האזינו לשרצקי מפטר את בן זקן בשידור ברשת ב'
תתפלאו, אבל הסיפור הוא כבר לא איזי שרצקי.
מה שראינו אתמול הוא הזוי, בכל קנה מידה, אבל בואו נחזור לפוקוס. זה לא באמת מפתיע אותנו, נכון? זה מצחיק, מרגיז, משגע, שוב מצחיק, קצת עצוב - אבל לא באמת מפתיע.
לכו אחורה.
איזי שרצקי לא המשיך עם המאמן שהביא לקרית שמונה את האליפות היחידה בתולדותיה - וכנראה גם האחרונה.
איזי שרצקי פיטר את המאמן הכי מוצלח שגדל תחתיו, שלושה מחזורים לסיום העונה - כשקבוצתו, סגנית, היתה עם תשע נקודות פחות מהמוליכה מכבי תל אביב. יום לאחר מכן נשאל על כך פאקו אייסטרן. זה היה יום לפני המשחק בין הקבוצות, והבסקי ענה בנימוס: "זה לא נראה נורמלי". גם לא להמשיך עם מאמן שהביא טרבל, אבל זה כבר נושא אחר.
שני המאמנים הנ"ל - רב"ש ובכר - קצת יותר מעוטרים מבני בן זקן החביב, שגם הוא לא הסיפור כאן. ראיון תום המשחק עמו, אמש, היה מחזה מכמיר. כמו יוסי בניון ב-1998, שכבש גול דרמטי וגילה שבאר שבע שלו טבעה לליגת המשנה רק כשהגיע ליציעי וסרמיל, כך בן זקן. אם ידע או לא ידע את גורלו טרם המשחק - תלוי למי בא לכם להאמין - אבל עצוב היה לראות אותו מתמודד עם שאלות קשות, יפה היה לראות אותו שומר על כבודו, על כבוד המועדון ועל כבוד המפטר.
עוד בנושא
איזי שרצקי פיטר את בני בן זקן בשידור חי ברשת ב' והצהיר: "מוטי איוניר יחזור"
איוניר מתלבט אם לחזור, בקרית שמונה המומים: "שרצקי מפרק את הקבוצה"
שחקנים יצאו נגד ההחלטה של הבעלים, שרצקי: "מי שלא רוצה שיילך הביתה"
זה איזי או ברלד? ברשת לא ריחמו על שרצקי אחרי הפיאסקו: מיטב התגובות
ועדיין, גם אם הדרך היתה וולגרית יותר - פיטור במהלך משחק בו המאמן ניצח 1:4 - והטיימינג היה מהיר יותר ואיום יותר, היה ברור מראש שזה יהיה סופו של בן זקן. כמו שברור מראש היה סופם של מישל דיין, גילי לנדאו, סלאח חסארמה, שלומי דורה ומוטי איוניר.
עם האחד לא הסתדר, את השני פיטר כי לא חזר אליו בטלפון, את זה כי הפועל באר שבע פנתה אליו, את ההוא בגלל תוצאות, אותו כי רצה שלושה בלמים ולא שניים, את האחרון כי לא שיתף את אחמד עאבד.
תתפלאו, אבל זכותו של איזי להעסיק כל מאמן, לפטר כל מאמן, לומר שהוא מתרחק רק כדי להתקרב, לבקש שאחמד עאבד יהיה בהרכב רק כדי למכור אותו, למרות שגם כשרצו אותו, לא רצה למכור.
איזי הוא הבעלים של קרית שמונה. בלעדיו אין קבוצה, אין מועדון ובעיני אוהדי ספורט אין גם עיר. הוא זה שהציב את הקבוצה הזו על המפה. בזכותו יש לעיר אליפות וגביע, תארים שאף אדם הגיוני לא האמין שיגיעו לחבל הארץ הזה. הוא שנתן לבן שמעון ולבכר את הצ'אנס להפוך למאמנים מובילים, הוא שנתן הזדמנות לרועי קהת לכבוש שער במדי מכבי חיפה ולאלרואי כהן לקבל חוזה מרשים בהפועל תל אביב ולברק בדש לחגוג טרבל ולשיר צדק לבשל גול מול אינטר.
