במשך שבוע וחצי באמצע חודש מרץ, טרה סימונס ניצב במרכז העניינים בהפועל תל אביב. "כל התקופה הזו הייתה גיהינום בשבילי", הוא מודה. ככה זה כשאתה הוגה רעיון להביא את נייט רובינסון, החבר הטוב מהבית, להפועל תל אביב. רעיון שלבסוף גם יוצא לפועל.
סימונס ממש תיווך בעסקה, עד כדי כך שבהפועל תל אביב יש כאלו שעדיין קוראים לו "הסוכן". הוא מספר: "ידידיה רפפורט (נציג הבעלות הפרטית בהפועל תל אביב, א.ש) היה מתקשר אליי בשתיים בבוקר, בשבע בבוקר, ואני צריך להסתכל על כל מיני טיסות ודברים כאלה. זה היה מטורף, אני כל כך שמח שזה מאחוריי, אבל אני שמח שהוא הגיע לכאן. אני לא רואה את עצמי כסוכן בעתיד, אבל כן כאדם שעוזר לשחקנים למצוא קבוצות מתאימות. סוכן שמנהל את המגעים? אני לא יכול לעשות את זה. העסקה של נייט רובינסון הייתה יותר מדי".
בגיל 33 וחצי, שני מחזורים לסיום העונה ורגע לפני הפלייאוף שיכול לשנות לטובה את העונה הבינונית של הפועל תל אביב, טרה סימונס בטוח בעצמו ובקבוצתו. "הציפיות שהיו בקיץ להגיע לפיינל פור? אני לא חושב שזה לא היה ריאלי, אולי מבחוץ זה היה נראה ככה, אבל כשאתה משחק ויודע שיש קבוצה טובה, הציפיות גבוהות בהתאם", הוא מספר בראיון לבלוג פתיחת המחזור.
בפלייאוף נראה שהפועל תל אביב תפגוש את האלופה הפועל ירושלים, אבל סימונס לא נבהל: "אומרים את השם של ירושלים כאילו מייקל ג'ורדן משחק שם. הפסדנו להם בנקודה כאן, הפסדנו במשחק צמוד שם, אז כולם יכולים לנצח את כולם".
סימונס חזר לישראל באמצע העונה אחרי חמש שנים. הוא החליף את כריס אוואנס ואחרי שטיילור באטל לא הרשים ולא התאושש מפציעה, הצליח לגייס את רובינסון. "נייט היה בבית ועבד לבד", מספר סימונס, "אנחנו תמיד בקשר וגם האימהות שלנו בקשר מצוין. הן יוצאות ביחד ודברים כאלה. שמעתי שאנחנו צריכים עוד גארד ואני זוכר שאמרתי למאמן ואמרתי לו: 'אנחנו יכולים להביא את נייט רובינסון'. זה היה אחרי שדיברתי עם נייט והוא אמר שהוא יסכים לבוא. המאמן אמר לי: 'אוקיי, נראה', ויום אחרי זה ממש התלהב ושאל: "אתה יכול להביא אותו?", אמרתי לו: 'בטח' והתחלתי לארגן את כל העסקה".
חשבת שיהיה כאן כזה טירוף סביבו?
"ידעתי שזה יהיה גדול שהוא יבוא, בשביל האנשים פה זה דבר ממש גדול לראות שחקן NBA כמוהו שמגיע לכאן. הוא נחשב לכוכב של ממש. כשהוא בארה"ב, הוא לא מקבל את כל היחס הזה. הוא רגיל ללכת לכל מיני מקומות כי כולם מכירים אותו, אבל כאן זה מטורף. לפעמים הוא מתעייף מזה ולא רוצה ללכת לשום מקום, אבל לפעמים הוא מקבל את זה בהבנה".
רובינסון העלה את מידת העניין באדומים בפרט ובליגת העל בכלל, אך עלה לכותרות גם בגלל סיבות לא חיוביות. עבירות טכניות, מאבק עם מיטשל וואט מנס ציונה והרחקה, היו מנת חלקו של הגארד האמריקאי מאז שהגיע. "אם כוכב לא נמצא בקבוצה שלך, אתה לא רוצה שהוא ישחק טוב נגד הקבוצה שלך, אז אני יכול להבין את זה", אומר סימונס, "אם הוא היה משחק מולי הייתי קורע אותו, ככה זה הולך".
