בווידאו: תקציר ההפסד של מכבי תל אביב בפיינל פור
1. מינוי מאמן חדש לקבוצה, בפגרה או במהלך העונה, הוא תמיד סיבה לאופטימיות. במיוחד במקרה של מועדון כמכבי תל אביב במצבו הנוכחי, אולי במקום הכי נמוך שהיה בו מאז 1993, ומנגד של מאמן מוכשר ואנרגטי כארז אדלשטיין, שלא הגיע ליד אליהו עד היום לא בשל מחסור בידע בכדורסל, אלא בעיקר עקב הסתייגויות מאופיו והיעדר הזדמנות מתאימה לשני הצדדים (כלומר, הסירוב של מאמן הנבחרת להחליף את גיא גודס באמצע העונה הנוכחית). לפני האימון הראשון ובייחוד לפני ההפסד הראשון, קל לדמיין את חזון הכדורסל של הג'ינג'י קורם עור וגידים בימי חמישי: בהתקפה הכדור זז מיד ליד ו"מקבל אנרגיות משלו", כפי שהוא אוהב לומר כפרשן, בניגוד לסגנון האנוכי והלא חכם שמכבי שיחקה העונה, בעוד בצד השני של המגרש הצהובים שומרים אישית אגרסיבית ונופלים על כדורים אבודים.
עוד בנושא:
מכבי תל אביב תודיע על החתמת צירבס, ווימס ומילר השבוע
גל מקל אופטימי בעקבות החתמתו של אדלשטיין
אולם, הסיכוי היחיד של השידוך להצליח הוא דווקא אם אדלשטיין ומכבי יהיו פסימיים. שלא יביטו על התקווה שהכל יסתדר, אלא על האפשרות הסבירה שיעלו על מוקשים. עונות של קבוצות ספורט אף פעם לא הולכות חלק, והעונות האחרונות של מכבי תל אביב לא הלכו חלק אפילו לא לשנייה. הסיבה הראשונה לדאגה היא שאנשים אולי יכולים להשתנות מעט, אבל חוזרים לתכונותיהם הראשונית, הבסיסיות, ברגעי לחץ. במקרה של אדלשטיין, הפוטנציאל להסחת דעת וגירויים חיצוניים, שהיה מאז ומתמיד נקודת החולשה שלו, יהיה כמעט אינסופי בקבוצה חשופה ומתוקשרת כל כך: כל טור ביקורתי, כל אמירה בוטה של פרשן, כל ידיעה מוטה של כלי תקשורת עוין (ויש לפחות אחד כזה) עלולים להוציא אותו מאיזון ברגע קריטי, בדיוק כשמכבי צריכה להתרכז בהכנות למשחק חשוב או כשתהיה זקוקה למנהיגות בעיצומו של משבר.
מעבר לזה, מכבי אמנם תשחק לראשונה ביורוליג בשיטת ליגה, מה שמעניק לאדלשטיין אורך רוח מסוים ודוחה את הלחץ לשלבים המאוחרים של העונה, אך די בהגרלה בעייתית שגוזרת עליה שלושה-ארבעה משחקים רצופים מול אריות הליגה האירופאית - והמועדון ומאמנו עלולים להידרדר למערבולת של הטחת האשמות, הדלפות ונדנוד הכיסא. מעבר לכך, אדלשטיין הוא פריק של שליטה שמגיע למועדון שכבר בנה עבורו כמעט את כל הסגל ושראשיו מתעקשים להתערב בהחלטות מקצועיות. מה יקרה אם וכאשר אחד השחקנים יאכזב? מי יחליט אם השחקן יוחלף? מי אחראי לרכוש את השחקנים שעדיין חסרים בסגל, או את התוספת באמצע העונה שעשויה לחרוץ את גורלה?
כאן אנחנו מגיעים למוקש הגדול באמת, שהוא הנהלת מכבי תל אביב. מוקדם יותר השבוע כתבתי כאן שהסיכוי היחיד של הצהובים לשקם את עצמם טמון באפשרות הקלושה שבעלי המועדון ייסוגו לאחור ויבינו שאינם מסוגלים לקבל החלטות מקצועיות בעולם המורכב ומרובה המשתנים של 2016. התמונה העגומה לא השתנתה עם מינויו של אדלשטיין. גם במקרה זה, במקום להציג חזית אחידה, יצאו לתקשורת דיווחים על חילוקי דעות בהנהלה סביב זהות המאמן. גם אדלשטיין, כמו קודמיו, מגיע לקבוצה שבה מישהו אחר שאינו ג'נרל מנג'ר מחליט על זהות מרבית השחקנים. גם הפעם, אחרי שאדלשטיין יפסיד כמה פעמים או יעמוד על שלו בעימות עם ההנהלה וזו הסיבה שבחלק מהקבוצות שבהן אימן הסתיימה הקדנציה שלו בטונים צורמים יהיה מי שידליף נגדו. כי אנשים אולי משתנים מעט, אבל הנהלות לא משתנות, לפחות כל עוד לא חל שינוי בהרכב האנושי שלהם. כך שלמרבה האירוניה, המוקש הגדול ביותר במינוי של אדלשטיין למאמן מכבי הוא מכבי עצמה.
2. יש מאמני כדורסל גמישים, שאינם נשואים לשיטת משחק מסוימת. במקרה של אדלשטיין, שמדבר פעמים רבות על די.אן.איי וחוזר על משפטים כגון "זה לא הכדורסל שאנחנו רוצים לראות", התפיסה שונה בתכלית. מדובר ברומנטיקן כדורסל, אדם שלא רק רוצה לנצח אלא לעשות זאת בדרכו. קצת כמו לארי בראון, עוד מוח כדורסל מבריק בעל נפש סוערת, שחזר פעם אחר פעם על המושג "לשחק בדרך הנכונה" כשהוביל את דטרויט פיסטונס לאליפות ב-2004.
בהתקפה, אדלשטיין התבסס בשנים האחרונות, הן בהפועל תל אביב והן בנבחרת ישראל, על שיטה שמכונה בכדורסל המכללות האמריקאי "Spread Offense", ושמשתמשים בה בשנים האחרונות מאמנים כדיינה אלטמן מאורגון ובראד אנדרווד, שהוביל את מכללת סטיבן פ. אוסטין הקטנה להישג סנסציוני בטורניר המכללות האחרון. הבסיס לשיטה הוא ארבעה שחקנים שמשחקים בחוץ ושחקן פנים אחד על קו העונשין.סדרה של חיתוכים מובילים להנעת הכדור לצד החלש ולמשחק בין שניים (פיק אנד רול או בול פיק) או לבידוד קצת כמו התקפת המשולש המושמצת של פיל ג'קסון.
הנקודה היא שההתקפה הזאת זקוקה לשחקנים מתאימים מגוונים, מוסרים, סבלניים, שמוכנים להיפרד מהכדור בידיעה שיחזור אליהם. קווינסי מילר, מספר 4 שהוא למעשה 3, מתאים לה כמו כפפה ליד. השיטה הזאת גם יכולה לייצר לסוני ווימס, למשל, מצבי בידוד שיגיעו אחרי תנועה של שאר השחקנים שתטעה את ההגנה. לגבי השאר, קשה לדעת. מאיק צירבס הוא שחקן ציר שמרחב המחיה שלו הוא אזור הצבע ולא קו העונשין, והגארדים של מכבי, בעיקר גל מקל, שמכיר את התנועה מהנבחרת, הם חובבים מושבעים של כדררת. האם אדלשטיין יתאים את התרגילים לסגל או יתעקש על דרכו שלו? הרשו לי להמר על האפשרות השנייה, וזה לא בהכרח רע.
