בבואם לקבל את ההחלטה באשר לעמדה הפנויה האחרונה שנותרה בסגל, נראה שבמכבי תל אביב התחבטו בין שתי גישות שונות. או לפחות התחבטו בכאילו, כי הרי אי אפשר לומר על שוק השחקנים האירופאי (ובפרט אלו בעמדות הפנים) שהוא כולל אפשרויות אטרקטיביות אין ספור. אז אם נשוב לרגע לעולם הכאילו, נניח שהצהובים יכלו לבחור את הגישה שמתאימה להם בהתייחס לגבוה שישלים את עמדה מספר 5 ביחד עם מאיק צירבס.
עוד בנושא
במשחק ההכנה הראשון: מכבי תל אביב גברה 67:68 על א.א.ק אתונה
אמארה סטודמאייר: "לא קל לשחק תחת חוקים חדשים, זה לוקח זמן"
מכבי יכלה לנסות ולהחתים שחקן שיאפשר לה גמישות בעמדות הפנים. כזה שישחק בעמדה 5, אבל שיוכל גם להיות מצוות לצידו של צירבס ולאפשר ליינאפ אפשרי נוסף שיעמוד לרשותו של קואץ' אדלשטיין. האופציה של גבוה שיוכל לשחק בשתי עמדות הפנים היא כזו שלא ניתן לזלזל בחשיבותה, במיוחד נוכח האיוש הקיים כיום בעמדה מספר 4 שמורכבת בעיקר מויקטור ראד וג'ו אלכסנדר. הראשון הוא פורוורד מוכשר שנע על הגבול שבין עמדות 3 ו-4, עם חיבה מיוחדת לקבלת החלטות מכדרור. השני אתם יודעים הוא ג'ו אלכסנדר, בעל הפוטנציאל ההתקפי המוכר מחד ושק של בעיות מאידך. ואם לא שני אלו אז אפשר ללכת לאופציות הסמול בול עם דווין סמית' או גיא פניני. ולמרות שדווין סמית', בכובעו הנוכחי כשחקן משלים שמרוויח כמיליון דולר אבל משחק רק באירופה, יכול בהחלט להתברר בסופה של עונה כשובר שיוויון שמפריד בין מכבי לבין קבוצות הדרג השני ביורוליג, לא בטוח שלסגל הסופר מוכשר של אדלשטיין יש עוגן עליו ניתן להישען בעמדה 4.
אבל מכבי בחרה באופציה השניה ויתכן שההגיונית יותר. כשהיא פוזלת לצדדים ורואה את מה שמחכה לה בעמדת הסנטר בקרב היריבות הפוטנציאליות, היא מבינה שיש לא מעט קבוצות עם לא מעט אנשים גדולים שיכולים להרביץ חזק וכואב. ולא רק בגזרת ריאל מדריד וששת שחקנים הפנים שלה, אלא גם ביריבות בעלות קו קדמי הגיוני יותר דוגמת ברצלונה, פנתינאיקוס או אולימפיאקוס. ואם כך, סביר שהבינו המבינים או המחליטים בצהוב שהמשימה הראשונה במעלה היא לדאוג לעבות את גזרת הסנטימטרים והקילוגרמים. גם במחיר של אי התאמה אפשרית בין ביג גאי אחד לבין ביג גאי אחר. גם במחיר של קשיים אפשריים מול הגבוהים שיפגשו במשחקי הליגה המקומית.
מהבחינה הזאת, ההחתמה של קולטון אייברסון נראית כמו רעיון לא רע בכלל. שילוב של גודל, גישה, הבנת משחק ונסיון שאמור לסייע להחזיק את הקו מול הרדוליצות/ אומיצ'ים/ פטריק יאנגים של העולם ולשדרג את עמדת הסנטר באופן שבו תיראה כמי ששייכת לליגה של ה(ממש) גדולים.
ומה לגבי הורסטיליות והגמישות בין עמדות הפנים? אולי הפתרון יוכל להגיע דווקא בדמות איתי שגב. לא ששגב יוכל לעזור ולרווח את המשחק עם יכולת הקליעה הבלתי קיימת שלו. מצד שני, יתכן אולי שבסטים ההתקפיים של אדלשטיין (שעליהם נדע ונלמד יותר רק בסוף השבוע הקרוב), תמצא הנוסחה לשלב את הניידות של הטאלנט הצעיר לצידם של מי מהסנטרים. ולו כהרכב שניתן יהיה לשלוף מהשרוול במידת הצורך.
אם בגזרת הקו הקדמי של מכבי תל אביב אנחנו מסתפקים בשלב זה בשאלות בלבד, אזי בכל הנוגע להפועל ירושלים אפשר כבר לקבל תשובות ראשונות - בהמשך למשחקי ההכנה שלה מאיטליה. ההיררכיה כרגע נראית די ברורה: אמארה סטודמאייר יושב רק על עמדה מספר 5, כששון ג'ונס מקבל את שאר הדקות (ומייתר לבינתיים את אייזיק רוזפלט, לפחות כל עוד לא משחקים לפי חוק רוסי). ליאור אליהו ופטרסון חולקים את עמדה 4, כאשר פיאניג'יאני גם מציג לראווה את האופציה לשחק עם שני מספרי ה-4 שלו ביחד בהרכב שכנראה מיועד בעיקר לליגה המקומית.
מהבחינה הזאת, קיים דמיון מסוים בין הקווים הקדמיים של שתי אלו שהודחו בעונה שעברה על ידי מכבי ראשון לציון. כי גם במכבי תל אביב אפשר בהחלט לצפות שהרכב של אלכסנדר ראד יוכל לרוץ ביחד בימי שבת, ראשון או שני. וכי גם בירושלים, לפחות כל עוד לא הוכח אחרת, אין מקום לשני הסנטרים, סטודמאייר וג'ונס, האחד לצד השני.
כאשר החתימה סגנית אלופת המדינה מירושלים את טראוויס פטרסון בשורותיה, היא פתרה באחת את בעיית הסטרץ' פור שהכירה היטב מהעבר הלא ממש רחוק. מצד שני, ייצרה לעצמה בעיה חדשה, מורכבת ואולי אף בלתי פתירה. מודל 2015/16 של ירושלים הציג לראווה את טוני גפני כפתרון ההגנתי הכמעט אולטימטיבי בעמדת הפאוור פורווארד (ולא רק), בדקות שבהן ליאור אליהו, האופציה ההגנתית הטובה הרבה פחות, נחה לה על הספסל. עוד מוקדם לקבוע דברים נחרצות, אבל לא בטוח שהאפשרויות ההגנתיות של פיאניג'יאני העונה משתפרות בהרבה ברגע שמתבצע החילוף הראשון בעמדה מספר 4. ועם כל הכבוד לנסיון ללכת סמול בול עם רפי מנקו כגבוה נוסף, לא מופרך יהיה להעריך שבקבוצה שגם ככה צריכה לחפות על חולשות הגנתיות של לא מעט שחקנים (הלפרין, דייסון? סטודמאייר?), יווצר לחץ נוסף בדמות הצורך לחפות ולהחביא הגנתית גם את ליאור אליהו וגם את טרוואיס פטרסון.
