מבחן אמיר: על הבריחה מאחריות של אמיר כבירי, סיכום המחזור

לאמיר כבירי היתה אתמול (ראשון) הזדמנות לחזור מעט בתשובה. להתייצב מול המצלמות אחרי שיצא מהישיבה במנהלת, ולעשות מה שהוא בדרך כלל לא עושה: להסביר. לקחת אחריות. לקחת מנהיגות. לא להתחבא. אדם ששולח מועדון להקפאת הליכים צריך להיות אמיץ עד הסוף ולענות על השאלות. לפחות זה. זה לא עוד יום בחייו של מועדון, זו לא עוד החלטה. זה רגע שבו אתה צריך להסביר למאות אלפי אוהדים לאן הולכים ולמה.

אלא שכבירי כרגיל ברח מאחריות. אוהדי הפועל תל אביב עדיין חושבים בסתר לבם שהוא קורבן, שהוא תמים, שהוא רק עוד חוליה בשרשרת. שטויות. אם כבירי היה בן אדם באמת אחראי ואכפתי הוא לא היה מבזה את עונת המשחקים הזו עם הקפאת ההליכים ויוצא למהלך הזה כבר בקיץ. רק לפני מספר שבועות הוא התייצב מול השחקנים ואמר להם שלא יהיה פירוק, אבל כמו בהרבה מאוד מקרים – פיו ולבו לא היו שווים.

מספיק לקרוא את הודעת המועדון המסבירה את המהלך כדי להבין שאין כאן באמת בן אדם שמודה בטעויות שלו ומרים ידיים. "חומרת המצב הכלכלי נחשפה במלואה רק בחודשים האחרונים", נאמר שם. וכי למה זה נכון? כי בכלי תקשורת שמזוהים עם כבירי החלו לצוץ בשבועות האחרונים דיווחים על חובות חדשים? וגם אם זה נכון, האם החובות הישנים לא הספיקו כדי להבין שלהפועל תל אביב אין סיכוי לגמור את העונה מבחינה פיננסית? כבירי בחר במודע לצאת לעונת המשחקים הזו, כשהוא יודע בדיוק כמה הבור עמוק. בעצם כך, הוא לקח אחריות שהכל יהיה בסדר. ושהבושה שנקראת הקפאת הליכים תוך כדי עונת משחקים לא תתרחש. גם על ההתחייבות הבלתי כתובה הזו כבירי שם קצוץ.

מיותר לחזור שוב על עלילות האיש. ואין טעם להסביר כיצד שנאת טביב סימאה את אוהדי תל אביב ומנעה מהם לעצור את הבוס שיצא מתוך היציעים שלהם. אבל הם היחידים שיכולים להגן על המועדון ולשמור עליו. הקפאת הליכים היא הדבר הנכון למועדון, למרות הטיימינג המביש, אבל היא יכולה להיות פתח לאנשים לא רצויים. העובדה שכבירי רוצה לבחור את הנאמן היא תמרור האזהרה הכי גדול בסיפור. לא נראה שאיש מכל אלו שלא עצרו את הבושה בזמן, יפריע לו הפעם, למעט האוהדים.

ראשי מנהלת הליגה – אלו שעזרו לו לקחת הלוואה בעייתית מאיי סיישל ממנה ברור שלא יוכל לסיים את העונה – לא ישמרו על המועדון. גם לא ראשי ההתאחדות והמנכ"ל רותם קמר, שטען אתמול שהם קיבלו מצג שווא. קמר וראשי ההתאחדות היו במספיק ישיבות של העברת בעלות בהפועל תל אביב ועדיין לא הניחו בלם אחד שמנע את הזוועה. עזבו, מספיק לשמוע את ההגנה שקיבל אמש עופר אורליצקי ממספר גורמים בענף כדי להבין שמה שהיה הוא יהיה.

רק בתחילת השנה התייצבו מנהלי הפועל תל אביב במסיבת עיתונאים ודיברו על חובות שנעים סביב ה-45 מיליון שקל. פתאום בהודעת המועדון מספרים לנו על 100. אוהדי הפועל תל אביב צריכים לשים לב לפרטים האלה. הקפאת הליכים היא לאו דווקא צעד רע למועדון, למרות הטיימינג המכוער והלא הוגן. אבל היא עלולה להיות גם מסוכנת אם האוהדים לא יקפידו להרחיק את כבירי ודומיו, ולדאוג שלמועדון הזה ימונה מישהו שבאמת רוצה להבריא את הפועל תל אביב ולא רק לדאוג לעצמו.

אושרי רואש הפך להיות הסמל של הפועל חיפה. סמל הבינוניות של המועדון הזה, סמל הניהול המביך, סמל העליבות הארגונית. לא יכול להיות שחקן מתאים יותר לתאר את הפועל חיפה של יואב כץ: בלם לא מרשים, לא איכותי, ששמו נקשר ביותר מדי ריבים עם מאמנים ומאבק על חוזים, מוביל להדחה של עוד מאמן.