שרצקי, ללא כל ספק ולמרות חסרונותיו, הוא אחד הבוסים המשמעותיים שהיו בתולדות הספורט הישראלי, וקשה להאמין שגם בעוד חמישים שנה מישהו ידחק את הישגיו הנפלאים אל מחוץ לטופ-10 של הבעלים העבריים.
"אבל איזי פוגע במעמד המאמן!".
הלו, להתעורר: זה איזי - תמיד היה. תמיד התערב, תמיד היה כוחני, תמיד החליט מהלמטה של הבטן. לצער כולם, עם השנים זה החמיר - הוא בעצמו הכריז השבוע שנמאס לו, שלא אכפת לו, שהוא לא יהיה מעורב יותר, שאין לו חשק לדבר הזה (והאמת, לפי כמות הקהל שלא מגיע, אפשר גם להבין אותו). איזי היה איזי ויהיה איזי, ולכן מי שיפגע באמת במעמד המאמן הוא לא שרצקי אלא מוטי איוניר.
אם איוניר, שנכון לכתיבת שורות אלה עדיין לא נשמע מוצא פיו, ישוב אל הג'וב הזה - כל הצהרה עתידית של מאמן ישראלי על "מעמד המאמן" תהיה ריקה מתוכן. כי אתם, מאמני ארצנו, אתם אלה שיורקים על הסטטוס שלכם יותר מכל קפריזה של איזי או בעיות מו"מ של טביב.
את בני בן זקן אפשר להבין, כמו גם את ברק בכר, בזמנו. אלו היו אנשי מערכת שקיבלו הזדמנות חד פעמית לצאת מהצפון אל תוך לב המיינסטרים.
אבל איוניר? מה יש לו לחפש שם בקור הזה?
תראו מה אמר, בעצמו, בראיון לרון עמיקם ב"גלובס", בספטמבר 2014.
כה אמר מוטי, והציטוט מילה במילה, רווח ברווח:
"להיות פה מאמן הפך להיות סיוט. מאמן בכדורגל הישראלי זה התפקיד הכי גרוע שיש. חצי מהבעלים מהקבוצות בליגת העל לא היו רוצים שאאמן אצלם ולא כי אני מאמן טוב או רע, אלא כי אני לא אעשה את מה שהם יבקשו".
עמיקם היה חצי חד-חצי נביא, ושאל: "קרית שמונה למשל?".
ואיוניר ענה:
"אני לא עובד שם כי אני חושב שלאיזי שרצקי - שמבין מצוין בכדורגל - לא היה נוח איתי ואני ביחסים טובים עם איזי. לא הייתי עובד שם כי אני לא רוצה. עובדה שלא לקח אותי גם כשהייתי פנוי. הוא הבין שאני לא מאמן נוח לו. ככה אני חושב".
מילא לקרוא לזה "התפקיד הכי גרוע שיש" ולחזור אליו; מילא לעבוד בקרית שמונה פעם אחת אחרי הצהרה כזו, שאכן התממשה; אבל פעמיים?
איוניר, כרגע, בהגדרת תפקידו בעיני הציבור, הוא פרשן כדורגל. ופרשן טוב. אם יחצה שוב את הקווים, זה עלול להיות זגזוג אחר יותר מדי. כי כפרשן כדורגל, ופרשן טוב, התדמית שלך מהווה שיקול. כשאתה בשוק המאמנים, אכפת לך רק מה הבוסים חושבים עליך. אבל כפרשן, אנשים מקשיבים למה שאתה אומר, אנשים רוצים להאמין לך, ודעת הציבור שווה משהו, לא?
