וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

שביל הזהב: ההוכחה הניצחת לתלות הנמוכה של גולדן סטייט בסטף קרי

19.4.2016 / 14:30

דווקא החיסרון של סטף קרי הבליט את איכות השיטה של גולדן סטייט, שהפכה למכונה שפועלת על אוטומט. אסף רביץ חונך את בלוג המעקב אחרי האלופה, מתרשם מההסתגלות המהירה לחיים ללא ה-MVP ותוהה האם הרדיפה אחרי השיא הביאה לפציעתו

צילום מסך

רגע לאחר שגולדן סטייט השלימה את המסע ל-73, היא התחילה את המסע ל-89 - כמות הניצחונות שתשיג בעונה הזאת אם תזכה באליפות. הקבוצה ההיסטורית והמלהיבה מאוקלנד יודעת שבלי אליפות שיא הניצחונות בעונה הרגילה ייזכר באופן שונה, עדיין שיא היסטורי אבל עם תובנה לגבי המחיר שהוא גבה. מי שרוצה יכול להתחיל לדבר על המחיר כבר עכשיו, לאחר שסטף קרי שיחק רק מחצית אחת בשני המשחקים הראשונים בסדרה מול יוסטון בגלל פציעת קרסול.

לא כך גולדן סטייט ציפתה להתחיל את המסע ל-89. בשנים האחרונות ה-MVP המכהן והנכנס הצליח לשים מאחוריו את בעיות הקרסוליים שהקשו עליו בשנים הראשונות בליגה, ותחילת הפלייאוף זה בטח לא זמן טוב להיזכר בהן. אך הפציעה הנוכחית נראית מינורית וההחלטה לתת לו לנוח במשחק השני היא כנראה בעיקר תוצר של זהירות יתר בגלל שילוב המילים המפחיד "סטף קרי", "קרסול" ו-"פטריק בברלי".

ההיעדרות של קרי למחצית וחצי במהלך הפלייאוף היא גם הזדמנות עבור הקבוצה, אימון מצוין לשאר השחקנים מול יריבה לא רצינית מספיק כדי לאיים ביותר מגניבת משחק.
במהלך העונה הייתה ירידה חדה ביכולת של הווריירס בדקות המנוחה של סטף, בין היתר בגלל שסטיב קר מעדיף לתת לשלושת הכוכבים שלו לנוח ביחד, וזו הייתה הזדמנות עבור הקבוצה להוכיח לעצמה ולעולם את האיכויות שלה גם בלי הכוכב הגדול שלה. שחקני המפתח האחרים נאלצו לקחת על עצמם יותר בתנאים שהם לא רגילים אליהם, בלי המבטים הפנויים שמייצרת ההיסטריה של ההגנה היריבה מעצם הנוכחות והתנועה הבלתי פוסקת של קרי.

סטפן קרי, גולדן סטייט ווריירס. AP
קשה בלעדיך, אבל אפשרי. קרי/AP

גולדן סטייט הרשימה במשחק השני מול יוסטון, גם ברמה הקבוצתית וגם באישית. אתחיל בקבוצתית: השיטה עובדת גם ללא המוציא לפועל המרכזי שלה, גם ללא הקלף המנצח. התנועה ללא כדור, יכולת המסירה והיכולת האישית של כל כך הרבה שחקנים יוצרים משחק התקפה מצוין גם בלי נשק השלשות. האלופה ניצחה הלילה משחק בו היריבה קלעה שתי שלשות יותר באחוזים גבוהים יותר. אולי הנתון המעניין ביותר הוא שגולדן סטייט קלעה ברבע האחרון 29 נקודות ללא אף שלשה, היא זרקה מחוץ לקשת רק שלוש פעמים והגיעה לקו העונשין 21 פעמים.

תרגילי החסימות של קר לא נועדו בהכרח ליצור מצבי זריקה משלוש, זה פשוט הכיוון המועדף בקבוצה עם שניים מקלעי החוץ הגדולים בכל הזמנים. הם נועדו לבלבל הגנות וליצור חורים שבאותה מידה יכולים לבוא לידי ביטוי במציאת נתיבים פנויים לטבעת, עם או בלי הכדור, וביצירת מיס מאצ'ים שניתן לנצל. את המשחק הלילה הווריירס סיימו עם 27 אסיסטים על 12 איבודים, נתון נפלא עבור קבוצה שמשחקת ללא האופציה ההתקפית הטובה ביותר שלה שהוא גם אחד המוסרים הטובים בקבוצה.

