פיאצה לא נבונה: המעבר ליובנטוס מסכן את הקריירה של הקרואטי?

בווידאו: ביצועיו של מרקו פיאצה בדינמו זאגרב

בגיל 14 קיבל מרקו פיאצה החלטה לא שגרתית. הוא בחר לעזוב את האקדמיה של דינמו זאגרב, הקבוצה העשירה והגדולה ביותר בקרואטיה, ועבר למועדון קטנטן בשם ZET, שלא מוכר אפילו במונחים מקומיים. כאשר פרץ לתודעה לפני שנתיים ונשאל בדיעבד על המהלך המפתיע, הסביר הקיצוני: "נמאס לי להיות מחליף והלכתי לקבוצה בה קיבלתי מקום בטוח בהרכב. כך הצלחתי להתפתח מקצועית. חשבתי אז, ואני עדיין משוכנע בכך היום, שעדיף לשחק בקביעות במועדון קטן ונחות מאשר לשבת על הספסל בקבוצת פאר".

מוזר, אם כך, שהעיקרון הזה ממש לא עמד לנגד עיניו בקיץ האחרון. ככוכב העולה הבולט ביותר של הכדורגל הקרואטי, קיבל פיאצה אינספור הצעות מכל הכיוונים האפשריים. ליברפול חשקה בו מאוד, אינטר ומילאן הגישו הצעות שמנות, נאפולי רצתה לרכוש אותו מדינמו בעסקת חבילה יחד עם חברו הטוב מרקו רוג. והיו, כמובן, גם אופציות נוצצות פחות – קבוצות "נחותות" כהגדרתו, בהן דרכו להרכב הפותח הייתה סלולה. ואולם, בחר פיאצה דווקא ביובנטוס, בידיעה ברורה שהגברת הזקנה מייעדת לו תפקיד של שחקן ספסל, לפחות בטווח הקצר. המעבר הזה מסוכן עבור השחקן בן ה-21, כי הוא עלול לעצור את הנסיקה המטאורית שלו.

עוד בנושא:

21:45: דינמו זאגרב - יובנטוס
יורגן קלופ: "רוצה שנשחק כדורגל שיזכרו"

הנסיקה הזו החלה רק לפני שנתיים. עד אז, בילה פיאצה ארבע שנים בלוקומוטיבה זאגרב, מעין קבוצת בת של דינמו, על אף שהיא משחקת בעצמה בליגה הבכירה. הוא פילס את דרכו בהדרגה, ובעונת 2013/14 קיבל סוף סוף הזדמנויות רבות בהרכב, אל מול היציעים הריקים במשחקי קבוצה נטולת אוהדים. "אני רגיל לשחק באצטדיון שומם", הוא אומר. שער נאה מול דינמו עצמה שכנע את ראשיה שעדיף לה לשחק עם פיאצה מאשר נגדו, והוא הוחזר למועדון שגידל אותו.

משפחת מאמיץ', השולטת בדינמו, לא בנתה על פיאצה יתר על המידה, ואת המשחקים הראשונים בליגה האירופית הוא ראה מהספסל. אלא שהבכורה בהרכב הייתה חלומית. הכישרון הצעיר הפציץ שלושער מטורף בניצחון 3:4 על סלטיק, והפך תוך 90 דקות לכוכב התקשורת. לפתע, כולם החלו להתעניין ברקע שלו וגילו שהוא בא ממשפחה ספורטיבית במיוחד. אמו וישניה זכתה באליפויות קרואטיה בג'ודו, אביו ז'לקו הצטיין בהתאבקות. בילדותו התנסה פיאצה גם בענפי ספורט אלה, ולא ויתר גם על כדורסל, כדוריד וטניס שולחן. לבסוף, הדחף להפוך לכדורגלן היה חזק מכל, והוא גם הסביר זאת בפשטות: "אף אחד לא יודע מיהו אלוף העולם בהיאבקות, אבל כולם מכירים את כוכבי הכדורגל".

כמודל לחיקוי בחר פיאצה את רונאלדיניו, ואולי בשל כך הוא אוהב לשחק באגף השמאלי ונהנה במיוחד לעבור שחקנים בכדרור סוחף. כאשר קיבל בטחון עצמי בדינמו, התברר במהרה שאין מגן בליגה המקומית שמסוגל לעצור אותו. הוא דיגל מעל כולם, חתך למרכז כדי להשתמש ברגלו הימנית החזקה, וביצע לא פעם תנועות שהזכירו את אריאן רובן. ההצטיינות הובילה אותו לסגל הנבחרת כבר לפני שנה, ופרשנים מקומיים דיברו עליו במונחים של עילוי אמיתי. סקאוטים מרחבי אירופה הצטרפו למעקב במיוחד אחרי תרומתו לניצחון על ארסנל בפתיחת שלב הבתים של ליגת האלופות אשתקד. באיירן מינכן אמנם הביסה את אלופת קרואטיה בקלילות פעמיים, אבל מהמשחקים האלה יצא פיאצה עם מחמאות רבות, וזכה לאזכור לטובה אפילו מפפ גווארדיולה שהדגיש את הפוטנציאל שלו במסיבת העיתונאים.

