השבועיים הראשונים של תחילת דצמבר מדגימים את שגרת עונת ה-NBA . ההתרגשות הראשונית של פתיחת העונה חלפה, אבל רוב הקבוצות עוד לא נכנסו לקצב של החצי השני של העונה, אין נקודות ציון בולטות כמו משחקי חג המולד שיגיעו בהמשך החודש. בדיוק בשביל תקופות מהסוג הזה צריך את גולדן סטייט, שהוכיחה בשבועיים האלה מגוון רחב של דרכים לבדר, לסקרן ולהכניס קצת עניין בליגה רדומה. השבועיים של המיועדת כללו הפסד ביתי בשתי הארכות ליוסטון, משחק של 60 נקודות של קליי תומפסון, ניצחון חוץ מרשים על אחת היריבות המרכזיות במערב (הקליפרס), תבוסה בממפיס, היחלצות משני הפסדים רצופים לראשונה מזה זמן רב ואת ג'בייל מקגי מנסה להוציא כדור אחרי סל של הקבוצה שלו.
מעבר לאלמנט הבידורי, היו בתקופה הזאת גם כמה נקודות מקצועיות מעניינות. עם כל ההסתייגויות מניסיון להסיק מסקנות בתחילת דצמבר או משבועיים שכללו רצף של ארבעה משחקים בחמישה ימים (ועוד משחקי חוץ בארבע ערים שונות ויחסית רחוקות), ניתן כבר להתחיל להבחין במגמות בעלות משמעות לטווח הארוך.
הנקודה החשובה ביותר שניתן לקחת מהמשחקים האחרונים זו תזכורת עד כמה קליי תומפסון ודריימונד גרין טובים. בהיררכיה של ארבעת הגדולים אלו סטף קרי וקווין דוראנט שנחשבים לכוכבי הקבוצה, אבל קליי ודריי הם סופרסטארים לכל דבר, שניים מ-20 או 25 השחקנים הטובים בעולם. שניהם היו זקוקים לקצת זמן כדי להבין את מקומם החדש בהיררכיה, אך חודש וחצי לתוך העונה הם כבר ממוקמים היטב.
עוד בנושא:
ניצחון שביעי ברציפות ליוסטון, סקרמנטו הביסה, 13 לעומרי כספי
דיווחים בארצות הברית: עומרי כספי עשוי לעבור בטרייד לניו יורק
קאזינס בדרך לקבוע שיא NBA בעבירות טכניות: "השופטים אשמים"
משחק 60 הנקודות הדגים בצורה הטובה ביותר את האבולוציה של משחק ההתקפה של תומפסון. הוא כבר ממש לא רק אחד מקלעי החוץ הטובים בכל הזמנים, הוא המוציא לפועל המוצלח ביותר של משחק הנעת הכדור של הווריירס. קליי הוא המוסר הפחות טוב בחמישייה הראשונה, אך התנועה שלו ללא הכדור היא הטובה והמדויקת ביותר מבין שחקני החמישייה הזו. מה שאחרים עושים עם הכדור הוא עושה בלעדיו. הוא הביא לדרגת אמנות את היכולת לזהות את הרגעים בהם השומר שלו מסיט ממנו לרגע את המבט, או מאבד את המקום בינו לבין הטבעת, והשחקן עם הכדור רואה אותו ויכול למסור אליו. כך הוא משיג מספר ליי-אפים בכל משחק ותורם למשחק ההתקפה גם בימים בהם הוא לא פוגע מבחוץ.
גרין חשוב לגולדן סטייט אפילו יותר מתומפסון, בזכות התרומה הייחודית שלו בשני הצדדים. במשחק בלוס אנג'לס, הוא הזכיר לנו מה תהיה הבעיה הגדולה ביותר של הקליפרס אם השתיים ייפגשו בפלייאוף: לבלייק גריפין מאוד קשה לשחק נגד דריימונד. מדובר בשומר נדיר שבלייק לא יכול להזיז בפוסט ולא יכול לעבור בעזרת זריזות. המשחק מול הקליפרס היה חשוב עבור גרין גם מבחינה התקפית, כי לאחר תקופה ארוכה בה התקשה לקלוע מבחוץ זה היה המשחק בו הידית התחילה להתאפס. בארבעת המשחקים האחרונים גרין קלע 12 שלשות מ-20 ניסיונות, יכולת הקליעה שלו מבחוץ הייתה אחד הברומטרים החשובים של גולדן סטייט בפלייאוף האחרון.
דריי הוא שחקן ההגנה החשוב ביותר של גולדן סטייט, אך מול הקליפרס הוא לא היה לבד. ניכר היה שזה משחק שהשחקנים של סטיב קר הגיעו אליו מוכנים, קודם כל מבחינה הגנתית. את הרבע הראשון הם ניצחו בתוצאה 19:37, כאשר ההגנה ייצרה חלק גדול מהנקודות שהגיעו במתפרצות והתקפות מעבר לאחר איבודים. בין שאר המספרים יוצאי הדופן, קל לפספס את העובדה שגולדן סטייט היא גם קבוצת ההאסל הטובה ב-NBA, היא מובילה את הליגה גם בחטיפות (9.6 למשחק) וגם בחסימות (6.5 למשחק). במשחק מול הקליפרס השופטים נתנו לשחק, היו מעט שריקות וזה איפשר לווריירס להביא לידי ביטוי את היכולת לכפות איבודים, קודם כל בזכות צמד הפורוורדים גרין ודוראנט. זו נקודה שיכולה להיות רלוונטית לפלייאוף, כי שם באופן עקבי שורקים פחות.
