מחדש ומרתק: ניתוח הגרלת חצי גמר ליגת האלופות

מאמנים עומדים תמיד באור הזרקורים בהגרלות מסוג זה, והפעם הסוגיה אפילו מובהקת יותר – מנואל פלגריני ופפ גווארדיולה עדיין יכולים להיפגש בגמר. תחשבו לרגע על האפשרות המופלאה הבאה. סיטי מצליחה לעבור את ריאל מדריד בדרך להופעה היסטורית בסן סירו, אבל קורסת בליגה ומאפשרת למנצ'סטר יונייטד לדלג מעליה למקום הרביעי. משמעות הדבר היא כי רק זכיה בליגת האלופות תאפשר לה לחזור למפעל בעונה הבאה. מולה מתייצבת באיירן מינכן של גווארדיולה, והמאמן הקטלאני עומד בפני מצב אבסורדי במיוחד – אם הוא מנצח ומסיים את הקדנציה בבוואריה עם הצלחה מסחררת (אולי אפילו טרבל כמו יופ היינקס), הרי שהוא משאיר את קבוצתו לעתיד מחוץ לליגת האלופות. לעומת זאת, אם הוא מפסיד ותקופתו בבאיירן מוגדרת ככישלון יחסי לציד תיאוריות קונספירציה בנושא, הוא יהיה בשלב הבתים בליגת האלופות בסתיו, אבל יחליף – כמו ב-2013 – את המאמן הזוכה, עם כל הציפיות המתלוות לכך.

עבור פלגריני, זה עשוי להיות מסע "נקמה" כפול, והוא מתחיל בחצי הגמר מול ריאל מדריד, ממנה פוטר ב-2010 על מנת לפנות את הכיסא לז'וזה מוריניו. מה יכול להיות מתוק יותר מלמנוע ממנה את ההעפלה לגמר? לסיטי יתרון מובהק על לוס בלנקוס בכל הקשור לנסיון של האיש על הקווים. עבור זינדין זידאן אלה החודשים הראשונים בתפקיד, בעוד פלגריני כבר ראה הכל, והיה לא רחוק מסנסציה מהדהדת כאשר ויאריאל לא היתה רחוקה מלהדיח את ארסנל בחצי גמר ליגת האלופות ב-2006. חואן רומן ריקלמה החמיץ אז פנדל גורלי, ועשור שלם מאוחר יותר יש למאמן הצ'יליאני הזדמנות לרשום סנסציה גדולה לא פחות. אם יעשה זאת, המפגש הפיקנטי עם פפ יהיה רק בונוס, והוא ממש לא מובטח, כי הרי היו אלה האימפריות הספרדיות שעצרו את באיירן בחצי הגמר בשנתיים הקודמות.

ב-2014 הובס גווארדיולה על ידי ריאל מדריד, 4:0 בגומלין באליאנץ ארנה, שהתקיים שלושה ימים אחרי מותו של טיטו וילאנובה. ב-2015 היתה זו ברצלונה, במפגש המרגש הראשון של פפ מול האקסית המיתולוגית, ו-0:3 בקאמפ נואו במשחק הראשון בזכות הגאונות של ליאו מסי. יהיה זה אירוני במיוחד אם התסריט יחזור על עצמו שוב עם הצלע השלישית במועדון הגדולות של ספרד, אליו הכניס דייגו סימאונה את אתלטיקו. המאמן הארגנטיני לא הספיק לפתח יריבות עם גווארדיולה – הוא מונה בדצמבר 2011, חצי שנה לפני שהקטלוני עזב את בארסה. היה להם רק מפגש אחד, וברצלונה ניצחה 1:2 בפברואר 2012 באיצטדיון ויסנטה קלדרון. בסיום העונה, אגב, הנקודות האלה בדיוק חסרו לאתלטיקו שסיימה חמישית, בעוד מלאגה של פלגריני העפילה לליגת האלופות, אבל זו סתם הערה משעשעת.

בכל מקרה, צ'ולו רק עשה אז את צעדיו הראשונים באתלטיקו. הפעם, יהיה זה דו קרב משמעותי ראשון על הבמה הגדולה בין שני המאמנים, אותם ניתן להגדיר כמובילי דעה בכדורגל האירופי. אולי אלה שני המאמנים החשובים ביותר כיום. הם דוגלים באסכולות שונות בתכלית, וזו עשויה להיות יריבות ארוכת שנים שתשפיע רבות על ההתפתחות הטקטית של המשחק. בניגוד ליריבות המרה עם מוריניו, הפעם פוגש גווארדיולה יריב שלא מתעסק בפרובוקציות ומשחקים פסיכולוגיים, אלא במקצוען נטו שמיישם את התורה שלו על המגרש בלבד. זה יהיה מרתק, מרגש ומכונן. אלה שני משחקים שכל אוהד נייטרלי מצפה להם בכליון עיניים. וזה גם מחדש. זה משהו שעוד לא ראינו.