אנשים ציפו לראות ממנו דברים אחרים, היו כאלה שדיברו על 40 נקודות למשחק
"נייט נתן לו עוד ממד במשחק. הוא מגיע לטבעת, הוא מוסר אסיסטים והוא יודע לקלוע. לא הכול זה לקלוע 40 נקודות למשחק. אני די בטוח שכשחזרתי לכאן, אנשים חשבו שאני אקלע 20 נקודות למשחק, אבל זה לא המקרה בשבילי. באתי לעשות את כל מה שאני יכול לעשות כדי לעזור לקבוצה לנצח - לקלוע, להוריד ריבאונדים, למסור אסיסטים, אני לא חושב על עצמי רק כסקורר. אני עושה את זה יותר עכשיו כי זה מה שאנחנו צריכים".
סימונס הגיע לישראל באמצע עונת 2006/7, אחרי שפתח את העונה בגראן קנאריה הספרדית. "לא ידעתי שום דבר על ישראל", הוא מספר, "חשבתי שאני הולך להגיע למדבר, ממש ככה. לא ציפיתי לשום דבר, רק לבוא ולשחק. אני זוכר שהסוכן שלי התקשר ואמר לי - תבוא לגליל, זה רק 45 דקות מתל אביב, ואני אומר 'אוקיי, זה נשמע טוב'. הגעתי לכאן וגיליתי שזה משהו כמו שלוש שעות נסיעה. התקופה שם היא מיוחדת, כי זה מועדון שאתה באמת יכול לשחק בו ולהירגע. היה לי מאמן נהדר, עודד קטש, הוא נתן לי את האור הירוק, וזה היה קל לי להתאים את עצמי".
בעונה שלאחר מכן החל לקנות את עולמו כשהצטרף להפועל חולון של מיקי דורסמן, והיה חלק מעונת האליפות הבלתי נשכחת. "הזיכרון שהכי חקוק לי בראש מהעונה בחולון הוא חק בירושלים עם החזיז", הוא נזכר, "אחרי זה חשבתי שהעונה שלנו גמורה. הלכתי הביתה, כמה שחקנים יצאו מפוקוס, פספסתי משחק אחד, אבל חזרתי. כולם היו צריכים לדבר עם פסיכיאטר, אבל אמרתי שאני רוצה לחזור הביתה. הדבר הכי מיוחד בקבוצה ההיא היה שכולם התחרו אחד בשני באימונים. כולם, מהישראלים ועד האמריקאים. זה הפך אותנו לקבוצה שהגיעה מוכנה ממש טוב למשחקים".
היה לך שיתוף פעולה מדהים עם פי ג'יי טאקר. הקריירה שלו נסקה מאז
"אני ופי ג'יי השלמנו אחד את השני. הוא הרים אותי, אני הרמתי אותו. הוא אחד השחקנים הכי טובים ששיחקתי איתם מעבר לים: בא בכל יום לעבוד, משני צדי המגרש, ומגיע כדי לנצח בכל משחק. פי ג'יי הוא שחקן הגנה וברגע שהוא קולע את הזריקות האלה מכל הטווחים, הוא הופך להיות שחקן ממש טוב. הוא מזכיר לי את ברוס בואן, השחקן ששומר וקולע את הזריקות מהפינה. מה עוד אתה יכול לבקש?".
