פיינל פור 2015 עמד בפתח, וסוני ווימס נראה בכושר שיא, בלתי ניתן לעצירה כמעט. לא בפרקט, במיקס-זון. "ההבדל בין איטודיס למסינה? איטודיס לא מתייחס אלינו כאל רובוטים. מסינה היה מן דיקטטור, איטודיס נותן לנו הרבה יותר חופש", ירה לכלי תקשורת אחד. "מה עובר לי בראש עכשיו? שהגיע הזמן לשנות את שיטת הפיינל פור המטופשת הזו. אף אחד לא אוהב אותה", ענה בלי למצמץ לעיתונאי אחר.
בצסק"א כבר התרגלו לכבות את השריפות הקטנות שהאמריקאי הצית, אבל הפעם גם הם נותרו ללא מילים. "סוני לא עשה כמעט בעיות אצלנו, אבל לשמור איתו על שקט תעשייתי היה משימה בלתי אפשרית. אם יש משהו שלמדנו בשלוש השנים שלו פה זה שאפשר לשלוט על הכל אצלו חוץ מאשר על הפה. כל ראיון איתו היה הופך לסקנדל, ואת זה כנראה שלא היה ניתן לשנות. מה עשינו? הרחקנו אותו מהתקשורת כמה שאפשר", מספרים בקבוצה.
ווימס הוא אכן מרואיין מהפנט, כותרת ראשית מהלכת על שניים. גם מכבי תל אביב נאלצה להבין מהר מאוד שאת הפילטרים, אם יש כאלה, סוני נוהג להשאיר בארצות הברית לפני שהוא יוצא למסעות ברחבי אירופה. מאז שנחת בישראל הספיק לכנות את עצמו "לברון של מכבי תל אביב", להצהיר תחת כל עץ רענן "אני כאן אך ורק כדי לזכות ביורוליג" ולהבטיח ש"אחזיר את הקבוצה הזאת למקומה הטבעי". בהתחלה זה עוד נתפס כשובבות חביבה, אבל המפגש בין הסיקור הצמוד מדי לו זוכה הקבוצה לבין הנטייה של ווימס לספק כותרות לכל דורש יצר פוטנציאל נפיץ. ככה הנולד הזובור לאדלשטיין לעיני המצלמות, שממנו כבר לא באמת הייתה דרך חזרה.
אז הנה הלקח הראשון שלך לתקופה הקרובה, מכבי תל אביב: אל תתנו לו מיקרופון. בטח לא אחרי הפסד. בטח לא בעתות משבר.
ווימס ממשיך לספוג אש בימים האחרונים. ההאשמות של פיני גרשון ("ווימס הוביל מרד נגד אדלשטיין ובמכבי תל אביב לא היה מי שיעצור אותו") עשו להן כנפיים ברחבי אירופה והוגנבו גם לאוזניהן של האקסיות. יש משהו סמלי בכך שאחת מהן, ז'לגיריס, תפגוש אותו הערב ודווקא תכין לו קבלת פנים אוהדת למדי. קובנה הייתה התחנה הראשונה של ווימס באירופה; הוא הגיע אליה כמעט במקרה, בעקבות שביתת השחקנים ב-NBA, אך בניגוד לרוב פליטי הליגה הטובה בעולם ששטפו את אירופה באותם ימים, בא כדי להישאר.
זה לא שלא היו מהמורות בדרך: ווימס התקשה להסתגל לתחושת הבידוד במדינה הזרה, וכמעט נשבר כשבמהלך משחק יורוליג פרצו לביתו וגנבו משם את הדבר היחיד שעוד הפיג לו את השעמום קונסולת XBOX, כמובן. פעם אחת, אחרי שנפצע וכף רגלו התנפחה המריא לארה"ב ללא אישור מהקבוצה כדי לקבל טיפול רפואי. "זה מגוחך, אפילו לא דואגים לי לטיפול ראוי. אני חוזר לארצות הברית כדי לתקן את זה לפני שלא אוכל ללכת עוד לעולם", צייץ בזעם. אבל כל אלה, טוענים בקבוצה, היו לא יותר מתאקלים שוליים שלא מעידים על הכלל. זובור כמו שעשה כביכול לאדלשטיין? יוק. "יש הבדל עצום בין לבקר את המאמן בתקשורת לבין להנהיג מרד נגדו, דבר שמההיכרות שלי איתו, סוני לא היה עושה בחיים", אומר בכיר בז'לגיריס. "גם אצלנו הוא היה מוחצן ואהב לדבר, גם פה היו בעיות קטנות איתו, אבל בחדר ההלבשה הוא היה בחור חיובי שרוצה ללמוד. אנשים אצלנו אמרו עליו 'מעולם לא ראינו שחקן שמתאים את עצמו כל כך מהר לכדורסל האירופי'. לטעון שבלתי אפשרי לאמן אותו זה מוזר מאוד".
זה לקח קצת זמן, אבל אלכסנדר טריפונוביץ', המאמן הראשון של ווימס באירופה, הצליח להגיע ללבו. "היה לנו שיתוף פעולה טוב. הוא היה כמו רוב השחקנים האמריקאים שמגיעים לאירופה התקשה קצת בהתחלה, אולי אפילו היה קצת מתוסכל שהוא לא ב-NBA אבל בהמשך הוא הסתגל. במובן הזה לא היה שום דבר יוצא דופן, הוא היה עוד שחקן", אומר המאמן לוואלה! ספורט. הדעתנות של ווימס, טוען טריפונוביץ', באה לידי ביטוי עוד הרבה לפני שפגש את אדלשטיין. "לסוני יש הבנת משחק גבוהה והוא אוהב להראות את זה, גם למאמנים שלו. מהר מאוד הבנתי שאני צריך לתת לו כבוד ולאפשר לו להביע את דעתו, גם אם לפעמים היא מנוגדת לשלי", הוא מספר לוואלה! ספורט.
גם כשקפץ מדרגה לצסק"א הסמול פורוורד האמריקאי רצה להיות מעורב ככל האפשר באלמנטים מקצועיים פרופר. לא לחינם עקץ לא פעם את אטורה מסינה, קונטרול-פריק ידוע עם משנת כדורסל סדורה שלא ניתנת לשינויים. ווימס גם למד להעריך עם השנים את המאמן האיטלקי, לו הוא חב את השיפור המשמעותי שעשה ואת המהפך שעבר מסקורר דומיננטי לשחקן רב-גוני שמסוגל גם לשמור, למסור ולהוביל כדור ("בזכותו שדרגתי את עצמי פלאים", אמר פעם). אבל את איטודיס מאמן עם ראש פתוח יותר שמרבה להתייעץ ולשוחח עם שחקניו אהב הרבה יותר. בצסק"א מספרים שווימס וחברו הטוב ארון ג'קסון ניהלו מערכת יחסים קרובה כל כך עם איטודיס, עד שפעמים אחדות אפילו הכניסו תרגילים משלהם לסיסטם.
אולי כאן נעוצה הסיבה העיקרית ליחסים הרעועים שהתפתחו בין ווימס לאדלשטיין: המאמן הישראלי התעקש להנחיל שיטת משחק מהבית והזכיר לאמריקאי יותר ויותר את ה"רובוטים" תחתיהם שיחק בעבר, כמו מסינה. ההבדל היה כזה: בעוד המאמן האיטלקי הטיל את מרותו וכפה את סגנונו על ווימס מכוח מעמדו הרם ביבשת, אדלשטיין נתפס אצל ווימס כרוקי. "כשווימס בא לצסק"א הוא ידע עם מי יש לו עסק והבין שהוא לא יכול לשחק משחקים, כי מסינה היה זה שהביא אותו. הוא עשה פה ושם דברים לא לעניין, אבל במינון קטן מאוד", מספר העיתונאי הרוסי טימור רוסטאמוב ("ספורט אקספרס"), שסיקר את צסק"א בתקופה של ווימס. "אף פעם הוא לא באמת עשה צרות גדולות, בטח שהוא לא ניסה להמריד אף אחד בחדר ההלבשה, אבל הרושם הכללי היה שמדובר באחד שדואג בעיקר לעצמו. הייתה לו מנטליות של דיווה. הוא כל הזמן רצה לקבל תשומת לב. כשקראתי מה הוא אמר על אדלשטיין אחרי ההפסד לריאל מדריד חשבתי לעצמי 'הנה מר ווימס השוויצר הגיע'. כנראה שבמכבי תל אביב הוא מרגיש עוד יותר בנוח להיות דיווה".
גם אנדרו גאודלוק, מן הסתם, לא היה מהמצדדים באדלשטיין. לסופרסטאר השני שמכבי תל אביב הנחיתה הקיץ יש היסטוריה ארוכה של חיכוכים עם מאמנים, שפורטו בכתבה שפרסמנו אחרי חתימתו בקבוצה בשונה מווימס, עיקר הטענות שהופנו כלפי גאודלוק בעבר לא נגעו לעניינים שמחוץ למגרש, אלא בעיקר למה שמתחולל בתוכו ולסירוב של השוטינג גארד הקטלני להשתנות. מימי הקולג' בהם הסתכסך עם מאמנו על רקע בחירת הזריקות שלו ועד הרומן הסוער עם ז'ליקו אוברדוביץ', שהסתיים בטעם מר במיוחד גאודלוק עדיין לא הצליח לעשות קפיצת מדרגה מקצועית של ממש בקריירה. הכישרון הטבעי והידית הקטלנית שפיתח עם השנים מספיקים לו כדי להיות שחקן-על ביורוליג, אבל התחושה היא שמשהו עדיין חסר. כך או כך, במסגרת ההתעקשות של אדלשטיין על שיטות המשחק שלו הוא הוציא את גאודלוק ממרחב המחייה הטבעי שלו: מצבי אחד-על-אחד.