נקודה נוספת שיכולה להיות רלוונטית לפלייאוף היא שהחמישייה שפותחת את הרבע השני והרביעי ממשיכה להיות קטלנית. החמישייה של שון ליבינגסטון, קליי, אנדרה איגודלה, דוראנט ודייויד ווסט כוללת שניים מהסקוררים הבכירים בליגה ולידם שלושה שחקנים טובים ומנוסים, חמישה מוסרים טובים וחמישה שחקני הגנה טובים עם הבדלי גובה מינימליים שיכולים להחליף הכל. ווסט כבר נראה כאילו הוא נמצא בגולדן סטייט שנים, הוא מספק דקות טובות בעמדת הסנטר באופן קבוע. זאת הייתה יכולה להיות אחת החמישיות הפותחות הטובות בליגה, זאק לואו צייץ לאחרונה, לאחר שהחבורה הזאת חיסלה את מינסוטה עם ריצת 25:4 ברבע האחרון, שלתת לחמישייה הזאת לשחק נגד המחליפים של היריבות צריך להיות לא חוקי. רלוונטיות הפלייאוף היא בכך שגם בפוסט סיזן היריבות יצטרכו למצוא דקות מנוחה לשחקנים הבכירים, ובדרך כלל זה יהיה מול החמישייה הזאת.
אך לא כל המגמות היו חיוביות בשבועיים האלה. המשחק בממפיס כלל נפילת מתח מהסוג שכבר קרה ועוד יקרה לגולדן סטייט העונה, הפער שממפיס פתחה ברבע הראשון קשור גם לניסוי שקר עשה כשנתן לדריימונד לשמור על מארק גאסול שמסוגל פשוט לקלוע מעליו, אבל הוא גם הבהיר שלווריירס קשה להתמודד עם חיסרון של שחקני רוטציה. זאזה פאצ'וליה ואיגודלה נעדרו מהמשחק הזה, והתחושה הייתה שזה הוציא את גולדן סטייט מאיזון. יש על הספסל מספיק שחקנים שיכולים להיכנס במקום שחקנים שנעדרים, רשימת הסנטרים ארוכה ואיאן קלארק נראה יותר ויותר כמו שחקן כנף לגיטימי, אבל ריקוד המכונה של סטיב קר עדין ומתוחכם כל כך שכל סטייה קטנה בתוכו יכולה להיראות כמו בעיה גדולה.
הנקודה הזאת נכונה גם לעניין העייפות. כאשר גולדן סטייט עייפה, הריקוד העדין יכול להפוך לבלגאן גדול של איבודים וזריקות גרועות. סגנית האלופה מתעקשת על השיטה גם בימים ובדקות בהם היא לא עובדת, במצבים בהם אולי ניתן היה להשתמש בכישרון האישי של שחקנים כמו קרי ודוראנט באופן סטנדרטי יותר. יש לסטיב קר כלים ליצור נתיבי מילוט מדקות רעות, אחת המטרות שלו להמשך העונה תהיה ליצור את הנתיבים האלה ולזהות מתי נכון להשתמש בהם. הוא היה יכול להיעזר בשינוי מכל סוג גם בממפיס וגם בדקות בהפסד הצמוד ליוסטון, בו ההארכות היו קשות לצפייה.
המחסור בדקות מאני טיים אמיתיות, גם בניצחונות וגם בהפסדים, הפך את המשחק מול יוסטון לנדיר ומעניין במיוחד. ההארכות יצרו דקות ארוכות של מאני טיים בהן קר שלח למערכה את הרכב המוות הנמוך שלו וגם יוסטון השתמשה בהרכב נמוך שביצע חילופים אוטומטיים. גולדן סטייט התקשתה יותר מהצפוי להגיע לזריקות טובות מול הרכב שכלל שחקני הגנה רעים כמו ג'יימס הארדן וריאן אנדרסון. סיבה מרכזית לכך מובילה לדבר היחיד שניתן לראות בו סימן משמעותי לדאגה עבור סטיב קר לקראת ההמשך: לאורך כל דקות המאני טיים אנדרה איגודלה פשוט סירב לזרוק לסל.
בפלייאוף האחרון התברר עד כמה הרכב המוות הופך לפחות אפקטיבי כשיש בו חוליה חלשה שההגנה יכולה להתעלם ממנה לחלוטין. איגודלה, שקולע העונה 5.8 נקודות למשחק עם 29.8 אחוזים משלוש, נראה כמו מי שיכול להפוך לחוליה החלשה הזאת. כשהוא משחק לצד ארבעת הגדולים הוא עושה כל מאמץ לא לזרוק. מול יוסטון, דווקא במשחק בו קלע שתיים משלוש השלשות שזרק, הוא הביא לקיצוניות את ההתעלמות מאופציית הזריקה גם כשהוא חופשי לחלוטין.
איגודלה הוא עדיין שחקן מצוין שמספק הגנה וניהול משחק ברמות הגבוהות ביותר. מאזן הפלוס/מינוס שלו פר דקה הוא עדיין הגבוה בגולדן סטייט. אבל ההידרדרות ביכולת שלו ליצור נקודות משמעותית ולא לגמרי מובנת. רק לפני שנה וחצי הוא זכה בתואר ה-MVP של הגמר, לא רק בגלל ההגנה אלא גם בגלל שקלע 16.3 נקודות למשחק, כולל 2.3 שלשות ב-40 אחוזים. גולדן סטייט כבר לא צריכה מספרים כאלה מאיגודלה, אבל כן צריכה שיהיה מסוגל לקלוע שלשות חופשיות לחלוטין באחוזים סבירים. בגולדן סטייט מקווים שאיגודלה יידע לאפס את הידית ולהגיע מוכן לחודש היחיד שבאמת חשוב.
