פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הזר: תובנות על יורגוס ברצוקאס והסדרה בין ברצלונה לקובאן

        הסגנון שלו בלתי שגרתי, החופש שהוא מעניק לכוכבים שלו גדול במיוחד, ואם בהיכל רוצים לעכל אותו בקלות, כדאי להם להתחיל להתרגל כבר מעכשיו. שי האוזמן על יורגוס ברצוקאס, המאמן המיועד של מכבי תל אביב, ועל ההתפוצצות של לא אחר מאשר מאט ג'נינג

        חואן קרלוס נבארו שחקן ברצלונה (GettyImages)
        שולטים בקצב. נבארו (צילום: GettyImages)

        צ'אבי פסקואל הוא אחד ממאמני הכדורסל המוערכים ביותר ביבשת, בטח ובטח על ידי אנשי המקצוע. אמרנו זאת בעבר ונאמר זאת שוב: היכולת של פסקואל לייצר קבוצות הגנה איכותיות, עונה אחר עונה, עם חומר גלם של שחקני הגנה בינוניים עד רעים, מעידה על כישוריו ויכולותיו. ולא בטוח שכל אלו יבטיחו את המשך העסקתו בברצלונה, היה ועונת המשחקים הזאת תסתיים בחוסר שביעות רצון גם מהתוצאות בליגה הספרדית.

        וכשמולו חבורת השחקנים המוכשרת של לוקומוטיב קובאן, הרי שעצם היכולת להגביל אותה התקפית, משחק אחר משחק, מעידה אף היא על כשרון האימון של פסקואל. נזכיר: קובאן, עם ממוצע של 79 נקודות למשחק בטופ 16, קלעה 66 בלבד במשחק הראשון בסדרה. 66 גם במשחק השני. 70 בשלישי.

        ואולי בעצם צריך לפרק את החיסרון ההגנתי המובנה של ברצלונה, או יותר נכון, בעיות ההתאמה מול היריבה שלה, לחלקים. הקו האחורי של קובאן מורכב משחקן התקפה דומיננטי אחד. מלקולם דילייני. עם כל הכבוד הראוי לאלו שמאיישים את המקומות שלצידו או במקומו, הרי שמול גארדים כמו ביקוב, דרייפר, וורונוב ומאט ג'נינג, גם הרגליים ההגנתיות הלא במיוחד מרשימות של חואן קרלוס נבארו, בראד אולסון ואפילו קרלוס ארויו יכולות להחזיק מעמד. עמדה מספר 3? ריאן ברוקהוף המצוין הועלם אחר כבוד מהסדרה עד כה. אחרי 8 נקודות במשחק מספר 1, הצליח האוסטרלי החביב לצבור עוד שתיים בלבד בשלושת המשחקים הנוספים. הרבה בגלל העבודה ההגנתית של המקבילים שלו מברצלונה, נניח אברינס ופרפרוגלו. ומול דילייני נשארים עם תומאש סטורנסקי או פאו ריבאס, ואיכשהו מחזיקים מעמד. כמה להחזיק? משחק מספר 3 היה הראשון העונה, במסגרת היורוליג, בו לא הצליח בעל הבית של ברצוקאס להגיע לקו העונשין, ולו פעם אחת.

        צ'אבי פסקוואל מאמן ברצלונה (GettyImages)
        מוציא את המקסימום. פסקואל (צילום: GettyImages)

        העניין הוא שבכל הנוגע לבעיות המובנות בקו הקדמי, אפילו הסיסטם ההגנתי החכם שמנחיל פסקואל ומאפשר את העוצמה של ברסה, יכול למשוך רק עד נקודה מסוימת. ולנקודה הזאת קוראים הקליעה מבחוץ של גבוהי קרסנודאר. כל עוד העבודה מול אנתוני רנדולף, כריס סינגלטון ו-ויקטור קלאבר מוגבלת לטווחים שבתוך קשת שלוש הנקודות, ניתן להתגבר על פערי הזריזות ואי ההתאמות באמצעות צמצום טווחים ושאר ירקות טקטיים. ברגע שהשלישייה הגבוהה של קובאן מתחילה להפגיז מבחוץ, אין לסמארדו סמואלס, ג'סטין דולמן ובטח שלא לאנטה טומיץ' את היכולת להגיב. במשחקים 1-3, במצטבר, קלע הקו הקדמי של קובאן 6 שלשות. אמש, רק במשחק מספר 4, דפק הטריו 6 טריצות, מתוך 10 ניסיונות. ולמרות שחייבים לדייק ולומר שקלאבר קיבל במשחק האחרון לא מעט דקות בעמדה מספר 3, הבעיה הייתה ונותרה בכל הנוגע להתמודדות הקו הקדמי. החל מהשלשה של רנדולף שפתחה את המשחק. המשך ביכולת של קלאבר לנצל את הדאגה של ברצלונה בכל הנוגע לאותו רנדולף כדי לייצר נקודות מהירות, כולל מתנועה ללא כדור שתפסה את דולמן הסולידי כשהוא איננו מוכן, כבר ברבע הראשון של המשחק.