דווקא החיסרון של קרי הבליט את איכות השיטה. כשהוא משחק הכל נבנה סביבו, השחקנים שלידו הפכו למומחים בזיהוי הרגעים בהם השומר שלו איבד אותו לרגע או שהיריבה ביצעה חילוף והשאירה אותו עם שומר פחות מוצלח. לפעמים העונש מגיע לאחר שלושה מהלכים ושבע שניות, קרי ממשיך לנוע וכל השאר דואגים לעזור לו לשמור על היתרון עד שיגיע למצב זריקה. לפעמים העונש מגיע במקום אחר, היריבה שולחת עזרה אל קרי ונשאר שחקן פנוי שנע לטבעת. בלי קרי הסגנון טהור יותר, פחות מכוון לאופציה ספציפית. קל יותר לראות איך כל חסימה היא חסימה, כל תנועה היא עם תכלית, כל שחקן יכול גם לזרוק מבחוץ, גם לחדור, גם למסור ובמידת הצורך גם להשתמש ביכולות הפוסט שלו. לכל אורך המשחק גולדן סטייט מצאה נתיבים לטבעת, כך שאפילו ההחטאות שלה היו טובות, כאלה שמכריחות את הסנטר של יוסטון (בדרך כלל דוויט הווארד) לבוא לעזרה ומשאירות לסנטר של גולדן סטייט (בדרך כלל אנדרו בוגוט) אופציה לריבאונד התקפה קל במקרה של החטאה.

ברמה האישית, המשחק ללא קרי הבהיר שיש לגולדן סטייט עוד ארבעה שחקני מפתח פרט אליו. הראשון הוא קליי תומפסון, שמצא דרך להשיג נקודות למרות שההגנה התמקדה בו באופן שהוא לא רגיל. ההבדל הסגנוני המשמעותי ביותר בין קרי לקליי הוא שקרי הוא אמן של עלייה לקליעת שלוש מכדרור וקליי לא. כאשר קרי יוצא מחסימות ושחקן יחסית קרוב אליו, הוא יבצע הטעיה נוספת, ישתמש בחסימה נוספת ותוך שניים-שלושה כדרורים ימצא דרך לעלות לקליעה משלוש. היכולת הזאת לא נמצאת ברפרטואר של תומפסון, לעומת קרי הרוב המכריע של השלשות שהוא זורק הן בקאץ' אנד שוט (6.7 מתוך 8) ומחצית משאר הזריקות הן לאחר כדרור אחד.

שחקני גולדן סטייט קליי תומפסון, שון ליבינגסטון. GettyImages
כמו מכונה. תומפסון וליבינגסטון/GettyImages

אם קליי מוריד כדור לרצפה, הוא עושה זאת כדי להגיע לטבעת. כאשר הוא יוצא מחסימות והשומר שלו צמוד אליו, הדך בה הוא מנצל את זה היא להמשיך את התנועה לחדירה לנתיב הפנוי שנוצר בגלל שהשומר שלו מאחוריו. וזה בדיוק מה שהוא עשה הלילה פעם אחרי פעם, בדרך ל-16 זריקות עונשין. זה לא היה משחק יעיל מאוד של קליי עם 40 אחוזים מהשדה ו-4 איבודים, אבל הוא עשה בדיוק מה שהקבוצה הייתה צריכה מהסקורר המוביל שלה ביום הנתון הזה.

דריימונד גרין הוא השחקן שהכי פחות הושפע מהחיסרון של קרי. הוא פשוט המשיך לעשות מה שדריימונד גרין עושה. גם ביום קליעה לא טוב שלו הוא מועמד מרכזי לתואר איש המשחק. ברבע האחרון הוא ביצע כל כך הרבה פעולות קטנות חשובות: עזרה מתוזמנת שהורסת את המהלך המרכזי של יוסטון פעם אחרי פעם, גניבת ריבאונד התקפה מדוויט וסחיטת פאול שישי ממנו, סלים, מסירות וריבאונדים חשובים. זה היה סתם עוד משחק מצוין של שחקן שהנוכחות שלו תמיד עוזרת לקבוצה שלו.

