בווידאו: זהבי מככב מול הבאיי
אהלן חברים, מקווה שהתגעגעתם אליי. אני כותב את הטור הזה שעה אחרי המשחק נגד טיאנג'ין טדה וכולכם כבר יודעים כמה הוא היה מיוחד ודרמטי מבחינתי. ירדנו להפסקה אחרי שספגנו שער שוויון שקבע 2:2 ובמחצית השנייה התקשינו למצוא את השער ולנצח את המשחק. זה היה משחק ביתי ואם אנחנו רוצים להתקדם ולעלות בטבלה, צריך לעשות כמה שיותר נקודות. בעבר יצא לי לא מעט, לשמחתי, להכריע משחקים בדקות הסיום, כך שהאמנתי שגם הפעם אני יכול לעשות את זה. האמת היא שבכל משחק בו אני בפיגור או שאני והחברים שלי בשוויון, אני מרגיש שאני מסוגל להבקיע ומאמין שאני יכול לעשות את זה, אבל לא תמיד זה יוצא. אני מאושר שזה קרה הערב ושהשער הזה נתן לנו שלוש נקודות יקרות.
עוד בנושא:
תומך ברונאלדו, דואג לאצילי, מחכה לז'רביניו: הטור הראשון של ערן זהבי בוואלה! ספורט
בשבת: ערן זהבי כבש צמד, גוואנגז'ו ניצחה 2:3 את טיאנג'ין טדה
"זו כאילו רמאות לשחק עם זהבי. איך סקולארי יעצור אותו בדרבי?"
ערן זהבי ממשיך להרשים, בסין מכתירים: "הרכש הכי טוב בחלון ההעברות"
את השער הראשון הבקעתי בראש ועדיין לא יצא לי לראות אותו בטלוויזיה, אבל כולם מסביב אומרים שהוא היה שער מאוד יפה. זה לא מקרי שאני כובש הרבה בראש בשנתיים האחרונות. אני חושב שההסבה לעמדת החלוץ במכבי תל אביב פיתחה אצלי את יכולת הנגיחה. זה לא משהו שעבדתי עליו יותר מדי באימונים או שהיה מאמן שתרגל איתי את זה. פשוט זה בא בטבעיות וזה נהדר כי הגיוון לשחקן בתפקיד שלי הוא מאוד חשוב. אחרי השער הראשון נפסק לנו פנדל וזה היה טבעי שאקח אותו אחרי שכבשתי פנדל במשחק האחרון בגביע, אבל רנאטיניו ביקש לבעוט ונתתי לו בכיף. זה טוב שעוד שחקנים משתתפים בהבקעת השערים ואני גם מרגיש שמגיע לכולם, בטח אחרי שהם כל כך מפרגנים לי בקבוצה.
קצת מצחיק, אבל טיאנג'ין טדה זו הקבוצה שרצתה אותי לפני גוואנגז'ו. הם הציעו פעם או פעמיים לקנות אותי, אבל זה היה בסכומים אחרים לגמרי. בכל מקרה, אף אחד לא פנה אליי מהם אחרי המשחק ואני מניח שהם גם שכחו.
אני כותב את הדברים ותיכף יוצא ליום הולדת של איזה בחור ישראלי. שי כאן איתי והיא תהיה עם רוי עד יום חמישי. לאחר מכן היא תשוב לארץ לתקופה של שבועיים ותתארגן לקראת החזרה לכאן גם עם הבנות. היה לי כיף הערב לראות עוד ישראלים ביציע. ממשחק למשחק באים יותר ישראלים וזה מחמם לי את הלב.
הניצחון בשבת סיים שבוע נהדר שהתחיל בכלל במשחק החוץ שלנו בהבאיי. היה חשוב לי שניקח את שלוש הנקודות נגד הבאיי והנסיעה לשם הייתה חוויה בפני עצמה. זו הרי עיר שלעולם לא הייתי מגיע אליה אם לא הכדורגל שבזכותו אני חווה כל כך הרבה דברים חדשים ומעניינים וזה גם היה אחד השיקולים שלי בבחירה בסין.
יום לפני המשחק יצאנו להליכה על הים ואכלנו צהריים במסעדה במקום במלון כמו שנהוג, כדי לשנות קצת אווירה. מה שנקרא אצלנו ברביקיו סיני, כך גם המאמן שלנו קרא לזה. מאכלים מוזרים הגיעו לשולחן. לא כלבים או משהו בסגנון, שזה דרך אגב אולי בקוריאה. בסין לא אוכלים כלבים, רק דברי ים. אוכל סיני טיפוסי. כמובן שיודעים שאני לא אוכל את הדברים האלה, אז יש לי תפריט משלי ובאמת דואגים לי לכל דבר הכי קטן.
היה כיף לשנות קצת אווירה ולהרגיש את כולם ביחד בצורה קצת אחרת, ויום למחרת הגיע ניצחון הליגה על הבאיי שגרם לאווירה עוד יותר טובה. את הדרך חזרה לגוואנגז'ו עשינו במטוס הפרטי של הבעלים של הבאיי שביקש להזיז את המשחק לשעה קצת יותר מאוחרת בשביל שיוכל לראות אותו, וכשהבין שאין טיסות חזרה לגוואנגז'ו בשעה הזו פשוט הציע לנו את המטוס הפרטי שלו וכמובן שקפצנו על המציאה.
