קרובים קרובים: פפ גווארדיולה ומוריניו דומים מבחינה אישיותית

"פפ גווארדיולה וז'וזה מוריניו דומים מאוד מבחינת האישיות. הגישות שלהם לכדורגל שונות, אבל האופי דומה", אמר לאחרונה צ'אבי אלונסו, הכוכב הבאסקי ששיחק עבור הפורטוגלי בריאל מדריד ובהדרכת הקטאלני בבאיירן מינכן. גם איידור גודיונסן, החלוץ האיסלנדי שעבד עם מוריניו בצ'לסי ועם פפ בברצלונה, מסכים: "הם דומים מאוד בשיטות העבודה שלהם".

סטיגמה מקובלת גורסת כי מדובר בניגודים, הפכים מוחלטים. גווארדיולה ומוריניו מוצגים כאנטיתזות זה לזה, והדבר בא לידי ביטוי באופן קיצוני בשתי העונות בין 2010 ל-2012, כאשר הם נאבקו זה בזה במסגרת הקלאסיקו, המשחק המתוקשר בתבל. התדמית הציבורית שלהם כה שונה, עד שנדמה כי כל מי שמעריץ את פפ חייב להתנגד למוריניו, ולהפך. ואולם, המציאות שונה בתכלית. לשני מאמני העל יש נקודות דמיון רבות מאוד באופי. התכונות האישיות של שניהם מעוררות מחלוקות באופן דומה למדי, ולכן – ללא קשר למוטו המקצועי שלהם – אפשר להזדהות עם שניהם גם יחד, ואפשר גם לסלוד משניהם גם יחד.

אז מה משותף להם?

עוד בנושא:

שבת באנגליה: הדרבי של מנצ'סטר ישבור שיאי צפייה ושווי שחקנים?
סוכנו של גווארדיולה חושף: "פפ דחה את יונייטד כשחקן וכמאמן"

גווארדיולה ומוריניו כריזמטיים מאוד, הן מול התקשורת והקהל הרחב, והן בשיחות בארבע עיניים. הם מסוגלים להקסים את האדם שמולם, אם הם חפצים בכך. עדויות לכך רבות מאוד בקרב השחקנים – רבים מוכנים ללכת בעיניים עצומות אחרי המנטורים הדגולים. "לשניהם כריזמה נדירה. זו הייתה זכות גדולה לעבוד עם שניהם, ויש לי יחסים נהדרים עם שניהם", אומר צ'אבי אלונסו.

לשניהם קל להתחבר לשחקנים צעירים ולהעניק להם תחושת ביטחון. קווין דה בראונה סיפר כי הרגיש מיד חלק מהפרויקט של מוריניו בצ'לסי כאשר פגש אותו בקיץ 2013 אחרי ההשאלה המוצלחת במדי ברמן. בשל כך ביטל את התוכניות להישאר בבונדסליגה וחזר לסטמפורד ברידג' – הוא ממש לא ידע מה מצפה לו שם. יוזואה קימיש, הכוכב הצעיר של באיירן מינכן, פרח באליאנץ ארנה אחרי שהוחתם מר.ב. לייפציג, ונשבה בקסמו של גווארדיולה כבר בפגישה הראשונה. "הרגשתי שהוא סומך עלי, והתחושה הזו גורמת לך לשחק הרבה יותר טוב", סיפר.

ההתמסרות של גווארדיולה ומוריניו למשימה היא טוטאלית. העבודה היא הדבר החשוב ביותר בחייהם, והם לא מסוגלים להתנתק ממנה. הכנותיהם למשחקים מדוקדקות מאוד, עם תשומת לב לפרטים הקטנים ביותר, ובנושא זה אין מחלוקת בקרב השחקנים שעבדו איתם. "פפ חושב אך ורק על כדורגל, הוא אובססיבי לגביו. שום פרט לא חומק ממנו, הוא חייב לקחת הכול בחשבון", אומר צ'אבי. "אין מאמן אובססיבי יותר לגבי הפרטים הקטנים מאשר מוריניו", אומר דקו, אחד הכוכבים הבולטים של המיוחד בפורטו.

