בווידאו: הנאום המדובר של קווין דוראנט ב-2014
("אמא, אני לא חושב שאת מבינה מה עשית. ילדת את אחי הבכור כשהיית בת 18 בלבד. כעבור שלוש שנים אני באתי לעולם. כל הסיכויים היו נגדנו, אבל גרמת לנו להאמין. הרחקת אותנו מהסכנות שארבו ברחוב. דאגת לנו לבגדים, לאוכל. כשהלכת לישון רעבה, דאגת שלא יחסר לנו דבר. הקרבת בשבילנו. את ה-MVP האמיתית")
באחת הסצנות החזקות בסרט 'ה-MVP האמיתית סיפורה של וואנדה דוראנט', שהוקרן בטלוויזיה הארצית בארה"ב לראשונה בתחילת החודש, נראים בני משפחת דוראנט מחובקים ומזילים דמעות של אושר כשהם נכנסים לדירה הראשונה שלהם. ברקע של הפריים מודגשת הניגודיות העצובה: התקרה בלויה, הסלון מרוקן מרהיטים, ושלושה מזרנים מרופטים ניצבים במרכזו, ממחישים את העוני הנורא. ברקע נשמע קולו של קווין דוראנט (האמיתי), ומחנק בגרונו: "הרגשנו שסוף סוף עשינו את זה".
הסרט, שנוצר בהשראת נאום קבלת פרס ה-MVP של דוראנט ב-2014, מתמקד דווקא באימו ובנסיונותיה לגדל בכוחות עצמה שני ילדים במציאות בלתי אפשרית באחת השכונות הכי קשות בארצות הברית. על פניו, זהו סיפור סטנדרטי למדי: ילד שחור, משפחה קשת-יום, וכדור שמציל את חייו בדרך לשבירת תקרת הזכוכית. לא משהו שלא שמענו עליו לפני כן. אבל משהו בסיפור הזה שאב את ארה"ב פנימה. מאז הנאום ההוא, הפכה וואנדה, אימו, למודל לחיקוי לעשרות אלפים. כיום היא כבר מרצה מבוקשת, ונחשבת לאחת הדוברות המרכזיות של האמהות החד-הוריות בארצות הברית.
לאחרונה היא גם משמשת בעל כורחה כקמע הבלתי רשמי של אוקלהומה סיטי. מאז יציאת הסרט, שגרף שבחים רבים, היא הגיעה לכל המשחקים הביתיים, וכולם הסתיימו בניצחון. בכל פעם שהיא נכנסת בשערי הצ'יזפיק אנרג'י ארינה, 18 אלף אוהדים מריעים לה.
כולם אוהבים את קווין דוראנט. אבל את וואנדה דוראנט אוהבים עוד יותר.
עוד בנושא
4:00, ספורט 5: גולדן סטייט נגד אוקלהומה סיטי במשחק 7 בגמר המערב
תהליך ההתבגרות של קליי תומפסון, ולמה דוראנט הוא (עדיין) לא לוזר
אפילו הבעלים השתחווה: התגובות והמספרים של משחק 6 בסדרה
קווין דוראנט של ימינו הוא לא רק אחד הכדורסלנים הטובים בעולם, הוא גם אחד ההגונים, האינטליגנטיים והמיושבים שבהם. אבל זה לא אמור היה להיות ככה: כשהיה בן קצת פחות משנה, אביו נטש את המשפחה בניסיון לברוח מהאחריות העצומה שהונחה לפתע על כתפיו. ברבות השנים הוא חזר לתמונה והודה שנס על נפשו כי "הרגשתי לא בוגר מספיק, לא ידעתי למה הכנסתי את עצמי", אבל אף אחד לא חיכה לו. תחילה וואנדה התקשתה לשאת את הנטל הכבד לבדה כלכלית ומנטלית. לימים סיפרה ששקעה בדיכאון עמוק. בלילה שפל אחד היא אף ניסתה להתאבד, אך נמלכה בדעתה ברגע האחרון כששמעה את בנה הבכור, טוני, ממרר בבכי.