אמרנו דברים קטנים, אמרנו אנדרו בוגוט. התרומה שלו היא זו שהכי רחוקה מדפי הסטטיסטיקות. היכולת החשובה ביותר שלו היא ביצוע חסימות רחוק מהכדור ללא עבירות תוקף, או לפחות מבלי שהן נשרקות. השופטים העונה מאוד מקפידים לשרוק על חסימות לא חוקיות, ובוגוט, אולי השחקן שחוסם הכי הרבה פעמים רחוק מהכדור פר דקה, מצליח לבצע חסימות אפקטיביות במיוחד שעומדות במבחן החוקה המסובך. חסימות רחוק מהכדור הן אמנות שמעטים שולטים בה באמת, בוגוט הוא אחד מהם. הוא מומחה בזיהוי רגעי מפתח בהתקפה. אם קרי הצליח לברוח קצת מהשחקן שלו, הוא בדרך כלל רץ לכיוון בוגוט שיסדר לו מטר נוסף. האוסטרלי לא ממש מתעניין בדברים אחרים במהלך התקפות של גולדן סטייט.

לשחקני הספסל היה חלק חשוב בניצחון הלילה, וזה מתחיל באנדרה איגודאלה. ה-MVP של הגמר מתחיל לגבש לעצמו יכולת להתעלות כשהקבוצה זקוקה לכך. בגמר, כאשר דיוויד בלאט שם עליו את טימופיי מוזגוב, הוא הבין שהוא חייב להתעלות כדי לא לאפשר זאת והחל לקלוע בכמויות. הלילה, כשחבריו התקשו ליצור מצבי זריקה לשלוש, הוא היה זה שהופיע וקלע ארבע שלשות במחצית הראשונה. מרוב שנוח לו בתפקיד מומחה ההגנה וניהול המשחק ניתן לשכוח שמדובר בשחקן שהיה הסקורר המרכזי של הקבוצה שלו למשך כמה שנים.

מאמן גולדן סטייט ווריירס סטיב קר. GettyImages
נשק יום הדין. קר/GettyImages

שון ליבינגסטון נכנס לחמישייה במקום קרי והביא לידי ביטוי את היכולת יוצאת הדופן שלו כשחקן פוסט. זה היה משחק מצוין של השחקן השביעי של הווריירס, שתמיד כיף לראות אותו מצליח לאחר הפציעות שעבר. אך בכך לא הסתיימה התרומה של שחקני הספסל. ההיעדרות של קרי יצרה פתח נוסף לשני שחקנים שלא בטוח שבהמשך הפלייאוף יהיה להם תפקיד משמעותי. בלעדיו, כאשר ההתקפה נתקעה קר פנה לשני הסקוררים מקצה הרוטציה שלו, לשחקן התשיעי והעשירי מו ספייטס ולאנדרו ברבוסה.

קר הכניס את שניהם ביחד גם במחצית השנייה של המשחק הראשון לאחר כמה דקות התקפיות לא טובות וגם הלילה. בשני המקרים הם יצרו את הנקודות שהיו חסרות, כל אחד בדרכו: ספייטס הוא גבוה עם קליעה טובה מבחוץ וליטוש בצבע, ברבוסה משתמש בזריזות שלו כדי להגיע לטבעת. בהרכב מלא ומול יריבות חזקות יותר לא בטוח שיהיו לברבוסה יותר מדי דקות וניתן להניח שקר יעדיף את ההגנה של פסטוס אזלי על ההתקפה של ספייטס, אבל בהחלט יכולים להיות מצבים בהם הוא ירגיש צורך להשתמש בהם. היכולת שלו לתת להם תחושה שהם נחוצים עשויה להתברר כחשובה מאוד בהמשך.

אם מחפשים סיבות לדאגה אצל האלופה, אז האריסון בארנס פתח את הפלייאוף בכושר רע מאוד. אבל הוא דווקא סיים את העונה הרגילה טוב ויש לו זמן לחזור לעצמו לפני שבאמת יצטרכו אותו. ההגנה הייתה פחות יעילה מהצפוי במשחק השני, אך הסיבה המרכזית לכך היא ריבוי העבירות על ג'יימס הארדן במהלך זריקה. הארדן מומחה בסחיטת פאולים מעצבנים כשהשומר שלו קרוב אליו או עם יד מושטת שהארדן מזנק לתוכה. אני בטוח שהאימונים עד למשחק השלישי יתמקדו באופן בו צריך לשמור על הארדן מבלי לבצע עבירות, מה שעבד מצוין במשחק הראשון.

דריימונד גרין, גולדן סטייט ווריירס. GettyImages
לא מושפע מכלום. גרין/GettyImages

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully