נבחרת ליכטנשטיין היא כל חייו: הקריירה המיוחדת של פטר יילה

בווידאו: נבחרת ישראל מתכוננת לליכטנשטיין

9 באוקטובר הוא תאריך מיוחד עבור השוער פטר יילה וליכטנשטיין כולה. בדיוק לפני 12 שנה, ב-9 באוקטובר 2004, השיגה הנבחרת הזעירה את אחת התוצאות הגדולות בתולדותיה – אולי אפילו הגדולה מכולן. פורטוגל, הפיינליסטית של אליפות אירופה על שלל כוכביה, הגיעה להתארח באיצטדיונה הקטן של ואדוץ במסגרת מוקדמות המונדיאל, והובילה 0:2 במחצית, אבל ליכטנשטיין חוללה סנסציה וחזרה ל-2:2. כריסטיאנו רונאלדו, דקו, פאולטה, סימאו, מאנישה וריקארדו קרבאליו נותרו מתוסכלים, בעוד יילה נתן הצגה גדולה בין הקורות, במיוחד אחרי ההפסקה, ושמר על הנקודה. הוא לא שוכח את ההצלה מרגלי הלדר פוסטיגה עד היום, ומציין את הערב הקסום ההוא כאשר מדברים איתו על הרגעים החשובים בחייו.

יילה היה אז בן 22, אבל – תאמינו או לא – כבר היו מאחוריו שש שנים במדים הלאומיים. את הבכורה בנבחרת הוא ערך באוקטובר 1998, בגיל 16 ו-265 ימים, וכך הפך לשוער הצעיר ביותר אי פעם ששיחק במסגרת מוקדמות אליפות אירופה. המאמן הגרמני ראלף לוזה הימר על הנער במפגש מול אזרבייג'אן ופגע בול. ליכטנשטיין גברה 1:2 על יריבתה והשיגה ניצחון ראשון בתולדותיה. הייתכן משחק ראשון מרגש יותר עבור שחקן כה צעיר? "הרבה זמן עבר מאז, וזה עדיין מרגיש כמו סרט לא מציאותי. סייעתי לנבחרת הקטנה שלי לרשום ניצחון היסטורי בהופעת הבכורה. זה היה יום חשוב, עשינו אז דבר גדול", נזכר לאחרונה יילה.

עוד בנושא

19:00, ערוץ 1: נבחרת ישראל מארחת את ליכטנשטיין בטדי
הערב בבית הישראלי: מקדוניה - איטליה, אלבניה - ספרד
עוד הערב במוקדמות: ויילס - גאורגיה, איסלנד - טורקיה

זו לא היתה הופעת הבכורה המרתקת היחידה בחייו. במאי 2000 עשה יילה כותרות גדולות כאשר דרך לראשונה על הדשא במדי גראסהופרס. את מעמדו בנבחרת ביסס השוער כאשר היה בסגל שאן הזעירה מעיר הולדתו בליכטנשטיין, ואחת הקבוצות הבכירות של שווייץ שמה עליו עין והביאה אותו לציריך. אצל החרגולים שימש יילה כגיבוי לשוער הוותיק סטפן הובר, עד שקיבל הזדמנות בנסיבות לא שגרתיות במשחק ליגה בבאזל.

ממש לפני שריקת הסיום, הורחק הובר שביצע עבירה בתוך הרחבה, והנער בן ה-18 מליכטנשטיין נכנס במקומו. הבלם הגרמני אוליבר קרויצר היה הפנדליסט הקבוע של באזל, אבל לקהל היו תוכניות אחרות. האוהדים החליטו שזה צריך להיות היום של מאסימו צ'קארוני, המגן האהוב, יליד העיר ובוגר האקדמיה, ששיחק כל חייו בקבוצה ולא הבקיע אפילו שער אחד לרפואה. "מאסימו, מאסימו", שאגו ביציעים ודרשו מקרויצר לוותר על הבעיטה לטובת חברו.

הגרמני ניגש לשופט, תהה לגבי תוספת הזמן וקיבל תשובה חד משמעית – הפנדל הוא הפעולה האחרונה במשחק. לפיכך, לא יכלה באזל שהובילה 0:1 לפספס את הניצחון, וההחלטה היתה קלה. כולם באיצטדיון עצרו את נשימתם בציפיה לשער ההיסטורי של צ'קארוני הנאמן והנערץ. יילה, בנגיעתו הראשונה בכדור בליגה השווייצרית, מנע אותו. הוא עצר את הבעיטה. את הריבאונד הצליח צ'קארוני להחדיר פנימה, אבל זה היה מאוחר מדי – השופט שרק לסיום כפי שהבטיח. בסופו של דבר, תלה המגן את הנעליים בחלוף שנתיים מבלי למצוא את הרשת.

