הנאום ששמעון מזרחי לא יישא: מי את, מכבי תל אביב החדשה?

"איף יו ליד ביי תן, טריי טו מייק איט טוונטי... איף איטס טוונטי, טריי טו מייק איט ת'ירטי", אמר שמעון מזרחי בנאומו המפורסם לפני אחד הדרבים האחרונים. או הו, איך שגלגל מסתובב לו: הערב (חמישי, 21:15, שידור חי בוואלה! ספורט), אם ייקלע שוב לחדר ההלבשה ביד אליהו, יו"ר מכבי תל אביב יישא נאום הפוך. "איף יו לוז ביי ת'ירטי, טריי טו מייק איט טוונטי... איף איטס טוונטי, טריי טו מייק איט תן", הוא בוודאי יאמר לשחקנים. אתם יודעים, טו סמולר דה השפלה.

כי האדום של הפועל תל אביב הוא לא האדום של צסק"א מוסקבה, וגם הצהוב של מכבי תל אביב מתחילת 2014 אינו דומה לצהוב של מכבי תל אביב בשלהי 2015. האלופה הרוסית פגשה את מקבילתה (לשעבר) מישראל חמש פעמים בשלבי הבתים בשנתיים האחרונות, ויצאה במאזן מושלם עם הפרש אסטרונומי של 113 נקודות. בין לבין היה גם איזה מפגש זניח בפיינל פור במילאנו, שהסתיים בפער של נקודה, ודווקא בצד ההפוך.

מאז התבוסה האחרונה במוסקבה חלף חודש בלבד, והצהובים כבר הספיקו לצבור עוד חמישה הפסדים בכל המסגרות, לשבור לא מעט שיאים שליליים - והנה עוד אחד שכבר אורב מעבר לפינה: לראשונה בתולדות המועדון, יעמדו שלושה מאמנים שונים על הקווים באותה עונה. גיא גודס היה הראשון, אבי אבן השני והזמני, והערב ייכנס ז'אן טבק לספרים בתור הטנור השלישי.

אהרל'ה ויסברג | מאחורי הק?ל??עים בפייסבוק

מאמן חדש תמיד מביא איתו ניצנים של אופטימיות. אלא שלפני הכל יצטרך הקרואטי למצוא שפה משותפת עם האנשים שאיתם יבלה הכי הרבה שעות - באימונים ובמשחקים, במטוסים ובאוטובוסים, במלונות ובחדר המאמנים. ואלה הם העוזרים שלו.

כי לא רק ניצנים של אופטימיות מביא איתו מאמן חדש, אלא גם עוזרים שיוכל לסמוך עליהם, להאמין בהם ובעיקר להאמין להם. במכבי הבינו את זה בעבר: כשפיני גרשון החליף את אפי בירנבוים, הוא הביא איתו את שרון דרוקר במקום רועי חגאי; כשצביקה שרף הגיע באמצע העונה, הוא הביא את אבי אבן במקום אורן עמיאל וקודם לכן את יורם חרוש במקום אמנון ישכיל.

מוטי ארואסטי ובראד ליף הוכיחו, כל אחד בתורו, שהעוזר לא חייב ללכת הביתה עם המאמן, אבל הסיטואציה שלהם הייתה כל כך שונה. שניהם הכירו היטב את הבוס החדש, ואפילו זכו לפני כן באליפות כששיחקו תחתיו. וטבק? טבק הוא מאמן זר, ולא רק בגלל הלאום שלו. ספק אם שמע אי פעם על אבן ועל רפי בוגטין. מעניין אם העוזר האמיתי שלו יהיה בכלל ניקולה וויצ'יץ', שלתפקידיו כמנהל הקבוצה וכמאמן הגבוהים אולי יוסיף כעת עוד טייטל.

השיטה שטבק ינסה להנהיג, העיד השבוע מרקו פופוביץ', תהיה שונה מכל מה שהכרנו. לא בהכרח טובה, יעילה או מתאימה יותר, אבל בהחלט שונה. שני סממנים עיקריים יש לשיטה הזו: הדומיננטיות של הגבוהים והלחץ המתפרץ בהגנה. את שניהם הוא יתקשה להוציא לפועל בסגל שמחכה לו בתל אביב, וזה יהיה אתגר גדול במיוחד, אפילו למאמן הכי גבוה בתולדות המועדון.

