המכונה המשומנת: לוקאס הרננדס הוא עוד תוצר מפתיע של אתלטיקו

אתלטיקו מדריד משחקת כקבוצה. זה עד כדי כך מובהק, שאנשים רבים כלל לא שמים לב מי נמצא על המגרש. למשל, ממעטים מאוד לדבר על הפציעות של קולצ'ונרוס, כי איכשהו זה לא משנה את התמונה הכללית. טיאגו גמר את העונה בינואר? ממשיכים הלאה, כאילו הקשר הפורטוגלי הוותיק מעולם לא היה שם. הכוכב הגדול הוא המאמן, הסקורר הוא אנטואן גריזמן, פרננדו טורס מפורסם בזכות העבר, וכל היתר ביחד הם פשוט המכונה שנקראת "אתלטיקו". בלי שמות. כך פיספסה התקשורת את הסיפור הגדול שהתרחש אתמול לנגד עינינו – ההופעה הכבירה של לוקאס הרננדס. לוקאס מי? זו בדיוק השאלה המהותית כאן.

עם יד על הלב, מי הבחין בחסרונו של חוסה מריה חימנס במרכז ההגנה של דייגו סימאונה בשני המשחקים מול ברצלונה ברבע הגמר? אפשר ללכת אפילו רחוק יותר – מי מכיר את חימנס עצמו? הבלם האורוגוואי בן ה-21 משחק כבר שנה בהרכב לצד בן ארצו דייגו גודין, ואיפשר למירנדה הברזילאי לעזוב לאינטר מבלי שהדבר הורגש. התקדמותו המקצועית אדירה, ולו היה משחק בברצלונה או בריאל מדריד, היה זוכה מזמן לאינספור כותרות. פריצתו של רפאל וראן, למשל, דוסקסה כראוי בזמנו, וחימנס לא פחות טוב ממנו, בלשון המעטה.

ההישג של אתלטיקו מזהיר יותר כי ברצלונה הציגה את ההרכב האופטימלי בשני המשחקים. איש לא היה פצוע, איש אפילו לא היה בספק – כולם היו כשירים לחלוטין, גם אם תשושים למדי. לעומת זאת, סימאונה מתמודד בחודשים האחרונים עם מכת פציעות, בעיקר בעורף. גודין הוכשר ממש ברגע האחרון כדי ליטול חלק בהתמודדות הכפולה עם הקטלונים, ולא היה בשיא כושרו – לפחות לפי חוות הדעת הרפואית. חימנס נפצע בעיתוי אומלל עוד יותר לפני שלושה שבועות, ולכן נאלץ לצפות ברבע הגמר מהיציע. כך קיבל לוקאס הרננדס את הבמה, והסיפור הזה צריך לקבל את ההכרה המלאה. הוא לא פחות ממדהים.

המשחק המשמעותי הראשון של הצרפתי בן ה-20 במדי הקבוצה הראשונה של אתלטיקו היה בינואר 2015, בדרבי מול ריאל בגביע. הוא תופקד כמגן שמאלי, וחיסל לחלוטין את גארת בייל בניצחון 0:2. את אנשי המקצוע שטיפחו אותו באקדמיה, אליה הצטרף בגיל 11 ובה קיבל את הכינוי "הבוסה גדול", זה כלל לא הפתיע. כבר לפני שלוש שנים פירסם העיתון אל מונדו דפורטיבו פרופיל של הכשרון העולה, ומאמן הנוער קלאודיו ארסנו טען במסגרתו: "תוך שנתיים, לוקאס ישחק בקבוצה הראשונה. הוא הולך להיות כוכב גדול, שחקן חשוב מאוד עבור המועדון". התחזית אכן התגשמה.

ואולם, במשך שנה תמימה לא קיבל יותר הרננדס הזדמנויות של ממש, ובינואר האחרון הסבלנות שלו החלה לאזול. סוכנו ניהל מגעים מתקדמים לגבי ההשאלה לסנט אטיין, ולפי הדיווחים בספרד ובצרפת העסקה היתה קרובה מאוד. סימאונה הטיל עליה וטו. הבוס הגדול באמת הריח, כנראה, את העתיד לבוא. הבלם הצעיר נשאר, ופציעות חייבו את אתלטיקו לזרוק אותו הישר למים העמוקים. אחרי חמש הופעות בלבד בליגה הספרדית, הוא ערך את הבכורה שלו בליגת האלופות בקאמפ נואו.

והנה לכם, זה עבר בשקט תעשייתי, כרגיל אצל אתלטיקו. הרננדס היה מצוין במשחק הראשון, גם אם קבוצתו ספגה בסופו של דבר שני שערים מלואיס סוארס כאשר נותרה בנחיתות מספרית בשל החלטת שיפוט שנויה במחלוקת. אתמול הוא היה שם שוב, והפעם שמר על רשת נקיה. גם זה עניין שגרתי לחלוטין. אתלטיקו לא ספגה ב-13 מתוך 16 משחקי הבית בצ'מפיונס-ליג בעידן סימאונה. זה כולל את שני הנצחונות על ברצלונה ברבע הגמר – לפני שנתיים ואתמול. אלה הפעמים הבודדות בשמונה השנים האחרונות בהן לא הצליחה בארסה להעפיל לחצי הגמר במפעל. אלה גם שני הניצחונות היחידים של צ'ולו על בארסה. איזה עיתוי!

