אלמוג כהן: "עניתי למאמנים. העיפו אותי. סיכנתי את הקריירה"

אלו הם ימים של חשבון נפש. אי שם בפרברי העיר מינכן, אלמוג כהן העביר את חלקם באינגולשטאדט, מועדון שנוסד לפני 12 שנה בסך הכול והיום מנסה לשרוד באחת הליגות הטובות בעולם. זו לא עוד כתבה רגילה עם כהן, שהצלחתי לראיין אותו כמעט בכל נקודה בקריירה – מטוברוק בה עשה את צעדיו הראשונים, דרך מכבי נתניה ואירופה. בגיל 28, עם חוזה שמן ושני ילדים קטנים, הוא בהחלט יכול להרגיש גאווה.

אחרי הכול, כהן היה שותף להישג שלא כל ישראלי יכול להתגאות בו – קפטן ישראלי בקבוצה שאז הייתה בבונדסליגה השנייה. היום, הוא מנסה לסלוח לעצמו על תקופות שבהן ביקר את כל מה שהפריע לקריירה שלו – החל מאלי גוטמן, וכלה במאמנים אחרים שלא האמינו בו, ומדבר גם על רמת החשיפה הנמוכה יחסית לה הוא זוכה בישראל.

"יכול להיות שבארץ הליגה הגרמנית יוצרת קצת פחות עניין, אני חושב שאני מבין את הסיבה. אם הייתי משחק באינגולשטאדט של הפרמייר ליג באנגליה הייתי מקבל יותר חשיפה".

עוד בנושא:
צדק וגולסה צפויים לפתוח מול מקדוניה
"אלישע לוי מאמין שיש שחקנים שיותר מתאימים לשיטה שלו מאשר נאתכו"

אולי בגלל שאינגולשטאדט הוא מועדון פחות מוכר בגרמניה?

"אבל בקדנציה הקודמת שיחקתי בנירנברג. אתה מבין מה זה? זה המועדון שזכה בהכי הרבה אליפויות בגרמניה אחרי באיירן. שם החשיפה היא גדולה מאוד, לפחות בגרמניה. החשיפה באינגולשטאדט קטנה יותר. זאת עיר מאוד קטנה, מועדון צעיר, אבל אנחנו בבונדסליגה אחרי שזכינו באליפות הליגה השנייה. הנקודות לא מגיעות בינתיים, אבל אני בטוח שנצליח להישאר בליגה ונעשה עונה טובה. חזרתי אחרי שנתיים בליגה השנייה ואני מרגיש שהחשיפה שלי עולה ממשחק למשחק. אני רואה את החברים, המשפחה, את התגובות של הישראלים כאן. אחרי המשחק מול באיירן קיבלתי מאות הודעות. המאבטחים הישראלים ממינכן הגיעו למשחק. במשחק בהמבורג היו דגלי ישראל. העוצמה גדלה, פי ארבעה או חמישה, אבל זה עדיין לא מספיק. הבונדסליגה היא לא עוד ליגה".

האירוע הכי מרגש הוא כמובן סרט הקפטן. בקבוצה גרמנית. אתה בטח מבין מה זה אומר.

"בקבוצה אני מאוד אהוב, מהשנייה הראשונה שבאתי הבהרתי לכולם שהקבוצה היא מעל הכול. בגרמניה אוהבים שחקנים שנותנים 100 אחוז בכל משחק. גמרתי עם הפרצופים, גם כשאני משחק חצי שעה אני מראה למאמן שאני רוצה לשחק בכל מצב. מעריכים את זה ועובדה שקיבלתי חוזה חדש. למדתי משהו עם השנים, כי אלמוג כהן לא היה כזה. ברמות האלה אתה צריך להיות עם הרגל על הגז, פה אין פרצופים למאמנים ואסור לדבר. אינגולשטאדט רכשה הרבה שחקנים חדשים, אני בין היחידים שנשארתי ואני גם מאוד דומיננטי בחדר ההלבשה. כשהמאמן ראה את זה, קיבלתי את הסרט. עכשיו מחזיק בו מרווין מאטיפ הקמרוני (אחיו של ג'ואל מאטיפ מליברפול, א"י). הרגשתי גאווה כי זה הביא כבוד להרבה מאוד אנשים. אני חושב שזה נתן גאווה להמון יהודים. אחרי מה שעברנו כאן, זה מחזק. מתקשרים אליי יהודים שמגיעים למשחקים. מרגש".

אלמוג כהן? בלי פרצופים?

"המאמן שלי אמר באחת האסיפות שכיף לו לאמן שחקן כמוני, שנותן אלף אחוז, בלי אגו, למען הקבוצה. פעם לא הייתי כזה. מה שיניתי? האמונה שלי, התחזקתי. הבנתי שהכול קורה לטובה. איפה שאני נמצא, זה מה שמגיע לי. לפני הפציעה שעברתי, אמרתי למאמן: אני רוצה לשחק כל משחק אימון. הוא ביקש שאנוח, אבל התעקשתי לשחק מול זלצבורג. אחרי 20 דקות שברתי את הרגל, שבוע לפני פתיחת העונה. כשחתמתי באינגולשטאדט, הספורט דירקטור, חבר טוב של בסטיאן שווינשטייגר, תומאס לינקה (בלם העבר של באיירן מינכן, א.י), סיפר לי שהוא יצא מגדרו כששמע שחתמתי. הוא אמר לי: 'שווינשטייגר אמר לי 'שבכל משחק הוא היה רב איתי, שהיה לו קשה לשחק נגדי'. זאת המחמאה הכי גדולה שקיבלתי".

אתה מספר שהאמונה שינתה אותך. היום לא היית עונה לגוטמן באסיפה ונזרק מסגל הנבחרת?

"אין לי מה להגיד על התקופה הזאת, באמת, הייתי כזה צעיר ויהיר בראש. אני חושב שהבעיה היא שלי, לא של אלי. פעלתי כמו סוג של ילד. בבונדסליגה לא לפתוח היה מבחינתי סיוט, לא ידעתי איך לקבל את זה. היום מאוד התבגרתי ואני מבין מה זה להיות שחקן ספסל. לא הייתי צריך לענות לאלי באותה אסיפה. כשמאמן מדבר צריך לשתוק. פגשתי אותו בחתונה של ורמוט, דיברנו והכל בסדר. אין לי כלום נגדו. אם אני מסתכל על עצמי, אז אולי כדאי לשמור על הפה. הוא העיר, עניתי לו 'בסדר' בצורה ילדותית. דבר כזה אי אפשר לעשות בגרמניה. אתה יודע מה הייתי עושה בנירנברג? הייתי עונה למאמן. היו פעמים שהעיפו אותי מהאימון. סיכנתי את הקריירה שלי. הייתי בא לאימון ביום ראשון מצוברח, מתוסכל. כמה טעויות. עד שהבנתי".

מה הבנת?

"שאני חייב להתחיל ליהנות מהזמן הזה, כי אלו רגעים שלא יחזרו".

הדברים האלה עומדים למבחן מעשי מאז שהגיע לאינגולשטאדט. לפני שנתיים, כהן עבר תקופה מסוימת ביציע בעונת העלייה, אבל חזר לקראת סיומה והיה שותף להעפלה ההיסטורית ולאחר מכן גם להישארות שלה בליגה בניגוד לרוב התחזיות. העונה הוא פתח פעם אחת בהרכב והוחלף כבר במחצית ועוד פעמיים נכנס כמחליף, אז האמונה עוזרת. "אני משתדל לשמור כאן שבת. בימים שאין משחקים אני בלי הטלפון, אבל כשצריך אני נוסע למשחק. עושה השתדלות", הוא מסביר.

כמה חילופי המאמנים השפיעו? שיחקת רק פעם אחת בהרכב ועוד פעמיים כמחליף.

"לא חושב שעליי זה השפיע. ר.ב. לייפציג זה מועדון עשיר, אז לקחו את המאמן שלנו תמורת הרבה כסף, חמישה מיליון יורו לפי חלק מהדיווחים, כך שאף אחד לא פיטר או רצה להחליף אותו. הסכומים היו מטורפים. המשכנו עם אותה שיטה, ללחוץ גבוה, להכניס קצב גבוה למשחק. אני לא חושב שזה שינה משהו במעמד. אם נישאר בליגה, שום דבר לא ישנה".

הליגה הישראלית טובה מהליגה השנייה בגרמניה? איפה מכבי תל אביב ובאר שבע היו מסיימות בליגה הראשונה?

"הכדורגל הישראלי, מבחינת הרמה, מתאים לסגנון של הליגה השנייה. מכבי תל אביב או באר שבע בבונדסליגה? יהיה להן מאוד קשה לשרוד. ברור שבמשחק נתון אפשר לנצח כל יריבה, אבל לאורך עונה שלמה מאוד קשה להישאר. קצב המשחקים גבוה, שחקנים לא מצליחים לשחק כל העונה. אתה מוצא את עצמך ביציע אחרי מספר משחקים בהרכב. קשה לשמור כאן על שחקנים בלי פציעות. לבאיירן מינכן יש חמישה או שישה שחקנים פצועים בעונה רק בגלל השרירים. הם משחקים בכמה מפעלים וזאת התוצאה. התאקלים של שחקנים באימונים, זה פשוט מטורף".

