15 שלשות הטיל קווין לאב במשחק שסיים עוד סוויפ בפלייאוף המזרח. שלוש שלשות יותר מאשר במשחק מספר 3 מול אטלנטה. 2 שלשות יותר מאשר זרק במשחק מספר 1+2. יכול להיות שהיו ימים שבהם ממוצע של 10 זריקות לשלוש למשחק בסדרת פלייאוף לשחקן גבוה, שיושב על עמדות 4 ו-5, היה מתקבל בהרמת גבה. אבל היי - אנחנו בשנת 2016, בימים שבהם סרג' איבקה, אל פארוק אמינו וכריס האמפריז מיידים מחוץ לקשת כאילו שזה הגיוני. כאילו שזה כדורסל.
11 מ-15 השלשות שזרק לאב נגד אטלנטה אמש הגיעו מהפינות. שמונה מהן הגיעו לאחר תרגילי פיק אנד רול (רובם עם קיירי אירווינג). שש נלקחו כשהוא במצב עזרה לאחר חדירה (בעיקר של לברון ג'יימס(. אף אחת מהשלשות שזרק הפאוור פורוורד של קליבלנד לא הגיעה לאחר חילוף הגנתי עליו מצידה של אטלנטה. וזאת אולי נקודה שכדאי לשים אליה לב. מייק בודנהולזר החליף במהלך המשחק לא מעט פתרונות הגנתיים נגד החסימות ומהלכי הפיק אנד רול של קליבלנד.
ראינו אלמנטים שונים של טיפולים גבוהים, למשל מלכודת או עזרה גבוהה. ראינו גם התייחסות נסוגה יותר, עם פתרון הקרוי flat (פלאט). וראינו אפילו חילופים ורוטציות בפיק אנד רול. אבל בהתמודדות מול קווין לאב, אפשרה כאמור ההגנה של אטלנטה, שמורכבת מלא מעט שומרים טובים ואתלטיים, שמונה שלשות שהגיעו לאחר פיק אנד רול שבו לאב היה מעורב. ולכך אפשר להוסיף עוד שלשה אחת שהגיעה מחסימה גבוה לגבוה לאחר פיק אנד רול בצד השנייה, פלוס חסימות פלייר בצד החלש שהובילו לעוד זריקות מהפינה.
הת'אנדר השוו ל-2:2 מול הספרס, קליבלנד השלימה סוויפ על אטלנטה
בארה"ב משבחים את טיירון לו: "עכשיו כולם מבינים למה בלאט הוחלף"
שארפ ובלו לתקשורת בניו יורק: "הרצנו את התקפת המשולש במכבי ת"א"
חסן ווייטסייד ויונאס ולנצ'יונאס ככל הנראה סיימו את חצי גמר המזרח
ואם תחשבו על זה, לא בטוח שזו הייתה החלטה הגנתית רעה של בודנהולזר. אז אמנם לאב השתולל מבחוץ, בהמשך למשחק 3 שבו הצטרף אליו צ'אנינג פריי לסך של 21 זריקות לשלוש, אבל אטלנטה החזיקה את המשחק הזה קרוב קרוב. קרוב מספיק כדי להגיד לעצמה שהיא הייתה שווה (אולי) ניצחון אחד בסדרה מול קליבלנד. אולי. כי הקאבס, נכון לעכשיו, לא נראית כמו קבוצה ששייכת בכלל למזרח. אם בליגה הצרפתית בכדורגל מתייחסים לקבוצה שמסיימת שניה כאל אלופת צרפת, להבדיל מקבוצה אחת שרשומה אולי בפריז אבל שייכת לליגת השייחים בעלי בארות הנפט, אז במזרח יש קבוצה אחת שגם היא נמצאת שם במקרה. שיכולה להשמיד עוד יריבה, על האפס, מבלי שהיא מנצחת ולו משחק אחד בקטגוריית הנקודות בצבע. כי למי שלא לב, אז כאן המקום להפנות שימת לבו לכך שבכל אחד מארבעת המשחקים בסדרה קלעה אטלנטה יותר נקודות מאשר קליבלנד בצבע.
