גמר יורו 2016 שובץ ל-10 ביולי, ולא בכדי. זה היה התאריך של גמר אליפות אירופה הראשונה ב-1960, בו ניצחה ברית המועצות את יוגוסלביה, 1:2 בפארק דה פרנס בפריז. כאשר הניף הקפטן הסובייטי איגור נטו את הגביע הראשון בהיסטוריה, הוא לא הפנים עד הסוף את גודל המעמד.
הרי התאחדויות מובילות רבות, כולל אנגליה, מערב גרמניה ואיטליה, החרימו את הטורניר בטענה כי הוא גורם לעומס יתר על השחקנים ופוגע ביוקרת המפעלים הבינלאומיים של המועדונים. היה בכך גם משהו פוליטי, מעין התנגדות לצרפת שיזמה את קיומה של האליפות. בנוסף, פרשה ספרד ממניעים פוליטיים הרבה יותר כאשר סירבה בהוראת הגנרל פרנקו לשחק על אדמת מוסקבה במוקדמות. לפיכך, זוהה אז נטו בתודעה הקולקטיבית של האוהדים הסובייטים דווקא עם הזכייה באולימפיאדה ב-1956, בעוד המשחקים האולימפיים ארבע שנים קודם לכן העמידו אותו בפני דילמה אישית קשה במיוחד, ששופכת הרבה אור על גורלו של אחד הקשרים הטובים בתקופתו.
במסגרת ההיערכות לנסיעה אל מחוץ לגבולות המדינה, נדרשו הספורטאים הסובייטים למלא אינספור טפסים על מנת לקבל אישור יציאה מטעם השלטונות. כך היה צריך לעשות גם נטו בן ה-22, כוכב עולה של ספרטק מוסקבה, לקראת האולימפיאדה בפינלנד בקיץ 1952. בניירת היה צריך לדווח על כל בני המשפחה, וכאן נתקל נטו בבעיה גדולה. כיצד היה עליו לדווח על אחיו הבכור לב, שנשפט ל-25 שנות מאסר בגין בגידה? הכוכב סבר שאם במשרדי הממשלה יידעו על כך, הוא לא יוכל לצאת לטורניר. כל הקריירה שלו, ואולי אף חייו, היו בסכנה כאשר ישב עם העט מול הטופס.
גיבור מלחמה שהפך לאויב העם
לב נטו לא היה פושע, כמובן. נהפוך הוא היה זה גיבור אמתי במלחמה העולם השניה, ששרד באורח פלא מספר תקריות קשות במיוחד בחזית, בהן נהרגו רוב חבריו. לבסוף, הוא נפל בשבי הגרמני ושוחרר על ידי האמריקאים לקראת סיום המערכה. היתה לו הזדמנות להישאר במערב, ואף להתחתן עם צעירה אוסטרית בה היה מאוהב, אך הוא בחר לשוב למולדתו כי לא דמיין את חייו ללא משפחתו. בדיעבד, היתה זו טעות נוראה.
שלטונו של סטלין חשד באופן אוטומטי בכל שבויי המלחמה, כי הם היו אמורים להתאבד ולא להיכנע לאויב. לב נטו לא נכלא מידית, אך שנתיים אחרי שובו נשלח מכתב אנונימי לפיו הוא מרגל עבור ארצות הברית - הלשנות שקר מסוג זה היו נפוצות ביותר בתקופה המדוברת. הוא עונה במאסר, הוגדר כ"אויב העם", נשפט ונשלח למחנה עבודה נורילסק בסיביר, בו מגיעות הטמפרטורות בחורף אל מתחת למינוס 25 מעלות. סיכוייו לצאת משם חי לא היו מזהירים.
במשפחתו של נטו, אותה כה אהב, הוחלט להפסיק את הקשר עם האסיר. האב אלכסנדר חשש לאבד את מקום העבודה כתוצאה ממעשי בנו, ולכן סירב לשלוח אליו מכתבים. הוא כבר סומן על ידי השלטונות בשנות ה-30' האיומות, וניצל בנס ממוות כאשר אנשי המשטרה החשאית עצרו במקומו אדם אחר בטעות. זה לא עזר הוא פוטר בכל מקרה.
