כולם רוקדים עכשיו: ניתוח ההצגה של המחליפים של גולדן סטייט

כמה נקודות על הצגת שחקני המשנה של גולדן סטייט במשחק הראשון:

1. קודם כל, זאת הייתה תוכנית המשחק ההגנתית של טיירון לו. המסר שהוא העביר כבר בפתיחת המשחק היה: בואו נראה אם השחקנים של גולדן סטייט שלא קוראים להם סטף קרי וקליי תומפסון מסוגלים לנצח אותנו. התשובה של השחקנים של גולדן סטייט שלא קוראים להם סטף קרי וקליי תומפסון: בכיף.

נראה שלו הבין שההגנה שלו לא מסוגלת לעשות הכל כמו זו של OKC, שהוא חייב להמר על משהו, אז הוא בחר להשקיע את מירב האנרגיה בנטרול הספלאש בראדרס. כשאחד מהם עם הכדור ההגנה מתכווצת אליו פרט לשחקן ששומר על השני, כשהם נעים ללא כדור קליבלנד נעה בין חילופים, ניסיון לעבור חסימות ומקרים בהם שני השחקנים נשארים עם קרי וקליי, כאשר המטרה המרכזית היא לוודא שהשומר הטוב ביותר נשאר צמוד לקלע הקטלני. לא מעט פעמים לברון ג'יימס הוא זה שעבר לשמור על קרי. המחיר הוא ששחקנים אחרים נשארים פנויים או מקבלים מיס מאץ' שקל להם לנצל.

עוד בנושא

גולדן סטייט הביסה 89:104 את קליבלנד ועלתה ליתרון 0:1 בגמר ה-NBA
ליבינגסטון "רוצח", איגודלה "מבוגר אחראי": התגובות והמספרים

2. בנקודה הזאת, צריך להבחין בין מה שקליבלנד מוכנה לחיות איתו לבין מה שהיא צריכה לשפר. קליעות של שון ליבינגסטון מעל אימן שאמפרט וטריסטן תומפסון או חדירות של לאנדרו ברבוסה שמסתיימות בזריקות קשות אלה דברים שטיירון לו יכול לקבל ולהניח שלא ייכנסו באחוזים כאלה במשחקים הבאים. ככה גם לגבי מצבים בהם האריסון בארנס מקבל החלטות. שלשות חופשיות של דריימונד גרין? חבר המושבעים עדיין מתלבט. הזריקה שלו נראתה רע מול OKC, אבל בגדול הוא קלע העונה שלשות בכמעט 39 אחוזים.

לעומת זאת, היו יותר מדי מצבים בהם שני שחקנים שמרו ביחד על סטף או קליי והשאירו שחקנים אחרים לבד לחלוטין. גולדן סטייט מתמחה בניצול מצבים כאלה, השחקן החופשי נע או אל קו השלוש או לטבעת לליי-אפ. בלא מעט מקרים הדאבל טים רחוק מהכדור היה מיותר. השחקנים של קליבלנד יצטרכו לשפר מאוד את קבלת ההחלטות שלהם, להבין מתי ההגנה עובדת טוב ומתי כן צריך להיכנס לפאניקה יחסית אל מול אחד הקלעים. בלט במיוחד רגע לקראת סיום המחצית הראשונה שהרגיז את לברון: גרין חסם לקרי שהתגלגל פנימה, לברון נשאר עם קרי באופן שלא הצריך עזרה, שאמפרט ששמר באותו רגע על גרין בכל זאת נע גם הוא לכיוון קרי והשאיר את גרין לקלוע שלשה פנויה לחלוטין.

המטרה ההגנתית המרכזית של לו לקראת המשחק הבא היא לנקות כמה שיותר מהטעויות האלה בקבלת החלטות. זו אינה משימה פשוטה כי הסגנון ההגנתי הזה דורש קריאת מהלכים בזמן אמת ללא הפסקה, אין שיטה קבועה. קבלת החלטות הגנתית זה לא משהו שלומדים לעשות בשבוע אחרי שנה שלמה של בינוניות בתחום.