למחויבות מוחלטת מסוג זה יש הרבה היבטים חיוביים, אך היא גם מזיקה, כי צריך לשים גבולות בכל דבר בחיים. האובססיה, שלוותה בהצלחה מסחררת מבחינת התוצאות, גרמה לשני המאמנים לפתח שגעון גדלות של ממש. האגו שלהם התנפח למימדים לא סבירים, ושניהם משוכנעים בעליונותם בהשוואה לסובבים אותם. את האגו הזה הם מתחזקים ללא הפסקה בדרכים דומות למדי.

גווארדיולה ומוריניו חייבים להיות תמיד בכותרות. זהו צורך קיומי מבחינתם, והם עושים הכול למענו. אם בעבר המלחמות הפסיכולוגיות שניהל מוריניו נועדו בעיקר לשרת את המועדון ולהסיט את האש מהשחקנים, הרי שבשנים האחרונות הוא פותח חזיתות אך ורק כדי לקבל יחס תקשורתי, גם אם זה מנוגד לטובת הקבוצה. לכן עומדים לא פעם בקו האש גם שחקניו ואנשי הסגל שלו.

אצל גווארדיולה, שגעון הגדלות בא לידי ביטוי בין היתר בשינויים טקטיים ומערכים מהפכניים, אשר נועדו למשוך תשומת לב תקשורתית. זה לא היה כך בתחילת הקריירה שלו בברצלונה, ובעונת 2008/09 – הטובה ביותר שלו עד כה מכל הבחינות – שולבו כל הכוכבים בתפקידיהם הטבעיים. ככל שחולף הזמן, הופך גווארדיולה מכור יותר ויותר להמצאות טקטיות, ובשלוש שנותיו בבאיירן מינכן כמעט כל הרכב שלו היווה חידה עבור הפרשנים, שלא ידעו מראש מי ישחק היכן. במשחק הבכורה במנצ'סטר סיטי, תופקדו שני המגנים גם יחד – בקארי סאניה וגאל קלישי – בקישור המרכזי כאשר הכדור היה ברגלי קבוצתו של פפ. המטרה המרכזית הייתה להאדיר את שמו של המאמן.

שימו לב להתנהגות דומה מאוד של גווארדיולה ומוריניו אחרי שקבוצותיהם מבקיעות שער. מאמנים מודעים לכך שמצלמות עוקבות אחריהם באופן תמידי, ולכן יראו אותם בוודאות בטלוויזיה אחרי הכיבוש. רבים מהם מתעלמים מכך, בעוד יש כאלה שמנסים לסגל לעצמם תנועה מסוימת שתזוהה איתם – למשל, היד המורמת של ברנדן רוג'רס. מעטים מאוד מנצלים את הרגעים האלה בעקביות על מנת לטפח את האגו שלהם, וכאן הקטאלני והפורטוגלי כמעט זהים.

אחרי כיבושים, שניהם נוטים לקרוא אליהם את השחקן הקרוב ביותר על מנת להעביר הנחיות כלשהן בתנועות ידיים מוחצנות, או מבצעים מיד תנועות לעבר הספסלים כדי לבצע חילופים כתוצאה מהמצב החדש. מובן כי יש צורך בהתאמות טקטיות כאשר התוצאה משתנה, אבל גווארדיולה ומוריניו עושים את זה בהפגנתיות יתרה, על מנת למשוך תשומת לב תקשורתית רבה ככל הניתן.

היחסים בין מאמנים לאנשי הסגל המנהלי של המועדונים עשויים להיות טעונים, אבל הם נשארים כמעט תמיד מאחורי הקלעים. סביר להניח, למשל, שלארסן ונגר יש טענות לא מעטות לצוות הרפואי של ארסנל לאור הפציעות הרבות של הכוכבים שלו, אולם אתם לא שומעים על כך בתקשורת כי אף אחד במועדון לא מעוניין להוציא זאת החוצה. יש קוד אתי מסוים שמונע התנהלות כזו. בניגוד לשחקנים ולמאמנים, אנשי המקצוע לא בחרו להיות באור הזרקורים ואינם מעוניינים לככב בכותרות.