השר שאהד את ספרטק
איגור, צעיר מלב בחמש שנים, היה קרוב מאוד לאחיו בילדותם, אך הנסיבות לימדו אותו להסתיר את האמת כדי לשרוד. הקריירה שלו נסקה בקצב מסחרר אחרי שפרץ להרכב ספרטק בגיל 19, והוא הבין היטב כי זו הזדמנות אדירה לתהילה וליחס מועדף מצד השלטונות. לכן, כאשר נדרש למלא את הטופס הארור, הוא כתב: "אחי נעלם בזמן המלחמה, ומאז נעלמו עקבותיו. אינני יודע עליו דבר". למעשה, איש מחבריו לספרטק ולנבחרת כלל לא ידע שיש לו אח. היה זה סוד משפחתי, ובאופן כללי הקשר מיעט מאוד לדבר על ענייניו האישיים ושמר את הכול בתוכו.
מיותר לציין כי אנשי משרד הפנים והמשטרה ידעו הכול. לו היו רוצים, היו שולחים את איגור בעקבות לב ומגדירים גם אותו כ"אויב העם". לתצהיר שקרי היו עלולות להיות השלכות הרסניות ביותר. למזלו של הכוכב, השר האחראי על תחום הספורט היה אוהד ספרטק שרוף, שהעריץ את כישוריו. הוא העלים עין מהאח "הבוגד" ועשה הכול על מנת לקדם את נטו. בנבחרת האולימפית ב-1952, הוא היה נציגה היחיד של ספרטק בהרכב, בעוד צדק"א קודמתה של צסק"א היוותה את השלד.
המסע העצוב מאוסטרליה
למשחקים האולימפיים היו השלכות מעורבות על התפתחות הקריירה של נטו. ההדחה המוקדמת בידי יוגוסלביה, במשחק החוזר אחרי תיקו 5:5 מטורף בקרב המקורי, לא התקבלה בעין יפה על ידי סטלין. המתיחות הפוליטית עם טיטו היתה קשה גם כך, וההשפלה בידי בת הברית הסוררת היתה בלתי מתקבלת על הדעת. בהוראה מגבוה, פורקה צדק"א כעונש על ההפסד, וכך נסללה דרכה של ספרטק לאליפות הראשונה בחייו של נטו. הוא ביסס את מעמדו כשחקן הטוב ביותר במדינה, ונבחר לקפטן הקבוצה. זמן קצר לאחר מכן, הוא כבר היה קפטן הנבחרת, ובתפקיד זה נסע לאולימפיאדה הבאה שלו בדצמבר 1956 במלבורן.
שם, באוסטרליה הרחוקה, זכתה ברית המועצות בהישג הבינלאומי הגדול הראשון שלה בכדורגל, אחרי 0:1 בגמר על אותה יוגוסלביה, וכל המדינה היתה באופוריה. הדרך חזרה היתה ארוכה שבועיים באנייה לנמל רוסי במזרח הרחוק, ומשם יותר משבוע ברכבת למוסקבה. במשך כל המסע הבחינו שחקני הנבחרת שהקפטן שלהם עצוב הוא לא השתתף בחגיגות, התבודד ונהג להסתכל במשך שעות אל תוך האופק. רק כאשר הגיעו ליעד התבררה הסיבה לכך. עוד במלבורן קיבל נטו הודעה על מות אביו. כדרכו, הוא לא סיפר על כך לאף אחד והתמודד עם הבשורה לבדו.
באותה שנה הוא קיבל גם בשורה אחרת, משמחת הרבה יותר לב זוכה במסגרת חנינות אחרי מות סטלין ושב לביתו. לקח לאחים זמן לשקם את היחסים, בין היתר כי איגור האשים את לב במות האב, אבל בסופו של דבר הם הצליחו להתגבר על הקשיים. ובכל זאת, איגור מעולם לא שאל את האח על המלחמה ועל המאסר, ובקושי דיבר גם על עצמו.
הפיאסקו מול דידי
נטו אולי היה מופנם מחוץ למגרש, אך קולני מאוד על הדשא. כבר בתחילת הקריירה הוא קיבל את הכינוי "האווז", הן בשל סגנון ריצה ייחודי והן בשל נטייתו לנזוף בחבריו על כל טעות. שאיפתו לשלמות היתה חסרת פשרות. נטו כמעט ולא איבד כדורים, בין היתר כי סירב להמר על מסירות ארוכות ומיעט לבעוט לשער. הוא הלך תמיד על בטוח, וראיית המשובחת שלו אפשרה לו לפתח התקפות יצירתיות ומגוונות. הוא השקיע המון גם בעבודה ההגנתית ללא כדור, וחבריו נדרשו לעשות כמוהו.