3. עד כה ניתן להסביר את הצגת שחקני המשנה גם בכך שקרי וקליי משכו את מירב תשומת הלב של ההגנה. אך זה לא הסבר מספק, כי גם בדקות שהשניים נחו שחקני גולדן סטייט נראו נהדר. דווקא דקות המחליפים, הדקות שקליבלנד הייתה אמורה לנצל לטובתה עם ההרכב שחרך את המזרח, הפכו לדקות הבריחה של גולדן סטייט. ההסבר הראשון לכך הוא שהכל קשור: כאשר שחקני המשנה פותחים את המשחק עם סלים קלים, הם מקבלים ביטחון גם כשהם נדרשים למהלכים קשים יותר.

ההסבר השני הוא שסטיב קר ביצע התאמה נהדרת. הוא שיחק עם דקות המנוחה של דריימונד גרין כך שהוא פתח את הרבע השני והרביעי, מה שאפשר לקר לעבור בתחילת הרבע להרכב הנמוך שלו. זה לא ההרכב הקלאסי כי הוא כלל את ליבינגסטון וברבוסה כגארדים, אבל הוא יצר מספיק מהיתרונות של הרכב המוות: חמישה שחקני חוץ שמשאירים את הצבע פנוי, אפס שחקנים שצ'אנינג פריי יכול לשמור עליהם, אוסף של מוסרים וחודרים נהדרים, חמישייה שיכולה להחליף הכל בהגנה ולמנוע שלשות פנויות, בעיקר של פריי. לכל אורך הפלייאוף קר יוצר לשחקנים שלו סיטואציות בהן נוח להם לבוא לידי ביטוי, תוך שהוא לוקח בחשבון את היתרונות והחסרונות הספציפיים של כל ליין-אפ של היריבה. את הגמר הוא התחיל עם עוד התאמה מנצחת שעזרה לליבינגסטון וברבוסה להיראות כמו האחים החורגים של הספלאש בראדרס.

4. גולדן סטייט קיבלה הלילה דיבידנד שהיא הרוויחה במהלך השנתיים האחרונות. מאז שסטיב קר הגיע לקבוצה הוא מקפיד לדרוש מכל השחקנים שלו ליזום: לנוע ללא כדור, למסור, לחדור, להוריד שחקנים נמוכים מהם לפוסט. השחקנים שכיכבו הלילה לא העבירו את העונה בלעמוד בפינה ולחכות שהכוכבים יסדרו להם זריקה, כמו רוב שחקני המשנה בקליבלנד (וברוב קבוצות הליגה). הם לא היו מסוגלים לנצח את המשחק בעצמם במקרה כזה.

קר לא רק דורש מהשחקנים שלו ליזום, הוא גם נותן להם ביטחון שנדיר למצוא ברמות האלה. לאורך הפלייאוף הוא נתן לשחקנים מקצה הספסל דקות ברגעים חשובים, גם כאשר זה עלה לו באיבוד יתרונות. הלילה, כאשר תומפסון עשה עבירה שלישית במהלך הרבע השני וברבוסה קיבל טיפול, קר לא חשב פעמיים ושלח למערכה את איאן קלארק, שהרוויח את ההזדמנות דרך דקות טובות בסיבובים הראשונים. קלארק שרד רק דקה כי קליבלנד עברה להרכב גבוה וקר הגיב בהכנסת סנטר, אבל יצא מהדקה הזאת עם ידיעה שהמאמן שלו סומך עליו לשחק בדקות חיות בגמר. בכלל, גולדן סטייט תצא מהפלייאוף הזה עם 12 שחקנים שירגישו שהייתה להם תרומה אמיתית בפוסט סיזן. הקבוצה הזאת מיוחדת בכל כך הרבה יותר אופנים מאשר הנוכחות של שני קלעים היסטוריים והשיטה המוצלחת שנבנתה סביבם, הלילה זה בא לידי ביטוי באופן המשכנע ביותר.

5. ואחרי כל זה, לא כדאי להמר על משחק נוסף בסדרה שייראה ככה. קרי וקליי היו חלשים במיוחד גם בלי קשר להתמקדות ההגנה בהם, החטיאו די הרבה זריקות טובות ובשלב מסוים נמנעו מזריקות שבדרך כלל הם לוקחים. השחקנים שסביבם התעלו באופן שקשה להאמין שישוחזר, בטח לא כולם ביחד.

