המדריך לבינוניות: מכבי תל אביב הגיעה חסרת אנרגיות למשחק נגד ברצלונה

אחלה משחק כדורסל שוחק אמש (רביעי) בארץ הקודש. לצערי, לא זכיתי לצפות בו, מאחר ששהיתי ובהיתי באותה העת ביד אליהו. בעוד שהפועל ירושלים מרקדת לה על הפרקט בארנה, לפחות על פי פרסומים זרים, הכדורסל ששוחק בשעת ערב מוקדמת בתל אביב נראה בעיקר, אהה, תקוע.

כל ניתוח של ההפסד הביתי של מכבי תל אביב מול ברצלונה או משמעותיו צריך להיקרא בצמוד לכוכבית. כי כאשר מדברים אנשי מכבי תל אביב, בסיומו של המשחק, על אנרגיות נמוכות, צריכים להאמין להם. ולמרות שזה לא אמור להיות ככה, אלה דברים שקורים. לאחר שלושה שיאים רצופים בהפרש של שישה ימים מול גלאטסראיי, ז'לגיריס קובנה והפועל תל אביב, נראתה מכבי אמש בעיקר פלאט. קשה לדעת אם הדבר נובע יותר מעייפות פיזית או ריקנות רגשית, וזה לא באמת חשוב. עם קהל שיושב מסביב ומנסה להבין מה לעזאזל הוא עושה שם בשעות המוקדמות של יום רביעי, לא ניתן היה להתעלם מהלאות הברורה של כל הנוגעים בדבר. אגב, צודקים אלו שאומרים שקבוצה מקצוענית צריכה לדעת להכין עצמה, מכל הבחינות, למשחקים בהפרש של 48 שעות. ככה זה ב NBA, הם אומרים. ובצדק. מצד שני, רוב משחקי העונה הסדירה בליגה שמשוחקת מעבר לים לא דורשים מאמץ גופני או נפשי שמזכיר קרבות דרבי או משחקים על החיים בדרבי. הכדורסל האירופאי לא יודע, לפחות עדיין, להדריך קבוצות כיצד לשייט במעלה לוח המשחקים הצפוף אשר קבוע להן. ונקווה שלא יידע לעולם.

עוד בנושא

הפסד ראשון לרמי הדר: מכבי תל אביב נכנעה 79:69 לברצלונה בהיכל
הדר בסיום: "הגענו ריקים, עברנו שבוע עמוס, אבל זה לא תירוץ"
צפו בתקציר: הפועל ירושלים גברה 79:90 על קובאן ועלתה ל-0:3 ביורוקאפ

פתיחת המשחק המחישה לנו את הדרך עמה תכנן הצוות המקצועי החדש לנצח בפעם השלישית ברציפות ביורוליג. למשל חילופים הרחק מהכדור בהגנה. ניסיון לנתק את קווי המסירה לטייריס רייס. פתרונות הרפתקניים פחות בטיפולי הפיק אנד רול של בארסה. וזה אפילו נראה בסדר בדקות הראשונות. העניין הוא שפרץ המרץ של תחילת המשחק התחלף עד מהרה בהשלטת רצונם של האורחים על כל המתרחש. אז נכון, מכבי הצליחה מדי פעם לפגוע בפואנטות ההתקפיות אליהן כיוונה, אבל הדברים הלכו אל המקומות בהם הקבוצה של ברצוקאס מעוניינת, בטח ובטח כשהיא חסרה ופצועה. בדומה לניצחון הדחוק של ברצלונה בשבוע שעבר מול באמברג, היא הצליחה לשלוט בשני פרמטרים שהורידו משמעותית את הקצב והסקור של היריבה. באמברג הצליחה לחטוף לברצלונה 2 כדורים ולקחת נגדה 5 ריבאונדים בהתקפה. מכבי חטפה לקבוצה מקטלוניה 3 כדורים וקטפה 5 ריבאונדים בהתקפה בלבד. וכשאין נקודות קלות מהזדמנות שניה וכשאין בצדן נקודות קלות של יתרון מספרי במגרש הפתוח, מה שנותר הוא רמת הביצוע בהתקפה המסודרת.

אז בואו באמת נדבר על רמת הביצוע בהתקפה העומדת. מכבי סיימה את המשחק עם 22-35 בזריקות ל-2 נקודות. 63% בזריקות בתוך הקשת זה המספר המרשים שראינו גם בניצחון החוץ בקובנה, פחות או יותר, והרבה יותר מאשר שקיבלה מכבי בנצחון הביתי על גלאטסראיי (53%). שני ההבדלים המרכזיים בין תצוגות ה90 + נקודות לבין ה 69 מול ברסה? מספר הפוזשנים/ ההתקפות + מספר הזריקות מהקו. אז אחרי 36 זריקות חופשיות מול הטורקים ו-23 מול הליטאים, אפשרה הקבוצה של ברצוקאס למכבי רק שבע כאלו אתמול, שהתחלקו בין שלושה שחקנים בלבד.

