בווידאו: רגעיו הגדולים של אייק אביאבוצ'י
מרגע שנכנס לתא המאסר ועד שיצא ממנו 15 שנים לאחר מכן, מחשבה אחת בוודאי סירבה לעזוב אותו, מחשבה אחת חזרה על עצמה שוב ושוב, מחשבה אחת שימשה כמעין אור בקצה המנהרה, החזיקה אותו עם הראש מעל המים, נתנה לימים סיבה לעבור: ברגע שאצא מכאן, אלך ישר לזירה. מבחינת אייק אביאבוצ'י אגרוף היה החיים, והכלא היה רק הפסקה באמצע שבין שני קרבות. "לא הייתי רוצה להיות הבחור הראשון שיילחם עם אייק כשייצא מהכלא, מהרבה סיבות", אמר ב-2004 ל-ESPN מאמנו לשעבר סטיב מוניסטרי. "המון תסכול עצור הולך לצאת דרך הכפפות הללו".
כעת, בגיל 43, כחמישה חודשים אחרי ששוחרר סוף סוף מהכלא, אייק אביאבוצ'י קרוב מתמיד לשוב הביתה, לזירה, ולהוציא משהו כמו 20 שנה של תסכול דרך זוג כפפות. ולא, אין שום סיבה לקנא ביריב שיעמוד בשבועות או החודשים הקרובים מול מי שהוגדר לא פעם כאחד המתאגרפים המשוגעים בהיסטוריה.
משמעות השם אביאבוצ'י בניגריה, שם נולד המתאגרף המפוקפק ב-1972, היא "אף אחד הוא לא אלוהים שלך". הדת ליוותה אותו לכל אורך הילדות, בסמוך לעוני, פשע ומעט מאוד השכלה. הרומן עם ענף האגרוף החל ב-1990, כשראה בטלוויזיה את באסטר דגלאס מדהים את מייק טייסון, באחת ההפתעות הגדולות ביותר בתולדות הספורט המקצועני. בבת אחת, זנח אייק הצעיר את התכנית להצטרף לצבא ניגריה, וחלם להפוך למתאגרף מקצועני. ב-1993 הצליחו הוא ואימו להגר לדאלאס, שם פצח בקריירה חובבנית שמהר מאוד הפכה מקצוענית. תוך שנה כבר זכה בתחרות "כפפות הזהב" המקומית, ובהדרכתו של אלוף העולם לשעבר במשקל כבד קרטיס קוקס, ניצח את ישמעאל גרסיה בקרב הראשון שלו, באוקטובר של 1994. מה שגרסיה לא הצליח לעשות לא הצליח לעשות גם אף אחד אחר, והנה ספוילר להמשך הכתבה הזו: עד היום, אייק אביאבוצ'י לא הפסיד ולו קרב אחד.
תחילה היו שלל ניצחונות ברחבי טקסס ולואיזיאנה ואז, ביוני 1997, המתין לו היריב הקשה ביותר שפגש עד אותה נקודה: דייויד טואה הניו זילנדי, שנחשב לאחד המתאגרפים הטובים ביותר שלא הוכתרו כאלוף העולם במשקל כבד, והיה פייבוריט ברור בסוכנויות ההימורים. טואה, יליד סמואה, החזיק בסגנון אגרסיבי במיוחד שהזכיר למספר פרשנים את מייק טייסון, ובדומה ליריבו באותו ערב, גם הוא הגיע לזירה בארקו ארינה שבסקרמנטו עם מאזן מושלם של 27 ניצחונות ואפס הפסדים. הכל היה מוכן לקרב יוצא דופן בין שני מתאגרפים התקפיים במיוחד, וזה בדיוק מה שקרה. למעשה, היה זה אחד הקרבות ההתקפיים והאטרקטיביים בהיסטוריה. "מתחילת הקרב טואה ואביאבוצ'י לחמו כאילו היו בתוך תא טלפון", נכתב ב-Boxing.com. "אף אחד משניהם לא הקדיש מחשבה לאגרוף, הם פשוט עמדו באמצע הזירה והיכו בקצב שמעולם לא נראה עד אותו רגע".
CompuBox היא מערכת ממוחשבת שהגיחה לעולם האגרוף באמצע שנות השמונים, ונועדה לתעד כל אגרוף ואגרוף בקרב נתון על מנת להכניס קצת נתונים לכל הטירוף הזה, להעשיר את השידורים ולסייע לכולם להחליט מי צריך לנצח, ומי להפסיד. כשאביאבוצ'י וטואה נכנסו לזירה בערב ההוא ב-1997, הם הציבו גם בפני מערכת המחשוב את האתגר הגדול ביותר בתולדותיה, כשלא חדלו לרגע מלהכות אחד את השני בקצב כמעט בלתי אפשרי. כמה בלתי אפשרי? השניים חלקו ביניהם לא פחות מ-1,730 אגרופים - שיא כל הזמנים - כש-975 מהם (332 ממש פגעו בטואה) היו שייכים לניגרי, וגם כאן מדובר בשיא. אביאבוצ'י סיפק 81 אגרופים בממוצע לסיבוב, כשהממוצע למתאגרף במשקל כבד בדרך כלל עומד על משהו סביב ה-50 לסיבוב. זה הספיק לו כדי לנצח בהכרעת שופטים פה אחד אחרי 12 סיבובים יוצאי דופן. "טואה היה קשוח, וכדי לנצח אותו הייתי צריך לעשות מה שסופרמן היה עושה", אמר אביאבוצ'י לתקשורת הניגרית. "בעזרת המאמן שלי, הייתי צריך להפוך לשד. פטיש אוויר לא היה עוצר אותי באותו לילה".
יכול להיות שפטיש אוויר באמת לא היה עוצר אותו, אך בעוד טואה נותח בחלוף שבוע במרפקו, 282 החבטות שאביאבוצ'י ספג כן גרמו לו לכאב ראש נורא שאילץ גם אותו לבקר בבית החולים. בדיקת MRI לא מצאה דבר, אבל זה לא אמר שמשהו לא השתבש בראשו של המתאגרף הניגרי, שלפתע החל לשמוע קולות, לראות שדים (לטענת אימו, גם היא החלה לראות שדים בעיני רוחה) להתנהג בצורה קיצונית ולסמן 'וי' על לא מעט מהתסמינים של סכיזופרניה. בין היתר איים בסכין על אנשי HBO שניסו להגיע להסכם על זכויות השידור של קרב עתידי שלו, הורד ממטוסים משום שהשתולל כאחוז דיבוק (אחרי השתוללות אחת בשדה התעופה בדאלאס ביקש מהשוטרים לירות בו, וחטף תרסיס פלפל ישר לעיניים) ותקף מספר מיריבי האימונים שלו - לאחד ניפץ את הראש, לאחר כמעט שבר את הרגל. בערך באותה תקופה החל לפתח לעצמו זהות חדשה, מעין אלטר-אגו, ודרש שיכנו אותו "הנשיא". לעתים, כשפנו אליו בשמו האמיתי, סירב להסתובב או להגיב עד אשר יתייחסו אליו כנשיא שחשב שהיה. "היו רגעים בהם הוא חשב שהוא נשיא אמיתי", אמר ל"ניו יורק דיילי ניוז" מקדם הקרבות לו דיבלה. "לא נשיא ארצות הברית, אולי נשיא העולם".
כותרת הכתבה ההיא ב"ניו יורק דיילי ניוז" ב-1999 היתה "אביאבוצ'י גרם לענף האגרוף פנס בעין", אך עוד קודם לכן, מספר חודשים אחרי הקרב עם טואה, הטירוף של המתאגרף הניגרי כמעט גרם למשהו הרבה יותר חמור מפנס מטפורי בעין. זה קרה כשחטף את הנער בן ה-15 של חברתו לשעבר, ודהר איתו במכוניתו במהירות גבוהה הישר אל תוך עמוד מבטון. בבית המשפט נטען שאביאבוצ'י ניסה להתאבד, ובעוד הנער סבל ממספר פציעות ולטענת ההגנה "לא יוכל ללכת כמו שצריך", המתאגרף המעורער נשלח לכלא ל-120 יום, ולאחר מכן נאלץ לשלם חצי מיליון דולר במסגרת התביעה האזרחית שהוגשה נגדו.
תקציר הקרב מול טואה
אחרי 13 חודשי היעדרות, שב אביאבוצ'י לזירה ומיד ניצח בנוקאאוט מהיר את טים ריי בקיץ של 1998. חודשיים לאחר מכן סיפק נוקאאוט נוסף, הפעם לאברטון דייויס הג'מייקני, ויריבו הבא היה כריס בירד, אלוף העולם העתידי ומדליסט הכסף האולימפי שבדומה לטואה, הגיע לקרב ההוא במרץ 1999 עם מאזן של 26 ניצחונות ואפס הפסדים, ובטח כבר ניחשתם איך הסיפור הזה נגמר: אחרי ארבעה סיבובים צמודים ריסק אביאבוצ'י את בירד לקרשים, ובעוד האמריקאי הצליח לקום לכמה רגעים, מיד נפל שוב והפסיד בנוקאאוט. "כריס בירד ניסה לשחק מחבואים", נכתב ב"סיאטל טיימס", "הוא התחבא למשך כמעט חמישה סיבובים לפני שאביאבוצ'י מצא אותו. וכשזה קרה, הקרב בן העשרה סיבובים הסתיים במהירות". כן, גם לכריס בירד לא היה סיכוי. "היה בי זעם כשלחמתי בו", אמר אביאבוצ'י ל-ESPN, "הייתי לוחמני. חבטתי בו כדי לפגוע בו", ובראיון שהעניק מתוך הכלא ב-2006 הוסיף: "לתאר את הקרב עם כריס בירד זה כמו לתאר איך להרוג זבוב עם הידיים שלך... הוא לא האמין שאצליח לעשות לו את זה, שאצליח להערים עליו".
אביאבוצ'י סירב להצעות של 700 אלף דולר ומיליון דולר כדי להיכנס לזירה עם שמות מעט פחות נוצצים כמו ג'רמי וויליאמס ומייקל גרנט. מבחינתו, הוא כבר היה שייך לליגה של הגדולים (עם 188 ס"מ ו-111 ק"ג, תרתי משמע), ומעט מאוד אנשים חלקו עליו. "היה לו הכל", נכתב ב"אפריקן רבפליק", "מהירות, כוח סיבולת, כוח, מבנה גוף... רבים חשו שיהווה איום ממשי ללנוקס לואיס, אלוף העולם המכהן. אביאבוצ'י היה אנומליה, משהו נדיר, עיוות של הטבע אם תרצו. הוא נראה יותר כמו ליינבקר ב-NFL ממתאגרף במשקל כבד". ב-Thesweetscience הגדילו וטענו: "היתה לו את החבילה המלאה שבמקרה הגרוע היתה יכולה להתחרות באיוונדר הוליפילד ולואיס, ובמקרה הטוב להפריד את עצמה מהם ולקבע את מעמדה כאירוע שחובה לצפות בו, מתאגרף שיטביע את חותמו הגדולה בהיסטוריית הענף". וכולם הסכימו - הסכימו שכעת הוא המועמד המוביל להתחרות על אליפות העולם במשקל כבד, שכעת, בגיל 27, יש מעט מאוד מתאגרפים מאיימים ממנו. "רבים חשבו שהוא יהיה הסופרטסאר הבא, לא רק אלוף העולם הבא", אמר ל"יאהו" מייקל קונץ, יועצו של מני פאקיאו, ומארגן הקרבות הוותיק לו דיבאלה הוסיף ואמר ל-ESPN: "הוא נכנס לזירה כמו שור שיוצא לו אוויר מהנחיריים. זה היה כמו מייק טייסון הישן והטוב ב-1985, 1986, 1987. מבחינת פוטנציאל, הוא היה מתאגרף המשקל הכבד הטוב ביותר שראיתי. היה לו את הכל, אבל לא היה לו את עצמו".
כן, כי נכון לכתיבת שורות אלה, הקרב האדיר ההוא עם כריס בירד, שאמור היה להפוך את אייק אביאבוצ'י לדבר הבא בענף, היה גם הקרב האחרון שניהל בקריירה.
ביולי של 1999, ארבעה חודשים אחרי הקרב עם בירד, התאכסן אביאבוצ'י בבית מלון בלאס וגאס וצלצל, כפי שעשה לא פעם בעבר, לחשפנית. "קל יותר להתמודד איתן מעם חברות", אמר ל-ESPN. "הן מיד מוכנות לעשות דברים, והן חד-פעמיות. קיימתי יחסי מין עם נערות ליווי פעמים רבות. זה היה גילטי פלז'ר". הגילטי פלז'ר ההוא הגיע בדמות בחורה בת 21 שהופיעה בחדרו והבהירה לו שהיא מתכוונת להתפשט בפניו, אך שום דבר מעבר לזה. כשביקשה את הכסף מראש, המתאגרף המאיים יצא מהכלים, גרר את הבחורה הצעירה לתוך אחד הארונות, ואנס אותה. לאחר מכן היה משוכנע שיצליח להסתתר מהמשטרה כשנעל את עצמו בשירותים, ויצא מהם רק כשהשוטרים ריססו פנימה תרסיס פלפל. שמונה חודשים קודם לכן הוגשה נגדו תלונה של הטרדה מינית, ולכולם היה ברור שהפעם, אביאבוצ'י לא יוכל להימלט.
"הוא היה אדם הרסני ועל אף הפוטנציאל הפיזי העצום שלו, מדובר היה בצ'רנוביל מהלך", נכתב ב-ESPN. לאחר ששוחרר בערבות והושם במעצר בית עד המשפט צצו שתי מתלוננות נוספות, וצוות ההגנה של המתאגרף הניגרי נקט בקו היחיד שראה לנכון (ובדיעבד אולי גם היה נכון): מדובר פה באדם שלא כשיר לעמוד לדין. מספר רופאים אבחנו אותו כסובל ממאניה-דפרסיה, ואביאבוצ'י נזרק למוסד פסיכיאטרי, שם טופל בתרופות כנגד רצונו. בתוך כל הסיפור הזה נפגש עם מארגן הקרבות בוב ארום מתוך מחשבה לא מציאותית כלל על כך שיימצא זכאי וימשיך בקריירה, אך גם לארום היה ברור שיש לו עסק עם בחור שאיבד את אחיזתו על המציאות. "ההתנהגות שלו די ביזארית", אמר ל"לאס וגאס סאן". "הסכומים אותם הוא דורש כל כך קיצוניים שזה לא מציאותי". שמונה חודשים לאחר התרופות הפסיכיאטריות ושנתיים וחצי לאחר המעצר, נמצא אביאבוצ'י כשיר לעמוד למשפט ונמצא אשם בתקיפה ובניסיון לבצע תקיפה מינית, מה שאמור היה להיות מתורגם לעונש מאסר של בין שנתיים עד עשר (לסעיף הראשון) ושלוש עד עשרים (לשני). "בניגריה לא היו שמים אותי בכלא על מה שעשיתי", אמר ל-ESPN, דוחה מתמיד. "השיטה בארצות הברית מוודאה שמישהו נענש בכל פעם שאישה בוכה".
תקציר הקרב מול בירד
מספר שנים אחרי שנכלא, פרסמה אימו מכתב יוצא דופן באתרו הרשמי ובו טענה, בין היתר, שהכל היה מזימה של חברת ייצוג שקיוותה להמשיך את ההתקשרות עם אביאבוצ'י אחרי שהחוזה בין השניים הסתיים, אך המתאגרף סירב. "הם עקבו אחרינו וצותתו לנו לטלפונים", כתבה אימו. "הם שמו לנו כימיקלים באוכל ובשתיה, ביטלו את האזעקה בבית שלנו ונכנסו בלילות. המארגנים הללו אפילו טסו והביאו עדויות שקר ותלונות נגד אייק, על ידי כך ששילמו לנשים שיאשימו אותו שניסה לחטוף אותן ולתקוף אותן מינית. המשטרה חקרה וראתה שאין כל בסיס להאשמות הללו. משום שלא הצליחו להשיג את המטרה שלהם, הם עקבו אחרי אייק ללאס וגאס וחזרו על הפעולה הזו שוב... לקחו אותו לבית חולים פסיכיאטרי לבדיקה, אבל לפני שהצוות הגיע הודיעו להם שהוא מסוכן, משוגע וכל מיני דברים. כשהגיע, הצוות גילה שהדברים הללו אפילו לא קרובים ללהיות נכונים, והם גילו שאייק היה שליו, מנומס, אוהב ומשתף פעולה. לבסוף הפחידו אותו, סיממו אותו ואילצו אותו להודות בעבירות שלא ביצע".
בקשותיו של אביאבוצ'י לשחרור נדחו ב-2004, 2007, 2009 ו-2012. את השנים הוא ניצל להשגת שלושה תארים אקדמיים, צפיה בטלוויזיה, תפילות ומחשבות על מה שהיה, ומה שיהיה. "אני רוצה שהאוהדים יזכרו שאני חף מפשע ושעיר לעזאזל", אמר ב-2006. "אגרוף הוא כמו החיים עבורי. הוא עושה אותי אדם טוב יותר, גורם לי להיות גאה ביכולות שלי. אגרוף הופך אותי ללוחם. אני מתכנן הכל מבעוד מועד, ואז מיישם את התכנית שלי. אין שום דבר שדומה לזה. אתה יכול ללכת לכנסיה ולהתפלל לרדת על הברכיים ולהתפלל, אבל אלוהים קובע את התוצאה הסופית. באגרוף, אתה מקבל בדיוק מה שאתה משקיע. זה גורם לך להרגיש טהור, כמו אלוהים". להערכתו הפסיד 80 מיליון דולר בשל עונש המאסר שלו; מנהלו לשעבר העריך שמדובר ביותר קרוב ל-500 מיליון דולר. בפברואר 2014 אמור היה לקבל את השחרור המיוחל, אך במקום זאת בילה עד נובמבר 2015 במתקן כליאה למהגרים, ורק אז, אחרי שכמעט גורש בחזרה לניגריה, שב סוף סוף לחופשי. מאז שוחרר מהכלא טען אביאבוצ'י שירד משהו כמו 25 ק"ג, ולאחר ששכר את שירותיו של יועצו של מני פאקיאו מייק קונץ, הוא מוכן ומזומן לסגור מעגל ולשוב לזירה.
"אני בהחלט בכושר והייתי רוצה להוכיח את זה", אמר הניגרי. "אני צריך להתחרות על אליפות העולם במשקל כבד ואצטרך להוכיח שאני ראוי להגיע לשם". אבל לא כולם אהבו את המחשבה הזאת, על בחור שעזב את הזירה בגיל 27 וישוב אליה בגיל 43. כבר היו תקדימים לכך - ג'ורג' פורמן, למשל, עשה זאת לא רע והצליח לשמור על חיים תקינים, אך ג'ו-אל סקוט, למשל, עשה הפסקה של שש שנים מהזירה לאחר שהואשם באונס, וכשנתיים לאחר ששב לאגרוף הואשם ברצח וכיום הוא מרצה מאסר עולם. לטוני איילה, עליו כתבנו באתר זה בעבר, היה סיפור דומה. המחשבה על להחזיר טיפוס מפוקפק לסביבה מפוקפקת, מעודדת אלימות וסגנון חיים מאוד מסוים, ערערה מספר אנשים. תחילה, התכנית היתה לאפשר לאביאבוצ'י להתאגרף מול אנדי רואיז בן ה-26, כוח עולה בענף, מה שהדאיג מאוד את אתר "בוקסינג ניוז 24": "לאגרוף הממוסד לא אכפת מהמתאגרפים כמו שאכפת להם מהכנסות... לעתים צריך להגן על המתאגרפים מעצמם, ואנחנו לא יכולים לסמוך על האגרוף הממוסד שיעשה את הדבר הנכון". במקרה הזה, כך נטען שם, הדבר הנכון הוא למנוע ממתאגרף בן 43 להילחם באופן כמעט מיידי ב"אריה צעיר ורעב".
אבל אותו זה ממש לא מטריד. "אני מרגיש שהמתאגרפים הטובים במשקל כבד מעטים מאוד", אמר ל"יאהו". "הם לא טובים. אני מסוגל לנצח את כולם בערב אחד, אני נשבע באלוהים... החבר'ה האלה לא יכולים להילחם! היריב האמיתי היחיד יכול היה להיות ולדימיר קליצ'קו. כל שאר החבר'ה מזויפים. הם לא יחזיקו איתי מעמד 12 סיבובים... הרצון להפוך לאלוף העולם עדיין קיים בי. זו הסיבה שבאתי למדינה הזאת, וזו הסיבה שאני עדיין כאן - אלוף העולם במשקל כבד, אייק אביאבוצ'י. זהו זה".
