גיבור מעמד הפועלים: המהפכה של רמי הדר עוברת בהצלחה עד עכשיו

החמישייה ששלח רמי הדר לפרקט בקובנה אמש (שישי) המחישה את הלך המחשבה הנוכחי במכבי תל אביב. בהמשך להרכב שראינו יומיים לפני, הורכב הקו הקדמי מקולטון אייברסון ודווין סמית'. בשונה מהמשחק מול גלאטסראיי, הפעם גם אנדרו גאודלוק ראה את הפתיחה מבחוץ, כאשר את מקומו תפס די.ג'יי סילי. יכולות להיות כל מיני סיבות לשינוי בחמישייה לעומת משחק שנערך רק 48 שעות קודם לכן, אבל ניכר שהמסר של הדר ברור. כשרון זה נחמד, אבל הכוכבים כאן הם הפועלים. נו, אז מסתבר שהמאמן החדש של מכבי הוא גיבור מעמד הפועלים.

הסגל של מכבי תל אביב משופע בשחקנים בעלי אוריינטציה התקפית, תהא זהות המאמן אשר תהא. ג'ו אלכסנדר נעדר בשל מחלה ולא שטרם מחלתו היה חלק מהרוטציה של מי מהמאמנים. ויקטור ראד, ה-4 הבכיר והאיש שהוחתם בגלל הפציעה של קווינסי מילר, זכה ל-5:14 דקות בלבד, כולן במחצית הראשונה. מאיק צירבס, הסנטר הפותח שהפך מחליף, המשיך להחליף ואילו גאודלוק הוגבל לפחות מ-20 דקות.

ייתכן שמיעוט הדקות לאלו המאותגרים הגנתית נובע מהרצון לחייל אותם ולהבהיר להם מהם כללי הבית. ייתכן ששינוי המגמה מהווה חלק מכרטיס הביקור שרוצה לשווק בעל הבית החדש לנתיניו וייתכן גם שזה מה שהוא יודע. מכבי תל אביב עמדה במשימה חשובה במיוחד אמש, עת סימנה וי על משחק שבהחלט יכול היה להיגרר ולהסתבך. אם חשבה טרם תחילת העונה על מקומות בהם ניצחון חוץ הוא בבחינת האפשרי ומעלה, קובנה (וקאזאן ובלגרד) בהחלט סומנה כמקום כזה. מכבי תל אביב עשתה זאת בעיקר עם האפורים ובראשם סילי, ההחתמה המובהקת המרכזית של מחלקת הסקאוטינג השנה, שנראה כתפור למאווייו של הדר.

עוד בנושא:

מכבי תל אביב גברה 74:87 על ז'לגיריס קובנה
הצהובים מרוצים מההגנה: "רצינו לשמור על הכבוד"
שאראס כועס: "השופטים לא נתנו לנו כבוד מול מכבי"

זה לא מקרי, אם כך, שסילי זכה לדקות הרבות ביותר, למעט סוני ווימס. הוא ממשיך להפגין קשיחות, יכולת להתמודד הגנתית ברמת האחד-על-אחד ולכבוש את משבצת הסטופר של הקו האחורי, מודעות קבוצתית ונכונות לחתור למגע גם בהתקפה (כולל 5 זריקות עונשין). לכך אפשר להוסיף גם יכולות התקפיות שאינן מובנות מאליהן, גם מעמדת הגארד שליד וגם מעמדת הרכז. סילי הראה יכולת הפנמה של תרגילי ההתקפה החדשים והפשוטים יחסית, כשזיהה את התזמון הנכון והמרווחים ההתקפיים המתאימים לחדירה ולהתקפת הטבעת. למשל, מתוך אחד התרגילים הדומיננטיים כרגע (שקרוי בשפת הכדורסל "דאבל אלבו", עם סיומת של חסימה לחוסם), ידע בדיוק מתי לתלוש את הכדור ולחדור אל הכיוון המנוגד לזה שבו מתרכזת ההגנה, שנותנת דעתה לעניין המקום אליו נע ווימס.