בפואנלברדה נהנה הקרואטי להתרפק על הנוסטלגיה ודירבן את שחקניו לשלוח עוד ועוד כדורים לידיו של הסנטר יוסיפ סובין, בנו של גוראן סובין, חברו מיוגופלסטיקה האגדית. מעניין אם היומיים הראשונים בישראל הספיקו עבורו כדי להבין שאת הדומיננטיות של שחקני הפנים בצהוב הוא יתקשה למצוא אפילו בצילומי רנטגן.

בשביל הסיסטם שלו, טבק לא היה צריך כוכבי על כמו אנטה טומיץ', יאניס בורוסיס או מירו בילאן. הייתם נותנים לו את מאצ'יי לאמפה או מילאן מצ'באן, הזכורים לשמצה בתל אביב, ומגדל התורן שעל הקווים היה מודה לכם בחפץ לב.

ומה עם הלחץ על כל המגרש, שהפך לסמלו המסחרי של המאמן החדש? מי בדיוק יפעיל את הלחץ הזה, אותם גארדים שאיש עדיין לא הצליח להבין איך גורמים להם לשמור - או לפחות להתחבא? במשך כמה מהלכים הגנתיים, בשבוע שעבר, אבן שלח את ג'ורדן פארמר להטריד את מוביל הכדור של דרופשאקה בצוותא עם הגארד שלצידו. לעיתים היה זה סילבן לנדסברג ולעיתים יוגב אוחיון. הניסוי דווקא עבד לא רע, ובסופו של דבר גם זה לא הספיק. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים.

ההיסטוריה מלאה בקווים אחוריים אלמותיים שכבר תויקו מזמן בספרי האגדות. האחים פטרוביץ' בציבונה זאגרב, דליבאשיץ' ודליפאגיץ' בריאל מדריד, צמד הסשות של פרטיזן בלגרד (ג'ורג'ביץ' ודנילוביץ'), גאליס ויאנאקיס באריס סלוניקי, מיקי-מוטי במכבי תל אביב, ובוודאי נעשה כאן עוול לכמה וכמה שלא הוזכרו ולא אוזכרו.

במונחים הצנועים של ימינו אנו, מילוש תיאודוסיץ' וננדו דה קולו (בסיועו של ארון ג'קסון) מרכיבים את הקו האחורי הקטלני ביותר ביורוליג. המספרים ממחזור הפתיחה במוסקבה מעט מרמים: הרי אז, בדרך ל-69:100 של צסק"א, קלע הטריו הזה 44 נקודות - ו-44 נקודות היו גם לשלישייה שמנגד (פארמר, אוחיון וטיילור רוצ'סטי).

ועכשיו לחדשות בהרחבה: בחסות הגארבג' טיים הבלתי נגמר, שלושת הגארדים המובילים של צסק"א שיחקו 62 דקות (וסופסלו למשך 58 דקות), בעוד הגארדים של מכבי שותפו 78 דקות. האדומים תרמו 13 אסיסטים ושלושה איבודים, הצהובים נתקעו על שישה אסיסטים וחמישה איבודים.

מכבי תל אביב לא יכולה להרשות לעצמה הפסדים נוספים ב"חינם", אבל ניתוח מעמיק של המצב בבית ד' מראה שהמשחק הערב - וגם זה שייערך בשבוע הבא במלאגה - הם הקלים ביותר שעומדים להיות לה העונה, מהטעם הפשוט שיש רק מה להרוויח בהם. אם לא יתרחשו אפוקליפסות בדרך, זהות העולה הרביעית לטופ 16 תוכרע במפגש ישיר בין מכבי לדרושפאקה במחזור הנעילה. עד אז, יושפע המאבק ביניהן מתוצאות המשחקים הזהים שמחכים להן: בבית נגד באמברג ובחוץ נגד ססארי.

פעם, לפני שנים רבות, גדל בשולה כוכב על בשם ננדו דה קולו. למכבי תל אביב הייתה הזדמנות להחתים אותו ב-2008, אבל עד שהיא התעוררה היה כבר מאוחר מדי. מאז עברו כל כך הרבה שחקנים במשבצת של הרכז הצרפתי - קרלוס ארויו, אנדרו וויזנייבסקי, ג'רמי פארגו, ג'ורדן פארמר, תיאו פפאלוקאס, ריקי היקמן, טייריס רייס, מרקז היינס ורוצ'סטי. כמעט אף אחד לא שרד יותר מעונה.

דה קולו הפך בינתיים לאחד האול אראונדים המרשימים ביבשת, והנה נבואה מסוכנת: את העונה הקרובה הוא יסיים בתור האלוף שלה.