מי במים ומי באש: ההשלכות של משחק 7 על הקריירות של כוכבי הגמר

גרין הוא השחקן הכי חשוב של גולדן סטייט, וזה בא לידי ביטוי גם בצד ההתקפי, בו הוא מוביל את הווריירס באסיסטים, ובמיוחד בצד ההגנתי, בו הוא שומר על כל עמדה במגרש ומגן על הטבעת ברמה הכי גבוהה שיש (קולעים עליו ב-38.7 אחוז בלבד בפלייאוף, הנתון הכי טוב מבין השחקנים שעברו את הסיבוב הראשון). מעבר לכך, בדומה לראסל ווסטברוק באוקלהומה סיטי, הוא המנהיג הרגשי של הקבוצה וקשה לבקש ממנו להוריד את הווליום של מה שהוא עושה, כי זה מה שעושה אותו כל כך טוב. עם זאת ולמרות העובדה שדריימונד הוא אחד האחראים הישירים לכך שהווריירס מחזיקים במאזן הכי טוב בהיסטוריה של העונה הרגילה, החיבה שלו לאורולוגיה הכניסה את הווריירס לסיטואציה הזו שבה היא נמצאת בסכנה ממשית של איבוד התואר. אם אכן קליבלנד תשלים את הקאמבק ההיסטורי, הרגע בו דריימונד שלח את אגרופו לאשכים של לברון ג'יימס יזכר כרגע המכונן של הסדרה הזו לא פחות מההופעות האפיות של לברון ג'יימס וקיירי אירווינג.

זו העננה שמרחפת מעל דריימונד גרין לקראת המשחק המכריע של הסדרה, ולתוצאה שלו עלולה להיות השפעה דרמטית על הדרך בה נתפוס אותו בהמשך הקריירה שלו. ניצחון, והתקרית עם לברון (דרך אגב, זו הייתה פרובוקציה גאונית מצד ג'יימס) תיזכר כעוד אפיזודה חביבה מבין רבות שגרין סיפק לנו בשנתיים-שלוש האחרונות. הפסד, וזו תיזכר כאפיזודה אחת יותר מדי, כזו שעלתה לווריירס בתואר שהיה רשום על שמם כל העונה.

עוד בנושא:

סטף קרי וסטיב קר נכנסו ב-25 אלף דולר, ה-MVP ישחק במשחק 7
אשתו של קרי תקפה את ה-NBA בעקבות השיפוט במשחק השישי
מחוברים יותר מאי פעם: לברון ג'יימס בנאום אמוציונלי על טיירון לו
אדם נגד מכונה: ההתעלות הנדירה של לברון ג'יימס בגמר ה-NBA

קיירי אירווינג כבר מיצב את עצמו כאחד הכוכבים הגדולים בליגה. הוא הכניס את עצמו לרשימות אקסקלוסיביות כמו השחקן היחיד שקלע 40 נקודות במשחק גמר ב-70 אחוז מהשדה ומעלה (רק ווילט צ'מברליין עשה זאת לפניו). כעת נותר לו לתת עוד תצוגה אחת במשחק 7 כדי למצב את עצמו כגרסה החדשה של קובי בריאנט של תחילת המילניום הקודם, כאשר הבלאק ממבה היה הכוכב המשני לצד שאקיל אוניל. הלייקרס ההם היו הקבוצה של שאק, אבל קובי גרם ליריבים לרעוד מהזריקות שלו לא פחות משהן רעדו מהמסה של שאק. זה צריך להיות המודל לחיקוי של קיירי.

ברור לכולם שקליבלנד זו הקבוצה של לברון ושזו העיר של לברון, אבל לקיירי יש הזדמנות לחקוק את שמו באותיות זהב בהיסטוריה של העיר. עוד תצוגה התקפית מהממת אחת, והוא יהפוך לנסיך החדש של ה-NBA. לעומת זאת, עוד משחק עם אחוזים רעים מהשדה והגנה רעועה שתוביל להפסד, והדיון על ההתאמה לצד לברון יחזור במלוא עוזו, והעתיד של קיירי באוהיו ישוב להיות מעורפל.

