בעברית זה נשמע פחות טוב: היממה שלא היטיבה עם הכדורסלן הישראלי

כשסימונה פיאניג'אני וארז אדלשטיין יביטו לאחור לעבר היממה הזו (אחד ייזכר בה בערגה, השני מעט פחות), הם בוודאי ישובו לרגע שבו שלחו לעזאזל את שיקולי תעודת הזהות ושלחו למערכה את השחקנים הטובים ביותר בעיניהם. חשיבה בוגרת, ויש לומר גם די אמיצה אל מול האווירה בלבנט. ייאמר לזכותם שזה עבד: המאמן האיטלקי הצעיד את הפועל ירושלים לניצחון חלומי בוולנסיה, כשחמישיית זרים משלימה את המשימה בדקות ההכרעה; המאמן הישראלי גילה סימני נפט נדירים ביד אליהו, ולרגע נדמה היה שמכבי תל אביב באמת עומדת לנצח את ריאל מדריד.

הצהובים טסו ל-0:16 בפתיחת המחצית השנייה. אחרי 1 מ-8 לשלוש ב-20 הדקות הראשונות, הם ירו 3 מ-3 בתוך שלוש דקות וחצי. אחרי שספגו סל מכל מצב אפשרי בשני הרבעים הראשונים, הם גרמו לבלאנקוס לאבד את הראש וייצרו שבע עצירות רצופות בהגנה: החטאה אחת לשתיים, שלוש החטאות לשלוש ועוד שלושה איבודי כדור. פיגור 46:33 הפך ליתרון 46:49. לראשונה מאז ינואר 2016, מכבי באמת חשבה שהיא מסוגלת לגבור ביד אליהו על יריבה אירופית.

בדקות המהפך (הזמני בהחלט) הזה לא שותפו שלושת ילידי הארץ ברוטציה של מאמן נבחרת ישראל - יוגב אוחיון, גל מקל וגיא פניני. גם לא שני המתאזרחים - סילבן לנדסברג וג'ו אלכסנדר. ויקטור ראד, אנדרו גאודלוק וסוני ווימס רקדו על הפרקט, קולטון אייברסון השתתף בחגיגה ואפילו די.ג'יי סילי היה חלק ממנה.

עוד בנושא:

יורוליג: ריאל מדריד ניצחה 82:89 את מכבי תל אביב בחוץ
ארז אדלשטיין: "לכל קבוצה יש בעיות, אני צריך לפתור את שלנו"

שלושת שחקני הנבחרת, שבקיץ יפגשו את אדלשטיין באליפות אירופה בתל אביב, סיימו ערב עגום עם שתי נקודות ב-28 דקות, 1 מ-9 מהשדה ומדד משותף שלילי של מינוס אחת. זה לא חסר תקדים, אגב: לפני שלוש שנים, בהפסד הביתי לוויטוריה שכמעט שלח את דיוויד בלאט הביתה, ילידי ישראל אפילו לא ראו פרקט. ואם לפיאניג'אני לפחות היה אתמול את בר טימור ביכולת שיא (ובלי אוויר לרבע האחרון), המסקנה המובנת מאליה היא שהמאמן הלאומי לא כל כך מאמין בשלב הזה במקומיים שיש לו.

אין, חלילה, בדברים הללו כדי להטיל על השחקנים הישראלים את מלוא האחריות לעליונות הברורה של ריאל על מכבי. העליונות הזו הרבה יותר בסיסית ומובנית, וניכרת בכל עמדה ועמדה על המגרש ומחוצה לו.

פאבלו לאסו צריך לקום בכל בוקר ולהודות ליושב במרומים על היום שבו זכה להכיר את ג'ייסי קארול (18 נקודות ב-16 דקות). ואם הוא לא חובב תפילות וטקסי פולחן, הוא חייב לפחות לזמזם בהנאה את שם משפחתו של סרחיו יול, שגם בערב זוועתי של 0 מ-8 לשלוש מוצא דרך לפטם את חבריו ב-11 אסיסטים ולקלוע שמונה נקודות ברבע האחרון.

אפשר וצריך לבקר את סדרן המוניות הספרדי על החילופים שהוא תמיד מביא מהבית, אבל אומץ לא חסר לו. בשיא המומנטום של מכבי הוא שיגר לפרקט שני שחקנים קפואים ומוקפאים: פליפה רייס קשישא, שהיה השחקן ה-22 לעלות למגרש במהלך הערב; ולוקה דונצ'יץ', ששיחק 19 שניות בשלהי המחצית הראשונה, ושהיה ילד בן חמש כשרייס ערך את הופעת הבכורה שלו במדי ריאל.

אז רייס נטול האגו שבר את הבצורת עם שלשה מהפינה ועוד בונוס מקו העונשין, וריאל לא שבה לפגר אפילו לרגע אחד. דונצ'יץ' הפגין הרבה בגרות ואפס טעויות, וסידר ליושבי ההיכל חתיכת הישג: יום אחד הם יוכלו לספר לנכדים שהם ראו מקרוב את הכוכב הזה כבר בגיל 17.

בשבוע הבא תגלה מכבי תל אביב (כמו גם 15 יריבותיה) מה היא היורוליג החדשה, כשתצא לשני משחקים בתוך 48 שעות. זה סיכוי וזה סיכון: אם אדלשטיין ינצח את גלאטסראיי בבית ואת ז'לגיריס קובנה בחוץ, הוא יעמוד ביעד הריאלי שהיה צריך להציב לעצמו לפתיחת העונה; הפסד באחד משני המשחקים עלול להתחיל להריח, להיראות ולהישמע כמו עונות מן העבר הלא רחוק.