הכי טוב בעולם לערב אחד: סטן ואוורינקה יודע להתעלות ברגעי השיא

עיון קצר ב"ספר החוקים" של הטניס:

1. כדי לזכות בתואר גרנד סלאם, אתה צריך להפסיד לפני כן בגמר גרנד סלאם.
2. אתה אמור להתחיל לשקוע בטניס אחרי גיל 30.
3. מי שמגיע לגמר אחרי יותר משחקים ויותר שעות על המגרש, הוא זה שיתעייף מהר יותר.
4. בקרב חפירות מאחור, אתה תמיד אבל תמיד תפסיד לנובאק דג'וקוביץ'.

על ארבעת החוקים הללו, כמו עוד על רבים אחרים, עבר הלילה (בין ראשון לשני) איש הקלאץ' של עולם הטניס, סטן ואוורינקה, כשניצח 7:6 (1), 4:6, 5:7, 3:6 את נובאק דג'וקוביץ' וזכה באליפות ארצות הברית. זה תואר הגרנד סלאם השלישי שלו בשלושה משחקי גמר, שלושתם מול המדורג מספר אחת בעולם (רפאל נדאל באוסטרליה 2014, דג'וקוביץ' ברולאן גארוס 2015 ובארצות הברית 2016). כמו כן, ואוורינקה כבר בן 31, אבל משחק את הטניס הכי טוב ששיחק אי פעם. הוא גם שיחק כמעט פי שניים מהזמן שדג'וקוביץ' שיחק בארה"ב השנה ועדיין נראה הרבה יותר רענן ממנו ובנוסף גם הימם אותו בקרב החפירות. הניצחון של ואוורינקה בארתור אש היה משהו שלא היה בסבב כבר כמה שנים טובות, אולי אפילו מאז 2011: מישהו ניצח את דג'וקוביץ' כיוון שהיה הרבה יותר טוב ממנו. המדורג שלישי בעולם לא ניצח את הראשון בגלל נקודה פה או נקודה שם ששינו מומנטום, הוא לא ניצח אותו באיזה פוקס. הוא ניצח כי לערב המסוים והחשוב ביותר שיש הוא הגיע כשהוא פשוט טניסאי טוב יותר מדג'וקוביץ'.

עוד בנושא
ואוורינקה הפתיע את דג'וקוביץ' עם 7:6, 4:6, 5:7, 3:6 בגמר אליפות ארה"ב
ואוורינקה הודה: "לא הגעתי לכאן כדי לזכות", דג'וקוביץ': "דברים לא זרמו לי"
אנג'ליק קרבר זכתה בגמר הנשים: "כל החלומות שלי התגשמו, זה מדהים"

הגמר כולו היה תלוי בוואוורינקה הרבה יותר ממה שהוא היה תלוי בדג'וקוביץ'. השוויצרי היה הרבה יותר אגרסיבי ועוצמתי בפערים משמעותיים. הוא היה חכם יותר במשחק, קיבל הרבה יותר נקודות קלות מההגשה, ובאופן די מדהים אפילו זז יותר טוב ונראה בכושר גופני הרבה יותר טוב מיריבו. הגמר של ואוורינקה, כמו גם חצי הגמר, נראו כמו קרבות אגרוף מול מתאגרף במשקל כבד מאוד. הוא הולם וחובט בך בשיא העוצמה. בהתחלה אתה עוד יכול לברוח, להתחמק, להערים עליו, אפילו לעקוץ, אבל בסוף אחרי עוד אגרוף ועוד אגרוף אתה כבר מאבד את זה. זה מה שקרה עם הפסקת הטיפול הרפואי השנויה במחלוקת של נולה במערכה הרביעית. הוא פשוט לא הצליח לעמוד בעומס הזה, בקצב הזה, בפצצות האלה שעפו אליו מהצד השני של הרשת.