אחרי ההצלחה בחולון, סימונס קיבל את ההצעה שהייתה אמורה להביא אותו לרמות הגבוהות. מכבי תל אביב רכשה אותו בתחילת העונה של אפי בירנבוים, אך הוא שותף בסך הכול ב-20 משחקים בכל המסגרות, היה רחוק מלהרשים ואף הגיע לוועדת משמעת בגלל בילוי לילי. "זה היה קשה מאוד כי ההנהלה של מכבי החתימה אותי ולא המאמן, והמאמן אמר שאני לא השחקן שלו", נזכר סימונס, "מה שהיה מטורף בכל הסיטואציה במכבי היה מה שקרה במשחקי אימון. שיחקנו נגד פרנקפורט ונגד עוד כמה קבוצות, והייתי הקלע המוביל של הקבוצה. ונגד הקבוצות האחרות פתאום לא שיחקתי בכלל, זה היה מטורף. אלו החיים, ואני לא מתכוון להתעסק בעבר, אלא להשאיר אותו שם. הייתה ויש לי קריירה גם בלי לשחק במכבי תל אביב".
אחרי עונה טובה בירושלים ציפו שתפרוץ באירופה, אבל שיחקת בארבע מתוך חמש עונות בנימבורק הצ'כית
"היו לי הצעות טובות שוויתרתי עליהן. אחרי השנתיים הראשונות שלי בנימבורק הלכתי לרוסיה, קיבלתי כסף טוב וזכינו ביורוצ'אלנג'. פתאום נימבורק הרימו את התקציב שלהם באופן משמעותי, אז חזרתי לשם. אם משלמים לי כמו שצריך, אני אגיע. היו לי הצעות מז'לגיריס וקבוצות גדולות אחרות, אבל בפחות כסף מנימבורק. הם שילמו לי שבע ספרות לשנתיים, אז מה אני יכול עוד לבקש? אורן עמיאל הביא אותי לשם. ננו גינזבורג מאמן טוב, עודד קטש מאוד מזכיר לי אותו. הוא יודע מה הוא עושה, הוא יכול לאמן את הקבוצות הכי טובות שיש".
סימונס הגיע להפועל תל אביב בדצמבר אחרי שדחה הצעה מסראטוב הרוסית ("הייתי בעיר שנה לפני כן והחלטתי שאני לא רוצה לחזור לשם"), וניהל מגעים גם עם לוקומוטיב קובאן. אבל הוא לא רואה את זה כצעד אחורה בקריירה: "גם בגליל הגעתי לקבוצת תחתית והיינו בפיינל פור. שיחקתי ברמה הכי גבוהה במשך חמש שנים, ורק שחקנים מבינים כמה קשה לגוף שלך להתמודד עם כל הטיסות ולשחק לפעמים ארבע פעמים בשבוע. אני חושב שעשיתי החלטה טובה כשבאתי לכאן; לשחק פעם אחת בשבוע, לטוס רק לאילת. זה היה הצעד הכי טוב לקריירה שלי כדי להאריך אותה".
מאז שהגעת ראינו אתכם בכמה משחקי שיא, אבל גם בתצוגות נפל. מי היא הפועל תל אביב האמיתית?
"הפועל שרואים שנלחמת. במשחק נגד הרצליה, כשפיגרנו ב-20 הפרש וחזרנו. נגד נס ציונה היה משחק דומה ונלחמנו. אנחנו עושים את זה עם שחקנים שנפצעים ולא חוזרים, זו הפועל תל אביב האמיתית".
יש לכם אפשרות לרשום לראשונה בהיסטוריה ניצחון חוץ שני על מכבי תל אביב באותה עונה. יש הרגשה מיוחדת?
"לא. אני לא רואה שום דבר מיוחד. אני יודע שזה דרבי, אבל אנחנו צריכים להיות מפוקסים כדי לנצח את המשחק הבא ולא משנה מי היריבה. גם אם זו לא הייתה מכבי היינו צריכים להגיע מפוקסים".
בעונה הבאה תהיה בן 34. זאת העונה האחרונה שלך בישראל? יש מחשבות על פרישה?
"אני די בטוח שכל שחקן כדורסל אוהב את ישראל. אם תהיה סיטואציה נכונה, אני אחזור ואשחק פה. יוצא לי לחשוב על מתי אני אפרוש, אבל אני רוצה לשחק עוד שנתיים-שלוש. אני רוצה לפרוש אחרי שאחליט ולא בגלל פציעה או משהו כזה. יש לי משפחה בבית וזה קשה כשהילדים לא רואים אותך".