בארנס משחק לא טוב בסדרה הזו. הוא קלע רק 22 מ-61 עד כה בסדרה, כולל שתי הופעות מחרידות בשני המשחקים האחרונים (2 מ-22 מהשדה, 1 מ-11 משלוש), והוא לא נותן לווריירס איזשהו ערך בהגנה בסדרה הזו. דווקא אחרי פתיחה לא רעה במשחקים הראשונים, בארנס שוב מוכיח שהוא לא שחקן שאפשר לסמוך עליו ברגעים גדולים, ושלא בטוח שהוא יהיה מסוגל לתרגם את היכולת שלו בווריירס לקבוצה אחרת, בה הוא לא יהיה השחקן החמישי בטיבו בחמישייה, אלא יהיה לבטח אחד משני השחקנים הטובים ביותר ויידרש ליצור מצבי קליעה לעצמו ולאחרים.

אמנם מופע האימים של בארנס בשבוע האחרון כנראה לא יפגע בו כלכלית (הקפיצה בתקרת השכר והעובדה שאין הרבה שחקנים חופשיים מרשימים בשוק מבטיחה שהוא יקבל כנראה חוזה מקסימום מאיזושהי קבוצה), אבל זו כן הזדמנות עבורו להראות שהרגע לא גדול מדי עבורו. בהתקפה הקאבס ימשיכו להשאיר אותו פנוי לזריקות משלוש והוא יצטרך להוכיח שהוא מסוגל לעמוד בלחץ ולקלוע את הזריקות הללו, ואילו בהגנה יכול מאוד להיות שהוא ייקרא לדגל ויידרש לשמור על לברון ג'יימס אם אנדרה איגודלה לא יהיה כשיר לגמרי. אם הוא יכשל וגולדן סטייט תפסיד את האליפות, ההחטאות שלו ירדפו אותו ואת הווריירס עוד הרבה זמן.

חייבים להגיד את האמת: קווין לאב לא מסוגל לשחק דקות משמעותיות בסדרה הזו. זה לא כי הוא לא מנסה. למעשה, הוא נותן את התחת שלו בהגנה, אבל פשוט חסרה לו את היכולת הבסיסית שדרושה משחקני הגנה ברמה גבוהה. אין לו ידיים ארוכות שיכולות להפריע לזריקות. האינסטינקטים הבסיסיים שלו בהגנה פגומים והרגליים האיטיות שלו הופכות אותו למטרה נעה בהגנה על הפיק-אנד-רול כך שכל האסטרטגיה ההגנתית של הקאבס משתנה כאשר הוא על המגרש (דאבל-טים על הפיק-אנד-רול עם סטף קרי במקום חילופים אוטומטיים).

המעמד של לאב נמצא בצניחה חופשית במשך כל השנתיים האחרונות, ונדמה שהוא הגיע לתחתית הקרקעית בגמר הזה, בעקבות הסיבות שצוינו למעלה ובעקבות העובדה שהוא פשוט לא מתאים לתפקד ככינור שלישי. אולם כל זה יכול להשתנות בכמה רגעים במשחק 7. שתי שלשות רצופות, אולי פוזשן הגנתי לא צפוי, אולי ריבאונד קריטי א-לה כריס בוש. כמעט שום דבר שלאב יעשה במשחק 7 לא ישנה את המצב העגום שלו בקליבלנד ואת הדעיכה במעמד שלו, אבל אם יהיה לו רגע במשחק 7, זה הולך להפוך את הקיץ הקרוב, בו שמו הולך לצוף בשמועות טריידים יותר פעמים מכמות סרטוני הפרידה שנעשו לערן זהבי בימים האחרונים, להרבה יותר מעניין.