לערב אחד קסום, ואוורינקה הצליח לשלב עוצמות אדירות, אגרסיביות יוצאת דופן ומשחק התקפי מאוד עם דיוק אדיר וכמעט בלי להחטיא כדורים. זה היה מעין שילוב בין העוצמה והמשחק הפתוח של רוג'ר פדרר בימיו הגדולים ליכולות ההגנתיות, הפיזיות והאתלטיות של דג'וקוביץ', אנדי מארי ורפאל נדאל. הכול התנקז בתוך איש אחד למשך ערב שלם. מהרגע שבו נולה עלה ל-0:3 במערכה הראשונה, הוא הפך לגלגל שני בהצגה של ואוורינקה. הוא היה שני בעוצמות, שני ביוזמה ושני ביכולות הפיזיות. לרגעים מסוימים במערכה השנייה, השלישית והרביעית, ואוורינקה פשוט התעלל בדג'וקוביץ'. הוא היה בזון מטורף בתחילת המערכה השלישית וממש היכה בנולה ללא רחם מכל צד, זווית ומצב שרק תבקשו.

ואוורינקה נראה מגושם קצת, בעבר הוא אפילו היה מעט שמנמן, אבל בגמר אליפות ארצות הברית ראינו כמה זה מטעה. מדי פעם, אחרי זכייה בנקודות חשובות, הוא הצביע לעבר הראש והזכיר לעצמו שהכול מנטלי, כאילו מקצועית אין לו מה לדאוג. דג'וקוביץ' פשוט לא הצליח להעביר אותו, ניסה הכול ומרוב ייאוש אפילו התחיל לעלות לרשת ולהמר על דברים שבדרך כלל הוא לא עושה. ואוורינקה היה פשוט בלתי עביר. נולה שלח את כל הארמיות והדיביזיות שלו לקו הגבול וזה בכלל לא דגדג את האימפריה שבצד השני. ואוורינקה גם החזיר לדג'וקוביץ' הכול, גם הזיז אותו בלי סוף וגם עלה עליו בעוצמות פשוט מטורפות. האינטנסיביות הזו בעוצמות האלה הקשו אפילו על הסרבי, שבסוף פשוט התפרק פיזית וכנראה שגם מנטלית.

בגיל 31 כבר אפשר לומר בפה מלא: ואוורינקה הוא טניסאי מעולה ובעיקר ספורטאי שיודע לעבוד אד-הוק. עוד לפני הגמר דג'וקוביץ' אמר שיריבו הוא שחקן שיודע לשחק במשחקים הגדולים ואוהב אותם והוא אפילו לא ידע כמה הוא צודק. ואוורינקה יודע להביא את המיטב שלו ומסתבר שאפילו מעבר לכך כשהוא ניצב מול מטרה ממוקדת. בגרנד סלאם הוא ניצב בפני שבועיים של טורניר, בהם צריך לבנות את היכולת בצורה הדרגתית עד התפוצצות מוחלטת בקליימקס, ברגע השיא, בגמר.

ואוורינקה לא מסוגל להתמודד מול העקביות המטורפת של דג'וקוביץ' או מארי ובעבר של פדרר או נדאל. הוא לא מסוגל להתחרות מולם שבוע אחרי שבוע ולהיות שם בשיא שלו בכל טורניר מאסטרס 1,000. הוא יודע להכווין את עצמו למטרה מסוימת, גרנד סלאם אחד, שבועיים של שיא, לבנות את עצמו בהדרגה לרגע בו יצטרך להרים את הרמה שלו עד לקצה גבול היכולת שלו. אם הוא היה קבוצת כדורגל, הוא לא היה זוכה באליפות לעולם כי בשביל זה הוא היה צריך לשמור על עקביות לאורך כל העונה ולנצח גם את הקבוצות הקטנות בכל שבוע. להבדיל מכך, בגרנד סלאם הוא צריך שבועיים, שבעה משחקים ויש אליפות. זה נועד בדיוק בשבילו, מיסטר קלאץ' או מר אד-הוק, תחליטו אתם. הוא כנראה לא יכבוש את פסגת הדירוג כבר, אבל הוא בהחלט מסוגל לזכות בתארי גרנד סלאם נוספים.

