בווידאו: פיל ג'קסון מדבר על דרק רוז
הייתה לנו שנה שלמה להתכונן נפשית, שנה שלמה בה קיבלנו התראות ותזכורות: קיץ 2016 הולך להיות מטורף, סדרי הגודל של החוזים יהיו כאלה שלא נתקלנו בהם עד היום, שחקני דרג שלישי ורביעי יבקשו ולפעמים יקבלו חוזים שנושקים למקסימום, הליגה נכנסת לשנתיים של סחרחורת שאף אחד לא יודע איך היא תצא ממנה. לפי התגובות מסביב, ההכנות והתזכורות לא עזרו. היומיים הראשונים של תקופת המורטוריום ב-NBA, בה ניתן להגיע לסיכומים אך עדיין לא להחתים שחקנים, כללו כל כך הרבה חוזים אסטרונומיים לשחקנים מבוגרים, פצועים, חצי אלמוניים או סתם בינוניים שגרמו לאוהד הממוצע להרגיש שהוא איבד את היכולת להבין מה קורה פה.
אז לפני שניכנס להתרחשויות של היומיים האלה, הנה עוד תזכורת למה שהוביל למצב הנוכחי. למשך שנים ארוכות עד לשנתיים האחרונות תקרת השכר ב-NBA נעה סביב ה-60 מיליון דולר. הסכם זכויות השידור החדש שנחתם ב-2014 וייצא לדרך בעונה הקרובה הקפיץ באופן משמעותי את הכנסות הליגה ושינה את התמונה. בעקבות השינוי, תקרת השכר הייתה אמורה כמעט להכפיל את עצמה ולהתייצב סביב ה-110 מיליון דולר, ובליגה בחרו לבצע את העלייה בהדרגה על פני שלוש שנים. הקיץ תתרחש הקפיצה המשמעותית ביותר, מ-70 לכ-94 מיליון דולר. סכום של 85 מליון דולר, שלפני שנתיים-שלוש עוד היה מעל לתקרת המס, הוא כיום המינימום שקבוצה נדרשת לשלם לשחקנים שלה (קבוצה שלא תגיע לסף המינימום תחלק את ההפרש בין השחקנים שלה).
עוד בנושא
כולה 1.7 מיליארד דולר: סיכום 24 השעות הראשונות בפרי אייג'נסי
דווייט הווארד באטלנטה, מייק קונלי חתם על החוזה היקר אי פעם
ווייטסייד האריך חוזה במיאמי, באטום נשאר בשארלוט, לין מצטרף לברוקלין
או ג'יי מאיו הושעה מה-NBA לשנתיים בעקבות הפרה של חוקי הליגה
הזינוק בתקרת השכר אמור להוביל לזינוק דומה בסדר הגודל של החוזים, החל מחוזי המקסימום שהם אחוז מסוים מהתקרה ועד לחוזים של שחקני קצה הרוטציה. אך הסיפור מורכב יותר. קפיצה כל כך משמעותית בסך המשכורות שקבוצה יכולה לשלם יוצרת בהכרח עיוותי שוק מסוימים. מה שקורה הקיץ, ויקרה גם בקיץ הבא, זה שלרוב הקבוצות יש מספיק מקום מתחת לתקרה כדי להציע חוזים גבוהים מאוד לשחקנים, מה שאומר שהביקוש גדול משמעותית מהיצע השחקנים החופשיים שהתמזל מזלם לסיים חוזה הקיץ. בכל שחקן מעוניינות לפחות 6-7 קבוצות וכדי להשיג אותו צריך להציע יותר מערך השוק הרגיל שלו. חוק לארי בירד, שמאפשר לקבוצה להחתים מחדש שחקן שלה גם אם היא חורגת בכך מתקרת השכר, הפך הקיץ לכמעט לא רלוונטי בגלל שלרוב הקבוצות יש גם כך מספיק מקום כדי להציע את החוזים הגבוהים ביותר.
שחקני הדרג השני/שלישי/רביעי מרוויחים גם משתי סיבות נוספות. הראשונה היא שלא ניתן לשלם לסופרסטארים סכומים שפרופורציונליים לתרומה שלהם. ה-NBA זו ליגה של כוכבים והסכם השידור החדש נובע קודם כל מקיומם של שחקנים מושכי קהל כמו לברון ג'יימס, קווין דוראנט וסטף קרי. אם לא הייתה הגבלה על שכר השחקנים, קבוצות היו מציעות ללברון משהו כמו 60 או 70 אחוז מתקרת השכר שלהן. אם בעבר חוזי המקסימום או קרובים להם היו כאלה שניתנים בעיקר לכוכבים הגדולים (וכמה מקרים קיצוניים בהם קבוצות החליטו להחתים שחקן כמו רשארד לואיס בכל מחיר), במצב החדש גם שחקנים משניים מגיעים או מתקרבים אליהם. דוראנט ומייק קונלי יכולים לקבל את אותו החוזה, והקיץ לא היה ספק שהדרך היחידה של ממפיס להשאיר את קונלי היא להציע לו את חוזה המקסימום.