ותחשבו גם על זה רגע: המזרח, שפעם קידש את כל קלישאות השליטה בצבע, עומד לשלוח לגמר ה-NBA אם לא יהיו הפתעות מטורפות, אלופת מזרח שמפסידה בקטגוריה שפעם נחשבה לחשובה מכל. שמוותרת מראש על ניסיון לבסס את הדומיננטיות שלה בפנים. שמציגה לראווה רוטציה נטולת סנטר ורוויות גבוהים רכרוכיים, התקפית והגנתית. ושמשחקת, רחמנא ליצלן, כדורסל שמח. טפו טפו טפו. אילולא היה עסוק במריבות טוויטר מטופשות עם צ'ארלס בארקלי, אין ספק שצ'ארלס אוקלי, ביחד עם ריקי מהורן, אלמלא היו בחיים, היו מתהפכים הלילה בקברם.
נו, אז אם כבר כדורסל שמח, כאן צריך לחזור אל נושא המאמנים. דיוויד בלאט הוא מאמן אדיר, עתיר ניסיון וידע ועטור הישגים ואליפויות. שעונת הרוקי שלו בקליבלנד הייתה מופתית. שהגיע עד מרחק נגיעה, ואולי פציעה או שתיים, מאליפות לפנתאון. וש(כמעט) לאורך כל הקדנציה האמריקאית שלו, לא הצליח לגרום לקבוצה שלו לשמוע לו. וכנראה שגם מעולם לא ניסה. אפשר ורצוי לדבר על ההשפעה הבלתי סבירה שיש לשחקנים בכלל ולכוכבים בפרט על נושא מינוי ומעמד המאמן האמריקאי, אבל בסופו של יום, המבחן המרכזי על פיו נמדד המאמן בליגה הוא היכולת שלו להגיע אל השחקנים שלו. שהם החשובים באמת. לגרום להם לשחק כדי לנצח. ובתרגום לכדורסל של היום, לגרום להם לשחק כדורסל שמח. ובזה, אולי באשמתו ואולי שלא, דיוויד בלאט כשל. וטיירון לו מצליח, לפחות כל עוד הוא לא פוגש בסדרה קבוצה מהחוף המערבי.
ואם כבר שמחה מצד אחד ומאמנים מהשני, מרתק לצפות מרחוק בתהליך מינוי המאמנים השנה בליגה. מאמנים מוערכים כמו פרנק ווגל או אובר-אצ'יברים דוגמת דייב ייגר, שלכאורה ייצרו לימונדה מלימונים, מושלכים ונשלחים לתור אחר מקום עבודה חדש. במקביל, אנחנו עדים לתהליך קבלת ההחלטות בשלב איתור המחליפים. סקרמנטו של דיבאץ (נניח) מראיינת כל מי שזז. אינדיאנה, ממפיס, יוסטון וכו' אף הן בתהליך סיזיפי למדי, שבו מועלים שמות הגיוניים יותר והגיוניים הרבה פחות. והניקס? הם מחפשים מאמן שיענה על הדרישות המקצועיות של פיל ג'קסון. או לחילופין אחר מאמן שיתחנף אליו מספיק. אפשר ללעוג לאמריקאים המשונים האלו, שחושבים שראיון עבודה יכול לספק מספיק נתונים על מנת לקבל החלטה מכרעת כל כך, בעניין איוש תפקיד המאמן.
אפשר גם להביע תמיהה ופליאה שלמרות היסודיות המופגנת, מתעצלים שם ולא בודקים כהלכה נתונים שמופרחים לחלל האוויר על ידי המועמדים. למשל המועמד בלאט שצוות היח"צ שלו מכר אותו לאמריקה כגאון התקפי בעונה שעברה. וכגאון הגנתי העונה. וכמומחה בהתקפת המשולש. וכרוחני. כל זאת, רק כדי לגלות את מה שניתן היה להעריך לפני בכל הנוגע למערכת יחסים אל מול שחקנים דומיננטיים.
ומצד שני, מתקיים שם תהליך. מתקיימת בדיקה. ישנם אנשים, בשכר, שתפקידם לחפש מידע רלוונטי, שיעזור לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר. תארו ודמיינו מצב שכזה אצלנו בשלולית. שבו, למשל, היו מחפשים מאמן שמתאים לחומר השחקנים הקיים. ששותף להשקפת העולם המקצועית והאחרת של המועדון. להבדיל מהמצב הקיים, שבו מחליטים ומקווים לטוב. ומצד שלישי, אצלנו לא מתקיים תהליך רציני שכזה גם לגבי שחקנים, כך שלא נטען לטעון שמקבלי ההחלטות בארצנו אינם שיטתיים.
