המבחן הגדול של לואיס אנריקה: הקריסה של ברצלונה, העקיצה של פאקו

בווידאו: ברצלונה מפסידה 2:1 לוולנסיה בבית

שפת הגוף של שחקני ברצלונה אמרה אתמול (ראשון) הכל כבר בפתיחה. מה היה עושה ניימאר לפני חודש לו ההקפצה היצירתית העדינה שלו היתה נעצרת על ידי השוער? מחליף חיוכים עם לואיס סוארס וממשיך הלאה. זה לא היה המצב אמש. דייגו אלבס המצוין מנע שער מהברזילאי, שלא כבש כבר כמעט חודש, והוא זעם. הוא היה מתוסכל. אפילו עשירית קריצה איש לא ראה ממנו. כמוהו כל ברצלונה. פקעת עצבים אחד אחד, מצפים מראש לגרוע מכל. מסי על סף ייאוש עוד לנפי שריקת הפתיחה, סוארס מרביץ לדשא אחרי כל החמצה – והיו הרבה כאלה. על הספסל לואיס אנריקה עם פנים נפולות. מתבונן ללא שביב תקווה, צורח על השופט מדי פעם. כך נראה המשבר. מסתבר שהוא משפיע באופן קיצוני גם על גדולי השחקנים בתבל.

דרמה בצמרת הליגה הספרדית: ולנסיה הדהימה עם 1:2 על ברצלונה בקאמפ נואו

התקשורת הקטלאנית מספידה, עיתוני מדריד חוגגים: כל המספרים מהלילה המפתיע

זה המשבר המקצועי הראשון של מאמן ברצלונה. עד לפני חודש הכל היה ורוד. המכונה רצה, ולואיס אנריקה היה צריך לעשות רק התאמות קטנות תוך כדי תנועה. לארגן את ההגנה טוב יותר, לתרגל מצבים נייחים, לתת הנחיות לקשרים. למזלו, בשלישיית החוד הוא כמעט ולא היה צריך לגעת. החוכמה הייתה לאפשר להם חופש פעולה מלא, וזו הייתה הגדולה של הבוס. אחרי הסכסוך הקשה עם מסי בינואר 2015, הוא הפנים את מגבלות הכוח. זה מה שהפך אותו למאמן השנה אשתקד.

ואולם כעת הוא נדרש להתמודד עם מצב חדש לחלוטין. שלישיית MSN לא מתפקדת. מסי היה בבצורת הארוכה ביותר מזה שנים, ניימאר איבד את זה, סוארס לא פוגע אחרי שהיה מעורב בכמות נדירה של מהלכים גאוניים במשך חודשים ארוכים. זה טבעי, כי הם לא מכונות. הבעיה היא שכולם נכנסו לשפל בבת אחת, כתוצאה מהעומס העצום. כי הרי אין להם מחליפים, אז הם נשחקו עד דק, ולבסוף חזרו עם סוללות ריקות מהמסע הארוך למוקדמות המונדיאל בדרום אמריקה. בעקבות הפיאסקו בקלאסיקו, בו ציפתה בארסה לנצח בהילוך שני, רק כי הוא היה המשחק הראשון אחרי מותו של יוהאן קרויף, היה צורך לשנות את הגישה. ואז התברר שאין ללואיס אנריקה פתרונות קסם. לא מבחינה טקטית, וגם לא מבחינת הסגל.

הספסל של בארסה אף פעם לא היה מעודד העונה, אבל אתמול הייתה זו פארסה אמיתית. מבט על המחליפים גרם למבוכה של ממש. היה שם מוניר הצעיר, שנתן מספר משחקים נאים העונה, אך לא ממש זוכה לקרדיט ברגעים החשובים. וזהו – כאן הסתיימה רשימת האופציות ההתקפיות. מי עוד ישב שם חוץ מהבלם המחליף מארק בארטרה? הו, פה זה כבר מתחיל להיות ממש מעניין.

