מחוץ לקווים: סיפורי ספורט מהשוליים

נותן את הת'ון: המסע המיוחד של ת'ון מייקר אל עבר ה-NBA

בגיל 5 ברח מסודאן, בגיל 13 צמח ל-2.03 מ', בגיל 16 כבש את הרשת והושווה לדוראנט וגארנט. המדור של נמרוד עופרן על כישרון צעיר וייחודי שחולם להפוך לכוכב NBA, אך עלול להתבדות כבר בקיץ

  • ת'ון מייקר
AP

הכל התחיל בקליפ ביצועים אחד. בין רגע, כך זה הרגיש, הוא הפך לשם דבר: האנשים הנכונים ראו מה שהיו צריכים לראות והפיצו הלאה, לאנשים נכונים אחרים. גם הזמן היה נכון: דומה כאילו מעולם לא היה זמן יותר להפוך לכוכב אינטרנט, והגבולות בין כוכבי יוטיוב וכוכבי ספורט של ממש היטשטשו מדי יום. אבל האמת היא שבקליפ הביצועים ההוא - בכל קליפ ביצועים שנערך מאז, למעשה בכל קליפ ביצועים שנערך אי פעם - מראים רק צד אחד של הסיפור: זה שרוצים לראות. זה שמצטלם טוב יותר. זה שיביא את כמות הצפיות הגדולה ביותר, שישרת את המטרה הטובה ביותר. אם מדובר בקליפ הערצה לכדורסלן, לא יהיו בו החטאות. אם מדובר בקליפ הערצה לכדורגלן, לא יהיו בו החמצות מול שער ריק.

הכל התחיל בקליפ ביצועים אחד ששם את ת'ון מייקר על המפה. בשבוע שעבר הכריז חגיגית כי הוא מתכוון להירשם לדראפט ה-NBA ובכך, אחד הסיפורים המעניינים ביותר בכדורסל התיכונים האמריקאי בשנים האחרונות הגיע לסיומו. כעת, סיפור אחר, מעניין הרבה יותר, הולך להתחיל.

עוד בוואלה!

טוויסט מנצח: סלט תאילנדי עם סינטה של תמרה אהרוני

לכתבה המלאה
יטביע את דרכו ל-NBA? ת'ון מייקר (צילום: AP)

בניגוד לרבים, הילדות של ת'ון מייקר בסודאן לא היתה טראומתית במיוחד. על אף מלחמת האזרחים השנייה שהתחוללה במדינה והשלימה 14 שנה כשהגיח לעולם ב-1997, ת'ון הצעיר הצליח לקיים חיים סבירים למשך חמש השנים היחידות שבילה במדינה האפריקאית. כשהיה בן חמש סייע דודו לו ולאחיו להימלט מהכפר הקטן בדרום סודאן לאוגנדה. הוריו הגבוהים של ת'ון מייקר (אביו 2.03 מ', אימו 1.90 מ') נותרו בבית, בו הם ממשיכים להתגורר גם היום, וצמד האחים המשיך מאוגנדה לאוסטרליה, שם התקבלו כפליטים, בדומה ללמעלה מ-20 אלף איש אחרים. רק בגיל 11 נחשף בפעם הראשונה למשחק הכדורסל בכלל ול-NBA בפרט, כשראה בטלוויזיה משחק של בוסטון מול הלייקרס, אך האהבה הראשונה שלו, גם כשהגיע ל-2.03 מ' בגיל 13, המשיכה להיות דווקא כדורגל.

כאן יש לצרף לסיפורנו דמות מפתח נוספת - בחור בשם אדוארד סמית', שנולד בליבריה, עבד בהוואי (בין היתר כמאמן כדורסל) ובהירושימה ולבסוף השתקע באוסטרליה. בשנים ההן עשה לעצמו סמית' למנהג לסייע לפליטים אפריקאים להסתדר בחיים, בעיקר בכל הנוגע להגשמת חלומות הכדורסל שלהם. כשנדחה שוב ושוב על ידי הארגונים ורשויות הספורט האוסטרליות, הקים בעצמו ב-1996 ליגת כדורסל לילדים בסידני, שהיתה אמורה לשמש כפלטפורמה למה שראה לעיני רוחו. קצת לפני 2009 החל לעבוד עם פליט סודני בשם אטר מג'וק, לו סייע להיכנס למכללת קונטיקט, אך לכל הדעות החליט גם לנהל לו את הקריירה קצת יותר מדי מקרוב, למורת רוחם של מאמני יוקון. מג'וק עזב את סמית' ואת קונטיקט מקץ שנה אחת, נבחר במקום ה-58 של דראפט 2010 על ידי הלייקרס, וכיום משחק בליגה הפולנית.