מאמן העונה ב-NBA קיבל סופרלטיבים כמעט מן הרגע הראשון בו דרך באוקלנד, אולם ביום ראשון בלילה גם הוא יעמוד במבחן שהוא עוד לא עמד בו. אמנם גם בסדרת גמר המערב הווריירס נגררו למשחק שביעי, כך שהטריטוריה הזו לא זרה לקר, אבל הוא לא ביצע איזושהי התאמה יוצאת דופן באותם משחקים מכריעים מול הת'אנדר. מה שקרה הוא שסטף קרי וקליי תומפסון קלעו זריקות קשות וההגנה המצוינת של גולדן סטייט חנקה את הת'אנדר. לא בטוח שזה יקרה שוב גם הפעם. קר אוהב לשים לחץ על השופטים, ולכן הוא בחר להתמקד במסיבת העיתונאים אחרי המשחק השישי בשריקות המפוקפקות נגד סטף קרי, אבל אולי כדאי לו יותר לרכז את המאמץ שלו בלהביא את הקבוצה שלו מוכנה מהרגע הראשון, בניגוד למשחק האחרון. זה הצ'אנס שלו להוכיח שהוא באמת שייך לליגה של הגדולים, לפופ, לפיל ג'קסון, לפט ריילי.

להיות מאמן בקליבלנד עם לברון ג'יימס זו רכבת הרים. כשזה הולך טוב, זה מדהים. תשאלו את מייק בראון, שקיבל את תואר מאמן העונה בחסות העונות הפנטסטיות של לברון בקדנציה הקודמת בקליבלנד. תשאלו אפילו את דיוויד בלאט. לעומת זאת, ברגע שהקשר עם לברון ניתק, המאמן הופך להיות השעיר לעזאזל. בראון פוטר ברגע שלברון עזב למיאמי ב-2010 והתקשה למצוא את מקומו בליגה מאז. בלאט לא קיבל עוד הזדמנות בליגה מאז שפוטר ועכשיו הוא הולך לאמן קבוצה בשם דרושקשוקה. היסטורית, המאמנים בקליבלנד מצליחים כאשר לברון רוצה שיצליחו, ונכשלים כאשר לברון רוצה שיכשלו.

לטיירון לו יש הזדמנות להפריד את הגורל שלו מהגורל של לברון. אליפות בעונתו הראשונה כמאמן ראשי לא רק תכניס אותו לרשימה מצומצמת מאוד של (יחד עם פט ריילי וסטיב קר), אלא תיתן גושנפנקה רשמית להחלפת המאמנים המפוקפקת במהלך העונה ותיתן תוקף רשמי ליכולות של לו כמאמן. גם אם ירח הדבש עם לברון יסתיים באיזשהו שלב בטונים צורמים, האליפות הזו תבטיח ללו שמה שקרה לבלאט ולבראון לא יקרה לו.

אבסולוטית, המספרים של סטף קרי בסדרה הזו הם טובים מאוד. 23.5 נקודות ב-41.9 אחוזים מהשדה, 4.7 שלשות ב-42.4 אחוזים, 4.8 ריבאונדים ו-4 אסיסטים. כמעט כל שחקן בליגה היה חותם על המספרים הללו בשתי ידיים, אבל אצל סטף זה מרגיש מאכזב מעט. אולי זה מכיוון שהוא הרגיל אותנו לטוב מדי, אולי זה בגלל האיבודים (4.3 למשחק, הכי הרבה בסדרת הגמר ביחד עם לברון), אולי זה בגלל הפציעות שעדיין מציקות לו, ואולי זה בכלל מכיוון שהקאבס שומרים עליו כמו הת'אנדר, ובכך מצמצמים את ההשפעה שלו על ההתקפה. מה שזה לא יהיה, סטף קרי של הפלייאוף בכלל, ושל סדרת הגמר בפרט, זה לא אותו סטף קרי של העונה הרגילה.

