וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

טריפל של הוט: הלקחים מפתיחת העונה המטורפת של ראסל ווסטברוק

3.12.2016 / 7:30

המספרים הדמיוניים של כוכב הת'אנדר הלוהט מחזירים את חובבי ה-NBA לחוויה הטהורה ביותר שיש ומוכיחים שוב שמדובר בהרבה יותר מאשר אתלט חסר עכבות. אבל האם הם באמת עד כדי כך חשובים? אסף רביץ על פנטזיה שהפכה למציאות

שחקן אוקלהומה סיטי ראסל ווסטברוק. GettyImages
שלא ייגמר לעולם. ווסטברוק/GettyImages

אחרי כרבע עונה, לראסל ווסטברוק יש ממוצע של טריפל דאבל: 31.2 נקודות, 10.5 ריבאונדים ו-11.3 אסיסטים. כל עוד ראסל יישאר באיזור, האפשרות של עונה שלמה עם ממוצע של טריפל דאבל תהיה הסיפור הגדול שילווה אותנו לכל אורך העונה הרגילה, התחליף של עונת 73 הניצחונות של גולדן סטייט מהשנה שעברה. ברגע שהתברר שקווין דוראנט עוזב את אוקלהומה סיטי ומשאיר את ווסטברוק עם קבוצה משלו, הרעיון שהרכז האקספלוסיבי יפלרטט עם טריפל דאבל עלה לאוויר, אבל יותר כפנטזיה מאשר כמציאות הגיונית. כמו שבירת שיא הניצחונות, גם זה משהו שרוב האוהדים לא חשבו שיזכו לראות.

אז הנה כמה מחשבות על הסיפור המתהווה:

עוד בנושא:
הצומת של עומרי כספי: לאן הולכת קריירת ה-NBA של הישראלי?
בלאט על קליבלנד: "נפלתי הרבה פעמים בקריירה, תמיד קמתי"

seperator

1. זה לא סתם סיפור גדול. גם בעידן בו קיימים עשרות נתונים סטטיסטיים מכל סוג אפשרי, לא פג קסמם של הנתונים הראשוניים ביותר, הטהורים ביותר. נקודות, ריבאונדים, אסיסטים – זה הבסיס של הכדורסל. המעבר מספרות יחידות לכפולות זו הדרך הברורה ביותר לציין קפיצת מדרגה. הטריפל דאבל הוא עדיין תו התקן המוביל בעולם הסטטיסטיקה האישית. מעטים מסוגלים להשיג אחד כזה בקריירה, בודדים עושים זאת באופן יחסית עקבי, רק חמישה שחקנים השיגו יותר מ-50 טריפל דאבלים לאורך הקריירה (ווסטברוק, עם 46, בדרך להיות השישי). הרעיון של עונה שלמה עם ממוצע של טריפל דאבל מצית את הדמיון באופן הטהור ביותר שניתן.

2. מכיוון שמדובר בקטגוריות בסיסיות כל כך, הטריפל דאבל היה קיים לכל אורך ההיסטוריה של ה-NBA. חטיפות וחסימות החלו להימדד רק בשנת 73', קשת השלוש צורפה לליגה רק בשנות ה-80'. כל מי ששיחק לפני השנים הללו נמצא מחוץ לתחום המדיד. כאשר מדברים על החוסמים המובילים בכל הזמנים משאירים מחוץ לדיון את ביל ראסל כי בתקופתו עוד לא ספרו חסימות, כשמדברים על קלעי השלוש המובילים בהיסטוריה מתייחסים לתקופה של כמחצית מההיסטוריה של הליגה. וזה עוד לפני שמתחילים לדבר על מדדים סטטיסטיים מורכבים שהפכו לנפוצים יותר ויותר בשנים האחרונות. כאשר מתייחסים לטריפל דאבלים, ניתן להכניס לדיון גם מפלצות סטטיסטיות משנות ה-60' כמו ווילט צ'מברליין ואוסקר רוברטסון, מי שכבר השיג את הנתון הנדיר של עונה שלמה עם ממוצע של טריפל דאבל.