באחד ממסעותיו ברחבי אוסטרליה נתקל סמית' בת'ון מייקר, אז בן 14, מלהטט על מגרש כדורגל. עצם המראה - נער דקיק שגבוה בהרבה מכל הנערים האחרים, זריז וגמיש ומוכשר - בוודאי גרם לו לעצור ולהביט בהשתאות נטולת אינטרסים אישיים. "לרגע לא חשבתי עליו כשחקן כדורסל. פשוט אמרתי לעצמי - הנה בחור גבוה משחק כדורגל", אמר סמית' ל"בליצ'ר ריפורט", ובכל זאת, המחשבה על כל הפוטנציאל הזה על מגרש הכדורסל גרמה לכך שמהר מאוד, השיחה עברה לפסים פרקטיים. "תחילה סירבתי", אמר מייקר. "לא בגללו, פשוט לא רציתי לשחק כדורסל". בסופו של דבר, השכנועים של סמית' - משכנע מדופלם לכל הדעות - עזרו. "הוא היה כמו חימר רטוב", אמר המאמן, "היה מאוד חסר ניסיון, אבל קשוח. לא היו לו הרגלים רעים, אז יכולתי לבנות את הזריקה שלו. יכולתי לעבוד על הבסיס, על עבודת הרגליים, אבל היו לו את כל שאר הדברים שאתה רוצה באתלט". חלק מהדברים הללו לחלוטין הגיעו בזכות הכדורגל. "זה לא רק פיזי", אמר מייקר לאתר Tipofthetower. "כדורגל מאפשר לך גם להתמקד בקונספט של קבוצה משום שיש 11 שחקנים ואתה צריך למצוא דרך שכולם יהיו שמחים. החוויה הזו פתחה לי את הראש וגרמה לי לראות את הכדורסל ברמות שונות, ולבסוף גם לעשות דברים שאנשים לא ציפו להם ממני".

סמית' לקח את מייקר לסידני, סידר לו מגורים ומזון ובית ספר וקבוצת כדורסל בתיכון סט. ג'ורג', בתמורה למעמד משפטי שקבע כי מעתה והלאה, הוא האפוטרופוס הרשמי של הכישרון הצעיר. לא כולם חשבו שהסידור הזה טהור לגמרי. "בהתאם למי שמדברים איתו, סמית' הוא או קדוש שנותן לילדים שנשכחו הזדמנות, או קונטרול-פריק שאיבד את הכיוון ומחפש אוצר. האנשים בסט. ג'ורג' נוטים ללכת עם האופציה השנייה", נכתב ב"סידני הראלד" ב-2013, בעוד האדם שניהל את איגוד הכדורסל הדרום-סודני באוסטרליה הביע חשש משלו - שאם הקשר בין סמית' ומייקר יתפוצץ כשם שהקשר בין סמית' ואטר מג'וק התפוצץ, עלול לקרות אסון: "זה אמוציונלי, פסיכולוגי. לת'ון היו בעיות כילד בגלל המלחמה, כמו לכולנו. אין לו אף אחד, למעשה. הוא נפרד מהוריו". הביקורת רק התגברו כשסמית' החליט לעשות מעשה, לקח את מייקר ועלה על מטוס לארצות הברית. "קשה לי להאמין שאכפת לו מטובתו של ת'ון", אמר ל"ספורטס אילוסטרייטד" מאמן נבחרת אוסטרליה לשעבר איאן סטאקר. "אני חושב שזה די ברור שאדוארד חושב שת'ון הוא כרטיס הגירוד שלו".

ובתחילת הדרך של שניהם בארצות הברית, נדמה היה שאדוארד סמית' זכה בלוטו.