בהמשך התעשתה, והחליטה להקדיש את כל כולה למען גידול הילדים. היא מילאה עבורם גם את תפקיד האם, וגם את תפקיד האב. "החלום הכי גדול שלה היה לתת לנו אפשרות להצליח בחיים", סיפר דוראנט הבן בראיון בעבר. "עבור אם חד הורית זו משימה קשה במיוחד - היא הייתה זקוקה לעבודה טובה ויציבה, אבל כזו שתאפשר לה להיות בבית כשחזרנו מבית הספר. אז היא עבדה במשמרות לילה בדואר, והעמיסה עשרות קילוגרמים של מכתבים וחבילות במשאיות. היא הלכה לעבוד כל יום אחרי שהשכיבה אותי ואת טוני לישון. אחר כך היא מצאה עבודה נוספת, והקימה מספרה ביתית בסלון שלנו, כך שתוכל לעבוד ולהשגיח עלינו במקביל. לפעמים הצלחתי להבחין בתשישות שלה כשנתנה לי נשיקת לילה טוב, אבל היא מעולם לא התלוננה. כדי לגדל אותנו, אמא שלי ויתרה על הכל".
כשטוני וקווין בגרו, היא שלחה אותם לשחק אותם כדורסל במרכז הקהילתי. במעט הזמן הפנוי שנותר לה היא באה כדי לעקוב אחריהם מקרוב ולוודא שהם לא מסתבכים בצרות. קווין ניהל יחסי אהבה-שנאה עם הכדור הכתום, ושקל לפרוש בכמה הזדמנויות, לדברי אימו. "הוא היה ילד ביישן עם רגשי נחיתות. לפעמים לא מסרו לו למרות שהיה טוב בהרבה מכולם, רק בגלל שחוסר הביטחון שלו זעק לשמיים. אמרתי לו 'או שאתה משחק כדורסל, או שאני שולחת אותך ללמוד לנגן בגיטרה. אתה חייב למצוא משהו שיעסיק אותך בשעות הפנויות'. ברגע שהוא שמע את זה, הוא חזר לכדורסל ולא עזב אותו לעולם", סיפרה.
צפו בוואנדה דוראנט חוזרת לילדות של קווין
המרכז הקהילתי, דרך התיכון היוקרתי במרילנד, עד מכללת טקסס המפוארת הסטטיסטיקה תמיד הייתה נגד דוראנט, אף שנחשב לעילוי מגיל צעיר. במובנים רבים, הסיפור שלו נוגע באחד ממרכזי העצבים הרגישים ביותר של החברה האמריקאית. על פי סוכנות הסטטיסטיקה הממשלתית של ארה"ב, נכון לשנת 2015 יותר מ-50 אחוז מהילדים בקרב משפחות שחורות נולדו לאם חד הורית. מאז שנת 1960, מספר הילדים השחורים שגדלו במשפחה חד הורית הכפיל את עצמו, ותפח לממדים מפחידים של 53 אחוז. ברק אובמה אף הגדיר את התופעה הזו כ"מגפה שמתפשטת במהירות מסחררת ברחבי ארה"ב", והעמיד אותה בראש סדר העדיפויות החברתי שלו, מה שלא ממש עזר עד כה.