הפתיחה הזו היתה אמורה לסלול את דרכו של יילה לקריירה מוצלחת בגראסהפורס, אבל פציעות לא מעטות, כולל שבר במרפק בעיתוי אומלל, פגעו קשות בסיכוייו. הוא עדיין חווה משחקים גדולים, והתמודד בשלהי 2001 במסגרת גביע אופ"א בכבוד מול לידס המצוינת שהיתה בשיא פריחתה. גראסהופרס לא היתה רחוקה מלהדיח את האנגלים במפגש הכפול, בעוד יילה עוצר בעיטות רבות של רובי קין ומארק וידוקה. ואולם, בסופו של דבר, שש שנותיו בגראסהופרס לא ענו על הציפיות המוקדמות, והוא בחר לעזוב את הקבוצה בקיץ 2006 לטובת בואבישטה.

את ההרפתקה בפורטוגל מגדיר יילה כמצוינת מרוב הבחינות. בעונתו השניה בקבוצה השניה של העיר פורטו הוא תפס מקום קבוע בהרכב, נחשב לאחד השוערים הטובים בליגה, שמר על רשת נקיה בניצחון על ספורטינג ליסבון, וגם בקרב מול בנפיקה ובדרבי נגד פורטו, ונהנה מהחיים. לרוע המזל, המועדון נוהל באופן שערורייתי והורד לליגה השניה בגלל אי סדרים כספיים. "כואב לי הלב לעזוב, אבל אני חייב לדאוג לפרנסה", אמר אז יילה שלא קיבל שכר במשך חודשים, ומחכה עד היום ל-40 אלף יורו שבואבישטה חייבת לו. הוא קיווה להמשיך את הקריירה בפורטוגל, אך לא קיבל הצעות רציניות ונדד לטור בליגה השניה בצרפת.

עונת 2008/09 היתה מעניינת מבחינת הליכטנשטייני. מבלי לדעת את העתיד, הוא שיתף פעולה עם שני שחקנים שהפכו לימים לכוכבי ארסנל – לורן קוסיילני ואוליבייה ז'ירו. במחזורים האחרונים, שמרה הקבוצה על רשת נקיה ברוב המשחקים, בין היתר בזכותו, ולא היתה רחוקה מהעפלה סנסציונית לליגה הבכירה. אלא שזה לא קרה, ההנהלה החליטה לא להאריך את חוזהו של יילה, והוא בחר לחזור למולדת. ואדוץ, משחקת במסגרת הליגות בשווייץ – כי הרי בליכטנשטיין אין ליגה כלל – קלטה אותו לפני שבע שנים, ומאז הוא שם. ב-2014 היה לו חלק עצום בעליה לליגה הראשונה, והאוהדים מתים עליו. מצד שני, מדובר במועדון צנוע, הרחק מאור הזרקורים. רק הנבחרת מעניקה ליילה אפשרות לפגוש יריבים מהטופ האירופי, והוא אסיר תודה על כך.

מבחינת ליכטנשטיין מדובר באגדה של ממש. יילה בן ה-34 סוגר 18 שנה בסגל– כלומר, הוא משחק בנבחרת יותר ממחצית חייו. יש לו 122 הופעות בינלאומיות, וחסרות שלוש בלבד כדי להשוות את השיא של החלוץ המיתולוגי מריו פריק, אשר פרש אשתקד בגיל 41. כיום כבר משחק בליכטנשטיין בנו, יאניק פריק בן ה-18, אבל יילה לא מתרגש מחילופי הדורות. הוא מתכוון לשחק עוד שנים ארוכות, ולהוציא המון כדורים מהרשת. "היה לי מזל להיוולד במדינה קטנה, וזה מצוין שפיפ"א ואופ"א מאפשרות לנבחרות כמו ליכטנשטיין לשחק מול הנבחרות הגדולות. זה ממש לא מדכא לקבל תבוסות, כי לא כולם מקבלים צ'אנס כזה. זו זכות גדולה", הוא אומר.

אז יילה לא מבואס על כך שספג עד כה 288 שערים בנבחרת. באופן ביזארי, לא פחות מ-31 נכבשו על ידי ספרד בשבעה משחקים. דויד וייה לבדו חתום על שישה מהם. זוכרים את מיגל אנחל נדאל ואיבן הגלרה? אפילו הם הבקיעו נגד יילה בתחילת המילניום. במוקדמות מונדיאל 2002 פגשה ליכטנשטיין גם את ישראל, והפסידה פעמיים – 2:0 ברמת גן ו-3:0 בוואדוץ. אלון מזרחי, פיני בלילי, חיים רביבו, עידן טל ואבי נמני הכניעו אז את יילה. זה היה ממש מזמן, אבל הוא עדיין כאן, נחוש וגאה לייצג את מדינתו כמו תמיד.

גם שמיניה מול ספרד בספטמבר, והפסד 2:0 לאלבניה במהלכו נרשם לחובתו של יילה שער עצמי באופן לא מוצדק, לא פוגעים במורל. הוא הרי ספג לא מעט אפילו במשחקים בשכונה כילד, שם העמידו אותו בין הקורות כי הוא היה הכי צעיר בחבורה. יילה רגיל להפסיד, אבל פה ושם חווה גם רגעים של אושר עילאי. 9 באוקטובר 2004 היה יום נדיר מכל הבחינות. תוצאה חיובית מול ישראל ב-9 באוקטובר 2016 לא תהיה שוות ערך לסנסציה מול פורטוגל, אבל גם היא תתקבל בשמחה על ידי קפטן ליכטנשטיין.