באופן כללי, שני המשחקים בחצי הגמר חדשניים ולא מאוסים. כמעט ואין פה היסטוריה, יש רק הווה ועתיד. ריאל ומנצ'סטר סיטי נפגשו בעבר רק פעמיים, בשלב הבתים בליגת האלופות ב-2012, והיו אלה הצגות חלומיות – במיוחד הקרב הראשון בסנטיאגו ברנבאו, בו נכבשו חמישה שערים ב-22 הדקות האחרונות. סיטי עלתה ל-1:2 בדקה ה-85, ריאל ניצחה 2:3 בזכות שער של כריסטיאנו רונאלדו בדקה ה-90. מי יתנגד לדרמה כזו בעוד שבוע וחצי? המשחק השני, שנערך בנובמבר, היה הרבה פחות רלוונטי, כי הספרדים כמעט הבטיחו את מקומם בשמינית הגמר, בעוד סיטי כמעט היתה בחוץ וחיפשה ניצחון ראשון. היא לא מצאה אותו בתיקו 1:1, אבל קון אגוארו כבש בפנדל, ובאופן כללי יש לו ארבעה שערים בתשעה מפגשים מול ריאל. ככוכב אתלטיקו לשעבר, הוא יהיה הדמות המרכזית בהתמודדות. יהיה זה חלומי עבורו לפגוש את קולצ'ונרוס בגמר בסן סירו.

גם באיירן ואתלטיקו נפגשו רק פעמיים בהיסטוריה, ובאופן מוזר היה זה בגמר גביע האלופות – הגמר היחיד בתולדות המפעל בו נערכו שני משחקים. היה זה ב-1974, והספרדים היו רחוקים שניות ספורות מזכיה כאשר לואיס אראגונס הגדול העלה אותם ליתרון בדקה ה-114 בהארכה באיצטדיון הייזל בבריסל. מיגל ריינה, אביו של פפה ריינה ששיחק בבאיירן בעונה שעברה, ספג שער שיוויון בדקה ה-120 כאשר דעתו הוסחה על ידי צלם מארקה שעמד מאחורי השער. האנס-גאורג שוורצנבק הישווה באחד השערים החשובים אי פעם.

באותם ימים, עדיין לא היה דו קרב פנדלים, ולכן נערך משחק חוזר כעבור יומיים. באיירן חגגה עם 0:4, והיתה זו הזכיה הראשונה בתולדותיה שפתחה עידן של שליטה. מה היה קורה לו באיירן היתה מפסידה אז? כיצד היה נגמר המונדיאל, בו התבססה מערב גרמניה על השלד שלה? לכו תדעו. עבור אתלטיקו, זו היתה הזדמנות חד פעמית שלא נוצלה. היא חוזרת לגדולתה רק כעת, בחלוף 40 שנה, בזכות סימאונה. לפני שנתיים, היא פיספסה שוב את הזכיה בגלל שער בשניות האחרונות בגמר מול ריאל. והנה – העונה יש לה הזדמנות לנקום בשתי הקבוצות שמנעו ממנה את התהילה.

מה יכול להיות טוב יותר מלנצח את באיירן בחצי הגמר ואת ריאל בגמר, ואז להקדיש את הזכיה לאראגונס המנוח? איך שלא תסתכלו על זה, צפויה לנו חגיגה אמיתית. מעגלים רבים עשויים להיסגל, מעגלים רבים צפויים להיפתח. סיפורים מרתקים וזכרונות מהעבר צצים מכל עבר, אבל יש טעם של רעננות וטריות בשני הצמדים בחצי הגמר.

כל כך הרבה מאבקים סמויים וגלויים יש פה. למשל, האם קווין דה בראונה מסוגל לנצח את כריסטיאנו רונאלדו, בדרכו לתפוס את מקומו של הפורטוגלי ככוכב העל של הכדורגל העולמי בשנים הבאות? האם יאן אובלק, השוער הפנומנלי של אתלטיקו, יוכיח לכולם שהוא יותר טוב ויותר יציב ממנואל נוייר, שביצע טעויות גסות בין הקורות של באיירן בשמינית הגמר וברבע הגמר, אך טרם שילם את המחיר? מחשבות מסוג זה מציתות את הדמיון, והכל פתוח לחלוטין.