בשבוע שעבר דיברנו לא מעט אודות הכדורסל הפשוט שהביא עמו מאמנה החדש של מכבי תל אביב אל השולחן. ליהגנו על בחירתו של הדר בסכמת תרגילים בסיסית הרבה יותר, עם פואנטות התקפיות ברורות שמגיעות בשלבים מוקדמים יחסית של ההתקפה. טענו גם, ואנחנו ממשיכים לטעון, שפשוט זה נכון ומסובך זה מיותר. אבל גם כאן צריכים להוסיף כוכבית. אין כדורסל שקשה יותר ללימוד מאשר אותו כדורסל פשוט. כל מאמן יכול להעתיק פיק אנד רול פשוט או תרגיל קליעה פשוט, אבל רק מאמנים טובים באמת מבינים, מפנימים ויודעים לרדת אל הרזולוציות שעושות את ההבדל בין רמת ביצוע סבירה לבין כזו שיכולה לעבוד באמת. גם מול קבוצות שאשכרה יודעות לשמור. גם מול קבוצות שמביאות ערך הגנתי שהשלולית לא מכירה. נחמד, למשל, לראות את תרגיל הקליעה שמכבי הנוכחית מריצה עבור אנדרו גאודלוק. נחמד פחות, למשל, לגלות באיזו קלות פתרה ברצלונה את הבעיה, באמצעות ברצוקאס וטייריס רייס, תוך שימוש בכלים הגנתיים בסיסיים וללא מאמץ מיוחד.

ערב המשחק מול ברצלונה, עת הגדרנו את מכבי תל אביב כפייבוריטית, הדבר נעשה בעיקר נוכח הסגל הקצר, הפצוע והחסר של היריבה. כאשר ברצלונה מציגה לראווה ספסל מקוצץ שכולל את וזנקוב, קופונן וג'ואי דורסי, וזאת כשבחמישייה הפותחת נמצאים בראד אולסן והאנדרטה לזכרו של כדורסלן העבר העצום אנטה טומיץ', קשה להתרשם יותר מדי. וראו זה פלא: תרומתו של הספסל האורח באה לידי ביטוי ב-50 נקודות יעילות מול מכבי תל אביב. הספסל של המארחת, מהצד השני, תרם – במצטבר – 8 נקודות יעילות בלבד.

רמי הדר קיבל קרדיט גדול נוכח השינוי שהנחיל במכבי, מאז קיבל לידיו, באורח פלא, את המפתחות. בין היתר, נוכח חוסר הפחד הלכאורי שלו בהתמודדות מול הכוכבים, לאור שיטת הענישה שנראה שהנהיג מול שחקנים שלא ממלאים אחר הוראותיו ובהמשך לספסול של שחקני מפתח. השאלה שצריכה להישאל היא האם אמנם צריך להינתן כאן הקרדיט על ההתמודדות של העוזר שהפך מאמן, או שמא הדר, בדיוק כמו אותו פרק סדרה רמזור, מעדיף שלא להתמודד. ללכת במופגן עם קולטון אייברסון, לוחמני ומחויב כפי שיהיה, זה ללכת על בינוני. לוותר באופן מוחלט על הכישרון של ויקטור ראד או ג'ו אלכסנדר ולהישאר עם דווין סמית' וגיא פניני ב-4, זה ללכת על בינוני. קל יותר להיראות טוב כשמשתמשים בחיילים בינוניים מאשר להתרסק עם שחקנים מוכשרים ובעייתיים, אבל המסלול היחידי של מכבי לצמרת היורוליג עובר דרך מציאת הפתרונות שיאפשרו דקות משחק מרובות לשחקנים הטובים יותר. וזו ההתמודדות האמתית.

עד שזה יקרה, לא נותר היה אמש אלא למחוא או שמא לספוק כפיים נוכח הצגת התכלית המרשימה שהציג טייריס רייס, האיש שאולי אותו צריכים להאשים במצבה הנוכחי של מכבי תל אביב. רייס וריצת הסינדרלה המופלאה שהנהיג באותו עונה בלתי הגיונית בעליל שימש כאישור ונתן תוקף לכל הגחמות מהן סובל המועדון מאז ועד היום. רייס, אחת ההחתמות הגדולות בהיסטוריה הצהובה, העניק למקבלי ההחלטות את הגושפנקה והשכנוע במגע הקסם של מחלקת הסקאוטינג וניקולה וויצ'יץ' ולהאמין שתפקידו של המאמן הוא בעיקר לקבל בהכנעה את התכתיבים שמגיעים מלמעלה. ומלמטה. את המחיר על חזיון השווא החד פעמי משלמים מאז האוהדים הצהובים.