כשהבקהנד יד אחת שלו יושב במקום זו אולי החבטה הטובה ביותר בסבב, וגם הסרב עושה את העבודה (כמה פעמים הוא הגיש הגשת-גוף מול דג'וקוביץ', שלא הצליח להתמודד עם זה?), וכשמצבו הפיזי כל כך טוב, הוא יכול להגיע אל רגע השיא כשבאותו מצב נתון הוא הטניסאי הכי טוב בעולם גם אם הדירוג לא אומר את זה.

ומהצד השני נובאק דג'וקוביץ'. אם בתחילת השנה היה נראה שזכייה בכל ארבעת תארי הגרנד סלאם אפשרית השנה, בסופה זה נראה כבר די רחוק. לא שלהגיע לגמר אליפות ארצות הברית זה כישלון באיזושהי צורה, אבל לנולה יש הרבה מאוד חושבים לעשות. בחמש השנים האחרונות הוא היה בלי שום ספק הטניסאי ואולי אפילו הספורטאי החזק ביותר פיזית בעולם. הוא היה כמו סלע איתן. בלתי שביר, בלתי ניתן לפירוק. שום דבר לא היה פוצע או אפילו מעייף אותו. היה נראה שהוא מסוגל לעמוד על המגרש גם 20 שעות ברציפות בשיא האינטנסיביות ותמיד לצאת עם ידו על העליונה מכל קרב פיזי. בחודשים האחרונים זה לא נראה כך יותר.

מווימבלדון הג'וקר הלך הביתה מוקדם מאוד אחרי הפסד די אומלל מול סם קוורי, כשהוא לא מצליח לנצל את מה שאמור היה להיות כמו הפרש אדיר בכושר הגופני וביכולות האתלטיות בין שניהם. מהמשחקים האולימפיים הוא הודח בסיבוב הראשון אחרי הפסד לחואן מרטין דל פוטרו ושוב נראה קצת מותש. בחצי הגמר בניו יורק הוא נראה לפרקים (בעיקר במערכה השלישית) רע מאוד מול גאל מונפיס, שלא היה ברור מה הוא בכלל עושה על המגרש ובשביל מה הוא עלה לשם. דג'וקוביץ' נראה סובל, התלונן על כאבים בכתפיים וניצח אחרי שמונפיס ממש התחנן להפסיד. בגמר הוא שוב נראה לא מספיק טוב מבחינה פיזית, ובשלהי המערכה השלישית התחיל לזוז פחות טוב כשברביעית הוא כבר נראה ממש סובל ובסופו של דבר גם קיבל שני טיפולים רפואיים.

לא ברור מה היה מצבם של הכאבים בכתפיים בגמר, אבל דג'וקוביץ' הגיש רע מאוד. הוא לא השיג בכלל נקודות קלות מהסרב ובקושי ייצר ממנו איזשהו יתרון בכלל, כשוואוורינקה מוציא את המהירות מההגשות שלו עם חסימות דרך סלייסים בהחזרות. נולה גם ביצע שגיאות כפולות במצבים חשובים ומלחיצים שהכניסו את ואוורינקה למשחק. לאורך השנים דג'וקוביץ' הראה שאפשר להיות אחד המגישים הטובים בעולם גם אם אין לך את ההגשה הכי חזקה או אפילו קרוב לזה. בגמר מול ואוורינקה זה ממש לא היה המצב. אם הסרב שלך לא נותן לך שום דבר נגד ואוורינקה בזון של החיים שלו, אתה בבעיה קשה. לא אתפלא אם דג'וקוביץ' ייצא השנה לפגרה מוקדמת כדי להרגיע קצת את הגוף ולהכין את עצמו לקראת 2017. הנוקאאוט שהוא חטף מוואוורינקה, שהשליך אותו מהזירה בצורה די ברוטאלית ואלימה אפילו, עוד יגרום לו לחזור חזק וחד יותר.