בווידאו: משחק מקדים על מסע הרכש של מכבי תל אביב
על פי המדידה המתועדת האחרונה, משנת 2015, גובהו של אנתוני רנדולף (כולל נעליים) הוא 2.13 מ'. ה standing reachשלו, כלומר הנקודה הכי גבוהה אליה הוא יכול להגיע כשהוא עומד ומניף ידיו, עומדת על 2.79 מ'. כלומר, כ-26 ס"מ מגובהו של הסל. ובמשחק מספר 1 של סדרת ההצלבה מול ברצלונה, לא היסס הענק של קובאן והלך למהלך של שינוי כיוון מאחורי הגב, כדקה לסיום, כשהוא נמצא עם הפנים לסל ומעבר לקשת שלוש הנקודות, כדי לסחוט עבירה מעוד גארד ספרדי מתוסכל (ארויו? סטורנסקי? ריבאס? מה זה משנה). וזה קרה בפיגור 60-61 במשחק הביתי, כשכל עונת הסינדרלה של לוקומוטיב קובאן מצויה בסכנה ברורה ומיידית ללכת לכל הרוחות.
אחלה משחק קיבלנו לספתח של סדרת רבע הגמר בקרסנודאר שברוסיה. אמנם הסקור הנמוך בין הקבוצות לא אמור להפתיע יותר מדי, לאור ממוצעי הספיגה של שתי הקבוצות (ובמיוחד של קובאן) ואמנם התוצאה השקולה מזכירה את שני המפגשים הקודמים בין שתיהן העונה, כשבכל פעם ניצחה המארחת בפער 4 נקודות. אבל בכל זאת, כמה הבדלים בולטים לעומת הפעמים הקודמות.
קודם כל אנטה טומיץ'. במפגשים מול קובאן העונה הצטיין הקרואטי הגדול. 16, 3, 7 אסיסטים ומדד יעילות 24 במשחק הראשון. 17, 7 ומדד יעילות 22 בשני. אבל מספרים אלו היו חלק מהשלב המוקדם ביורוליג, אותו סיים טומיץ' עם מדד יעילות ממוצע ומצוין של 20 למשחק. מאז הספיק הביג גאי של ברסה לחוות טופ 16 מסויט, אותו סיים עם מדד ממוצע של 8.8 למשחק, וגם איבד את מקומו בחמישיה לטובת ג'ואי דורסי. אתמול, במשחק מספר 1, קיבל טומיץ' מעל 25 דקות (הרבה בשל פציעתו של אותו דורסי), אבל עדיין סיים עם מדד יעילות 8. כלומר, נמוך אפילו יותר ממספריו בטופ 16.
ומעבר לענייני סטטיסטיקה, יש למספרים הללו משמעות עצומה בהתמודדות מול ההגנה של ברצוקאס. קובאן, כשיטה, דוגלת בחילופים מתוך ההגנה האישית. המשמעות היא שכמעט בכל מהלך יש מיסמאצ'ים. אז מצד אחד, הרגליים המזדקנות של קרלוס ארויו או חואן קרלוס נבארו, כשמקבלות בחילוף מפלצות כמו רנדולף, סינגלטון או קלאבר, כמעט ואינן מאיימות. מצד שני, הגבוהים של ברצלונה אמורים להעניש את קובאן מרגע שהם מביטים למטה ומבחינים שהשומר שלהם הוא מלקולם דילייני, דונטיי דרייפר או מאט ג'נינג. מיסמאצ'ים מובנים הם מלכודת פתאים. בהגדרה.
משחק ההתקפה נעצר ויורד מהפואנטות הרגילות שלו, כשמרבית השחקנים מרכזים את מירב המאמצים במציאת היתרון האבסולוטי. ושם הקאץ'. כי אנטה טומיץ', עד שלא יוכח האחרת, לא מסוגל להעניש את ההגנה של קובאן עם סל קל גם אם שומר עליו שחקן שנמוך ממנו בהרבה. סמארדו סמואלס, המחליף המושמץ, יכול ועוד איך, אבל לא הסנטר שנחשב משך שנים לטוב ביורוליג. וכשצ'אבי פסקואל, גם אחרי פסק זמן ברגעי ההכרעה, בחר לכוון את הכדור את עבר המטרה של טומיץ' בצבע, הוא הפסיד את הכדור ואת המשחק. ואולי גם את העונה.
