הלחץ עולה והעונה עוד לא התחילה: על הסיבוב הראשון בגביע ווינר

מרגע שהפציע והגיח לחיינו טורניר פתיחת העונה של ליגת העל בכדורסל, ההתייחסות אליו היא כאל חצי רשמי. בטח מצדן של הקבוצות. בטח ובטח, מסורתית, מבחינתם של המאמנים. ניצחון בטורניר גביע ווינר = ניצחון במשחק רשמי. הפסד? לא חשוב, כו-לה משחק הכנה. ממשיכים בעבודה הקשה ובהכנות לקראת הדבר האמיתי. מצב של WIN WIN.

זאת, אלא אם אתה מכבי תל אביב, אליה הצטרפה גם הפועל ירושלים. גם מבחינתן של הגדולות ובטח ובטח מבחינתם של מאמניה, הטורניר ההוא שמשוחק לפני שמתחילה הליגה הוא חצי רשמי, רק בהפוך. ניצחון בו הוא עוד שלב בתקופת ההכנה (פלוס אנחת רווחה). הפסד = מבוא לשמח בטברנה. LOSE LOSE לגמרי. למען הדיוק, חייבים להחריג מההתייחסות למאמנים את דיוויד בלאט, שידוע כאחד שיודע לספור ניצחונות, תהא המסגרת אשר תהא. היי, דרושפאקה כבר איזה 0-8, לא?

עוד בנושא

צפו בתקציר: מכבי תל אביב גברה על בני הרצליה 74:77
צפו בתקציר: הפועל ירושלים גברה 53:65 על הפועל תל אביב
פיאניג'אני: "יש לי ביטחון בשחקנים הישראלים שלי"
הבעיה החדשה: פיאניג'אני ועוזריו לא הבינו את דף הסטטיסטיקה שנכתב בעברית
ארז אדלשטיין: "אין ארוחות חינם, אנחנו קבוצה של 14 שחקנים שמחפשת את הזהות שלה"

הפועל ירושלים הגיעה למשחק רבע הגמר של טורניר הפתיחה כשהיא בסטרס של נובמבר ומעלה. סדרת משחק הכנה, בחלקם הגדול נגד יריבות איכותיות ממנה, הותיר מסביב תחושה של עוד-מעט-יהיה-בלאגן. רחשים בעניינן של עמדות 1+4 נשמעים למרחוק + רטינות מוצדקות או מוזמנות מראש נגד הפולש האיטלקי פיאניג'אני שגזל את הפרנסה של בחורינו המצוינים.

אז אחרי סימון וי והעפלה לשלב הבא, קשה לומר שמי מהכשלים המובנים בהם חזינו במשחקי ההכנה תוקנו. עמדה מספר 4 נראתה טוב בהרבה אתמול, בעיקר בגלל שליאור אליהו הצליח לקלוע זריקות שהסתובבו על הטבעת וזלגו החוצה במשחקים הקודמים. זה הכל. חרף דקות הגנתיות לא רעות לגמרי של טרוויס פטרסון, אי אפשר להתייחס לליהוק שלו לצדו של ליאור אליהו, ודאי הגנתית, שלא כאל ליהוק בעייתי.

גם עמדה מספר 1 נראתה טוב יותר אתמול, אבל לא בטוח שאלה חדשות טובות עבור סגנית האלופה. התחושה לפיה דייסון את ג'רלס לא מצליחים להחזיק את עמדת הרכז לא השתנתה אתמול, כשכנראה דווקא ההיפך הוא הנכון. קרטיס ג'רלס, באופן מופגן, עשה ניסיונות לשחק כדורסל מבוית מול הפועל תל אביב. חרף יחס אסיסטים איבודים מצוין (4 מול איבוד בודד), הוא נראה בעיקר כמי שמנסה לרצות ופחות כשחקן כדורסל שהולך על החוזקות שלו. אותן חוזקות שאמורות היו להיות ידועות למי שבחר לצרפו לקבוצה. מצד שני, לאחר תקופת הכנה שכללה בעיקר התעלמות מהשחקנים שאינם זרים ובחסות החוק הרוסי, קיבלנו אתמול דקות איכותיות של הצמד הלפרין את טימור, שעשו את ההבדל בין צפירת הרגעה לבין הדחה עם פוטנציאל לכדור שלג. העניין הוא שההחלטה לצרף שני גארדים סקוררים כמו דייסון וג'רלס נעשתה, יש להניח, דווקא על מנת לנטרל את הדומיננטיות של הגארדים הישראלים. בכל מקרה, כל עוד אם ימשיכו בירושלים לשמור כפי ששמרו במספר דקות במחצית השנייה, זה עשוי להקנות להם מספיק זמן חסד כדי לסדר את הבעיות המבניות והאחרות בסגל, עם מינימום הפסדים.