sheen-shitof

עוד בוואלה

קופת החולים המובילה מציגה: השירותים שיהפכו את החיים שלכם לקל

בשיתוף כללית
שחקן העבר של מילווקי באקס, אוסקר רוברטסון. AP
כן, צריך לחזור עד כדי כך אחורה. אוסקר רוברטסון/AP

3. אוסקר רוברטסון השיג את עונת הטריפל דאבל בשנה השנייה שלו בליגה, כשהוא בן 23. זה קרה בעונת 1961/62, והממוצעים שלו היו של 30.8 נקודות, 12.5 ריבאונדים ו-11.4 אסיסטים למשחק. זו לא הייתה התעלות חד פעמית. בכל חמש העונות הראשונות שלו בליגה הוא השיג ממוצעים של לפחות 9 בכל הקטגוריות, הוא פספס ממוצע של טריפל דאבל בעונה נוספת בגלל עשירית ריבאונד. אחד היתרונות של העונה של ווסטברוק הוא שהיא מחזירה לתודעה את אחד מגדולי הרכזים בכל הזמנים, שחקן שמעט נשכח יחסית לשמות גדולים אחרים.

אבל ההשוואה המתאפשרת לשנות ה-60' זקוקה לכוכבית הקשורה לפערים בין התקופות. קווין אוקונור מהאתר The Ringer ציין בצדק את ההבדל בכמות הפוזשנים בהם רוברטסון השיג את ממוצע הטריפל דאבל ביחס לווסטברוק: אוסקר שיחק כ-9 דקות יותר למשחק מראסל ובמשחק באותה תקופה נזרקו כמעט 50 זריקות יותר מאשר כיום. העונה בה אוסקר השיג את ממוצע הטריפל דאבל זו אותה עונה בה ווילט צ'מברליין קלע 100 נקודות וסיים עם ממוצעים של יותר מ-50 נקודות ו-25 ריבאונדים למשחק. להשיג ממוצע טריפל דאבל כיום אמור להיות לא הגיוני כמעט כמו לשחזר את הממוצעים של ווילט.

4. מי שהגיע הכי קרוב לממוצע טריפל דאבל בעשורים האחרונים הוא ג'ייסון קיד, שלמשך 12 שנים רצופות לקח יותר מ-6 ריבאונדים ומסר יותר מ-8 אסיסטים למשחק. הכי קרוב שהוא הגיע היה בעונה עם 13 נקודות, 8.2 ריבאונדים ו-9.2 אסיסטים. בהשוואה לווסטברוק, קשה להתעלם מההבדל בטור הנקודות. קיד תמיד היה שחקן שזורק מעט ומתמקד בהפעלת החברים, ראסל הוא שחקן שהכל עובר דרכו ושבדקות רבות חושב קודם כל על הזריקה שלו. טריפל דאבל עם 30 נקודות מעיד על דומיננטיות אחרת לגמרי מטריפל דאבל עם 13 נקודות, מהסוג שהיו לקיד הרבה מאוד בקריירה.

5. ואחרי כל זה, חשוב גם לשים סימן שאלה סביב פסטיבל ווסטברוק: האם בימינו עדיין נכון לייחס חשיבות רבה כל כך לטריפל דאבל? העובדה שאלו הנתונים הראשונים שנמדדו, אלו הפרמטרים שכל ילד יכול להבין לגבי כדורסל, לא בהכרח הופכת אותם לחשובים יותר ממדדים מורכבים יותר. העובדה שבני אדם בחרו לתאר את העולם בעזרת עשר ספרות לא הופכת את המעבר מ-9 ל-10 למשמעותי יותר מכל מעבר אחר, הרי אם היו לנו 12 ספרות המספרים הנוכחיים של ווסטברוק היו הרבה פחות מעניינים. בתקופה של אוסקר רוברטסון זה כל מה שהיה, היום יש הרבה יותר.

