בנו גשר מזהב: הלקחים שיופקו מהזכייה המפתיעה של קליבלנד באליפות

מחזור החיים של עונת NBA לא מאפשר יותר מדי זמן לעצור ולחשוב. לשחקנים של קליבלנד וגולדן סטייט יהיה עכשיו קיץ שלם להתאושש מהגמר האינטנסיבי והאמוציונלי, אבל מבחינת הקבוצות ההכנות לעונה הבאה התחילו, פחות או יותר, ברגע שנגמר טקס הענקת הגביע. בעוד יומיים יש דראפט, בעוד שבוע וחצי מתחיל חודש יולי ואיתו טירוף ההעברות של הקיץ. שתי הפיינליסטיות כבר עסוקות בשאלת היום שאחרי, ובשני המקרים מדובר בשאלה מעניינת במיוחד הפעם.

עוד בנושא

ח"כ נחמן שי בפנייה לבעלי קליבלנד: העניקו לבלאט טבעת אליפות
דיווח: פילדלפיה הבטיחה לבן סימונס שייבחר על ידיה ראשון בדראפט
לברון ג'יימס עונה למבקרים: "פקפקו בי, הספידו אותי, חה חה חה"

סגנית האלופה מתעוררת לבוקר שאחרי תוך הזדהות עם השאלה הקיומית של קונילמל: אומרים שאני אינני אני, אז מי אני בכלל? קבוצה היסטורית שסבלה משבוע של חוסר מזל והתשה פיזית ומנטלית או קבוצה פגיעה שלמדה על היכולת האמיתית שלה לאחר שפגשה שתי קבוצות פלייאוף איכותיות לראשונה לאחר שנה ושני סיבובים? התשובה לשאלות מהסוג הזה היא תמיד גרסה מסוימת של גם וגם, כאשר ממד הזמן מחבר בין שתי האפשרויות דרך הרעיון של תהליך שעדיין נמצא בשלב מוקדם שלו.

השאלה מסקרנת במיוחד בהקשר של הכוכב הגדול של הקבוצה: מה מסביר את הפער בין סטף קרי של העונה הרגילה, באמת אחת העונות הגדולות והמלהיבות של שחקן כדורסל אי פעם, לבין סטף קרי של הפלייאוף? הגדולה של ה-MVP באה לידי ביטוי בשתי הסדרות המכריעות רק במשחקים בודדים ובהבלחות. מצד אחד, OKC וקליבלנד חשפו את הדרך הטובה ביותר להאט אותו מבלי להשאיר חורים במקומות אחרים, כאשר קליבלנד גם הבליטה את הפגיעות שלו בהגנה. מצד שני, גם ללא קשר להגנות היריבות זה לא היה אותו סטף קרי, הוא החטיא יותר זריקות שהוא רגיל לקלוע ולא הצליח להתחמם לאורך זמן כפי שעשה על בסיס שבועי כל השנה. אולי גודל המעמד השפיע (גם בגמר הקודם הוא לא היה בשיאו), אולי העונה המפרכת, אולי הוא לא נכנס לקצב שלו לאחר הפציעה בתחילת הפלייאוף.

גם כאן ממד הזמן משמעותי במיוחד. קרי בן 28, והוא די טרי במעמד הסופרסטאר שלו, עד לפני שנתיים הוא היה רחוק מאוד מהדיון על תואר השחקן הטוב בעולם. ההיסטוריה מלמדת אותנו שזה מעמד שצריך לגדול לתוכו, שגם מי שזוכה בתואר מוקדם (כמו טים דאנקן ודווין וויד) עדיין צריך לעבור תהליך כדי להגיע למיצוי היכולות שלו. 28 זה הגיל בו מייקל ג'ורדן זכה באליפות הראשונה שלו. גם הוא היה צריך לעבור תהליך בו הפסיד כמה שנים רצופות לדטרויט הגדולה, או, אם לנסח את זה בשפה עדכנית יותר, הוכיח שהוא לוזר שבחיים לא יזכה בתואר. לברון ג'יימס נראה בשני הגמרים הראשונים שלו הרבה פחות טוב מקרי, ואז השתלט לחלוטין על השלישי.

ההשוואות האלה לא נערכות על מנת לטעון שקרי קורץ מאותו חומר כמו השניים האלה, אלא שמוקדם להסיק שהוא לא. הפוטנציאל קיים. קרי של השבועיים הראשונים של העונה הנוכחית היה תופעה עוצמתית בקנה מידה היסטורי, לא הייתה דרך הגיונית למנוע ממנו לקלוע את הזריקות שהוא קלע באחוזים מצוינים. השחקנים ההיסטוריים הם אלה שלומדים, עם השנים, להביא לידי ביטוי את היכולת הזאת ברגעים הנכונים, להגיע לשיא כשזה חשוב. זה התהליך שלברון עבר והגיע לשיאו בשבוע האחרון. קרי הוא לא תופעת טבע אתלטית כמו לברון ובמקרה שלו קשה עוד יותר לדעת כמה שנים הוא יוכל להחזיק מעמד בצמרת הגבוהה. מצד אחד הגוף שלו שברירי במיוחד, מצד שני קלעי חוץ גדולים נוטים לשרוד יותר זמן מאחרים.