ז'ליקו אוברדוביץ', לצורך העניין, ניסה בחודשים הראשונים של עונת 2014/15 להפוך את גאודלוק לגארד מהמודל האהוב עליו ולשפצר את יכולות הפיק אנד רול והמסירה שלו. כשהתוכנית לא עבדה, הוא זנח אותה לחלוטין ועיצב לגאודלוק שוב ושוב תרגילי אחד על אחד בהם ייצר לעצמו נקודות בקלות. הריטואל הזה חזר על עצמו גם בעונת הרוקי של גאודלוק באירופה, אותה העביר תחת שרביטו של אנדראה טרניקיירי בקאזאן. כמו אוברדוביץ', גם טרינקיירי ידוע כמאמן יצירתי שממעט להשתמש בבידודים. כמו אוברדוביץ', גם טרינקיירי זרק את כל העקרונות לפח כשהבין במי מדובר.
"מהרגע הראשון הבנו שמדובר באחד הסקוררים הגדולים שראינו. התפקיד שלי היה מאוד פשוט: הייתי צריך לעזור לו להבין את הכדורסל האירופי ולמצוא לו מרווחים לכמה שיותר מצבי אחד על אחד. יש שחקנים כל כך טובים שצריך לפשט עבורם את המשחק", אומר טרינקיירי בשיחה עם וואלה! ספורט. "אנדרו וננדו דה קולו הם שני הנשקים ההתקפיים הכי קטלניים בכדורסל האירופי כיום. שניהם יכולים לעשות סל מכלום, אז צריך לתת להם מספיק מקום כדי להבליט את היכולות האלה. יש דברים שלא צריך לסבך".
הטונים הצורמים בהם גאודלוק עזב את פנרבחצ'ה, בין היתר בגלל שבילה במועדון עד שעת לילה מאוחרת ערב משחק פלייאוף, הובילו לאיבה בינו לבין האוהדים בטורקיה. כשפורסם כי הוא עשוי להצטרף ליריבה השנואה גלאטסראיי בקיץ האחרון, שוגרו אליו איומים לפיהם "אם יגיע לטורקיה לא ייצא בחיים". הסיפורים על תדירות הבילויים הגבוהה שלו בטורקיה הלכו ונערמו, וכעת, אחרי שהיה שותף גם כשחקן מכבי תל אביב לבילוי שהתארך הרבה מעל המשוער, יש שטוענים שמדובר בבעיה כרונית. מוסר עבודה לקוי? לא אם שואלים את טרינקיירי. "לא היו לנו שום בעיות איתו, אני לא חושב שיש לו בעיית אופי", אומר מאמן באמברג. "הוא הגיע אליי מארה"ב ובחר לשחק בקאזאן, אולי המקום הכי קשה לאמריקאים באירופה. למרות כל הקשיים שהיו כרוכים בזה, הוא הציג יכולת אדירה ועזר לנו להגיע להישגים יפים. זה קרה אך ורק בגלל שהוא הארד וורקר שרוצה להשתפר ומוכן ללמוד. הוא בחור טוב וחכם, נהניתי מאוד לאמן אותו".
במכבי תל אביב, על כל פנים, הוא במגמת התקדמות בכל הנוגע למסירה (4.3 אסיסטים למשחק ביורוליג, שיא קריירה) אבל בנסיגה דרסטית מבחינה הגנתית. "ראיתי אותו רודף ללא הצלחה אחרי ג'ייסי קארול ורודי פרננדס מול ריאל מדריד ופתאום הערכתי כמה אוברדוביץ' הצליח להוציא ממנו כששיחק פה", אומר עיתונאי טורקי שמבקש להישאר בעילום שם. "תשווה בין המשחקים האחרונים שלו במכבי תל אביב לבין המשחקים מולם בסדרת ההצלבה לפני שנתיים ותראה שלא מדובר באותו שחקן. אצלנו הוא למד ללחוץ מובילי כדור, לשמור, לחטוף. נכון לעכשיו זה נראה שבמכבי תל אביב זה הלך לאיבוד".
לא בכל יום מזדמנת האפשרות להחתים שני שחקנים בסדר הגודל של ווימס וגאודלוק. השאלה המתבקשת היא האם נוכחות של שתי פרסונות כאלו, עם היסטוריה בעייתית שכזו, לא הופכת את הפלוס והפלוס למינוס. אף אחד ביבשת לא מאמין שההאשמות של גרשון בנוגע מרד נכונות, אולם מנגד אי אפשר להתעלם מההתהיות שצפות בדבר היכולת שלהם להנהיג את מכבי תל אביב ולשאת אותה לעתיד טוב יותר. "אני לא מכיר אף מאמן בכדור הארץ שלא היה מביא שני שחקנים כאלה, לו היה יכול", אומר טרינקיירי. "שחקנים מוכשרים תמיד מוצאים דרך לשחק יחד בסופו של דבר. אני עדיין משוכנע שזה יכול לעבוד".
לשמחתו או לצערו של ארז אדלשטיין, עכשיו זה התיק של רמי הדר. על ובעיקר מחוץ למגרש.