מלקולם דילייני, המועמד המוביל לתואר ה MVP של העונה, בעולם שבו יואניס בורוסיס לא יוצא מדעתו ומנפק את הכדורסל הטוב בקריירה דווקא בגיל 32 בוויטוריה, היה מצוין במפגשים הקודמים מול ברצלונה. כפי שהיה מצוין בכל שלבי היורוליג העונה, האמת. במשחק החוץ בקטלוניה היה אחראי על 18 נקודות עם 12 זריקות מהשדה ו-6 מהקו. בבית, קלע 19 נקודות, אחרי שזרק 13 פעמים מהשדה + 4 עונשין. אתמול, מול ההגנה האגרסיבית של סטורנסקי, החל מפתיחת המשחק, הצליח הגארד המצוין מוירג'יניה טק להרים רק 9 זריקות שדה (ו-6 מהקו), כשהמשמעותית מכולם הגיעה במצב של 62-61 לטובת הקבוצה שלו, כשגם הפעם שוגה פסקואל (המצוין) וחוזר מפסק זמן כשסטורנסקי מקבל ציוות הגנתי אחר ומפקיר את דילייני בידיו של שומר מתאים פחות.
ולמרות זאת, לדילייני היה משחק קשה במיוחד. ניתן היה לחוש בלחץ של הגארד האמריקאי, שבא לידי ביטוי בהחטאת 4 זריקות העונשין הראשונות לשחקן שהממוצע שלו עומד על 87% עונתי. ויתכן כי ניתן היה לחוש גם בעייפות החומר, אחרי עונה מפרכת כחלק הדומיננטי בקבוצה בעלת רוטציה קצרה. ברצוקאס לקח הימור בלתי שגרתי, עת ספסל את דילייני משך 4 דקות בתוך הרבע הרביעי, ועדיין הצליח למצוא את הדרך לחזור מפיגור ולקחת את המשחק.
אבל הסיפור המרכזי, וגם ההבדל בסופו של יום בין שתי הקבוצות, לפחות נכון למשחק הראשון בסדרה, הוא אנתוני רנדולף. עזבו לרגע את המספרים, למרות שהם מרשימים. הגבוה מ LSU אמנם סיפק שורה סטטיסטית של 17 נקודות, 10 ריבאונדים, אבל המספר המשמעותי ביותר נוגע לעניין העבירות שסחט (8) ולזריקות העונשין שלו (8-9). כאשר נבחר במקום ה-14 בדראפט 2008, החסרונות המרכזיים המדוברים של האיש שהגיע אל הקבוצה של דון נלסון היו ורסטיליות יתר (קרי, יודע לעשות המון, אבל לא ממש טוב) וחולשה גופנית, או היעדר אגרסיביות מספקת. אז אמנם אנחנו מדברים כרגע רק על הליגה של היבשת הישנה, אבל אי אפשר להתעלם מהשינוי. לפחות בכל הנוגע לנושא הגופני ולאגרסיביות. כי לגבי ורסטיליות היתר יתכן והטענה עדיין עומדת, בטח כל עוד האחוז ל-3 נקודות עומד על 22% בלבד.
ובכל מקרה, בסיבוב המוקדם שיחק רנדולף רק פעם אחת מול ברצלונה. והצטיין וניצח. ואלא אם ילך צ'אבי פסקואל עמוק לתוך שק הטריקים שלו (בטח ובטח אם יתברר שפציעתו של דורסי חמורה), קשה לראות איזה פתרון יוכל למצוא לאיש שאמור לשלוח את לוקומוטיב קובאן לפיינל פור הראשון בתולדותיה. כי חרף היתרון המובנה שיש לקטלונים בכל הנוגע לעומק הסגל, כשהם משלבים 12 שחקני רוטציה לעומת 8.5 של היריבה, נראה שהמפתח להדחת קובאן עובר דרך מציאת פתרונות למיסמאץ' של טומיץ' בהתקפה מצד אחד, ולמאצ'אפ ההגנתי מול רנדולף בצד השני. ופשוט זה לא יהיה.