ברמת הקבוצה, ההפסד של גולדן סטייט בגמר לא משנה את המהפכה שהיא הובילה והגיעה לשיא בפלייאוף הזה. כולם מדברים על השלשות, אך המהפכה החשובה יותר היא השלטת הסמול בול על הליגה. קליבלנד ו-OKC הקשו על גולדן סטייט כשהן התאימו את עצמן אליה, עברו להרכבים נמוכים ודינמיים, כל ניסיון להעניש את הווריירס בעזרת גודל בשנתיים האחרונות נכשל. בעולם החדש של ה-NBA, עולם בו צריך לעבור את גולדן סטייט בדרך למעלה, שחקני פנים כבדים יכולים לקבל, לכל היותר, תפקיד משני.

בסדרה מול הווריירס אי אפשר לבנות עליהם, ההרכבים הנמוכים של סטיב קר יכתשו אותם. בעולם החדש הזה, כל השחקנים צריכים להיות מסוגלים לתפקד כשחקני חוץ: לקלוע, לחדור ולשמור על כמה עמדות. טריסטן תומפסון, שלפני שנתיים לא היה ברור אם מסוגל להיות סנטר ב-NBA, הוא עכשיו הסנטר האידיאלי, זה שכל קבוצה תחפש בקיץ אחד כמוהו, קודם כל בזכות היכולת שלו להתמודד הגנתית עם שחקני חוץ. העולם החדש הזה הגיע לשיאו במהלך המשחק השני של הגמר, כשלמשך דקות ארוכות דריימונד גרין ולברון ג'יימס תפקדו כמובילי כדור מעמדת הסנטר.

לכן, ההבדל בין גולדן סטייט לשאר הקבוצות הוא שהיא לא צריכה לשאול שאלות אסטרטגיות הקיץ, היא יצרה את האסטרטגיה שכולם מגיבים אליה. הג'נרל מנג'ר בוב מאיירס כן צריך לעסוק בהתאמות ספציפיות לחולשות שנחשפו בשני הסיבובים האחרונים ובסימני שאלה סביב שחקנים שמסיימים חוזה, אך הוא יכול להיות בטוח שהבסיס יישאר והסגנון יישמר. גולדן סטייט תעשה ניסיון סמלי להשיג את קווין דוראנט, אך עדיף שמאיירס ייצא מתוך הנחה ש-KD לא הולך לשום מקום.

ההחלטה המרכזית שמאיירס יצטרך לקבל היא האם להקדיש את הקיץ לשימור הקיים, בעיקר האריסון בארנס, או לנסות להשתדרג עם שחקן כנף אחר. בארנס התמוסס במשחקים האחרונים, אך מדובר בשחקן בן 23 שיושב טוב על השיטה של גולדן סטייט בזכות יכולתו לשמור על שחקני חוץ ופנים ולקלוע מבחוץ כשהוא מתפקד. כל זמן שמאיירס לא יגיע למסקנה שמדובר במקרה אבוד מבחינה מנטלית, הגיוני שהוא ישאיר אותו ואף ישלם יותר מדי בשביל לעשות את זה. אבל יכול להיות שבשלב המורטוריום, לפני ההחתמות הרשמיות, הוא יגשש אצל שחקנים מגוונים יותר כמו ניקולא באטום ויבדוק אם האפיל של לשחק בגולדן סטייט חזק מספיק כדי לגרום להם להתפשר על השכר.

בעוד שסגנית האלופה יודעת בדיוק באיזה סגנון היא תשחק בשנה הבאה, האלופה מגיעה לקיץ עם סימני שאלה מהותיים יותר. בתחילת הפלייאוף טיירון לו מצא לקבוצה שלו זהות המבוססת על ארבעה שלשנים סביב לברון וחשיבות רבה לקווין לאב וצ'אנינג פריי, הוא הרבה להשתמש בהרכבים עם אחד מהשניים האלה כסנטר על חשבון טריסטן תומפסון. בגמר גולדן סטייט הפכה את פריי ללא שחיק, את לאב לשחקן משני ואת טריסטן לשחקן מפתח. קליבלנד גילתה את עצמה מחדש בהרכבים בהם לברון מתפקד כפאוור פורוורד וסביבו ארבעה שחקנים דינאמיים שיכולים לשמור על כל שחקן בגולדן סטייט. איך קליבלנד תבנה את עצמה לקראת העונה הבאה? סביב איזו זהות?

