הפלייאוף הוא בדרך כלל התקופה בה סימני השאלה שמצטברים במהלך העונה הרגילה מקבלים סימני קריאה. בתקופה הזו אנו מקבלים תשובות לשאלות כמו האם אוקלהומה סיטי יכולה להתמודד הגנתית עם מפלצות כמו סן אנטוניו וגולדן סטייט (התשובה היא כן) או האם לאטלנטה יש מה למכור בשלבים המאוחרים של הפלייאוף (התשובה היא לא). אולם יש עדיין סימן שאלה אחד גדול מהעונה הרגילה שהפלייאוף במזרח לא הצליח לתת לנו תשובה מספקת עליה. האם קליבלנד היא באמת קבוצה כל כך טובה, או שהיריבות במזרח באמת כל כך רעות?
אין ספק שסטטיסטית, הקאבס הם הקבוצה הכי דומיננטית בפלייאוף הנוכחי. יש להם את ההתקפה הכי טובה בפלייאוף בפער ניכר (116.2 נקודות ל-100 פוזשנים, 6 יותר מגולדן סטייט שבמקום השני), ה-Net Rating שלהם הוא הכי טוב בפלייאוף (13.4+), האחוזים שלהם מהשדה הם הכי טובים מבין כל הקבוצות שעברו את הסיבוב הראשון (47.5 אחוז), הם קלעו הכי הרבה שלשות בפלייאוף (14.4 שלשות בממוצע למשחק) באחוזים הכי טובים (43.4) והנעת הכדור המשופרת שלהם משיגה להם המון זריקות פנויות (למעלה מ-20 אחוז מהזריקות שלהן הן פנויות לחלוטין, הכי הרבה מבין הקבוצות שהגיעו לגמרים האזוריים). המספרים אומרים שהקאבס הם רמה אחת לפחות מעל המזרח, אבל השאלה היא האם הם רמה אחת מעל הליגה כולה, או שהרמה של המזרח היא פשוט נמוכה יותר?
עוד בנושא:
קליבלנד הביסה את טורונטו 87:113 ועלתה לגמר ה-NBA
צפו בחגיגות של קליבלנד. לברון: "בעונה שעברה לא הערכתי את זה"
וושינגטון תתן חוזה מקסימום לביל, פילי תשלח בטרייד את אוקפור?
אולי האכזבה הגדולה ביותר מסדרת הגמר האזורי בין הקאבס לטורונטו היא שלא קיבלנו שום דבר שקרוב לתשובה. קליבלנד לא הייתה צריכה להזיע בשביל לעלות לגמר ה-NBA. טורונטו נלחמה, ודוויין קייסי עשה התאמות נכונות במהלך הסדרה כמו הניסיון לתקוף את קיירי אירווינג בפיק-אנד-רול כמה שיותר או לשים את ביומבו כשומר על לברון בפוסט או ההחזרה של פטריק פטרסון לתפקיד הרגיל שלו מהספסל, אבל בסופו של דבר, כשהשלשות נכנסו לקליבלנד (הלילה הם קלעו 10 מ-15 משלוש עד המחצית ו-17 מ-31 בכל המשחק) לקנדים לא הייתה תשובה. כשהשלשות לא נכנסו, כמו במשחק 3 (14 מ-41) ו-4 (13 מ-41), לראפטורס היה סיכוי. כלומר, קליבלנד יותר הפסידה את המשחקים הללו משהראפטורס ניצחו אותם.
למעשה, קליבלנד לא הייתה צריכה ללכלך את הידיים כדי להגיע לגמר העונה. קצת כמו גאס ב"שובר שורות", היא הצליחה לזרוע הרס בכל הקונפרנס בזמן שהיא שומרת על הנימוסים שלה ומסדרת את העניבה. וגם ברגעים שבהם נראה היה שהראפטורס מצליחים קצת להטריד את הקאבס, הם עשו התאמה נכונה וגמרו את המשחק. הלילה לקראת סוף המחצית לברון ג'יימס עבר לשמור על קייל לאורי לכמה פוזשנים ועזר לעצור את הגארד הפיטבולי של טורונטו בדרך להגדלת ההפרש מ-8 ל-14. גם ברבע האחרון, כאשר הראפטורס שרו את שירת הברבור שלהם והורידו את ההפרש לעשר, הקאבס פשוט עשו את מה שהם עושים, ונתנו ללברון את הכדור כשמסביבו סוללת קלעים ולראפטורס לא הייתה דרך למנוע ממנו להגיע אל הטבעת.
טורונטו ניסתה לתת את המכות הכי חזקות שלה, אבל עבור הקאבס זה היה לא יותר ממכה בכנף. כל זמן שהם המשיכו לקלוע מבחוץ, שום דבר לא היה יכול לעצור אותם. גם לא הקהל הנהדר של טורונטו.
מתחת לרדאר
היו במשחק האחרון, ובסדרה כולה, המון אנקדוטות שראויות לציון. היה את ג'יי.אר סמית' שהראה ניצוצות הגנתיים שיעזרו לו בשולחן המו"מ בקיץ (אם הוא יממש את אופציית השחקן שלו). היו את ההחטאות של הזריקות הפנויות של טורונטו (2 מ-12) שמצביעות על כך שהרגע הזה היה קצת גדול על הקבוצה הזו. אולם מה שבאמת עבר מתחת לרדאר במשך כל הסדרה הוא קצב המשחק האיטי שבו קליבלנד משחקת.