        וכל עוד ג'ואי דורסי איננו בנמצא, אין בסגל של פסקואל ולו ביג-מן אחד שיכול להתמודד הגנתית עם הארסנל ההתקפי שמנגד. טומיץ' וסמואלס לא מסוגלים, בטח ובטח כשהקליעה מנגד מבחוץ נכנסת באחוזים גבוהים. חלופה בדמות מעבר להרכבים נמוכים, נניח עם דולמן בעמדה 5, נראית כאפשרות בלתי סבירה, למעט גימיק נקודתי לכמה דקות. גם כי היא נוגדת את סכמת החילופים והרוטציה שאיתה רצה ברצלונה כל העונה. גם כי היא עלולה לייצר בעיות ריבאונד חמורות (עם כל הכבוד ל 4.1 ריבאונדים למשחק של דולמן). וכדי להעצים את הבעיה, צריכים לקחת בחשבון שאופן ההפעלה של גבוהי קובאן איננה סטנדרטית. אין כאן רק משחק פוסט-אפ שאיתו ניתן להתמודד, נניח, באמצעות לחץ על הגארדים שמוסרים פנימה. אין כאן רק תנועתיות של גבוהים שמתגלגלים פנימה. יש כאן מפלצות אתלטיות ומוכשרות שמענישות הגנות במהלכים של פנים לסל עם כדור, כולל במשחק מעבר, ובזה קשה מאוד לטפל.

        ואגב פנים לסל, מעניין לשים לב לחופש הפעולה שניתן לשחקני קובאן בכלל ולסינגלטון בפרט. אם אכן יתבררו הפרסומים כנכונים ובעונה הבאה יהפוך יורגוס ברצוקאס למאמנה של מכבי תל אביב, ייתכן והדבר ידרוש מאוהדי הקבוצה, ובמיוחד אנשים שמצפים ודורשים כדורסל "נכון" שמורכב מזריקות טובות (מושג אנכרוניסטי ששגור בעיקר אצלנו בשלולית), למספר התאמות. כי סינגלטון הוא משל ודוגמא לאופן שבו שחקן ספסל משלים בקבוצת טופ יורוליג, על סיפו של פיינל פור, מקבל אור ירוק לדחוק ולדחוף לכיוון הטבעת כמעט כל כדור שמגיע אליו. כולל זריקות מהירות, בואכה נחפזות. כולל זריקות קשות. כולל ברגעים שבהם נדמה שראוי, חשוב ורצוי לחפש אופציות אחרות ושקולות יותר. אבל לא אצל ברצוקאס ולא בקובאן של העונה. ואם המאמן היווני המעוטר הוא כזה מאמן של שחקנים, שלא לומר FEEL GOOD COACH, מה זה אומר על החבל שיקבלו בעונה הבאה קווינסי מילר, סוני ווימס ושות' (ושוב, בהנחה שהם והוא ינחתו ביד אליהו בעונה הבאה)?

        מאמן קובאן יורגוס ברצוקאס עם דונטיי דרייפר, אנתוני רנדולף (GettyImages)
        תתחילו להתרגל. ברצוקאס (צילום: GettyImages)

        אם נחזור לרגע לסדרה עצמה, הרי שעד כה הפסידה ברצלונה בשני המשחקים הצמודים, להבדיל מהתוצאות החד צדדיות שהושגו במשחקים 2 ו-3. למרות ההתעלות של פאו ריבאס במשחק 1 ושל לה בומבה נבארו במשחק 4. למרות ניהול פסקי זמן בלתי שגרתי של ברצוקאס. למרות שבדקות המאני טיים אייש את עמדת הגארד הנוסף בקובאן מאט ג'נינג, שחקן שעד לא מזמן לא היה מספיק טוב עבור קבוצת יורוקאפ כושלת מישראל. ולא רק אייש, אלא היה אחראי מרכזי על ההתפוצצות של קובאן בהארכה של משחק 4, כשהוא מצליח להעניש את ההגנה של ברצלונה לא רק בקליעה מבחוץ, אלא אפילו ממצב פיק אנד רול ברגע קריטי.

        ולמרות ההצטיינות של ג'נינג, דומה שהמפתח לניצחון חוץ נוסף בקובאן, במסגרת משחק מספר 5 בסדרה, עובר ביכולת של ברצלונה להתמודד הגנתית עם הגבוהים של הרוסים. במיוחד כשהם עם הפנים לסל. ובמיוחד כשהרגליים שלהם מצויות מחוץ לקשת 3 הנקודות.

        מאט ג'נינג שחקן לוקומוטיב קובאן (GettyImages)
        מי זוכר שירושלים לא רצתה אותו? ג'נינג (צילום: GettyImages)