על אף גידולם העצום באוכלוסיה, הילדים הללו סובלים מתת ייצוג ניכר במוסדות אקדמיים ורבים מהם מובטלים. המגמה הזו, למרבה ההפתעה, באה לידי ביטוי גם ב-NBA. על אף העובדה ש-74.4 אחוז מהשחקנים הפעילים ב-NBA הם שחורים, הכי הרבה מבין כל הענפים הפופולריים בארצות הברית, מסתבר שהליגה רחוקה מלהיות המקום האידיאלי עבור שחקנים מרקע קשה כמו דוראנט. במאמר שפורסם ב'ניו יורק טיימס' על ידי סת' סטיבנס-דווידוביץ, סוציולוג ספורט במכללת סטנפורד, פורסמו הנתונים הבאים: לילד שגדל במשפחה שחורה סטנדרטית בארה"ב יש סיכוי של יותר מ-35 אחוז להתברג בליגה ביחס לילד שגדל במשפחה שחורה חד-הורית; הסיכוי ששחור ממשפחה חד הורית ייבחר בדראפט נמוך ב-18 אחוז מהסיכוי של שחור ממשפחה רגילה; רק 34 אחוז מכלל השחקנים השחורים ב-NBA נולדו למשפחות מתחת לקו העוני;
"ה-NBA רחוקה מלהיות הליגה שדמיינו אותה. אין בה שוויון הזדמנויות. שחקנים מרקע של עוני ובתים מרוסקים לא מיוצגים מספיק, ורוב השחקנים השחורים באים ממעמד הביניים. משנות ה-70 וה-80, אז הליגה באמת הייתה הצצה לחצר האחורית של ארצות הברית, לא נותר זכר", נכתב ב-ESPN. במובן הזה, דוראנט ולברון ג'יימס, שנולד לאם חד הורית בת 16 בשכונה קשה באקרון, אוהיו, חולקים גורל משותף. אם ייפגשו בגמר ה-NBA בפעם השנייה, בטוח שוואנדה, שבמרוצת השנים פיתחה יחסים קרובים גם עם כוכב קליבלנד, תנצל את ההזדמנות כדי להעלות את הנושא הכאוב על סדר היום.
בפעם האחרונה של דוראנט בגמר ה-NBA, אי שם ב-2012, הוא היה בן 23 ועדיין סומן כפנים של הליגה לשנים הבאות. הוא סימל אז כוכבות חדשה, אחרת לגמרי ממה שהכרנו מהג'ורדנים, קובים ולברונים של העולם: שקט יותר, מפויס יותר, נעים יותר, חייכן יותר. אחר כך באה שרשרת של פציעות, היחסים הסבוכים עם ראסל ווסטברוק הדומיננטי צפו מחדש, ההישגים הלכו והתמעטו, ושרביט המאמי הלאומי הועבר לאחר כבוד לסטף קרי. גם היחסים עם התקשורת התערערו, עד שהגיעו לנקודה בה דוראנט הצהיר כי הוא "שונא את המדיה". השבוע הוא קיבל סיבה נוספת לנטור טינה, כשלא נבחר לחמישייה הראשונה של העונה להפתעתם של רבים.
בינתיים הוא ממשיך בשלו ורושם פלייאוף נהדר, למרות התצוגות המאכזבות בשני המשחקים האחרונים בסדרה, אחריהם תויג כלוזר. הגנת החילופים האוטומטיים של בילי דונובן התגלתה כאידיאלית עבורו, ובסדרה מול גולדן סטייט הוא כבר הספיק למרר את החיים לסטף קרי ולדריימונד גרין, ולייצר פאניקה בהתקפת הווריירס בזכות זרועות התמנון שמגיעות לכל מקום. אבל למרות השנאה העזה לתקשורת, למרות הרצון להוכיח, למרות החלום לזכות בטבעת ראשונה, המטרה שעומדת לנגד עיניו היא לזכות באליפות בשביל וואנדה.
"אני זוכר שבסדרת גמר המערב מול ממפיס הייתי גרוע, שום דבר לא הלך, אף זריקה לא נכנסה", סיפר דוראנט בעבר. "ירדנו לפסק זמן, אני עם הראש למטה, ולפתע חברים מהקבוצה מצביעים על המסך שבמרכז המגרש. ראו את אמא שלי רוקדת ושמחה כאילו הרגע זכיתי באליפות. לקח לי כמה שניות, אבל אז הבנתי שזו בעצם הדרך שלה לומר לי 'תראה לאן הגעת, קווין. אתה בפלייאוף ה-NBA, הצלחת בחיים. תירגע ותתחיל ליהנות'. מאותו רגע הכל התהפך, התחלתי לקלוע וניצחנו בסדרה". גם את משחק 6 שלשום דוראנט סיים עם הראש למטה. תהיו בטוחים שגם הפעם וואנדה תחלץ אותו.