האופן הייחודי בו ההתקפה של גולדן סטייט עבדה הלילה לקחה את הפוקוס מההצגה ההגנתית של הווריירס. ההתקפה המפחידה של קליבלנד קלעה 89 נקודות בפחות מ-40 אחוזים מהשדה, ולא נתנה תחושה שמדובר ביום התקפי חלש במיוחד אלא ביריבה שמאוד מקשה עליה. קר הרבה להשתמש בחילופים אוטומטיים וסמך על השחקנים שלו גם שיקשו על הסקוררים של קליבלנד לנצל מיס-מאצ'ים וגם שיגיעו לעזרה ויחזרו מספיק מהר בלי להפקיר את קו השלוש. זה עבד.

גולדן סטייט הבחינה בין קלעי השלוש האוטומטיים – פריי ובעיקר ג'יי אר סמית' שיורים בלי לחכות, לבין השחקנים שזקוקים לשנייה לפני העלייה לקליעה ושומר מספיק נחוש יכול לחזור ולהקשות על הזריקה שלהם. השחקנים של קר נשארו צמודים לסמית' ופריי שלקחו ארבע זריקות כל המשחק והצליחו להפריע לחלק גדול מהזריקות של השאר. גרין, בעוד הצגה הגנתית לאוסף, היה מוצלח במיוחד ביכולת לעזור ולצאת מספיק מהר כדי להקשות על הזריקה של קווין לאב.

48.6: אחוז הקליעה של קליבלנד מתחת לסל, ב-restricted area, זה אחוז נמוך מאוד לטווח הזה. גולדן סטייט הצליחה לעשות מה שאף יריבה במזרח לא עשתה: למנוע מקליבלנד גם את השלשות וגם את הליי-אפים. טיירון לו דיבר בסוף המשחק על החטאות קרוב לסל, אך רוב ההחטאות האלה הגיעו בעקבות הגנה טובה שכפתה זריקה מעט קשה יותר. לברון ג'יימס וקווין לאב חברו ל-8 מ-18 מתחת לסל, לברון הלך באגרסיביות לטבעת ו-13 מ-21 הזריקות שלו הגיעו משם, אבל כל הזמן נתקל בהתנגדות של יותר משחקן אחד, כאשר לווריירס מספיק שחקנים פיזיים כדי להקשות אפילו עליו.

דרך נוספת לסכם את המשחק הראשון: גולדן סטייט יכולה להרשות לעצמה משחק חלש של קרי וקליי, קליבלנד לא יכולה להרשות לעצמה משחק בינוני פלוס של לברון ג'יימס (בסטנדרטים שלו, כמובן). לברון כל כך חשוב לקליבלנד בכל כך הרבה דרכים, והלילה חסרה במיוחד היכולת להעלות אינטנסיביות בשלב מסוים ולסחוף אחריו את כל הקבוצה. זה לא היה לברון של החצי הראשון של הגמר הקודם, השחקן שמוציא את המקסימום האפשרי מסיטואציה לא פשוטה. הוא לא התנפל על המשחק, וכשהוא לא עושה את זה אף אחד בקליבלנד לא.

לברון לא אוהב להשתלט על משחקים מההתחלה כשלאב וקיירי לידו, לאב הוא שחקן הרבע הראשון של קליבלנד בדרך כלל. אבל אולי יהיה כדאי ללו לשנות סגנון בפתיחה ולתת ללברון לחפור בפוסט בדקות הראשונות. האריסון בארנס, שפותח את המשחק כשומר של לברון, לא מסוגל להקשות עליו להגיע לטבעת באופן שאנדרה איגודלה מסוגל, בדקות הראשונות לברון טרי יותר ועשוי לסיים בצבע טוב במיוחד גם מול העזרה המצוינת של גרין ובוגוט. אולי אם לברון ייכנס לעניינים מהר במשחק השני זה יעזור לו גם להכניס את האחרים לאווירת הגמר שהם לא ממש היו בה הלילה.