הנס לא ישוחזר, אבל אפקט לסטר ישפיע על אנגליה

עוד לפני שלסטר הבטיחה את האליפות בעונה שעברה, קבע אלן פארדיו, מנג'ר קריסטל פאלאס, כי הצלחתה עשויה לחולל מהפכה תודעתית בכדורגל האנגלי. "אנחנו צריכים לשבת ולחשוב כיצד ניתן להתקדם, כי לסטר שינתה את הגבולות של מה שמועדונים בסדר גודל שלנו יכולים להשיג. צריך לשאול מדוע הם הצליחו לעשות זאת, ואנחנו לא. כאשר רואים את המודל של לסטר, טבעי שכולם ירצו לחקות אותו, אבל אולי זה לא מתאים לכולם. אולי זה לא מתאים עבורנו", הוא אמר. ואז, אחרי החשיבה, שילמה פאלאס 15 מיליון ליש"ט על אנדרוס טאונסנד ו-10 מיליון ליש"ט על ג'יימס טומקינס. סביר להניח שפארדיו הגיע למסקנה כי הדרך של לסטר באמת לא מתאימה לו.

האמת היא שמודל השועלים פשוט אינו ניתן לחיקוי. לסטר נהנתה בעונה שעברה מצירוף מופלא של נסיבות. היו לה 11 שחקנים שחוו, כל אחד לחוד, את העונה הטובה ביותר בקריירה והצליחו לשמור על יציבות לאורך זמן. זה נדיר עד כדי חסר תקדים. כולם גם נמנעו מפציעות, וזה לא דבר של מה בכך. בנוסף, ליריבות לקח הרבה יותר מדי זמן להפנים את השיטה הטקטית הפשוטה של קלאודיו ראניירי, ורבות מהן – במיוחד במשחקי הצמרת – שיחקו הישר לרגליים של השועלים, חשפו את העורף ונענשו במתפרצות מהירות הקטלניות. לסטר המשיכה בשלה, ללא שינויים מהותיים, לאורך חודשים ארוכים, עד שליקטה את התואר. היא לא תשחזר זאת, ואף קבוצה אחרת לא תשחזר זאת.

עוד בנושא:

הפרמיירליג נפתחת: פרויקט כתבות מיוחד

ואולם, שאלת ההשפעה התודעתית רלוונטית מאוד כאשר אנו ניצבים בפתיחתה של העונה החדשה. עד לפני שנה, המודל להצלחה התבסס על השקעה כספית מסיבית, הן ברכש השחקנים והן במאמני צמרת. הכסף איפשר לצ'לסי ולמנצ'סטר סיטי, מועדונים צנועים למדי בכל המונחים במאה שעברה, קל וחומר מבחינת התארים, להפוך למה שמוגדר כ"מועדוני פאר". כי הרי לסיטי אין מסורת של ממש. עד לפני זמן קצר היו לה שתי אליפויות בלבד בכל שנות קיומה, אבל בעידן שליטת השייחים מאיחוד האמירויות היא ליקטה שתי אליפויות נוספות תוך שלוש שנים, ב-2012 וב-2014. השחקנים הצעירים, במיוחד הזרים, לא שואפים לחתום בשורותיה בגלל שאהדו אותה מגיל אפס או הוקסמו ממורשתה, אלא רק בגלל הכסף והבמה המרכזית. הם רוצים להרוויח צ'קים שמנים כל שבוע, לשחק בליגת האלופות ולזכות בתארים.

האליפות של לסטר, על אף היותה חד פעמית, שינתה במידה מסוימת את התפיסה. לפתע, לא חייבים להגיע דווקא ל"מועדון פאר" על מנת לזכות לחשיפה, ובמצבה הכלכלי הנוכחי של הליגה האנגלית גם קבוצות מהדרג הנמוך יותר מסוגלות לשלם שכר חלומי. מבחינת כוכבים זרים, קבוצות רבות יותר באנגליה הפכו לאטרקטיביות יותר. בשורה התחתונה, הליגה האנגלית הרוויחה מאוד מהסנסציה. היא היתה התחרותית ביותר מבין הליגות הגדולות גם קודם לכן, אך כיום היא נתפסת כשיוויונית עוד יותר. היא היחידה בה יכולה להתרחש בימים אלה הפתעה מרעישה מסוג זה. איש לא יעלה בדעתו שספורטינג חיחון מסוגלת לזכות באליפות ספרד, או שקייבו תוכתר לאלופת איטליה. אבל באנגליה? הנה לכם – כולכם ראיתם את ההוכחה. וזה לא באמת משנה שהסיפור לא יחזור על עצמו. האפקט ילווה את הפרמייר-ליג עוד שנים ארוכות.

