לא סל השוויון של ויקטור חריאפה, כשעל השעון 1.9 שניות. גם לא שלשות הקלאץ' של בובי דיקסון וקוסטאס סלוקאס. ואפילו לא עשר הנקודות של ננדו דה קולו בהארכה. הרגע החשוב והקריטי בגמר היורוליג 2016 היה אחד הפחות זכורים, אף שנראה לכאורה פעוט וחסר משמעות.
זה קרה באמצע הרבע השלישי. אלפי הצהובים שבאו מאיסטנבול (או לפחות היגרו ממנה) נותרו המומים ודוממים ביציעים בברלין. ז'ליקו אוברדוביץ' האדים מעצבים. אנדריי ואטוטין הגניב חיוך בשורה הראשונה. צסק"א מוסקבה כבר ברחה ל-21 הפרש על פנרבחצ'ה, ואז בוגדן בוגדנוביץ' הגיח משום מקום וצימק ל-53:34. זה היה סמלי. הצניחה הייתה מהירה, והמצנח מיאן להיפתח.
וזה לא היה מקרי. כי את מופע הלוזריות המתמשך והבלתי אפשרי שלה, החלה צסק"א בגמר של 2012. גם אז, נגד אולימפיאקוס, היא ברחה, איך לא, ל-34:53, ומאותו רגע קרסה עד שנכנעה לגויאבה של יורגוס פרינטזיס. והערב? לא היו סימנים מוקדמים לנפילה. יאן וסלי עמד באותם רגעים על 0 מ-13 מהעונשין בפיינל פור, והקבוצה הרוסית ירתה 26 מ-26 מאותו טווח. ובכל זאת נרשם מהפך. שרק כמעט הספיק.
כי גם בסרט הזה כבר היינו. הגמר הקודם בברלין, שנערך ב-2009, שוכפל במדויק, ורק התפקידים התהפכו: אוברדוביץ' היה זה שברח ל-20 הפרש במחצית על חשבון צסק"א (28:48 אז לעומת 30:50 הערב). הרוסים חזרו, מחקו את כל הפער ולבסוף הפסידו. היחיד שחגג אז וחגג גם הפעם היה דימיטריס איטודיס.
* ננדו דה קולו, הצרפתי הראשון שמוכתר לאלוף אירופה מאז אנטואן ריגודו ב-2001, זכה בכל תואר אפשרי. הוא לא רק שחקן העונה, אלא גם ה-MVP של הפיינל פור - ולדאבל הזה הגיעו לפניו רק ואסיליס ספאנוליס ודימיטריס דיאמנטידיס.
* דה קולו ניפץ את אחד הניחוסים הגדולים בתולדות המפעל: מאז החל התיעוד הסטטיסטי, לפני 24 שנים, אף אחד ממלכי הסלים העונתיים לא זכה בגביע. אבל NDC עשה גם את זה, אחרי שקלע 19.4 נקודות למשחק.
* לראשונה מאז 1971, צסק"א זוכה בגביע מבלי לנצח בגמר את מכבי תל אביב. דימיטריס איטודיס היה בן שנה כשהיא עשתה זאת בפעם הקודמת וגברה על וארזה באנטוורפן. אף אחד משחקניו אפילו לא היה בתוכניות המיתאר של הבשא"ש.
* אבל ניצחון מסוים על הצהובים מישראל כן נרשם הערב: צסק"א חלפה על פני יריבתה הוותיקה והתבססה במקום השני בדירוג האלופות בכל הזמנים, עם שבעה גביעי אירופה. האלופה היוצאת ריאל מדריד נותרה בפסגה עם תשע הנפות, מכבי ופנאתינייקוס עומדות על שש.
* איטודיס הפך למאמן היווני השני שזוכה ביורוליג (אחרי יורגוס ברצוקאס מאולימפיאקוס ב-2013) ולמאמן השני שמנצח את מורו ורבו, ז'ליקו אוברדוביץ', במעמד הגמר (אחרי פיני גרשון ממכבי תל אביב ב-2001).
* לראשונה מאז 2005, האלופה היא גם זו שקלעה הכי הרבה נקודות. לפני 11 שנים הייתה זו מכבי תל אביב עם 92 למשחק, וצסק"א קלעה העונה 90.9 בממוצע - הכי הרבה שנרשמו מאז על ידי קבוצה כלשהי.
* אחרי אפס זכיות בשישה פיינל פורים, מילוש תאודוסיץ' הצליח סוף סוף להוריד את הקוף מהגב ולהתהדר בתואר אלוף אירופה. במשבצת הלוזר האולטימטיבי נותר סשה קאון, חברו מצסק"א עד הקיץ האחרון, שנותר היחיד עם המאזן העגום הזה. רק טבעת אליפות מקצה הספסל של קליבלנד תוכל לנחם אותו.
* בגמר שמסתיים בהארכה, כל פעולה קובעת. ועם התחושה המעיקה הזו ייאלץ לחיות וסלי כל הקיץ. הצ'כי סיים את הפיינל פור עם 1 מ-14 מהעונשין (7%), בעוד יתר חבריו מפנרבחצ'ה עמדו על 43 מ-49 (87%). צסק"א חתמה את שתי הופעותיה בברלין בצורה פנומנלית עם 41 קליעות מ-43 זריקות מהקו (95%).
* אבל עם כל הכבוד לאלופים החדשים ממוסקבה, הווינר האולטימטיבי היה ונותר שרונאס יאסיקביצ'יוס, שבכלל כבר לא משחק, אבל ממשיך לקצור תארים. דה קולו יכול היה לנשל את שאראס מהמקום הראשון בין קלעי העונשין ביורוליג בכל הזמנים, אבל ההחטאה הבודדת שלו, בדרך ל-9 מ-10, מנעה את המהפך ההיסטורי. לליטאי 92.26 אחוזים בקריירה, ולצרפתי 92.23.
* יאסיקביצ'יוס יוכל גם לבלות לפחות עד תחילת העונה הבאה בין עשרת הסקוררים הגדולים בתולדות היורוליג. לתאודוסיץ' חסרה שלשה אחת כדי להשתוות אליו במקום העשירי.
* ועכשיו, בחזרה ל-19 בנובמבר 2015. צסק"א נחתה בתל אביב, לקראת המפגש עם מכבי בשלב הראשון, והמדור הזה נחתם במילים הללו: "דה קולו הפך לאחד האול אראונדים המרשימים ביבשת, והנה נבואה מסוכנת: את העונה הקרובה הוא יסיים בתור האלוף שלה".
וול דאן.
