ביש גדא של הכדורגל: אורן יוסיפוביץ על עוד פאשלה של אוראל דגני

עקבו אחר יוסיפון גם בפייסבוק

מספר 1: גיא לוזון. במועדון שמאבד נכס אחר נכס, זה הנכס הכי חשוב שהיה בו זמן רב. אם צריך לשמור על אדם אחד בכל המערכת הזו, מהדשא ועד האפסנאות, מחודורוב ועד המושבה - זה האיש. תוציאו כל דמות מהפועל תל אביב, והיא פחות או יותר אותו הדבר. תוציאו את לוזון, והקבוצה מתרסקת - פלוס תשע, מינוס תשע, זה לא משנה.

מה היתה הדקה: 88. ניקיטה רוקאביציה מול אדי גוטליב. אוראל דגני מגיע לעזור…

הכי צפוי שיש: גילי ורמוט כבש על הבאזר והניף ידיים באוויר. הוא רצה לכבד את הקהל של האקסית, אבל רק היה חסר שיהיה לו פטיש בית משפט ביד. איזו דפיקה זו היתה. איזה מסמר. זו ממש לא הפעם הראשונה שגילי ורמוט לוקח משחקים גמורים וגומר אותם עוד יותר. כבר יצא לו לעשות את זה מול מכבי חיפה. הפעם זה היה במדים ירוקים, ומול האקסית. "לפני כל משחק יש את המחשבות האלה בלילה", אמר כששאלתי אותו עד כמה זה היה מתוכנן. "זו היתה אחת המחשבות שבאו לי לראש". השחקן הכי חשוב של מכבי חיפה העונה - למזלה, היא לא הצליחה להיפטר ממנו.

עוד בנושא

אחרי סיומת דרמטית: מכבי חיפה גברה 0:2 על הפועל תל אביב
אחרי הניצחון: מולנסטיין יודע שמכבי חיפה יכלה להוציא יותר העונה
הפועל תל אביב: זעם על השופט, גוטליב הורחק אחרי המשחק
הטופ והפלופ: כל ציוני המשחק ומי בנבחרת המחזור?

בזמן שרוב הצופים דנו בסוגיה 'האם פנדל או לא?', אנשים שצרכו כמות שעות מספקת של אוראל דגני ידעו - ללא צורך בהילוך חוזר - שאכן מדובר בפנדל, ושהוא זה שגרם לו.

והיה פנדל.

מגע מוזר, דריכה מקרית, שפשוף נעים. והיה פנדל.

אבל זה היה גבולי! וזה היה בדקה ה-88! ושופט, תפעיל היגיון, תתחשב במצבה של הפועל!

כל זה לא משנה. זה היה פנדל, כי אוראל דגני גרם לו להיות. ביש גדא של הכדורגל הישראלי - שחקן שתכונתו המשמעותית ביותר ועקב כך הטרגית ביותר היא להיות במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.

אוהדי הקבוצות בהן עבר דגני בקריירה יכולים לפלוט עליו מגילות. תעירו אותם באמצע הלילה והם ידקלמו איך דגני עלה להם במשחק, ואיך "הוא חזק ומהיר אבל יש לו טעות-של-גול בערב". דגני - באמת מהיר, באמת חזק, באמת נחמד - הוא גם מכונת שגגות של איש אחד.

וכמובן שיש גם את ה-מקרה. 17 במרץ, דרבי תל אביבי אוטוטו נגמר, ועומר דמארי עושה 1:2 בפנדל מול עשרה שחקנים של מכבי. רק לחכות לשריקה של השופט. אבל דגני, בצירוף מקרים שלומיאלי וחולני, הצליח גם להכשיל את טל בן חיים בלי סיבה (אם לא היה נוגע בו, טב"ח2 לא היה מגיע לכדור; אגב, זה היה הפנדל הרביעי לו גרם באותה העונה) וגם לאבד את הכדור שהגיע לבסוף לערן זהבי ומשם אתם יודעים לאן. אחרי המשחק אוהדי מכבי שלחו פרחים למכשיל ולמאבד האדום. גם סוזה וזהבי היו צריכים לעשות כן. משחק שיילך איתם לכל החיים - בואכה חשבון הבנק וספר השיאים - יילך איתם בעיקר בגלל דגני.

במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון - גם אמש. דקה 88, במשחק הכי טוב של הפועל תל אביב העונה. גם דגני, אל תטעו, עבר משחק טוב מאוד. זה היה משחק כל כך קריטי, ברצף משחקים קשה עד כדי פירוק. השבוע, שחקני הפועל תל אביב קיימו שיחה ביניהם, במהלכה אמר אחד השחקנים שהוא סוף סוף מבין את השחקנים הברזילאים או האפריקאים שמגיעים לכאן להתרשמות. בלי אוכל ובלי יותר מדי עתיד, הם צריכים לתת הופעה משכנעת שתקנה להם ויזה וחוזה. כך היו שחקני הפועל אתמול - גם בקור הם אכלו את הדשא הקפוא של המושבה. כל שחקן נתן מעל ומעבר, והפעם לא רק במאמץ אלא גם בטקטיקה ויכולת. בגלל בעיות סיומת הם לא ניצחו, אבל גם תיקו מול מכבי חיפה האמידה זו תוצאה יפה שתיתן הרבה דלק להמשך.