טאלב טואטחה הגיע לאיינטרכט פרנקפורט וכבר נפצע. זה המועדון מולו כבשת את השער היפה במדי נירנברג, וגם את הראשון במדי אינגולשטאדט.

"מול פרנקפורט כבשתי את השער היפה בקריירה. זה מועדון גדול מאוד. טאלב ואני בקשר טוב, מסתמסים ומתראים במשחקים, אבל המרחק, ארבע שעות נסיעה, מאפשר לנו להתראות רק מדי פעם. אני משתדל לעזור לו כמה שאפשר. הוא שחקן חדש יחסית וגאווה לכל ישראלי. אם הוא יתמיד ולא יוותר לעצמו, הוא יהיה שחקן גדול מאוד. הוא נמצא במקום שבו אם אתה לא משקיע יותר ממאה אחוז, אתה לא תהיה שם. זה נשמע מצחיק, אבל במשחק מולנו הוא שיחק שתי דקות והיה מצוין. היו לו שני תיקולים מוצלחים, הוא שחרר כדור יפה. רואים שהוא התחזק פיזית. בהתחלה הוא סיפר שקשה לו, שהאינטנסיביות אחרת, אז הוא גם נפצע. אבל אתה שומע אותו מדבר היום ומבין שההזדמנות תגיע. הוא עשה צעד מצוין שעזב את מכבי חיפה, זאת בכלל לא שאלה. הוא שחקן עם פוטנציאל. אם הוא יתמיד, תוך שנה או שנתיים הוא יהיה המגן שיירש את בסטיאן אוציפקה (המגן השמאלי בן ה-27 של פרנקפורט היום, א.י). אסור לקבל החלטות של מנטליות ישראלית. בלי פרצופים".

אחרי הביקור הראשון בגרמניה, כהן החליט לחזור לארץ. זאת לא הייתה החלטה קלה עבורו. הפועל תל אביב, אז מועדון שנמצא בדרך למטה, קלט אותו. ההתחלה הייתה קשה, אבל שער חשוב שלו הוביל את הקבוצה לאירופה. אחרי העונה ההיא, היה מי שחשב שהוא לא יוכל לחזור לגרמניה. "לא רוצה לדבר על הפועל תל אביב, אני רק יכול לומר שכשחתמתי שם האמנתי בעצמי. כולם שואלים תמיד למה חזרתי", הוא מסביר. "למה שלא אחזור לגרמניה? לא היה לי ספק שאחזור לגרמניה, שאחזור לסגל הנבחרת. עברתי מכשול אחד, אבל התאוששתי וקמתי. אני עוקב אחרי הכדורגל הישראלי. המשפחה שלי גדלה בבאר שבע, אני אוהד שתי קבוצות: את מכבי נתניה ואותה, אבל לא חושב לחזור. כיף לי לראות את באר שבע מצליחה, כואב לי על נתניה, אבל תחת אייל סגל הקבוצה תתנהל כמו שצריך. לעולם לא אשכח את המעמד שקיבלתי שם – קפטן בגיל 19, שבעה שערים בעונה כקשר אחורי".

היית קרוב מאוד להפועל באר שבע של אלישע לוי. גם מכבי חיפה גיששה בעבר.

"סוד קטן. דיברתי עם אלישע לוי וסגרנו שאם לא אחתום בנירנברג, אסגור במכבי חיפה. בסוף חתמתי. ואז הוא הגיע להפועל באר שבע. סוד קטן, הכול היה סגור, פרט לעניין קטן: היה לנו ויכוח על 60 אלף יורו. אם לא זה, הייתי בהפועל באר שבע".

תהיה שחקן סגל קבוע אצל אלישע לוי?

"אם אני אשחק, ואני מאמין בעצמי שאשחק אצלו, אז כן. אני יודע מה אני מסוגל לתת לנבחרת. אלישע מאמן טוב, אדם מאוד אמיתי שהולך עם הדברים שהוא מאמין בהם. אלישע לא הולך עם מי שחשוב בתקשורת, עם מי שכותבים עליו. לא אבקר אותו אם הוא לא יזמן אותי. מי שזומן צריך לדבר, מי שלא זומן לא צריך להשמיע את דעתו".

נאתכו השמיע.

"קראתי את הראיון אצלך, אבל אם אלישע אמר במסיבת העיתונאים שהוא לא חצה קו אדום, אז זה בסדר. רק הוא צריך לקבוע מי מתאים לו. גם אני ראיתי את עצמי מתאים לסגל, אבל לא הייתי מדבר. אני מקווה שיפרגנו לי אחרי המשחק".

ואם לא?

"אם לא אהיה טוב מול מקדוניה, חשוב שתבקרו אותי. מהיום אני רוצה להיות אמיתי. זה חלק מהמשחק, לא?".