הטיסה חזור הייתה הרבה יותר נוחה מהטיסה הלוך. נחתתי לפנות בוקר והספקתי לראות את גמר היורו. שמחתי מהתוצאה אפילו שהתאכזבתי שרונאלדו נפצע. ביום שני כבר המשפחה שלי הגיעה להונג קונג, אז קמתי בבוקר ונסעתי לשם להעביר איתם לילה אחד לפני ההגעה לגוואנגז'ו. נסעתי לשם ברכבת עם עוד חבר מפה ולא האמנתי שזה מה שאני אעבור. כמובן שזו הייתה פעם ראשונה שאני נוסע להונג קונג מגוואנגז'ו, ועוד ברכבת.
מה שהיה נשמע מאוד פשוט הפך למסובך. עלינו על רכבת לא נכונה ובמקום להגיע בשעתיים הגעתי במשהו כמו 4 שעות פלוס החלפת רכבות, ובסוף גם מונית למלון. בקיצור, מסע, אבל מסע שהיה שווה כל רגע. ברגע שהגעתי למלון וראיתי את המשפחה שלי ואשתי והילד שלי רוי קפצו עליי, הייתי מוכן לנסוע ברכבת עוד כמה שעות טובות.
למחרת הגענו לגוואנגז'ו וידעתי ששי תאהב את העיר, אבל לא רציתי להעלות ציפיות אז חיכיתי כל הזמן רק לתגובות שלה לדברים ולשמחתי כולם מאוד התחברו. בזמן שאני במלון מתכונן למשחק הגביע שוב נגד הבאיי הם כבר מתמקמים בבית ושי כבר מחפשת מה לשנות ואיך לקבל הרגשה יותר ביתית (נשים).
למחרת הגיע המשחק בו ידעתי שאני הולך לשחק מחצית בעקבות שיחה עם המאמן. מאוד רציתי לשמח את המשפחה שלי ולהראות להם שאני יכול לעשות גם פה דברים גדולים. רציתי שהם יהיו גאים בי אבל לא ציפיתי שאגרום להם להתגאות עד כדי כך. הבקעתי שלושער וכשראיתי שהם מחייכים זה עשה לי הרבה יותר טוב והכניס בי עוד שקט נפשי להמשך.
בסוף המשחק רוי ירד לדשא. הבאתי לו כדור והוא התחיל להשתולל כמובן ולבעוט לשער במשך חצי שעה. אי אפשר היה להזיז אותו מהמגרש (מזכיר לי מישהו). ערוץ 2 הגיע ללוות אותי במהלך המשחק הזה ולמחרת הסתובבו איתי בעיר ועשו עליי כתבה שבטח חלקכם ראה ביום שישי האחרון. זו הייתה חוויה מיוחדת להסתובב ברחובות סין ולעשות כתבה פה כשאתה שם לב שאנשים מסתכלים ולא מבינים מי זה ולמה מצלמים אותו.
אחד הדברים הכי משמעותיים שקרו לי זה שקיבלתי את האפשרות להיות אני, בלי לחשוב מי מסתכל עליי בכל רגע נתון, ואני יכול פשוט ליהנות עם רוי בכל דבר שהוא רוצה לעשות, בין אם זה ללכת לקניון לכל מיני אטרקציות כאלה ואחרות, אני פשוט איתו נטו. ושלא תבינו אותי לא נכון - החום הישראלי של האנשים והאהבה שקיבלתי הוא משהו מיוחד, אבל לכל דבר בחיים יש פלוסים ומינוסים וכרגע אני משתדל ליהנות מהמצב החדש הקיים.
ביום שישי התכוננתי למשחק שלנו מול טיאנג'ין וכל המשפחה שלי הלכה לבית כנסת שממוקם כמה דקות הליכה מהבית שלי. קיבלו אותם שם בצורה מדהימה. רוי פגש ילדים יהודים והיה מאושר לשחק איתם. מפה אני רוצה להגיד תודה לכל הקהילה היהודית ולישראלים בכלל בגוואנגז'ו שקיבלו אותנו בצורה הכי חמה שאפשר וגם מגיעים למשחקים, ותמיד דואגים שיהיה דגל ישראל ביציע. זה חשוב לי מאוד כי אני מרגיש שאני מייצג אותם ואתכם וזה נותן לי דרייב נוסף להצליח ושיכירו את המונח ישראלי בצד החיובי שלו במקום גדול כל כך.
ביום רביעי מצפה לי המשחק הכי גדול מאז שהגעתי לכאן והוא כמובן הדרבי מול האלופה גוואנגזו אברגראנדה. כל הכרטיסים למשחק כבר נמכרו, מה שהזכיר לי את הדרבים בארץ ויש ציפייה מאוד גדולה כאן לראות מה יהיה במשחק. יצא לי לפגוש שחקן אחד מהיריבה העירונית, את פאוליניו (בתמונה למטה). זה קרה באחת המסעדות בעיר וקבענו להחליף חולצות בסיום. זו תהיה חוויה גדולה מבחינתי גם לראות את האצטדיון הביתי שלנו מלא.
אוהב אתכם, ניפגש בשבוע הבא.