לא יכול להיות שחקן שימחיש את המטרות האמיתיות של יואב כץ במועדון הכי כושל בישראל מבחינת הישגיות, יותר מרואש. עכשיו כץ רוצה לצרף את קלינגר כמנג'ר ולהביא את דני גולן בתור מאמן. אותו מנג'ר יצטרך לעבוד עם סגן הנשיא דורון אוסידון – האיש שחתום עם נתניה על אחת העונות הכי גרועות בליגה העל, ואיכשהו הוא הגיע. בנוסף לכל, יש גם את המנכ"ל רון פלדהיים. את המנהל גל כהן. את הדובר המאוד דומיננטי נועם רגב. ועוד לא מעט אנשי מקצוע שיש להם מספיק כוח במועדון.

כי זו הפועל חיפה. קבוצה של עסקנים, על עסקנים, על עוד עסקנים. ההתעקשות להחזיר את רואש לקבוצה, בניגוד לדעת המאמן, היא חיזוק נוסף של התרבות הכושלת הזו.

בסוף השבוע האחרון אוהדי מכבי תל אביב דיברו הרבה על העזיבה של מהראן ראדי, אבל שכחו את הקשר שלומי אזולאי, שכבש גם הוא שער יפה במחזור האחרון. אזולאי הוא פספוס לא פחות גדול. והוא אולי ההסבר המלא לפאשלת ראדי.

כי כשהוא חד, אזולאי הוא ראדי הבא. הוא בדיוק הקשר שמכבי תל אביב הייתה צריכה. אחד שעושה הכל על המגרש, מביא איתו עוצמות פיזיות לא קטנות ומספק מספרים. תחזרו לשער הנגיחה שכבש אזולאי בסוף השבוע ותיזכרו בנוסא איגייבור. הכניסה לרחבה של אזולאי הזכירה מאוד את הכניסות של איגייבור. רק שהקשר הניגרי נוגח בדרך כלל מצבים כאלה מעל השער, ואזולאי שולח את זה בדיוק למקום הנכון.

אזולאי יכול היה להיות כל מה שחסר באיגייבור, אבל לא קיבל צ'אנס אמיתי. נראה כי למחיר הזול שלו יש חלק בכך. הוא הגיע כחלק מעסקת דסה, ובמכבי תל אביב נדמה כי השווי של השחקנים והמחיר שבו הם נקנו יש השפעה לא מעטה על ההיררכיה. הפועל באר שבע היא קבוצה הרבה יותר שמחה כי השערים פתוחים בפני כולם. במכבי תל אביב המציאות היא אחרת.

לכן, זה יהיה מוטעה לחשוב שאם ראדי היה נשאר במכבי תל אביב הדברים היו אחרת. סביר להניח שאם ראדי היה נשאר הוא היה ממשיך להיות שחקן מתוסכל. הוא לא הפך בבאר שבע לשחקן הרכב קבוע וגם שם יש מספיק דברים שגורמים לו לקנא ולהתרגז. ועדיין, זה לא משפיע רמת המשחק שלו. במכבי תל אביב הדברים האלה גררו אותו למטה, בבאר שבע פחות.

יתרה מזו, לקרויף מותר לפספס איכשהו עם ראדי. אבל לעשות זאת שוב אחר כך עם שלומי אזולאי מעיד שזו לא פאשלה מקרית אלא טעות ארגונית שהשתרשה. אל תשכחו מה קרה עם אזולאי בקיץ. וכמה הוא לא מצא קבוצה. ואיך מכבי תל אביב כן יכלה להשתמש בו. פתרון חלקי לבעיות שלה בשלישיית הקישור היה לה בידיים והיא לא ראתה. אולי אם הוא היה עולה 3.5 מיליון יורו היו מתייחסים אליו אחרת.

לא ברור מדוע יוסי אבוקסיס שקל לעבור לבני יהודה, מלבד התירוץ הזה על הנסיעות. הסיכוי שלו להצליח עם הסגל של סכנין הרבה יותר גדול מהבלגן בבני יהודה. אבוקסיס התחבר יפה מאוד לסכנין ומצליח להוציא עונה סבירה מסגל שמאוד נחלש השנה. גם את המשחק בטדי, בסיומו הוא הודה שיש לו מחשבות לעבור לבני יהודה, הוא ניצח בזכות הטאץ' שלו. בזכות הערמומיות, בזכות המהלכים הקטנים שמנצחים משחקים שקולים. בזכות האבוקסיסיות.

אבוקסיס הוא מאמן לא רע בכלל, אבל האירוע האחרון צריך לגרום לו להחליט - איזה מאמן הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. ניר קלינגר כזה, או ברק בכר. אבוקסיס יכול להיות מאמן טוב יותר ומשפיע יותר בליגה, מבלי להיות מאמן נגרר. מבלי להיות מאמן שמושפע מלחצים לעבור קבוצה תוך כדי עונה ולבזות את עצמו ואת המקצוע.

אבוקסיס בחר נכון כאשר החליט לכבד את חוזהו בסכנין. זה צריך להיות הרגע המכונן שבו הוא יכבד כישוריו המבטיחים כמאמן ולהתקדם בדרך הנכונה. בפעם הקודמת שהוא קיצר דרך וקיבל את הפועל תל אביב מוקדם מדי, הוא נכווה. זה הרגע שבו צריך לנווט את הקריירה שלו למקום אחר. הוא יכול להגיע למקום אחר אם רק תהיה לו סבלנות.