דני אלבס, המגן הימני האולטימטיבי, הוחלף בהפסד לאתלטיקו מדריד בליגת האלופות מסיבה לא ברורה, והורד לספסל אתמול. הוא מצא לידו את אלש וידאל המצוין, שהוחתם אחרי עונה מזהירה בסביליה על תקן מחליפו של הברזילאי – העסקה סוכמה עוד כאשר נדמה היה כי אלבס בדרך החוצה. וידאל נאלץ להמתין עד ינואר על מנת להיכלל בסגל בגלל העונש שהוטל על המועדון, וההקרבה לא השתלמה. לואיס אנריקה לא ממש סופר אותו. היה שם גם דוגלאס, מגן ימני נוסף שהגיע מסאו פאולו לפני שנתיים ונחשב לאחד הפלופים הגדולים ביותר של ברצלונה בשוק ההעברות. הוא בקושי משחק. והיה גם אדריאנו, שחקן כלבו שיכול למלא כמעט כל משבצת בהגנה ובקישור ומתמקצע במיוחד באגפים, כמגן שמאלי או מגן ימני.

בקיצור, מתוך שישה שחקני השדה על הספסל של לואיס אנריקה, ארבעה היו מגנים ימניים. ארבעה! זה אבסורד בפני עצמו, אבל הוא הופך למטורף עוד יותר כאשר לוקחים בחשבון שהמאמן בחר לשבץ דווקא קשר חסר ניסיון בתפקיד זה בהרכב. אז נכון, זו לא הייתה הפעם הראשונה של סרג'י רוברטו בהגנה, אך אנחנו מדברים על שחקן שרגיל לפעול במרכז המגרש. אין לו חושים של מגן, וסביר להניח שלעולם לא יהיו. גם לא צריכים להיות. הוא מסוגל אולי לסתום את החור במקרה חירום. אתמול הוא הפך למקרה חירום בעצמו, ולואיס אנריקה אשם בכך. האחראי השני הוא פאקו אייסטרן.

תראו איך העולם מסתובב, ואיזו אירוניה נהדרת יש כאן. הפעם הקודמת שבה הפסידה ברצלונה שלושה משחקי ליגה רצופים הייתה בתחילת 2003. למעשה, היו שני רצפים כאלה באותה עונה אומללה. לואי ואן חאל שרד אחד מהם בדצמבר 2002. אחרי שני ההפסדים בינואר הוא כבר פוטר, ומאמן זמני הדריך את הקבוצה בהפסד השלישי. ומי באה לקאמפ נואו וחגגה 2:4 במשחקו הביתי האחרון של ההולנדי? נכון, היתה זו ולנסיה, והיא השיגה את התוצאה המפוארת למרות שסנטיאגו קניסארס הורחק במחצית הראשונה. רפא בניטס היה המאמן של אלופת ספרד הגאה, פאקו שימש כעוזרו. הוא היה שם, והיה לו חלק לא מבוטל בחגיגה. לפיכך, אתמול זו לא הייתה הפעם הראשונה שלו. גם לא השנייה – ולנסיה של בניטס ניצחה בקאמפ נואו גם באוקטובר 2003 בדרך לאליפות נוספת. ובעוד מכבי תל אביב לא מצליחה לנצח בחיפה ויורדת למקום השני בליגת העל, ניצח פאקו, שלא זכה להערכה מינימלית בארץ הקודש, שוב את ברצלונה במשחק חוץ.

אחת ההנחיות הברורות ביותר של פאקו היתה לפתח כמה שיותר התקפות דרך האגף של סרג'י רוברטו. ואכן, "המגן" שגה בשני השערים של העטפלים במחצית הראשונה. תחילה הוא עמד חסר אונים ובהה בסיקיירה פורץ לשטח שלו וגורם לאיבן ראקיטיץ' להסיט את הכדור לרשת. על סף השריקה להפסקה, סטה סרג'י ללא צורך לכיוון המרכז כדי לחסום את דני פארחו, וכך נותר סנטי מינה חופשי ומאושר מול קלאודיו בראבו כדי לבעוט כדור ראשון של ולנסיה למסגרת. בעיטה אחת – ויתרון 0:2 במחצית. לא רע בכלל.