בשידוריו, נראה איוניר אדם רציני ואותנטי. כיצד יצטייר אם ישוב לצפון פעמיים, לבוס שפיטר אותו בגלל שלא הקשיב לו, ועוד יגיע אחרי שקודמו פוטר - במהלך משחק, אלוהים שישמור. וזה לא אשר אלון-חיים סילבס 2.0, ממש לא. כשייגמר הפלירטוט הבא בקרית שמונה (עדיין לא בטוח שיהיה כזה, אבל די בטוח שהוא ייגמר מהר), איך ישוב מוטי למסכים וילהג על מאמנים, בוסים, מעמדים וערכים? איך יסתכל על עצמו במראה, אחרי שראה את ראיון תום המשחק בקרית שמונה? איך היה מפרשן את תגובותיו הנוגות של בני בן זקן? איך ירצה שיפרשנו את החלטותיו בעתיד? כמה רצינות יקרין אדם שנכנס לנעליו של אדם שפוטר ברדיו "רק כי לא שיתף את אחמד עאבד"?
איוניר אולי לא יצליח לשקם את קריירת האימון שלו. הוא יודע וצודק - אימון כדורגל ברוב קבוצות ישראל עלול להיות חרא של ג'וב. ועדיין, הבוקר יכול איוניר לשקם קריירה של כמה מאמנים אחרים ועוד יותר מאמנים עתידיים. אם בהדרכה על פאסון וקולגיאליות, אם בשבירת הקשר הנוראי הזה של פרשנים-מאמנים, ואם בחינוך. כי את איזי שרצקי אנחנו לא נצליח לחנך. לא האוהדים הלא ממש קיימים של קרית שמונה, ולא התקשורת - איזי ניזון ממנה אבל לא מתייחס אליה, נמשך אליה אבל לא לומד ממנה. את איזי שרצקי רק מאמנים יכולים לחנך, או לפחות להרגיע.
בוס שמודיע על פיטורי מאמן בשידור רדיו, במהלך משחק, ומודיע על החזרת המאמן שפיטר רק לפני חודש - אפשר לחנך/להרגיע רק בדרך אחת: להגיד לו "לא". זה כנראה לא ימנע מהפנטזיסט הבא להתרסק על המזח, אבל זה אולי יגרום לאיזי ושאר הבוסים כאן לשנות משהו, גם אם קטן, בגישה. אולי יעזור לו להפנים שלקפריזות יש גם מחיר ושיש פה גם עסק עם בני אדם.
איוניר הוא לא מאמן מתחיל וקרית שמונה כנראה לא תהיה הקבוצה שתתניע לו את הקריירה. לא נראה שהוא עושה את זה בשביל הכסף וכן נראה שהוא כבר מצא את הג'וב שהולם את כישוריו.
תהיה חלק מהפתרון, מוטי, ולא חלק מהבעיה. אנחנו מחכים לפרשנות שלך.
וכי פרשת קרית שמונה גזלה את חלקו הארי של הטור, להלן שבוזים לייט:
שבוז מספר 1 - יובל נעים. כבר שנתיים שהוא מאמן קבוצה של ליגה לאומית. ובליגת העל, אשקלון הזו יותר גרועה מכל קבוצה גרועה בשנים האחרונות.
שבוז מספר 2 - רועי קהת. שער יפה, אבל היה יכול לסיים עם שלושער ועם ניצחון.
שבוז מספר 3 - גיא לוזון. לא כל יום מסיבת עיתונאים "קטסטרופלית" כמו מול בית"ר. לפעמים צריך לעלות לשחק במוטיבציית רעננה, ושהכדורגל ינצח. ובהפועל תל אביב הנוכחית, הכדורגל לא ממש מצליח לנצח.
שבוז מספר 4 - אושרי רואש. קראתם פעם ידיעה חיובית בנושא אושרי רואש? אפילו גוגל מסכים - הבחור יודע לריב.
שבוז מספר 5 - אבי לוזון. נכון, טעויות שיפוט הרסו את קבוצתו אתמול, אבל מאז ההצהרות על האימפרייה המלאבסית שחובה לזמן לנבחרת את שחקניה לנבחרת, הם עם 1 מ-6. מול אשקלון והפועל חיפה.
orenjos@walla.co.il