חשיבותו של נטו היתה כה רבה, שהסובייטים לקחו אותו לגביע הראשון שלהם ב-1958 על אף שסחב פציעה. נטו החמיץ את שני המשחקים הראשונים, אך לקראת ברזיל החליט צוות האימון שהוא היחיד שמסוגל לעצור את דידי, המוח הברזילאי שחיבר את כל החוטים בקישור. הקפטן קיבל על עצמו את המשימה והבטיח שהוא כשיר לשחק. בפועל התברר שהמצב שונה, ודידי בישל את השער הראשון של ואווה כבר בדקה השלישית, בדרך לניצחון 0:2. נטו התנצל אחרי שריקת הסיום על כך שלא העריך נכון את מצבו הפיזי, ולא שיחק עוד בטורניר, בו הודחה ברית המועצות ברבע הגמר על ידי המארחת שבדיה.
התואר הסובייטי היחיד
אליפות אירופה היתה, אם כך, הזדמנותו לתקן את המעוות. בחצי הגמר במארסיי, התעלה נטו על יוזף מסופוסט הנפלא בקישור צ'כוסלובקיה והצעיד את הסובייטים לניצחון 0:3 שהיה קשה על אף התוצאה הסופית המוחצת. רצה הגורל, ויוגוסלביה שוב היתה היריבה שלו בגמר היא אפילו היתה מעט פייבוריטית אחרי 4:5 אדיר על המארחת בפריז בחצי הגמר.
ואכן, היוגוסלבים היו טובים הרבה יותר בגשם שוטף במחצית הראשונה, ואף עלו ליתרון על סף השריקה להפסקה. בחדר ההלבשה גער נטו בשחקנים ודרש מהם לשנות את הגישה על מנת למנוע התרסקות נוספת. הוא הנדס את שער השיוויון של סלבה מטרבלי בדקה ה-49, ובהארכה הבקיע ויקטור פונדלניק את שער הניצחון היקר. 1:2 וברית המועצות היתה אלופת אירופה הראשונה. נטו היה הקפטן הזוכה הראשון. יותר מ-100 אלף אוהדים נדחסו לאצטדיון לוז'ניקי במוסקבה כאשר המנצחת הציגה את הגביע עם שובה.
זה היה ונותר התואר הבינלאומי היחיד של הסובייטים, וגם הנבחרות שירשו את האימפריה שהתפרקה לא הצליחו לשחזר את ההישג. במאבק הגלוי בין רוסיה לאוקראינה על הבכורה, יכולים האוקראינים לטעון כי להישגים המצוינים בעידן ואלרי לובאנובסקי כמאמן הלאומי, במיוחד המונדיאל המצוין ב-1986 והעפלה לגמר אליפות אירופה ב-1988. לעומת זאת, במוסקבה יכולים להדגיש כי שני השחקנים הגדולים בתולדות הנבחרת המאוחדת שזכתה ב-1960 לב יאשין ונטו היו רוסים. בצרפת תהיה זו הפעם השניה בהיסטוריה בה ישתתפו רוסיה ואוקראינה באותו טורניר, וכל אחת תרצה להגיע רחוק יותר, אחרי ששתיהן נעצרו בשלב הבתים ב-2012.
סגירת המעגל המושלמת
הטורניר הבינלאומי האחרון של נטו היה המונדיאל בצ'ילה ב-1962, בו היה כשיר וסיפק מספר משחקים מצוינים, אך ברית המועצות הודחה שוב ברבע הגמר בידי המארחת. כעבור שנתיים הוחלט בהתאחדות שהוא סיים את חלקו, וגם בספרטק הוא מיעט מאוד לשחק אחרי 1964, על אף שהרגיש כי עדיין יכול לתרום המון. הדחתו מהסגל ב-1966 הביאה לדיכאון מתמשך, ממנו לא התאושש לחלוטין עד סוף חייו.
והסוף הזה היה טרגי. נטו לקה במחלת אלצהיימר בתחילת שנות ה-90', ומצבו התדרדר בהדרגה. בשלוש השנים האחרונות לחייו, אחרי שגרושתו סירבה לטפל בו, הוא עבר להתגורר אצל אחיו, והיתה זו סגירת מעגל מדהימה. גדול הקשרים הרוסים בכל הזמנים הלך לעולמו ב-1999, בגיל 69 בלבד. לעומתו, לב נטו בן ה-91 עדיין בחיים, ולאחרונה העביר את המדליות בהן זכה אחיו למוזיאון שנפתח באצטדיונה החדש של ספרטק.