העניין הוא שעם כל הכבוד להצטיינות של סילי, בתוספת משחק טוב מאוד נוסף של אייברסון ועם כל הכבוד למשחק מצוין של דווין סמית', שלקח יותר זריקות שדה מכל שחקן אחר בצהוב, השאלה היא אם כל זה יכול להספיק גם מול הקבוצות מולן תתמודד מכבי על הכניסה ל-8 הגדולות במפעל. כי ההיררכיה החדשה גובה בצידה גם מחירים. המשמעותי פחות, מבחינתי, הוא שחיקת מעמדם של מקל את אוחיון. מרגע שיש אחד סילי שמצטיין, שמגלם בתכונותיו את כל מה ששני המקומיים יכולים לעשות, פלוס לא מעט דברים אחרים, הם הופכים שוליים עד מיותרים.

משמעותית יותר המשמעות של הגישה כלפי גאודלוק. 34:29 הדקות של סוני ווימס הופכות אותו, קבל עם וקבוצה, לסופרסטאר הדומיננטי (מבין השניים). דקות המשחק המצומצמות של גאודלוק (פחות מ-20) שמות אותו בנישה של שחקן ספסל, שתפקידו לייצר אינסטנט אופנס, כלומר מקסימום נקודות במינימום דקות. אתמול זה קרה, באופן מובהק. 18 הנקודות של גאודלוק, שהגיעו בעיקר במקצבים זעופים של האיש שחש בלתי משותף מספיק (מבחינת הדקות) ובלתי מעורב מספיק (ברמת מספר הפואנטות ההתקפיות שהלכו לעברו, מבחינתו).

אם הרעיון של הדר הוא לעשות שימוש מצומצם ומושכל בסופר סקורר שלו, בבחינת אחד כזה שכל הכדורים ילכו לעברו כשהוא על הפרקט, אבל לוותר על התענוג לחלקים גדולים מהמשחק, זהו בהחלט מהלך מעניין ובעל הגיון מקצועי. השאלה היא האם הדבר הזה יכול להחזיק מים, הן בהתנהלות מול גאודלוק והן בכל הנוגע לדינמיקה הקבוצתית ברגעים שבהם המצלמות אינן באזור. באופן מטורף לחלוטין, דווקא להדר, המינוי המופרך ונטול ההיגיון ביותר בהיסטוריה של האימפריה הצהובה, יש יתרון במובן זה. בניגוד למאמנים קודמים וראויים הרבה יותר, כולל דיוויד בלאט, ייתכן שדווקא הדר, האיש של ההנהלה והבוסים, יהיה זה שיזכה לגיבוי מופגן וברור אל מול השחקנים והחוצה. אלמנט זה עשוי לסייע לו לשדר עוצמה, גם כשהוא מעוניין להעביר מהלכים קשים דוגמת זה.

משמעותית עוד היא ההחלטה לשחק משחקים שלמים בלי פאוור פורוורד. אל תדאגו, נחסוך מכם הפעם את המלל הקבוע בעניין חשיבותו של הסמול בול במהפכה התעשייתית ונכוון אתכם ישירות ל-17 הריבאונדים שלקחו אמש הליטאים בהתקפה, כמעט ארבעה כדורים חוזרים יותר מהממוצע (הרע ממילא) של יריבות מכבי בשלושת משחקי הירוליג הראשונים. סמית' הוא ריבאונדר טוב יחסית לעמדתו כמספר 3. גיא פניני, האיש שחלק עמו את עמדה מספר 4 אמש, הוא ריבאונדר רע. כשזוכרים שגם הסנטרים של מכבי אינם מהטובים במפעל בקטגוריית הכדורים החוזרים ומוסיפים לכך את ההחלטה האידיאולוגית להתקיף חזק את הכדור במהלכי פיק אנד רול של הגארדים היריבים, מקבלים אזור צבע שחשוף להזדמנויות שניות ושלישיות של היריבות. מול קובנה זה שינה מעט. מול קבוצות ברמתה של מכבי וצפונה זה ישנה הרבה.

כך או אחרת, מכבי ומאמנה החדש יכולים לנשום מעט לרווחה לאחר שבוע קשה, בעל פוטנציאל הרסני. אחרי שני הניצחונות, מול יריבות שאינן עדיפות, אפשר להתייחס לשבוע הבא כאל שבוע משמעותי בעונה של הקבוצה ובקריירה של המאמן שלא אמור היה להיות שם. ניצחון בדרבי וניצחון על הגרסה החבולה והפצועה של ברצלונה ברביעי ואפשר לקנות שקט ואוויר למספר שבועות ואפילו חודשים קדימה. מכבי פייבוריטית גם מול זו וגם מול ההיא.