הרננדס סיפק אתמול משחק מופתי. בשלב הבתים בסתיו, הוא עדיין ייצג את הקבוצה הצעירה, ושיחק מול הנוער של אסטנה הקזחית. בשבועיים האחרונים הוא עצר את ליאו מסי, סוארס וניימאר. אכל אותם בלי מלח, ללא התרגשות מיוחדת. "זה אתגר גדול לשמור על הכוכבים האלה. אבקש עצות מגודין, ואעשה את המיטב", אמר הצרפתי לפני ההתמודדות. אמר ועשה – והאוהדים הנייטרלים שצפו במשחק אפילו לא ידעו איך קוראים לו, על אף שמדובר בפריצה לא פחות מרשימה מזו של מרקוס רשפורד, ילד הפלא של מנצ'סטר יונייטד שהבקיע אתמול שער מרהיב נוסף לרשת ווסטהאם בגביע. מבחינתם, הוא היה חלק מהמכונה המשומנת שנקראת "אתלטיקו". וזה סוד הקסם של סימאונה.

חייבים לומר לזכות צ'ולו שהוא לא מהסס לשלוח צעירים למערכה ומטפח את בוגרי האקדמיה. בניגוד לברצלונה, בבית הספר של קולצ'ונרוס אין סגנון מוגדר שמזוהה עם הקבוצה במשך עשורים. ועדיין, בתקופת הארגנטיני זה עובד נפלא. אתמול היו לאתלטיקו ארבעה שחקני בית בהרכב – גבי, קוקה, סאול והרננדס. גם לברצלונה היו ארבעה – אינייסטה, מסי, בוסקטס ופיקה. היתרון האיכותי של לה מאסיה הולך ונשחק. לבארסה פשוט אין כוכב עולה בקנה מידה של לוקאס.

זו גם אחת הסיבות לפיאסקו המדהד של מחזיקת הגביע היוצאת. עייפות הכוכבים, שניכרה היטב בהפסד לריאל בקלאסיקו, לא התפוגגה באורח פלא. כאשר שלישיית MSN לא מספקת את הסחורה, אין ללואיס אנריקה פתרונות חלופיים. מסי, סוארס וניימאר מבקיעים כמעט את כל השערים של הקבוצה. אם הם לא פוגעים ונסגרים היטב – זה כמעט סוף הסיפור. במשך חודשים ארוכים נדמה היה כי הם בלתי ניתנים לעצירה, אבל הם אנושיים. לרוע מזלם, כל אחד מהם נקלע למשבר אישי במקביל, וכך הפך התפתח משבר קבוצתי.

זהו המשבר המקצועי הראשון איתו נאלץ להתמודד המאמן בקדנציה שלו. המשבר החברתי, בעקבות הסכסוך הקשה עם מסי, שפרץ בינואר 2015 אחרי ההחלטה המפורסמת לפרסם את הפרעוש במשחק מול ריאל סוסיאדד, נפתר לשביעות רצון כל הצדדים בזכות היכולת על המגרש. כיצד יתמודד לואיס אנריקה עם המצוקה הבלתי מוכרת? אתמול הוא קיבל החלטות טקטיות בעייתיות והיה אחד האחראים המרכזיים להפסד.

ברצלונה נראתה מפוחדת במחצית הראשונה. היא בחרה בהחזקת כדור חסרת תכלית בחלק המגרש שלה, במה שקרוי בשפת הרחוב "בונקר עם כדור". ההתנהלות הזו הזכירה את מה שספרד עשתה מול צרפת ברבע גמר יורו 2012, אחרי שעלתה ליתרון. ויסנטה דל בוסקה לא נענש אז, והמשיך לזכיה. הפעם העונש הגיע, והוא היה מוצדק לחלוטין. אתלטיקו הפעילה לפרקים לחץ מאסיבי על מובילי הכדור של היריבה בחלק המגרש שלה, ובאה על שכרה. טעות של ג'ורדי אלבה בהרחקת כדור סתמית הביאה לשער היתרון של גריזמן. זה היה הרגע בו נדרשו הקטלונים להחליף את הדיסקט, אך זה היה קשה, ולואיס אנריקה ממש לא עזר להם.

שני החילופים באמצע המחצית השניה היו מוזרים למדי. איבן ראקיטיץ', שמסוגל לשלוח כדור עומק גאוני גם ביום פושר, ירד לספסל. דני אלבס, שדווקא היה בין הטובים בקבוצתו, עזב גם הוא – וכתוצאה מכך ירד אינייסטה לעמדה אחורית. לפעמים נדמה היה שהוא משחק כבלם שלישי, וזה לא מקרי שאנדרס הקדוש היה השחקן האחרון שעצר את המתפרצת בנגיעת יד ברחבה. היה זה מחזה תמוה, במיוחד בדקות בהן הוא היה כה נחוץ בחלק הקדמי, לצד השלישיה המפורסמת שבקושי קיבלה כדורים.

וכך, רשמה ברצלונה הפסד שלישי בארבעה המשחקים האחרונים בכל המסגרות. כפי שציינו אחרי הקלאסיקו, אתלטיקו היתה המרוויחה הגדולה ממנו, והבטחון העצמי של שחקני בלאוגרנה ספג מהלומה משמעותית מאוד. כעת אפילו האליפות כבר לא נראית בטוחה, למרות לוח משחקים נוח יחסית. הייתכן שהעונה, שהיתה צפויה להניב טרבל שני ברציפות, תסתיים בהתרסקות מוחלטת? האם ברצלונה לא מסוגלת לתפקד אחרי מותו של יוהאן קרויף?