והכדור הגיע לרוקאביציה. מהיר, טוב בלי הכדור, חוש לשערים, אבל לא אחד שיודע לעבור שחקנים. גוטליב ידע את זה. הוא נתן לו ספייס. לניקיטה לא היה מה לעשות - לא היה שום תסריט בסופו הוא לא מאבד את הכדור הזה. ואז ביש גדא הגיע לעזור, בלי סיבה, בלי קריאה ובלי מחשבה.

ובלי טיימינג.

דגני דרך על רוקאביציה, באחד המהלכים הכי מיותרים של העונה. איתן שמואלביץ' לא היסס לרגע - הכדור על הנקודה הלבנה. זה דגני. זה פנדל. ולא צריך ריפליי.

ואלירן עטר כבש וגילי ורמוט גם, והפועל תל אביב הפסידה. למכבי חיפה אין יותר מדי סיבות לצאת מרוצה מהמשחק הזה. החילופים של רנה מולנסטיין היו טובים והביאו שינוי, אבל זה היה עוד ערב בו הירוקים לא הרשימו, עוד ערב בו המאמן ההולנדי עדיין לא מצא את הנוסחה. נכון, אפשר לשאוב עידוד מתצוגת קלאץ', אבל גם קלאץ' לא היה כאן. אם דגני לא מגיע לעזרת חבר, רוקאביציה לא מוכשל ועטר לא כובש ומולנסטיין לא מחויך. וגם בערב בו מאמן מכבי חיפה סופג מחמאות על חילופים, המהלך שהכי תרם לניצחון הירוק היה בכלל השחרור של דגני ב-10 באוגוסט, והחתימה שלו בהפועל באותו היום. נשמע מוגזם, אבל נכון. ההיסטוריה אולי לא נעימה, אבל היא ממש לא משקרת.

מקצועית, הפועל תל אביב צריכה לצאת מעודדת מהמשחק אמש. זה היה המשחק הכי טוב של האדומים העונה, ושוב, ההפסד לא משקף דבר. כשאמרתי למולנסטיין שלא היה חסר הרבה ל-0:0, לעוד איבוד נקודות של קבוצתו, הוא פרגן: "זה אומר הרבה על הפועל תל אביב. עם הצרות שיש להם? זה מועדון גדול בכדורגל הישראלי ואני מקווה שהם יפתרו את הבעיות. זו קבוצה טובה, וראיתם היום עד כמה. אני חושב שהמיקום שלהם בטבלה משקר".

"משחק טוב", "מיקום משקר", ואף אדום לא התנחם. במערכת ציינו שמצב חדר ההלבשה בסיום היה השפוף ביותר העונה. ראית את זה על הפנים של כל שחקן שיצא מהמתקן. כמה שהם רצו זריקת מוטיבציה חמימה בלילה קר ובהווה קפוא.

לוזון היה שבור. "מחמאות זה בסדר", אמר על מילות הפרגון של מולנסטיין, ונאנח שוב ושוב ולא באמת מצא את המילים. חטפת כבר לא מעט מכות מאז שהגעת, אמרתי, אבל עוד לא ראיתי אותך כל כך מרוקן. "ההפסדים שהכי כואבים והכי קשים לי אלו ההפסדים בהם הקבוצה שלי נותנת את כל כולה, ואני והצוות עושים את המקסימום, ומפסידים. זה הדבר הכי כואב, ומהסיבה הזו אני מרוקן. מהאכזבה, מהתסכול".

בזמן הזה עבר דגני בסמוך לעמדת הראיונות, והראש ממשיך לנוע ימינה-שמאלה כלא מאמין שזה שוב קרה לו. הבלם הדורך והאומלל יצא אל הלילה, ולוזון המשיך: "בחיים אני יודע שלאורך זמן - אם אני עושה את המקסימום שלי - אין תיאוריה שלא יהיו תוצאות. וגם פה יהיו תוצאות. אני מתוסכל, אבל בתוך שעה אני חדש", חתם, והזיק שב לעיניים.

לוזון סיים, קיבל עוד כמה לחיצות יד של רחמים ופתח את הדלת, כשהוא בלבוש פחות מגונן מכולם.

"יהיה לך קר", הזהיר אחד העיתונאים.

"אף פעם לא קר לי", הרגיע המאמן. "לא משנה כמה קר, אני לא נהיה חולה".

הביטחון הזה. שוב הביטחון הזה. אבל ביום ראשון, בטרנר, מול ההתקפה הכי טובה והכי עצבנית בישראל, לוזון יעמיד את הקבוצה הכי קצרה בארץ - אם בכלל תהיה קבוצה עד אז. וגוטליב מורחק, וזה דגני נגד העולם, וזה עלול להיות ברוטלי.

orenjos@walla.co.il