הסיכום הזה מבטא את המזל הרע של האלופה. לא כל שחקני בארסה היו גרועים אתמול. אנדרס אינייסטה עמל כהרגלו, ג'ורדי אלבה היה מעולה מבחינה התקפית, מסי ביצע מספר פריצות טובות ושבר סוף סוף את הבצורת. ובכל זאת, גם אחרי מהלכים קבוצתיים מעולים, הם נראו שבורים מנטלית, כאילו נגזר עליהם להפסיד שוב. לג'רארד פיקה יש אחוז ניצול הזדמנויות פנטסטי לאורך הקריירה, אולי טוב יותר מכל החלוצים המפורסמים שסביבו. תנו לו את המצב הוודאי בדקה ה-89, מבישול של אינייסטה, ללא העול על הכתפיים, והוא קובר את הכדור ברשת בעיניים עצומות. אתמול הוא החמיץ, ונפל מיואש לדשא. איכשהו, הוא ידע שיחמיץ.

במקרים אלה, שמור למאמן תפקיד מפתח. הוא אמור להחזיר לשחקניו את האמונה בעצמם. הוא צריך לשדר אופטימיות ולתת לכוכביו להרגיש שהם מסוגלים לחזור למסלול. לואיס אנריקה נכשל במשימה זו באופן מוחלט. הוא לא פותר את המשבר, אלא מעמיק אותו. העובדה כי לא ביצע אתמול אף חילוף מדגישה זאת מאוד. אמנם נכון שהיו לו חמישה שחקני הגנה על הספסל, אבל למה לא לשלוח את דני אלבס להתקפה כקיצוני ימני? למה לא להמר על אדריאנו כקשר? למה לא לבלגן את המשחק ולגרום לוולנסיה לאבד את הביטחון העצמי? הוא פשוט לא עשה כלום.

אפשר, כמובן, "להאשים" את דייגו אלבס שהוכיח בפעם המי-יודע-כמה שהוא השוער הברזילאי הטוב ביותר כיום ושלח מסר נוסף לדונגה. קרע ברצועות הברך עלול להיות בעייתי מאוד מבחינת שוערים, אך כוכב ולנסיה חזר כמו חדש בינואר. ואולם, עם כל הכבוד להצלות שלו, בארסה לא יכולה להתלונן על חוסר מזל נטו. הבעיה עמוקה הרבה יותר – אחרי הכל חלפו יותר מ-13 שנה מאז הרצף הקודם והניצחון הקודם של פאקו, והקבוצה הנוכחית אמורה לדרוס את כולם על בסיס שבועי. במשבר הנוכחי מרכיב פיזי (כלומר, תשישות), מרכיב טקטי ומרכיב פסיכולוגי. כולם נמצאים באחריותו של הישירה של לואיס אנריקה.

זה המבחן שלו. לברצלונה נותרו שישה משחקי ליגה עד לסיום העונה, כולם מול קבוצות מהחלק התחתון של הטבלה. גם מעידה אחת עלולה לגזול ממנה את התואר, כי שתי הנציגות ממדריד מריחות את הדם. אם המגמה לא תשתנה, הקטלונים אכן יאבדו את הכתר, והאחריות תיפול על כתפיו של המאמן, יותר מכל אחד אחר. הוא גרף את כל השבחים כאשר המכונה תפקדה מצוין, וכעת יישא בכישלון אם וכאשר יתרחש. בתסריט כזה, יהיו ספקות גדולים מאוד לגבי המשך כהונתו.