לא יהיה נכון לדבר על הממוצעים של ווסטברוק מבלי להזכיר שהוא משיג אותם עם 5.5 איבודים (עוד נתון שלא נמדד בתקופת אוסקר) ו-42.6 אחוזים מהשדה. האם השורה הסטטיסטית השלמה שלו יותר מרשימה מזו של יאניס אנטטוקומפו: 22.8 נקודות ב-52.5 אחוזים מהשדה, 8.5 ריבאונדים, 6.1 אסיסטים, 2.1 חטיפות ו-2.2 חסימות למשחק? האם ממוצע הטריפל דאבל אמור להיות סיפור הרבה יותר גדול מהנתונים המורכבים של קווין דוראנט, שקולע 27.7 נקודות באחוז קליעה משוקלל (TS) של 67.3? ומה לגבי שלל הנתונים יוצאי הדופן של אנתוני דייויס? קורים בפתיחת העונה הזו לא מעט דברים מדהימים, מה שווסטברוק עושה הוא הנוצץ ביותר, לא בהכרח המרשים ביותר.

ג'ייסון קיד, דאלאס מאבריקס. AP
אי אפשר להשוות. ג'ייסון קיד/AP

6. מאחורי כל המספרים וההשוואות יש שחקן שמשחק כדורסל, ועדיין מדובר בשחקן שלא ניתן להסיר ממנו את המבט. זה לא מקרה שהמספרים בהם ראסל בולט הם הטהורים ביותר, הוא משחק כמו ילד שקיבל כוחות על וכל יום מחדש בודק יחד איתנו את קצה גבול היכולת שלו. הוא לא רק חזק ומהיר יותר מכל השחקנים שסביבו, הוא גם קורא את המשחק מהר יותר מכולם, מה שמאפשר לו לשחק בקצב טורבו באופן קבוע. מה שהוא עדיין לא למד, וזו תכונה חשובה מאוד עבור כוכבים, זה ליצור שיפוט פנימי: להבחין בין מצבים בהם הוא מזהה משהו למצבים בהם הוא משוכנע שזיהה משהו שלא היה. בכל משחק יש כמה מקרים בהם הוא בטוח שיש פרצה לחדירה, אפשרות חטיפה או טעות של שחקן הגנה, אבל בפועל הוא שועט לתוך קיר או מוציא את עצמו מהפוזשן ההגנתי.

אבל המקרים בהם הוא מזהה משהו ופועל כדי לנצל אותו במהירות הם מהמרהיבים ביותר ב-NBA. אם הוא אכן זיהה פרצה בהגנה היא תסתיים בדאנק תוך שתי שניות. כאשר הוא חודר ונראה לא בשליטה הוא מתמחה ביכולת לזהות זוויות מסירה דקות בתוך הצבע ולהוריד כדור רך לשחקן הפנים שלידו, בדרך כלל סטיבן אדאמס. הרבה פעמים נדמה שהוא זיהה תנועה של שחקן הגנה לפני שהוא התחיל אותה, המסירה שלו מגיעה לשחקן פנוי שהשחקן שעמד לידו רק התחיל להתרחק ממנו. יכולת זיהוי המצבים המהירה שלו היא גם זו שמאפשרת לו לקחת כל כך הרבה ריבאונדים מעמדה רחוקה מהסל.

זו נקודה שחשוב במיוחד להדגיש לגבי ווסטברוק: הוא הרבה יותר מאתלט חסר עכבות עם כוח מתפרץ יוצא דופן. אנחנו עוד רחוקים מלדעת איך נראית קבוצה שהוא מוביל לבדו, OKC הנוכחית היא בכל מקרה פרוייקט לטווח ארוך (כל שחקני החמישייה לצד ראסל עדיין נמצאים בחוזי רוקי), אבל בכל הקשור ליכולות האישיות שלו הוא לא חד ממדי כפי שרבים מנסים לצייר אותו. הוא פשוט פועל בקצב כל כך גבוה שקל לפספס את החלקים המתוחכמים יותר במשחק שלו. בלי החלקים האלה, הוא לא היה יכול להגיע לממוצעי טריפל דאבל.

ראסל ווסטברוק אוקלהומה סיטי ת'אנדר. AP
הכי מרהיב שיש, אבל האם זה הכי מרשים? ווסטברוק/AP

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully