מחווה לשאננות: ניתוח ההפסד של ברצלונה לריאל מדריד בקלאסיקו

בווידאו: צפו בתקציר ה-1:2 של ריאל מדריד בקאמפ נואו

אתמול נזכרתי בבנז'אני מוארוארי, הגיבור הלא צפוי באחת הסנסציות המוזרות של העשור הקודם. זה היה בפברואר 2008, כאשר מנצ'סטר יונייטד ציינה 50 שנה לאסון מינכן בדרבי ביתי מול מנצ'סטר סיטי. חולצות רטרו מיוחדות מעידן תינוקות באזבי הוכנו לרגל האירוע, ואולד טראפורד היה מוכן למחווה מרגשת לכוכבים הצעירים שנספו בהתרסקות המטוס ההוא. הניצחון היה מובן מאליו, כי הרי איך יכול להיות אחרת?

המשחק היה חשוב מאוד לשדים האדומים גם במאבק האליפות, כי ערב המחזור הם פיגרו בשתי נקודות אחרי ארסנל. היריבה בתכלת, עוד לפני השתלטות הנסיכים מאבו דאבי, היתה קבוצה בינונית מינוס, שביצעה ימים ספורים קודם לכן עסקה נוצצת במונחיה – בנז'אני נרכש מפורטסמות תמורת כ-4 מיליון ליש"ט. יונייטד לא נלחצה במיוחד אפילו כאשר דריוס ואסל העלה את האורחת ליתרון, אבל אז בא החלוץ הקונגולזי בהופעת הבכורה שלו וקבע 0:2 על סף השריקה להפסקה. לפתע, הניצחון כבר לא היה מובטח, אבל חניכיו של אלכס פרגוסון, כולל כריסטיאנו רונאלדו ששיחק 90 דקות, לא הצליחו לשנות את הגישה. הם הפסידו 2:1, והתותחנים פתחו פער חמש נקודות בפסגה. בסופו של דבר, זכתה יונייטד באליפות, אבל זה כבר סיפור אחר.

היה משהו דומה באוויר לקראת הקלאסיקו אתמול. המפגש מול ריאל מדריד הפך עבור ברצלונה למחווה עבור יוהאן קרויף המנוח. היה זה כה סמלי שהמשחק הראשון של הבלאוגרנה אחרי מותו של הדמות החשובה ביותר בתולדות הכדורגל היה דווקא נגד היריבה המושבעת. כולם דיברו על הצורך להקדיש את הנקודות לאגדה ההולנדית. איכשהו, עצם הניצחון מול יריבה שהובסה 4:0 בסנטיאגו ברנבאו בסיבוב הראשון נתפס כמובן מאליו, בעיקר בגלל קרויף. בדיוק כפי שיונייטד לא יכולה היתה להפסיד בחולצות הרטרו, כך ברצלונה לא יכולה היתה להפסיד כאשר ג'ורדי קרויף ישב ביציע הכבוד והמילים "תודה יוהאן" בקטלאנית עיטרו את המגרש. זה לא התקבל על הדעת.

בברצלונה לא היו צריכים להיזכר ב-2008 כדי להבין שמדובר באשליה. רק לפני שבוע הפסידה הולנד במשחק ידידות לזכרו של קרויף, בו היה אסור לה להפסיד לפי כל חוקי הקארמה. דווקא מספר 14 של צרפת, בלס מטוידי, הבקיע את שער הניצחון באמסטרדם. תחושת אי פגיעות שנובעת מסיבות רוחניות נטו מסוכנת מאוד. היא מסוכנת שבעתיים כאשר היריבה נתפסת כנחותה. הזלזול אינו גלוי ולעתים אף אינו מורגש – הוא נמצא בתת מודע, והכדורגל יודע להעניש את המזלזלים כהוגן. קל וחומר את המזלזלים בכריסטיאנו רונאלדו וגארת' בייל.

פתיחת המשחק נתנה לברצלונה סיבה נוספת להירגע. במשך יותר מדקה ריאל לא נגעה בכדור ושחקניה אפילו לא העזו לחצות את קו מחצית המגרש. איכשהו, זה הזכיר את הדקה הראשונה בגמר המונדיאל המיתולוגי ב-1974. גם אז לא נגעו הגרמנים בכדור במשך דקה משריקת הפתיחה, וההולנדים התמסרו להנאתם עד שקרויף הוכשל לרחבה. הסיבה לפיאסקו הכתום היתה בעיקר מנטלית. רבים מהשחקנים העידו בדיעבד שלא האמינו, עמוק בתוך הלב, שהם יכולים להפסיד. הסיבה השניה היתה עייפות פיזית – בהולנד הופצו דיווחים על חיי הלילה הסוערים של השחקנים במהלך הטורניר, ואישתו של קרויף החזיקה אותו על קו הטלפון עד הבוקר לפני הגמר כדי לוודא שהוא לא בוגד בה. לכן קרויף לא ממש תיפקד במחצית השניה מול גרמניה, ואתמול ניכרה תשישות גם על כוכבי ברצלונה, על רקע שונה לחלוטין.

ברצלונה הנוכחית מבוססת על דרום אמריקאים, ובהרכב אתמול היו שישה שחקנים, כולל שלישיית MSN, שחזרו לא מכבר ממסע מפרך למולדתם ומשחקים רשמיים במוקדמות המונדיאל. מנגד, רק שחקן ריאל אחד הותש בטיסות, והוא נותר אתמול על הספסל – חאמס רודריגס. בזכות דונגה ובחירת סגל ברזיל המשונה שלו, היו מרסלו וקאסמירו רעננים במיוחד אחרי מנוחה בת שבועיים. בייל שמר את הכוחות לקלאסיקו ולא שותף במשחק הידידות של וויילס. קארים בנזמה לא זומן לסגל צרפת מסיבות ידועות. לוקה מודריץ' לא ממש התאמץ לפני שבוע וחצי מול ישראל. בקיצור, לוח המשחקים הבינלאומיים העניק לריאל יתרון עצום, והיא ניצלה אותו עד תום בדקות הסיום.

גם לוח המשחקים בשבוע הקרוב תובעני הרבה יותר מבחינת ברצלונה. בעוד האליפות כמעט מובטחת, לואיס אנריקה לא יכול היה להתעלם מהקרב הקשה מול אתלטיקו מדריד ברבע גמר ליגת האלופות כבר ביום שלישי. משחקה של ריאל בצ'מפיונס ליג יהיה רק ביום רביעי, וגם הוא נגד וולפסבורג שנמצאת בכושר עלוב – התבוסה 3:0 בלברקוזן ביום שישי היתה צריכה להיות גבוהה אפילו יותר. לו יכול היה להרשות זאת לעצמו, סביר שמאמן ברצלונה היה מעדיף לתת לחלק מכוכביו מנוחה אתמול. ואולם, אין לוקסוס כזה בקלאסיקו, גם אם חשיבותו מבחינת המצב בטבלה לא גבוהה במיוחד. קל וחומר אי אפשר לעשות זאת במשחק לזכרו של קרויף. אז לואיס אנריקה שלח למגרש את 11 השחקנים הבכירים שלו. מנגד, גם לרשות זינדין זידאן עמדו כל שחקניו למעט רפאל וראן הפצוע. קלאסיקו עם הרכבים אידיאליים נדיר למדי, ובנסיבות אחרות הוא יכול היה להתעלות לרמה הגבוהה ביותר. זה לא קרה, אבל קיבלנו דרמה משובחת בכל זאת.

את הזחיחות והעייפות של בארסה אפשר היה לראות כבר בהחמצה של לואיס סוארס בדקות הראשונות. כשהאורוגוואי במיטבו הוא שם את זה ברשת בעיניים עצומות, אך הוא התבלבל, וגם שיחרר חיוך מעט נבוך שמשמעו: "לא נורא, זה עוד יגיע". ריאל באמת לא היססה לתת ליריבה תחושת עליונות, אך היה זה חלק מהטקטיקה של זיזו. בניגוד לקלאסיקו של רפא בניטס שהסתיים באסון, הוא שילב את קאסמירו, הציב שמירה הדוקה על כוכבי ברצלונה ונתן להם להניע את הכדור בחופשיות יחסית עד השליש האחרון של המגרש. בשליש האחרון הזה בארסה לא עשתה הרבה, אם כי הסיפור יכול היה להיות שונה לו הכדור של סוארס היה הולך לרשת.

הזחיחות והעייפות באו לידי ביטוי ביתר שאת אחרי שג'רארד פיקה נגח את שער היתרון. יש משהו סמלי בכך, כי בשנים האחרונות ברצלונה נהגה לספוג יותר מדי שערים במצבים נייחים, והנה לכם – השחקן השנוא ביותר מבחינת אוהדי ריאל מרשית אחרי כדור קרן שגרתי. זהו ביטוי חלקי לשינוי שעברה בארסה בקדנציה של לואיס אנריקה, אבל מבחינה מנטלית הרגע הזה פעל דווקא לטובת ריאל. כעת לא היה לה מה להפסיד, והיא דהרה קדימה, תוך ניצול החולשה הפיזית של שחקני ברצלונה. המגנים, דני אלבס וג'ורדי אלבה, היו חלשים במיוחד במחצית השניה, והבלאנקוס ידעו לנצל זאת.

השער של בנזמה נבע מדהירה נפלאה של מרסלו, אולי השחקן המצטיין על הדשא אתמול, ומהעובדה כי אלבה לא השכיל לסגור את טוני קרוס שהופיע לפתע במשבצת שלו. אלבה ואלבס היו אשמים גם בשער הניצחון הנהדר של רונאלדו, שבושל באמנות על ידי בייל. הוולשי הוכיח במהלך הזה חוסן מנטלי כביר, כי הרי דקות קודם לכן נפסל שער חוקי לחלוטין שלו בטענה מוזרה לעבירה על אלבה, לו אין יכולת מינימלית להתמודד עם יריבו בקרבות אוויר. רוב השחקנים היו מאבדים את העשתונות לאור חוסר הצדק הזה, אבל בייל היה נחוש להשלים את הנקמה על המגרש, ועשה זאת. זה כבר הקלאסיקו השני שהוא מנצח, אחרי גמר הגביע ב-2014 בו הבקיע את אחד השערים היפים בקריירה שלו.

הפסילה היתה, כמובן, הטעות הבוטה ביותר של השופט הרננדס הרננדס, אבל גם בברצלונה יכולים למצוא סיבות טובות להתלונן, בעיקר על התעלמות מהעבירה של סרחיו ראמוס על ליאו מסי במחצית הראשונה, שחייבה שליפת כרטיס צהוב שני לבלם הספרדי – אם כי הצהוב הראשון, על מחאות ממש מתחילת המשחק, היה מוגזם באופן קיצוני. לו היה השופט מרחיק את ראמוס, המשחק היה מתפתח אחרת, אך בשורה התחתונה ריאל כבשה בנחיתות מספרית כאשר הבלם ירד בכל זאת למקלחת מוקדמת. היתה זו ההרחקה ה-20 שלו במדי ריאל, אחרי יותר משנתיים ללא כרטיס אדום (באופן משעשע, זו תקופת שיא חיובית).

לא כדאי, אם כך, לעסוק בתיאוריות קונספירציה – לו היה חושק בכך, היה השופט מכריע את המשחק לטובת המארחת עוד לפני ההפסקה. החוכמה היא להתעלות גם כאשר אתה מרגיש מקופח, ובכך היה לריאל חדורת המוטיבציה יתרון ברור על ברצלונה שהרגישה חסינה עד שהיה מאוחר מדי. אפילו אחרי שספגה את השער השני לא מצאה בארסה כוחות נפשיים ופיזיים לשנות את הדיסקט. אם אנדרס אינייסטה מנסה הגבהות סתמיות בזמן פציעות מול יריבה ב-10 שחקנים, זה אומר הכל. כמו קרויף בגמר ב-1974, איבדה בארסה יתרון והפסידה 2:1. גם זו מחווה.

וכך, בזכות עבודת צוות ואמונה, ניצח זידאן את הקלאסיקו הראשון שלו. חמשת המאמנים הקודמים של ריאל כשלו במעמד, ואילו הוא הצליח בגדול במבחן התוצאה, וגם הפך לאיש ריאל השלישי בלבד בהיסטוריה שניצח בקאמפ נואו הן כשחקן והן כמאמן, אחרי אלפרדו די סטפאנו ו-ויסנטה דל בוסקה. זה עשוי לחזק מאוד את מעמדו ולהעניק לשחקניו בטחון עצמי לקראת המשימה החשובה ביותר שנותרה להם העונה – הניסיון לזכות בליגת האלופות. לעומת זאת, סיכוייה של ברצלונה לזכות בטרבל שני ברציפות ספגו מהלומה, ולא בגלל צמצום הפער בצמרת הליגה. כל אוהדי הקולצ'ונרוס תמכו אתמול לשם שינוי ביריבה העירונית, ומי יודע – אולי המנצחת הגדולה בקלאסיקו לזכרו של קרויף תהיה דווקא אתלטיקו.