בעיית העבירות וההרחקה במשחק 6 שופכות אור עגום עוד יותר על סדרת הגמר האמביוולנטית של סטף, ושמות אותו בסיטואציה מורכבת מאוד לקראת משחק 7. מצד אחד, מצופה ממנו להשתלט על המשחק בצורה ג'ורדנית/לברונית/בריאנטית ולהוביל את הווריירס לאליפות שהוא האחראי הישיר שלה. מצד שני, זה לא המשחק שלו וזה לא המשחק של הווריירס. קרי הוא כוכב שונה לחלוטין מג'ורדן/לברון/קובי, אבל לדפי ההיסטוריה זה לא משנה. במשחק 7 הוא יצטרך להפיק הופעה גדולה לא רק בשביל להבטיח לווריירס את האליפות, אלא גם בשביל להבטיח לעצמו את תואר ה-MVP של הפיינלס שחמק ממנו בעונה שעברה בעקבות סדרת גמר עוד יותר אמביוולנטית.

במשחק 7 האחרון שהיה בגמר ה-NBA, בין מיאמי לסן אנטוניו ב-2013, לברון ג'יימס התמודד עם כל הקשיים שגרג פופוביץ' הציב בפניו וניצח. בכך הוא הכניס את עצמו לליגה של הגדולים באמת, לא משנה מה כל מיני פרשנים אמריקאים יגידו בשביל הטראפיק. לקרי יש הזדמנות ביום ראשון בלילה לעשות את מה שלברון עשה ב-2013, ולמחוק מזיכרוננו את הפלייאוף האפרורי שלו עם עוד הופעה אחת לפנתאון שתחתום את אחת העונות הגדולות בהיסטוריה של שחקן בודד.

לברון השיג המון בקריירה שלו. אליפויות, תארי MVP, שיאים אישיים וקבוצתיים שהוא מנפץ על ימין ועל שמאל. גם אם הוא יפרוש היום, הוא ייזכר בהיסטוריה כגדול שחקני הקאבלירס, כנראה גם גדול שחקני מיאמי (לצד דוויין ווייד), וכאחד השחקנים הגדולים ששיחקו כדורסל אי פעם, לבטח האתלטי והמוכשר שבהם.

אבל יש משהו אחד שלברון עוד לא השיג זה אליפות לעיר שלו. במשך 9 עונות שהוא משחק בקליבלנד (בשתי קדנציות שונות), לברון מעולם לא הגיע כל כך קרוב להגשים את החלום הזה שתושבי קליבלנד חולמים עליו כבר למעלה מ-50 שנה. לעשות את זה בחוץ, מול הקבוצה עם המאזן הכי טוב בהיסטוריה של העונה הרגילה, רק יעצים עוד יותר את האגדה שהיא לברון ג'יימס. לברון הוא אולי הדמות היחידה ברשימה הזו שאין לה יותר מדי מה להפסיד במשחק 7. המורשת שלו לא תיפגע יותר מדי אם הוא יפסיד, כי מה כבר ההבדל בין 2 מ-6 ל-2 מ-7 בסדרות הגמר?

לעומת זאת, יש לו הכי הרבה להרוויח. אם הוא ינצח, הוא ישלים את המטרה שלשמה הוא חזר לקליבלנד ויכנס לדברי הימים של העיר. הוא לבטח יבחר להיות מושל אוהיו, אם ירצה בכך. כאשר הוא נמצא קצת לפני סוף תקופת השיא ותחילת תקופת הדעיכה, רגע לפני שהאתלטיות מתחילה להיעלם, ללברון יש הזדמנות שכנראה לא תחזור לעשות את הבלתי אפשרי. זה לא רק להוביל קבוצה בפעם הראשונה לקאמבק מפיגור 3:1 בגמר, זה לא רק לנצח את הקבוצה שמתיימרת להיות הטובה בהיסטוריה בחוץ פעם שנייה ברציפות, זה להפוך את החלום של כל אוהדי קליבלנד למציאות ולמחוק למעלה מ-50 שנה של כישלונות. תהיו בטוחים שהוא יבוא מוכן.