בווידאו: משחק מקדים על הדומיננטיות של הפועל ירושלים
תמיד משעשע אותי לקבל את העדכונים האלה מהאפליקציה, על משחק כדורסל שזה עתה הסתיים, ואני אפילו לא ידעתי שהוא התחיל. "הפועל ירושלים דרסה את נהריה", נכתב, והראש מנסה להריץ מי משחק בנהריה, האם היא בצמרת או בתחתית, האם זה ניצחון מרשים או חסר חשיבות, ולמי לעזאזל אכפת. לאורך כל השנים הליגה הזאת התקשתה לעורר עניין, אבל תמיד הייתה לה את מכבי תל אביב, קבוצה אירופאית בכירה, גדושה בכוכבים, שעצם ההשתתפות שלה בליגה הקטנטנה הזו הוסיפה כבוד למסגרת המקומית, ובעיקר עניין. אבל בתקופה האחרונה הליגה איבדה גם את מכבי, שבלי אירופה, בלי כבוד ובלי הילה פשוט נבלעה בתוך האפרוריות של הליגה, והפכה למשעממת כמוה.
כלומר, גם בתור אוהד של הקבוצה, קשה למצוא עניין במכבי תל אביב השנה. מאז ומעולם היא משכה אש, עוררה פרובוקציות, תמיד משכה כותרות לטוב ולרע, הייתה אהובה ושנואה, עוררה גאווה ומבוכה, אבל לאחרונה קרה לה הדבר הכי נורא שיכול לקרות - היא פשוט לא מעניינת. לא את אוהדיה ולא את שונאיה. כבר לא כיף לאהוד אותה, ולא כיף לתעב אותה. אפשר להניח שעכברי הכדורסל עדיין יודעים כל פרט, אפשר להניח שאוהדים שרופים של חולון, ירושלים והפועל תל אביב עדיין מתמוגגים מהנפילה של האימפריה, הרי עדיין אפשר לראות פה ושם כל מיני אוהדים מבוגרים שמשתפים תמונות של שמעון מזרחי בפוזה מדכדכת ומתענגים עליה כאילו לא מדובר באדם בעשור השמיני לחייו, שהשפעתו על הנעשה במועדון מוגבלת. אבל משהו בסיסי במותג הזה מתחיל לדעוך, איזו יראת כבוד שמתפוגגת, ומותירה את מכבי נטושה בצד, משעממת ומשועממת.
יכול להיות שזה בגלל הליגה המשונה הזאת והמבנה המגוחך שלה, עם הסיבוב השלישי המיותר והפלייאוף שנמרח עד להכרעה האמללה, עם כל החוסר ספורטיביות שכרוכה בזה. יכול להיות שזה בגלל הליגה המשונה הזאת והחוקים המוזרים, שמאפשרים חיזוק עד סוף אפריל, וקבוצות מביאות כל יום עוד זר ועוד זר, ואף אחד לא מסוגל לעקוב, ולאף אחד לא אכפת. יכול להיות שזה בגלל שגם ככה כל הענף הזה דועך, עם מאבקים משונים בין פיב"א ליורוליג, שרק מעטים מבינים את מהותם, רק מעטים באמת מוטרדים מהם. יכול להיות שזה בגלל חוסר ההישגיות של מכבי, קבוצה שהובכה ביורוליג וקרטעה גם ביורוקאפ ומציגה שפל מקצועי. יכול גם להיות שזה שלב כזה של העונה, ובקרוב זה ישתנה מעט, כשיתחיל הפלייאוף, אולי יהיו כמה דרבים, אולי איזשהו עניין. ואולי לא.
כבר כמה חודשים שבמכבי מחכים שהעונה הארורה הזאת תיגמר, וככה זה נראה. אין אש במועדון, אין פלפל. זו קבוצה ברוחו של בריאן רנדל, פצועה ומוגבלת. הפסדי ליגה כבר לא גוררים כותרות, השחקנים לא מובכים, האוהדים לא שורקים בוז, פשוט דממה. אבל מילא זה. עם זה כבר השלמנו. הבעיה היא שגם כשמדברים על העונה הבאה, שבה מכבי משקיעה את מירב האנרגיות שלה, גם כשמסתכלים קדימה, גם כשחושבים על המבנה החדש של היורוליג וההבטחות של פדרמן והאפשרות לשינוי - גם אז קשה למצוא עניין בקבוצה הזאת. אולי כי הרכש שאמור להגיע (קווינסי מילר, סוני ווימס, מייק צירבס) נראה כמו פלסטר על בעיות עמוקות. אולי כי הדיווח שהמאמן יורגוס ברצוקאס לא רוצה להגיע (כי לא אוהב את הצעדים שמבצעת ההנהלה) ממחיש שהתסמינים הבעייתיים נמשכים. אולי זה כי המאמן הנוכחי, ז'אן טבק, הוא בוק מרדים. כך או כך, בתוספת מחאת האוהדים, יש תחושת ריפיון עצובה, שאמורה לעורר תסכול, זעם, לרצות למחות, לשרוף את המועדון, אבל בעיקר גוררת ייאוש. לרגע אפשר לחשוב שמדובר באיזו קרית גת או ראשון, ולא במותג הספורט הגדול בישראל.
בימים האחרונים, עם כל סערת מכבי תל אביב בכדורגל ופרשת סכנין-ראיקוביץ' וכו', מדברים בתקשורת על מכביזם ודורסנות ועקרונות מכביסטיים, ובזמן שמועדון הכדורגל של האגודה מושך אש וגורר אמוציות, מביטים הצדה לעבר וויצ'יץ' והפדרמנים, ומגלים שמקבוצת הכדורסל לא נותר כמעט כלום. למעשה, אוהד מכבי תל אביב מסורתי אמור להתענג קצת מהציטוטים של נשיא הכוכב האדום (שתקף את השיטות והמהלכים של הצהובים), ולא כי האוהדים רוצים הנהלה שמשתמשת בטריקים מלוכלכים, אלא הנהלה רעבה, נחושה, עם רעל בעיניים, אבל גם המהלכים האלה והמתקפה שבעקבותם נראים קצת עצובים. כלומר, ד"ר אורי אלון אפילו הצליח לקחת למכבי תל אביב את ההגמוניה בכל הקשור לדמות הרעה בכדורסל, למנהל השחצן, המצליחן, היהיר והיעיל, התככן והנחוש, הווינר שרוצה אליפות כאן ועכשיו, על העתיד נחשוב אחרי זה.
עוד שבועיים מתחיל הפלייאוף. כישלון יתקבל בהשלמה. זכייה של הפועל ירושלים באליפות תהיה נון סטורי, משהו מובן מאליו. זה נכון שלפגרה יש יכולות קסומות להשכיח הכל, זה נכון שכל קיץ יכול לייצר ציפיות, אבל כרגע זה לא נראה ככה, הנזק עמוק מדי. משהו חייב להתעורר. ניצחון בדרבי יכול להיות התחלה. הפסד יגרור עוד אנחה חלושה.
