה, אבל גם אז אפשר היה לומר שהוא עשה את המיטב. מה שהוא מוציא מהסגל הזה גובל במדע בדיוני. ולא רק שהוא לא מתבכיין, ולא רק שהוא לא משתמש בחלוץ הכי טוב בקבוצה שלו, ולא רק שהוא משעה את הזר היחיד שנותר מפויס עם שירותי ההגירה - הוא מגיע לטרנר, ולוחץ את הפועל באר שבע גבוה, ולא מוותר, וכל זאת למרות שהוא יודע שהחל מדקה 60 ייגמר הכוח ואין אור בקצה הספסל. והוא מנטרל את אלופת המדינה - טקטית ומנטלית - ועוד יוצא עם נקודה בעיקר בגלל עוד קצר-כדורגל-מוח של אריאל הרוש הכמעט נפלא. אם דגני והרוש מפוקסים הרטמית בשני המשחקים האחרונים, הפועל עוד היתה נכנסת לפירוק מהפלייאוף העליון.

ואז הוא עוד מתראיין ואומר "כיף לי".

"אני מאוד מרוצה מהקבוצה בחודשיים האחרונים", שיתף בהתרגשות, "אבל גם מאוד עצוב. כי אם השבוע לא יבוא רוכש", הוסיף בעיני לברדור שמתחנן לביס, "אז יהיה פירוק ואנחנו לא נישאר פה". לוזון סיפר על שילוב שחקני נוער ועל אימונים עם עשרה שחקנים בלבד, והודה: "כנגד כל הסיכויים אנחנו באים ונראים כמו קבוצה".

וככל שהוא מדבר על הקשיים, הניצוץ גובר. "יכול להיות שאתה אפילו קצת נהנה מהמצב הזה?", ניסיתי.

"הקושי הזה תמיד מרגש אותי", ענה, "ואם הייתי צריך לבוא למצב בו הכול הולך חלק אולי הייתי מביא תוצאות אבל פחות מתרגש. אני אוהב אתגרים. כשקל לי, לא נחמד לי. חיפשתי את הקבוצה עם הריגוש הכי גדול, כי זה מה שאני צריך".

והפועל תל אביב הזו היא בדיוק זה. הקבוצה שלרגע לא היתה מעניינת לפני הכאוס הפכה לחבורה מעוררת השראה - כן, הרוש, שיימן, ידין, זגורי, עזרא, אלטמן. אלה, שכשהמצב הפיננסי היה קצת פחות גרוע לא הצטיינו ולא עניינו. והנה, המועדון מתחת לקרשים, והרוש הודף וזגורי מתקל ועזרא נלחם ואלטמן אחראי ל-50% משערי הקבוצה. ובזכות פנדלים היא אוגרת נקודות, מן הטדי ומן הטרנר, וזה מרגיש כאילו ניצחה את צ'לסי בבית ובחוץ. אוטובוס הקסמים, רק בלי החלק של האוטובוס - בכל זאת, אין כסף. כרגע זה נראה כאילו הנסיבות התאימו את עצמן, התכווננו כדי שהקבוצה הכמעט-מתה הזו סוף סוף תרגש מישהו. את לוזון, את הקהל, אפילו את הליגה.

המועדון הזה גוסס, וזה מצב הצבירה הכי מתאים לגיבוריו. קצת פחות טוב - והם הולכים הביתה ומחפשים פרנסה. קצת יותר טוב - והם לא מספיק טובים ולא מספיק אטרקטיבים.

בליגה בה אין יותר מדי סיפורים יוצאים מן הכלל, הפועל תל אביב הזו היא יופי של סרט. בטח כשבתפקידים הראשיים משחקים מזוכיסט כמו גיא לוזון, עם הרכב של עשרה דחויים ועוד שב"ח1.

כבר בטקס לחנוכה יכולת לראות שלבאר שבע צפוי ערב Off. הרב הסתבך בהדלקת הנרות, ושניות לאחר מכן רב אחר קיבל מגה-נר לתוך הפרצוף. והשחקנים של באר שבע המשיכו באותה הדרך. היכולת לא היתה נוראית, במיוחד במחצית הראשונה, אבל בשני תחומים לקתה האלופה.

1. דיוק.

לא זוכר את באר שבע הזו כל כך לא מפוקסת. מגורש ועד גדיר, מבוזגלו ועד וואקמה. כל כך הרבה איבודים, צ'יפים לא מדויקים, הרמות ללא כתובת. הכישרון של ההרכב הנהדר הזה סייע למארחים להפגיז את השער של הרוש גם בלי משחק קבוצתי משובח, אבל לכל אורך הערב הסיומת לא היתה שם. בלט במיוחד בתחום ג'ון אוגו. אולי זו סתם דעיכה רגעית, אולי הספסול בפראג ב-3 בנובמבר הוא שהשפיע, אולי אנחנו סתם מצפים ליותר מדי. אבל אוגו איבד אתמול המון כדורים, האיומים שלו על השער היו עגומים מאוד, הוא ספג צהוב מיותר והיה ראוי לספוג גם צהוב שני בסיום כשעצר את הכדור בשתי ידיו. זה לא עניין של יום אחד - עוד במהלך הריצה הנהדרת של באר שבע, אוגו תמיד הרגיש צעד מאחורי היתר. בטח שצעד מאחורי אוגו של 2015/16.

2. עצבים.

"יכול להיות שהיינו יותר מדי עצבניים, נבדוק את זה", אמר ברק בכר בסיום, כשהוא סוף סוף היה רגוע. הזיכרון לא נתקל באימג'ים כל כך רגיזים של בכר, ובאמת נראה שזה הסעיף שבבאר שבע הכי צריכים לשים עליו את הדגש. השופט אוראל גרינפלד לא נהנה מאחת התצוגות הטובות בקריירה, ועדיין, התנהגות אנשי באר שבע - שחקנים וספסל - היתה מוגזמת. ככל שהמשחק התקדם זה היה נראה כמו באר שבע vs גרינפלד, וזה המצ'-אפ היחיד אמש בו האלופה לא היתה פייבוריטית. מומחה בתחום הופתע ששני המאמנים סיימו את המשחק ללא הרחקה, ועדיין, מובן מהיכן הלחץ של לוזון. אבל מדוע בכר והחבר'ה היו כה אחוזי תזזית?

המשחק מול רעננה וזה של אתמול הזכירו משחקים משלהי העונה שעברה. ה-2:2 מול סכנין במחזור 26, ה-0:0 מול רעננה חמישה ימים לאחר מכן, ה-1:1 מול מכבי חיפה וההפסד לירוקים במחזור לפני אחרון. כמו אז, גם אתמול, באר שבע התרכזה בכל המסביב: היא דאגה מלפתח מומנטום שלילי, חששה לגורל הפער ממכבי תל אביב. אם רק היתה מבינה שמולה הפועל תל אביב וכל שצריך הוא לנצח, המשחק היה נגמר מהר מאוד והיה מזכיר את החמישיות מהעונה ולא את התיקואים מהעונה שעברה. אבל אמש, כמו במשחקים הנ"ל, הסבלנות הומרה בעצבים והדיוק נזרק מהחלון. אמש, כמו במשחקים הנ"ל, הפועל באר שבע שיחקה כמו קבוצה שמנסה לשמור על האליפות ולא כמו קבוצה שמנסה לזכות בה.

orenjos@walla.co.il