הסיבה השנייה היא שחוזי הרוקי לא מזנקים בסדר הגודל של תקרת השכר, מה שהופך אותם לנוחים במיוחד. זו אחת הסיבות לכך שבחירות דראפט הופכות לנכס משמעותי כל כך: קבוצה שפוגעת בול עם רוקי שמסוגל לתרום מיד מקבלת שחקן רוטציה שבשנה הרביעית שלו ירוויח בין שליש לשמינית (תלוי במקום בו נבחר) משחקן כמו קנט בייזמור. קבוצות שברוטציה שלהן יש 4-5 שחקנים בחוזי רוקי, כמו פורטלנד ומינסוטה, משאירות לעצמן הרבה מאוד מקום מתחת לתקרה להציע חוזים גבוהים מאוד לשחקנים שישלימו להן את הרוטציה.
אחרי ההקדמה הארוכה, אפשר להסיק מסקנות ראשוניות מהיומיים הראשונים של המורטוריום. אין מספיק מקום להתייחס לכל אחת מעשרות ההחתמות, אך ניתן להצביע על כמה מגמות ועל שחקן אחד שיעמוד במוקד הימים הקרובים.
אל הורפורד לא יישאר באטלנטה (כמעט בוודאות)
אטלנטה השאירה את בייזמור והחתימה את דוויט הווארד במהלך שכנראה מעיד על ויתור על הורפורד. מבלי להיכנס לדקויות מנגנון השכר, הסיכוי היחיד של מייק בודנהולזר להחתים את הווארד בלי לוותר על הורפורד הוא טרייד על פול מילסאפ, אופציה שלא נשמעת הגיונית. דוויט יכריח את בודנהולצר לשנות את סגנון המשחק שאפיין את אטלנטה בשנתיים האחרונות, ולמרות הקשיים שלו אמור לעזור להוקס להישאר בצמרת הנמוכה למרות שאיבדה הקיץ שניים משחקני המפתח שלה (השני הוא ג'ף טיג).
אך השאלה המעניינת יותר היא היכן הורפורד ינחת. האופציה ההגיונית ביותר היא בוסטון שמשוועת לשחקן פנים בכיר ויש לה מקום להחתים אותו. האופציה המסקרנת שעלתה ביומיים האחרונים היא שאוקלהומה סיטי תחתים את הורפורד במקביל להשארת קווין דוראנט. כדי שזה יקרה, OKC תצטרך להיפטר מכמה חוזים, בעיקר זה של אנס קאנטר. אם הורפורד יחליט שהוא מעוניין בכך, לא אמורה להיות לסם פרסטי בעיה למצוא קבוצה לזרוק אליה את החוזים שצריך ובתמורה להוסיף צעיר או שניים מעניינים (מיץ' מקגארי, קמרון פיין) ו/או בחירות דראפט עתידיות, זה עוד מאפיין של קיץ בו לרוב הקבוצות יש הרבה מקום מתחת לתקרת השכר. דוראנט הביע לאחרונה רצון לשחק עם הורפורד, אם זה יקרה לצד ראסל ווסטברוק תהיה ל-OKC קבוצה מפחידה.
שאר השחקנים הבכירים נשארים בקבוצות שלהם
דוראנט והורפורד נשארו מהר מאוד שני השחקנים הבכירים היחידים בשוק החופשי, כי כל שאר הבכירים יחסית מיהרו לחתום על חוזים חדשים בקבוצות שלהם. שילוב בין היכולת להציע שנה חמישית לחוסר הרצון של שחקנים לעזוב סיטואציות טובות הוביל לכך שקונלי, דמאר דרוזן, ניק באטום וחסן וויטסייד נשארו בממפיס, טורונטו, שארלוט ומיאמי, בהתאמה. לכל השחקנים האלה היו אפשרויות לבחור בקבוצות עם סיכוי גבוה יותר להיאבק בצמרת הגבוהה בשנים הקרובות, אבל הם העדיפו להישאר בקבוצת פלייאוף מוכרת. לפחות בחלק מהמקרים נדמה שלמימד הרגשי היה חלק בהחלטה.
דאלאס שוב נשארת בלי כלום
מסכן דירק נוביצקי. הוא חתם על חוזה נוח מאוד בדאלאס כדי לאפשר למארק קיובן להחתים שחקנים בכירים סביבו. קיובן ניסה, כל שנה דאלאס הייתה מועמדת לקלוט שחקנים בכירים, בשנה שעברה היא הצליחה להחתים את דיאנדרה ג'ורדן לפני שנחטף על ידי שחקני הקליפרס, אך בשורה התחתונה אין תוצאות. הקיץ קיובן סימן את מייק קונלי וחסן וויטסייד, כבר בשני ביולי הוא יודע ששניהם לא יגיעו לטקסס. אולי זה הזמן של נוביצקי לחפש מאבקי אליפות במקום אחר (גולדן סטייט?) ושל דאלאס להתחיל מחדש.