להפועל תל אביב יש מספיק תירוצים שיכולים להצדיק את התצוגה ההתקפית שלה מאתמול. בעצם, רק תירוץ אחד – אבל גדול. כל עוד רביב לימונד פצוע (ואדריאן בנקס, המתאזרח לעתיד, ממשיך לג'עג'ע), אין קו אחורי. ואם אין קו אחורי – אין נקודות. האדומים מתל אביב הגדילו את התקציב ובנו העונה קבוצה מעניינת, עם זרים שאמורים להיות מעל הממוצע של הליגה, אבל דומה שהעניין הציבורי בהם כרגע מתמקד דווקא באיש הנוסף שיושב על הספסל. הליהוק של אפי בירנבוים כמנהלה המקצועי של הפועל נראה (לי) כמו בינגו. ואם יש כאלו שמחברים את מעמדו הרעוע של שרון אברהמי (בעונה שעברה) אל הצירוף של בירנבוים ומקבלים כתשובה את אלי גוטמן, אז אפשר לומר, בביטחון מלא, שהסיכויים לכך לא קיימים.

מה שכן מטריד את מנוחתם של מרבית מאמני הליגה הראשונה, ולאו דווקא שרון אברהמי, איננו האיש הנוסף שיושב על הספסל, אלא דווקא המאמנים הבכירים שמבצעים מתיחות ביציע. פתיחת עונה שמקבצת לה יחדיו שלישייה כמו גיא גודס, דני פרנקו ושרון דרוקר כשהם נטולי קבוצות לבטח איננה מוסיפה לשקט הנפשי שממילא חסר למי מאלו שעומדים על הקווים בליגה הראשונה.

כבר בשלב מוקדם מאוד של ההכנה, מסתמן שהקבוצה של ארז אדלשטיין תלך למקומות אליהם ייקחו אותה שני שחקנים המרכזיים: אנדרו גאודלוק וסוני ווימס. עם כל הכבוד להצטיינות המוקדמת של ויקטור ראד, יכולתו לייצר ולסייע באופן עקבי מוטלת בספק. עם כל הכבוד לאלו שחוזרים ומזכירים את שמו של קווינסי מילר ברשימת הנעדרים, מדובר בשחקן שאיננו חלק מהסגל של מכבי – ושממילא הוחלף באחר. ועם כל הכבוד לעומק של הסגל ולשיטה ההתקפית האסתטית, אזי נאמר שכל עוד לא הוכח אחרת, כדורסל מנצחים – בראש ובראשונה – עם כוכבים.

אז גאודלוק איננו בנמצא, והפוקוס חייב להיות על סוני ווימס. בין אם זו חלודה מעונה אבודה, פציעות/ מחלות בטרום עונה או הסתגלות לדרישות חדשות וסגל חדש, נראה ווימס כרגע כאבוד. אז נכון שאת התרומה ההגנתית שלו קשה לפספס, לרבות הליהוק כמי שמתיישב על זנבם של הגארדים/ רכזים הדומיננטיים של הקבוצה שמנגד (למשל טוריאן גרין מהרצליה), כשגם שפת הגוף נראית עד כה בסדר גמור, אבל ההתקפה? לא משהו. 3 מ-11 מהשדה פלוס 3 איבודים הם נתונים שמתכתבים עם דברים שראינו גם במשחקי ההכנה עד כה, ומבשרים על כושר משחק בינוני ומטה. מצד שני, ניכר שקואץ' אדלשטיין בוחר ללכת עם ווימס במופגן, גם בדקות רעות וגם במצבים שבחלקם סיכנה הימצאותו של ווימס על המגרש את התוצאה הסופית מול הרצליה. ייתכן שסיום המשחק והיכולת לרשום נקודות שעשו את ההבדל אתמול יוכלו לזרז את התהליך שעובר ווימס עם עצמו. אם מביטים קדימה, אל עבר מחזור הפתיחה של מכבי במילאנו, קשה לראות איך מסתדרים שם בלעדיו.