בווידאו: משדר וואלה! ספורט על מינויו של אלישע לוי לנבחרת
כמעט חמש שנים עברו מהפעם האחרונה שאלישע לוי ניצח 0:5. אז, זו היתה רמת השרון המסכנה שחטפה ממכבי חיפה, אי שם ב-2011. היום, חמשת חברי ועדת האיתור בחרו באלישע, פה אחד (תלוי באיזה פה מדובר).
שעות ספורות מההכרזה העופר-עינית של עופר עיני, והתגובות הנרחבות למינוי מספרות את סיפורו: אף אחד לא באמת נגד אלישע לוי. אף אחד לא יוצא מגדרו כדי להיות בעדו.
אלישע לוי הוא מאמן כדורגל טוב, סיפור הצלחה על אדם נהדר שבא מלמטה, איש שאף אחד בעולם לא שונא. הוא בעיקר ההפך ממה שרע פה. מהפרוטקציות, מהריבים, מהסכינים. הוא האיש שהכי רצה את הנבחרת הזו, ולטוב ולרע, הוא מה שהנבחרת הזו היתה צריכה: רוגע, אפרוריות, שקט, נועם, ואם אפשר, גם לא משהו שיחרוך את הארנק. תקופה שתאפשר (אם סוף סוף ינסו) להסיט את תשומת הלב מהנבחרת הבוגרת ולהתחיל לבנות פה כדורגל (אם סוף סוף ינסו). הוא מינוי שקול בלב השיגעון, סוף ראוי לאקט איתור שנוי במחלוקת, ניצחון הרזומה על הקומבינה.
הוא, בעיקר, הבחירה הנוחה ביותר. כל בחירה באחד מארבעת המועמדים האחרים היתה מוציאה אוויר מהנחיריים ורשף מהמקלדות. אבל זה אלישע - אין הרבה מה לומר, אין הרבה סיבות לצאת מגדרנו אבל אין יותר מדי סיבות להתעצבן. הוא האמביוולנטיות בשיאה. הוא ההפך מלהבה יוקדת. הוא מטף בשדה קוצים.
אז הנה, ברוח התקופה, חמש עצות למאמן הלאומי הנכנס:
1. העוזר עם הלפטופ
אלישע לוי אמנם הכי מעוטר מבין המועמדים הנוכחיים, אבל הוא ממש לא קונצנזוס מקצועי - לא כמו גרנט, לא כמו קשטן, לא כמו גוטמן. כל קבוצה שלקח בשנים האחרונות התקדמה תחתיו, וההישגים בהתאם, אבל תמיד היתה ההרגשה שאפשר קצת יותר. שחקנים בהפועל באר שבע הנוכחית, לצד מחמאות לאקס, מספרים שהכדורגל של ברק בכר מודרני יותר, מתאים יותר לעידן הנוכחי. יהיה חכם מצד אלישע לוי לתת דרור ליתרונותיו, ובמקביל לחפש השלמה לחסרונותיו. וכאן, מינוי העוזר הוא קריטי. לא, דמות עם עבר בנבחרות זה לא הדבר הכי חשוב. אלישע הוא איש שמבין אנשים, מאמן שמבין שחקנים. הדבר היותר חשוב הוא כדורגל. העוזר צריך להיות פריק של מודרניזציה, שועל השתלמויות, קליפים, טבלאות אקסל ותוכנות סקאוטינג. עבר בנבחרות? יתרון. לא הכרח.
2. מכבי שלום
נבחרת ישראל, כרגע, היא לא המקום שבכירי השחקנים ששים להיות בו. הם אולי לא אומרים את זה כשהמצלמות מול הפנים, אבל הכוכבים - בעיקר אלה ממכבי תל אביב והתפוצות - התרגלו לסטנדרטים גבוהים מאוד. מבחינת מתקנים, מבחינת תנאים, מבחינת ניהול, מבחינת תקשורת. הם לא אהבו את מה שראו בנבחרת, במיוחד בקמפיין האחרון. אלישע לוי יצטרך להיות בקשר עם המועדונים המובילים, על מנת לספק לשחקניו את התנאים הטובים ביותר או לפחות הקרובים ביותר, ובמקביל יצטרך לספק להם מקצועיות ברמה הגבוהה ביותר. פאולו סוזה הוא לעולם לא יהיה, אבל הוא יצטרך לגרום לכוכבים להאמין בו ולרצות לשחק בשבילו. קל זה לא יהיה.
3. תיאום ציפיות
אחד הדברים שהרסו את מאמני הנבחרת הקודמים היו שהציפיות לא תאמו את היכולת. נבחרת ישראל בירידה - לא בגלל הדור הנוכחי אלא בגלל שרוב מדינות אירופה עובדות טוב יותר מגיל אפס. זה פער שייקח שנים להדביק, אם בכלל. למזלו, הנבחרת הוגרלה לבית שבו מקום רביעי הוא לא כישלון מהדהד אלא תסריט מציאותי והגיוני. אין אדם בישראל שמצפה לכרטיס למונדיאל או אפילו לקמפיין חיובי, ואלישע, עם הרוגע הממכר והמרדים שלו, אמור לשייט בשקט לקמפיין החשוב יותר - מוקדמות יורו 2020. אלישע גם יצטרך לחשוב על אלישע. בעידן האירופי, למעט אברהם גרנט, אף מאמן נבחרת לא הצליח לצאת מהמשרה בלי דם ובוז. אלישע, על אף אופיו הנוח, יצא חבוט גם אחרי שתי אליפויות במכבי חיפה ועונות משדרגות בהפועל באר שבע. מעניין יהיה לראות איך יצליח לנווט עצמו בשלום מהקבוצה הכי לחוצה בישראל.
4. מול המדיה
החיסרון הכי גדול של אלי גוטמן בשנותיו כמאמן הנבחרת הגיע בפן התקשורתי. נכון, כשלא מצליחים על הדשא מאוד קשה להסתדר עם המדיה והציבור, אבל גוטמן יכול היה למזער נזקים, והתבטאויותיו רק החמירו אותם. כפי הנראה, הקמפיין הקרוב לא יכיל הצלחות גדולות מדי, ואלישע יצטרך לדעת איך ומה להגיד, ובעיקר מתי. במקביל, הוא יצטרך להקפיד שלא לתת לרחוב לנהל אותו.
5. הסטייל
הכי חשוב - אלישע, את חולצות הכחול-לבן עדיף שתשאיר בארון. כשהמאמן לבש חולצה בצבעי מכבי חיפה, ב-15.5.2010, הוא הפסיד אליפות בדקה ה-92. כשהוא לבש אדום בגמר הגביע בעונה שעברה, הוא הפסיד בגמר 6:2. הפעם, בניגוד לשני המקרים שצוינו, ערן זהבי איתו ולא נגדו, אבל הגורל הוא לא יריב שכדאי להתגרות בו.