גווארדיולה ומוריניו שברו את הקוד הזה. האובססיביות שלהם גורמת להם לחשוב שהם יודעים הכול טוב יותר מהסובבים. האגו העצום מכריח אותם להוכיח פומבית מי הבוס ולצאת למלחמה אמיתית מול הגורמים הרפואיים. פרשת אווה קרניירו, במהלכה קילל מוריניו את הרופאה אל מול המצלמות במהלך משחק, ולאחר מכן ביקר אותה בחריפות בראיון, הייתה חריגה באופן קיצוני. התנהלותו של גווארדיולה הייתה מחפירה לא פחות – הוא הפך את חוסר שביעות רצונו מהצוות הרפואי הוותיק של באיירן לפומבי, ומחא כפיים בציניות במהלך המשחק מול באייר לברקוזן ב-2015 אחרי שמהדי בנעטיה נפצע. זמן קצר לאחר מכן התפטר הצוות בראשות האנס-וילהלם מולר-וולפארט שעבד במועדון מאז 1977.

יש מאמנים שמסוגלים לשמור על יחסים תקינים עם שחקנים שלא עונים על דרישותיהם המקצועיות מסיבה זו או אחרת. מוריניו וגווארדיולה מעדיפים להתעלם מהם ולתת להם להרגיש לא רצויים. כך, למשל, דחק המיוחד את דה בראונה ואת חואן מאטה מחוץ לצ'לסי. כך הוא זרק את בסטיאן שווינשטייגר להתאמן עם הקבוצה הצעירה מיד עם הגעתו לאולד טראפורד. רשימת "הקורבנות" של גווארדיולה ארוכה, והיא כוללת לא רק את זלאטן איברהימוביץ', אלא בין היתר גם את יאיא טורה בברצלונה ומריו מנדז'וקיץ' בבאיירן. שחקנים רבים שנאלצו לעזוב את קבוצותיו של פפ לא מסתירים את סלידתם ממנו. הבלם הברזילאי דאנטה, שעבר מבאיירן לוולפסבורג לפני שנה, סיכם זאת לאחרונה: "פפ לא מדבר איתך, גם כשאתה רוצה לדעת באיזה מצב אתה נמצא. יש מאמנים טובים מבחינה טקטית שפחות טובים ביחסי אנוש".

מבחינה מקצועית נטו, ההחלטות של גווארדיולה ומוריניו יכולות להיות נכונות, ויש להם זכות מלאה לוותר על שחקנים שלא מתאימים להם מבחינה טקטית או אישיותית, ולקבוע את הסגל לפי השקפת עולמם. עם זאת, יש מאמנים שמשתדלים להעביר את ההחלטות עם פגיעה מינימלית בשחקנים אלה ברמה האישית. אצל מוריניו וגווארדיולה, הנטייה היא להעמיק את הפגיעה ככל הניתן.

הדבר בא לידי ביטוי גם ביחס כלפי מוקדי כוח בחדר ההלבשה. מוריניו וגווארדיולה לא מסמפטים שחקני בית חזקים בעלי השפעה משמעותית על הנעשה במועדון, אשר מחוברים להנהלה ולאוהדים. הסכסוך הארוך והמתוקשר בין מוריניו לאיקר קסיאס וסרחיו ראמוס בריאל מדריד מוכר היטב. גווארדיולה ניסה לדחוק את תומאס מולר מחוץ לבאיירן, אך נתקל בווטו מוחלט מצד ההנהלה. בסטיאן שוויינשטייגר עזב לפני שנה על אף שתכנן לסיים את הקריירה במועדון. באופן אירוני למדי, מופיע שווייני ברשימת הנפגעים של שני המאמנים.

את הקדנציה במנצ'סטר סיטי החל גווארדיולה בהחלפת ג'ו הארט – השחקן האנגלי הוותיק והחשוב ביותר במועדון. ייתכן ויש לכך הצדקה מקצועית, אך המהלך בוצע, כהרגלו, תוך פגיעה מקסימלית בקורבן, ושוער נבחרת אנגליה התלונן שלא עודכן מראש על הכוונה על מנת שיוכל למצוא אלטרנטיבות חדשות בשוק.

בקיצור, האגו העצום גורם לשני המאמנים לנהוג באופן דומה בסיטואציות רבות. תוכלו להבחין בכך גם כאשר תסתכלו עליהם בשבת במהלך הדרבי של מנצ'סטר.