טומיסלאב איבקוביץ', שוער העבר המפורסם שאימן את פיאצה בלוקומוטיבה, התפייט בשלהי 2015: "מרקו הוא השחקן הטוב ביותר בליגה הקרואטית. אף אחד אפילו לא מתקרב אליו. הוא חייב להיות בהרכב הנבחרת". לקראת אליפות אירופה, התנבא הפרשן אלכסנדר חוליגה: "מקומם של איבן פרישיץ' ופיאצה בהרכב מובטח". אלא שהם טעו. המאמן אנטה צ'אצ'יץ', שנחשב בקרואטיה לעושה דברו של זדרבקו מאמיץ', שילב בהרכב את מרצלו ברוזוביץ' במקומו. בעוד פרישיץ' פרח והיה אחד המצטיינים בטורניר, פיאצה קיבל רק משחק אחד בהרכב – נגד ספרד במחזור הנעילה בשלב הבתים. הופעתו הצדיקה את אלה שקראו להכללתו. אלה היו הדקות המרשימות ביותר של קרואטיה ביורו, ופיאצה להטט באגף ללא פחד מול היריבה החזקה, בדרך לניצחון 1:2.

90 הדקות האלה ביססו את מעמדו של הקיצוני הצעיר, ואיש בקרואטיה לא הופתע כאשר יובנטוס שילמה תמורתו 23 מיליון יורו. סכום העתק היווה שיא של כל הזמנים עבור שחקן מהליגה הקרואטית, ורף הציפיות עלה עוד יותר, אבל לא לגמרי ברור כיצד השידוך הזה אמור לעבוד. מבין כל הקבוצות שהביעו עניין בפיאצה, הגברת הזקנה נראית הכי פחות מתאימה עבורו, כי היא משחקת ללא שחקני אגף התקפיים מובהקים.

פיאצה מצטיין באגף השמאלי, מסוגל למלא ביעילות רבה את התפקיד גם באגף הימני, אבל הניסיונות לשלבו כעושה משחק או חלוץ שני בדינמו הצליחו הרבה פחות. ראיית המשחק שלו לא מספיק טובה כדי לשחק במרכז, הוא נוטה להיות מעט אנוכי מדי, והמהירות המסחררת שלו לא באה לידי ביטוי בעמדות מרכזיות כאשר קבוצתו משחקת נגד מערך הגנתי מבוקר. לכן פיאצה מושלם לשיטת 3-3-4, ונהנה עד הגג גם עם 1-3-2-4 כמו בנבחרת. ליברפול, אינטר, מילאן ונאפולי בהחלט התאימו לו מבחינה טקטית.

לעומת זאת, מסימיליאנו אלגרי מעדיף בדרך כלל את שיטת שלושה הבלמים, 2-5-3. בטקטיקה זו, שחקן האגף אמור לסגור את כל הקו, ובדרך כלל מדובר במגן עם נטיות התקפיות מובהקות. העונה אלה דני אלבס ושטפן ליכטשטיינר מימין, ופטריס אברה ואלכס סנדרו משמאל. פיאצה, שלא יודע לעשות הגנה, בוודאי לא לסגור את האגף לבדו כמו מגן, פשוט לא מסוגל למלא עמדה זו. במקביל, אין ממנו תועלת מיוחדת במרכז, וברור כשמש שהוא לא מסוגל להתחרות עם פאולו דיבאלה על משבצת החלוץ השני. המסקנה – כל עוד אלגרי לא משנה את המערך, הקרואטי בקושי רלוונטי. ולמען הסר ספק, המערך לא צפוי להשתנות.

כך מצא את עצמו היהלום החדש, "רונאלדיניו של הבלקנים", על הספסל. הוא אמנם שולב כמחליף בחמישה משחקים בכל המסגרות, אך תמיד לדקות בודדות, והבעיה עלולה ללוות אותו עוד זמן רב. כיצד תפתור יובנטוס את הסוגיה? האם יש לאלגרי תכניות מקוריות בנושא? האם פיאצה יוכיח את עצמו כשחקן רב גוני יותר מהצפוי? כל העתיד לפניו, והוא בהחלט מסוגל להפתיע, אבל הוא חוזר הערב לאצטדיונה של דינמו זאגרב בליגת האלופות כאשר סיכוייו לפתוח לא גבוהים.

"עדיף לשחק בקביעות במועדון קטן ונחות מאשר לשבת על הספסל בקבוצת פאר" – ההצהרה הזו תחזור על עצמה בראשו של השחקן. לו היה נשאר בדינמו לעונה נוספת, הוא היה באנקר בהרכב מול הגברת הזקנה. אולי זה היה עדיף? חובת ההוכחה תהיה עליו בחודשים הקרובים.