המינוי הצפוי של רמי הדר לעוזר מאמן בבחירתו של אדלשטיין, שינוי מרענן לעומת ההנחתות מלמעלה של ההנהלה בגזרה זאת בשנתיים האחרונות מבטיח שגם בהגנה יידרשו השחקנים להתאים את עצמם למאמן, ולא להפך. הוא בחר בעוזר שאמונותיו ההגנתיות זהות לשלו, ומתבססות על דם, יזע ומכות. כמו הפועל תל אביב של אדלשטיין, גם מכבי חיפה של הדר שיחקה בשנה האחרונה הגנה אישית אגרסיבית, כפי שמקובל בכדורסל האירופי והכי רחוק מהנהוג בליגה הישראלית חובבת האזוריות וקיצורי הדרך. במובן הזה, מכבי, שהתלבטה אם למנות מאמן זר, בחרה במאמנים הכי לא ישראלים שיש. מנגד, הרבה יותר קל לשכנע את גרגורי ורגאס או מתן נאור לכופף רגליים ולפוצץ בחסימות מאשר את סוני ווימס וקווינסי מילר. אדלשטיין והדר עדיין לא אימנו ברמות האלו, ומבחנם האמיתי יהיה למכור את הסחורה לשחקנים שמרוויחים הרבה יותר כסף מהם ועם אגו ברמות שלא פגשו בעבר.
3. במהלך השנה פקפקתי בהחלטה של שון דאוסון להישאר במכבי ראשון לציון לעונה נוספת. חשבתי שהמקום לשחקן שרוצה להתפתח, להתקדם ולפתח את הצדדים החלשים במשחק שלו הוא הרחק לליגת העל בישראל, אולי בליגה האדריאטית, אצל מאמן סרבי או קרואטי תובעני שידרוש ממנו לשמור ולמסור. האליפות של דאוסון היא לכאורה הוכחה שעשה בחוכמה, אבל הכדורסל הפרוע למדי ששיחק העונה קידם אותו באופן מוגבל לקראת מטרתו לשחק בליגה הטובה בעולם.
הנקודה המוזרה באמת בסיפור של דאוסון היא הפסיביות של מכבי תל אביב. עכשיו, כשינסה להשתלב ב-NBA, מכבי יכולה להמשיך לשבת מהצד, להיתלות בחוזה לעונה נוספת בראשל"צ או להצביע על חולשותיו בקליעה (פרט להתפוצצות המרגשת בגמר מול הפועל ירושלים) ובהגנה. אלא שהצעד הנכון מבחינתה הוא להיזכר שביציע ממתינים לה אלפי אוהדים ספקנים, ושמה שמרגש אותם באמת הוא שחקנים ישראלים. אולי יש עדיין שחקני ליגה ישראלים טובים מדאוסון (לא לאורך זמן) אבל אין שחקנים מלהיבים ממנו. בעבר היה ברור ששחקן ברמתו מוחתם במכבי בגיל 20. כך היה במקרה של גיא גודס וטל בורשטיין, למשל. במקרה של נדב הנפלד, דורון שפר ועודד קטש, מכבי גם לא נבהלה מהתחרות של ה-NBA. אם ראשיה מבקשים לחדש את דורסנות המועדון כקדם, עליהם להסתער על דאוסון בכל הכוח.
4. ההפסד של הפועל ירושלים בגמר השבוע, שהיה המשך ישיר לעונה מאכזבת, מסיים שלוש שנים מעורבות לפרויקט אורי אלון: אליפות אחת, אך גם כישלונות אירופאים מביכים ואי ניצול העדיפות הכספית לדומיננטיות משמעותית מול הקבוצות שאינן מכבי תל אביב ולראיה מאזן אליפויות זהה למועדונים כגלבוע/ גליל, חולון, מכבי חיפה ואפילו מכבי ראשון. לאור הקריסה של הצהובים, אפשר היה לצפות מירושלים להשיג יותר.
היעדר התואר העונה אפילו לא מתחיל להעיד על הכדורסל המבולבל, הלא קבוצתי והקשה לצפייה שהקבוצה מהבירה שיחקה העונה. החתמות הדגל של אלון היו של מי שנחשבו לישראלים הבכירים בארץ, ליאור אליהו ויותם הלפרין. למכבי היו בעונות האחרונות טעויות רבות מספור, אבל ההחלטה לוותר על שניהם אינה אחת מהן. כדי להצליח בהמשך יצטרכו אורי אלון וגיא הראל לפגוע בול במאמן ובזרים, בתקווה שלא בזבזו יותר מדי כסף על שני שחקנים עם פער עצום בין יחסי הציבור החיוביים והתדמית המצוחצחת לבין יכולתם, ובעיקר אופיים ומנהיגותם.