הקאבס הם הקבוצה שמשחקת הכי מעט פוזשנים מבין כל הקבוצות שעברו את הסיבוב הראשון (כמעט ארבעה פוזשנים פחות ממה שהיא שיחקה בעונה הרגילה) והיא הקבוצה שמגיעה הכי הרבה לזריקות בסוף שעון בפער ניכר (21.6 אחוז מהזריקות שלה. רק שתי קבוצות אחרות בפלייאוף עברו את ה-10 אחוז). לכאורה, בעידן שמקדש את המשחק המהיר ומתמוגג מעוד שלשה מהירה של סטף קרי, זה לא הקצב שאתה אמור לרצות לשחק בו. אפילו טיירון לו אמר בראיונות לאחר שהחליף את דייוויד בלאט כי הוא "רוצה להכניס קצת קצב להתקפה" וגם לברון, אחרי הניצחון המרשים של הקאבס מול הספרס במהלך העונה הרגילה, אמר כי "אנחנו רוצים זריקות מהירות". בפלייאוף נראה כי יש שינוי בתפיסה.
השינוי הזה נובע מכך שההתקפה במשחק העומד של הקאבס היא מצוינת, בזכות הנעת הכדור והמיס-מאץ' שלברון הציב מול כל יריבה במהלך הפוסט-סיזן. הוא נובע מכך שלקאבס אין את הצוות המתאים כדי לשחק משחק מהיר, בטח לא עם קווין לאב ובטח כשלברון ג'יימס כבר עבר מזמן את כמות הדקות של מייקל ג'ורדן בפלייאוף. אבל אולי הסיבה המשמעותית ביותר לשינוי הזה היא שהקאבס יודעים שאין להם סיכוי לנצח בגמר במשחק מהיר, לא משנה מול מי זה יהיה.
גם הת'אנדר וגם הווריירס הן קבוצות שמשחקות על ספידים והן קטלניות בקצב מהיר. כדי לנצח אותן הקאבס יצטרכו להכתיב את קצב המשחק ולהאט אותו, כמו שהם עשו במשך כל הפלייאוף. עם זאת, להאט את המשחק מול ווסטברוק או קרי זה לא אותו דבר כמו להאט אותו מול קייל לאורי ורג'י ג'קסון. זה יהיה אחד המרכיבים המעניינים ביותר לעקוב אחריהם בסדרת הגמר הממשמשת ובאה.
נתון הסדרה
54.8 אחוז מהריבאונדים הפנויים בסדרה הזו הלכו אל הקאבס. הנתון הזה היה מוביל את הליגה בעונה הרגילה והוא טוב יותר מזה של אוקלהומה סיטי בסדרה מול הווריירס. לנתון הזה לא הייתה יותר מדי משמעות מול טורונטו מכיוון שהשלשות היו הברומטר האמיתי של הסדרה הזו, אבל בסדרה הבאה, בין אם זה יהיה מול הווריירס ובין אם זה יהיה מול הת'אנדר, תהיה לו יותר משמעות.
מול הת'אנדר הקאבס יהיו חייבים את הדומיננטיות הזו כדי להתמודד עם קבוצת ריבאונד ההתקפה הטובה בליגה, ואילו מול הווריירס הם יהיו חייבים את הדומיננטיות הזו כי זה אחד מהמפתחות לעצירת המשחק המהיר של הלוחמים. הצורך הזה אולי יוביל לפחות הרכבים עם צ'אנינג פריי בסנטר, מה שיפגע בריווח של הקאבס בהתקפה, וכנראה שבסדרה הזו נתחיל לראות את טיירון לו מגלה שהשמיכה שלו אולי ארוכה מספיק בשביל המזרח, אבל מול היריבה שתצא מהמערב הוא יצטרך לחשוף משהו.
לקראת הסדרה הבאה
טורונטו עשתה את שלה בפלייאוף הזה. למרות שהיא הייתה לא רחוקה מלהיות מודחת כבר בסיבוב הראשון ושהיא נהנתה מפציעות משמעותיות של מיאמי בסיבוב השני, היא השיגה את המטרות שלה לעונה וכעת היא צריכה להחליט האם זה מספיק בשבילה. כפי שנכתב בעבר, הראפטורס נכנסים למלכודת דבש עם דמאר דרוזן בקיץ, משום שמצד אחד, הם הגיעו להישג השיא של הפרנצ'ייז ודרוזן היה אחראי ישיר לכך, ומצד שני, התקרה של הקבוצה הזו עם דרוזן היא ברורה מאוד, אלא אם כן יונאס ולנצ'יונאס יבצע קפיצת מדרגה שקשה לראות אותה מגיעה.
אבל יהיה לנו קיץ שלם לתהות על קנקנה של טורונטו. כרגע מה שמעניין הוא איך קליבלנד תתכונן לסדרה הבאה. האם הם יצליחו להכתיב את קצב המשחק? האם טיירון לו ישנה את הרוטציה שלו כדי לשלוט על הריבאונדים? איך קיירי ארווינג וקווין לאב יתמודדו הגנתית מול ההתקפות הטובות בליגה? האם השלשות ימשיכו להיכנס באחוזים מסחררים גם מול הגנות יותר אתלטיות, יותר ניידות ויותר חכמות מאלו שהן פגשו עד עכשיו? האם לברון ג'יימס מכין לנו איזושהי הפתעה אחרי פלייאוף שלם שהוא העביר בהילוך ראשון?
אמנם קליבלנד, כמו גאס פרינג, לא לכלכה את הידיים עד עכשיו, אבל בסיבוב הבא היא הולכת להיפגש עם הייזנברג, ושם היא תהיה חייבת להתלכלך קצת. בסיבוב הבא, סוף סוף נקבל תשובה לשאלה שמטרידה אותנו מתחילת הכתבה.
לבלוג של יובל עוז