עד לשבוע האחרון, שאלת קווין לאב הייתה אמורה להיות אחת המעניינות של הקיץ. שחקן הפנים שהיה אמור להיות כוכב המשנה לצד לברון לא התאקלם בקליבלנד למרות כל הניסיונות להכניס אותו לעניינים, בגמר הוא לא היווה פקטור התקפי ויצר יותר מדי בעיות בהגנה. אבל כדאי לזכור שבשלושת הסיבובים שלפני כן לאב כן היה שחקן חשוב בקליבלנד, הוא סיים אותם עם 17.3 נקודות, 9.6 ריבאונדים ו-2.9 שלשות למשחק. אחוזי הקליעה שלו לא היו טובים, אך הוא נראה כמו אופציה שלישית לגיטימית. אי אפשר להתעלם גם ממשחק 7 שלו, בו תרם בריבאונד והגיע לשיא באותו פוזשן הגנתי בדקה האחרונה בו לא נתן לקרי להגיע לזריקה טובה.

חלק מהבעיה של לאב, ושל קליבלנד עם לאב, היא חוסר ההתאמה שלו למהפכה של גולדן סטייט. כשהוא הגיע לקליבלנד היריבות המרכזיות היו אמורות להיות סן אנטוניו, שמשחקת באופן קבוע עם שני שחקני פנים, ושיקגו של פאו גאסול וג'ואקים נואה. מדהים כמה הליגה השתנתה בשנתיים. לאב לא מתאים לעולם בו גולדן סטייט מחפשת בדיוק שחקנים מסוגו כדי לנצל בהגנה, וניתן להניח שגם קבוצות אחרות ראו ויפנימו.

אלופות לא נוטות לבצע זעזועים בסגל מבחירה, אבל במצב בו ההרכב הטוב ביותר מול היריבה החשובה ביותר כולל את לברון, טריסטן ושלושה שחקני חוץ התפקיד של לאב ברגעים החשובים היחידים בעונה יהיה משני. אם מסתכלים על שיקולים קרים, ודיוויד גריפין הוכיח שהוא מסוגל לקבל החלטות לא פשוטות בגלל שיקולים קרים, ערך הטרייד של לאב גבוה יותר מהערך שלו לקליבלנד כל עוד יוצאים מהנחה שהדרך לאליפות עוברת בגולדן סטייט ודומותיה (OKC תוכל לחשוף את החולשות של לאב באופן דומה). הסגל של קליבלנד קצר מכדי להחזיק בשחקן פנים בכיר מיותר. חסר לקאבס שחקן כנף שיוכל לשחק לצד לברון בהרכבים נמוכים ולשמור על כל סוגי הפורוורדים, ואם ניתן לקבל אחד כזה בטרייד על לאב (למשל – ג'יי קראודר) יכול להיות שגריפין יהיה חייב ללכת על זה.

השיטה המנצחת של פלייאוף 2016 היא שיטת החילופים האוטומטיים. לא רק שזו הייתה הדרך של OKC וקליבלנד להקשות על התקפת גולדן סטייט, זו גם הייתה השיטה בה גולדן סטייט עצמה השתמשה בגמר כדי להתמודד עם ההתקפה של קליבלנד. חילופים אוטומטיים מכריחים קבוצות להתמקד בבידודים ויוצרים הרבה פחות חורים מכל שיטה אחרת.

לכן, הגמישות ההגנתית תקבל את מרכז הבמה בקיץ הקרוב בכל רחבי הליגה. קבוצות לא ימהרו לבחור שחקני פנים שלא יכולים לקבל שחקן חוץ בחילוף ושחקנים קטנים פיזית שניתן לכתוש בצבע. בדראפט ובשוק ההעברות יככבו שחקנים שמסוגלים לשמור על חמש עמדות ברמה מתקבלת על הדעת. לא רק קווין לאב סובל מהשינוי, גם שחקנים כמו אל ג'פרסון ורוי היברט הם פתאום כאלה שיתקשו למצוא קבוצות שמתעניינות בהם.

שחקנים כמו יאניס אנטטוקומפו שיכול לתפקד כפוינט סנטר ולשמור על כולם וקארל אנתוני טאונס שמשלב בין גמישות הגנתית למשחק פוסט הם הכוכבים החדשים, אלה שגם מתאימים לעולם החדש וגם מוסיפים מימד שיקשה במיוחד להתמודד איתם. זאת, אגב, גם הסיבה המרכזית לכך שדרגאן בנדר כנראה ייבחר בין חמשת המקומות הראשונים בדראפט. בעוד שמוקדם מאוד לדעת איזה שחקן התקפה הוא יהיה, שחקן מעל 2.10 מטר עם זריזות של גארד זה בדיוק הפוטנציאל ההגנתי שמתאים לעולם החדש.