מצד שני, קשה לומר שההצלחה הסנסציונית שינתה מהותית את עצם הגדרת "מועדוני הפאר". ברור שלמועדונים כמו ליברפול, מנצ'סטר יונייטד וארסנל יש הילה אמיתית, אבל אם לסטר משחקת בליגת האלופות, במה היא פחות טובה מצ'לסי? ובכן, במבחן התוצאה היא עדיין פחות טובה. אם תשאלו אם אנגולו קאנטה, שבחר לנטוש כבר עכשיו את לסטר לטובת צ'לסי, הוא יידע להסביר בדיוק מדוע. הכסף ממשיך לשחק תפקיד מרכזי ביותר גם בעולם בו יש קצת מקום לרומנטיקה. הקבוצות העשירות ביותר ימשיכו להחתים את השחקנים המוכשרים ביותר, לפי הבנתן, והן אלה שימשיכו לשלוט בצמרת הליגה.

אז מה כן ישתנה בתוך הליגה? סביר שאחת התופעות תהיה דווקא שלילית – הגברת הלחץ על מאמנים. כי הרי אם קלאודיו ראניירי מסוגל להפיק את המקסימום מהסגל שלו ולהצעיד אותו לאליפות, איזו זכות יש לארסן ונגר או יורגן קלופ להתלונן על הכסף ששופכות המתחרות? והאם אברטון יכולה להרשות לעצמה להגביל את שאיפותיה לליגה האירופית בלבד במקרה הטוב? אחרי שחזו בנס לסטר, גם האוהדים בצד הכחול של ליברפול רשאים לחלום על העפלה לליגת האלופות. גם האוהדים של סאותהמפטון או ווסטהאם. מקום תשיעי לא ייחשב יותר למכובד עבור קבוצות בסדר גודל זה. אלה יהיו ציפיות לא מציאותיות, והמנג'רים עלולים לשלם את המחיר.

מאידך, תופעה נוספת – ארוכת טווח וקבועה – עשויה להיות חיובית מאוד. מעמדם של מנהלי הרכש והסקאוטים השתנה ללא היכר, והם הופכים לדמויות מרכזיות ביותר בכדורגל האנגלי. אחד האנשים החשובים ביותר מאחורי הסנסציה של לסטר היה סטיב וולש, הסקאוט הראשי המבריק. הוא היה זה שאיתר את ריאד מחרז אחרי שהגדיר בדקדקנות את הפרופיל של השחקן הדרוש. הוא מצא את קאנטה לפני כולם. עבודתו זכתה להכרה ולשבחים אחרי שהשחקנים האלמונים הפכו לטובים ביותר בליגה, והוא הפך לכוכב בפני עצמו.

עד לא מכבר, המנהלים הספורטיביים והסקאוטים השפיעו פחות על הנעשה באנגליה בהשוואה לספרד, שם מונצ'י, המנהל הדגול של סביליה, מוגדר ככוכב כבר מזמן. כעת המצב שונה. עוד לפני שלסטר זכתה באליפות, התפתח מרדף של ממש אחרי וולש. ארסנל לטשה עיניים לעברו, ואברטון החתימה אותו בסופו של דבר כמנהל הספורטיבי החדש. העזיבה של קאנטה מהווה מכה משמעותית עבור השועלים, אך דווקא הנטישה של וולש חשובה יותר, ויהיה מעניין מאוד לראות את השינוי במדיניות הרכש של אברטון בתקופה הקרובה.

באופן אירוני, לוולש יהיה קל הרבה יותר ליישם את שיטותיו באברטון בהשוואה לארסנל, כי ל"מועדוני הפאר" עתירי הכסף קשה הרבה יותר לאתר מציאות בשוק. התעניינות של קבוצה מסוג זה מעלה באופן אוטומטי את המחיר, בעוד קבוצות צנועות יותר נהנות מחופש פעולה נרחב יותר. היכולת הזו תלך ותקטן בטווח הארוך, ככל שהליגה האנגלית תגדיל את הפער הכלכלי משאר היבשת. לכן, אם פארדיו וקריסטל פאלאס רוצים לחשוב כיצד להתאים את המודל של השועלים לעצמם, זה הזמן לעשות זאת. נכון לעכשיו, לא רואים סימנים לכך באף קבוצה אנגלית. לסטר תיזכר לנצח כאגדה מופלאה ומושלמת.