כרטיס גירוד. ת'ון מייקר (צילום: GettyImages)

התחנה הראשונה היתה בית ספר תיכון בלואיזינה, ולאחר מכן עברו מייקר וסמית' לווירג'יניה, לתיכון קרלייל, אותו הוליך לזכיה באליפות המחוז. בעונתו השנייה העמיד ממוצעים של 21.3 נקודות, 13.3 ריבאונדים ו-4.2 חסימות, תוך שהוא קולע מכל נקודה אפשרית על הפרקט, כולל מחוץ לקשת. "אני לא רוצה לשחק כמו הסנטר האפריקאי הטיפוסי ולרוץ למעלה ולמטה, לעשות חסימות ולחסום זריקות", אמר ל"ספורטס אילוסטרייטד". "כדורסל זה כמו שח, אתה צריך לבלבל את היריבים שלך". ואז, בפברואר של 2014, סיפק מייקר חתיכת שח-מט: סרטון ביצועים בו צפו למעלה משני מיליון איש עד היום שם אותו על המפה, והראה בדיוק כמה מוכשר ומגוון הוא. "באותו זמן מייקר נראה כמו כישרון כדורסל שנשלח לכדור הארץ מעוד 200 שנה בעתיד", נכתב ב-SBNATION. תחליטו אתם:

השילוב הזה, של בחור בגובה 2.13 מ' שמסוגל לרוץ את המגרש, לקלוע מבחוץ ולהוליך כדור כמו גארד, גרם לאנשים לצאת מהכלים. ב"דדספין" מיהרו להשוות אותו לקווין דוראנט; ב"דה ביג ליד" טענו שמדובר בשילוב של דוראנט וקווין גארנט; ובאתר אחר הגדילו לעשות וקבעו שמייקר דווקא מזכיר שילוב בין דוראנט וכריס פול, בגוף של דיקמבה מוטומבו. ב-ESPN מיהרו לקבוע שמדובר בשחקן הטוב בארצות הברית לשכבת גילו, בעוד באתרים החשובים Rivals ו-Scout.com הציבו אותו במקום השלישי. מייקר, שעבר תיכון לאורנג'וויל שבקנדה, הרשים מאוד גם את מאמנו החדש לארי בלאנט, שאמר ל-Thestar: "אני חושב שיש לו את התחרותיות של גארנט uאת האיזון של לברון. הוא תמיד שקול. אני חושב שיש לו את סוג הכישורים של דירק נוביצקי. הוא שילוב של כל כך הרבה שחקנים, וזה מה שהופך אותו למיוחד".

ובכל זאת, לא כולם נסחפו בסחף: הרי כמעט מדי שנה יש לפחות נער מוכשר אחד שמוזכר כדבר הבא, ומעט מאוד מהנערים הללו מצליחים לעמוד בציפיות הבלתי אפשריות שבונים עבורם. כפי שהגדירו זאת ב"גרנטלנד", "כשאתה מתואר כפורץ דרך בגיל 16, יש הרבה יותר מקום ליפול מלעלות". סקוט פיליפס, סקאוט אמריקאי שמתמחה בגילאי תיכונים, אמר ל-SBNATION: "אני חושב שזה מגוחך, הסטנדרט שאנחנו מציבים בפני שחקני התיכונים שלנו. זה לא הוגן כלפיהם. הם לא יוצרים את קלטות הביצועים בעצמם, ולא מנסים לחקות שחקנים אחרים. הם לבטח לא מנסים להוסיף עוד לחץ על עצמם. ת'ון מייקר אפילו לא קרוב לקווין דוראנט". חלק מהעניין היה המבנה הדקיק של מייקר, שאמנם דבק באותה תקופה בדיאטה של 5,600 קלוריות ביום, אך המשיך להיות חלש - בטח בהשוואה לגובה שלו - וכשסקאוטים שמו לב כיצד שחקנים נמוכים הרבה יותר עושים מולו כרצונם בצבע, הם החלו לחשוש.

לכאורה, ניתן היה לצפות שאחד הנערים הטובים ביותר בארצות הברית ינצל את משחק "נייקי הופ סאמיט" המסורתי, שמפגיש את הכדורסלנים הצעירים הטובים ביותר בעולם על בסיס שנתי, בכדי לספק הצהרה. זה לא ממש מה שקרה במקרה של מייקר, שסיים את ההופעה שלו ב-2015 עם שתי נקודות בלבד לצד עשרה ריבאונדים ב-15 דקות. בניגוד לבן סימונס וג'מאל מורי, ששיפרו משמעותית את מנייתם, זו של ת'ון מייקר החלה לצנוח. "הסקאוטים לא רואים את זה אצלו", צייץ פרשן ESPN פראן פרשילה. אף על פי כן, ההצעות מהמכללות הגדולות ביותר בארצות הברית - קנטאקי, דיוק, קנזס, UCLA, אינדיאנה, אריזונה, נוטרדיים ושלל מכללות אחרות - המשיכו לזרום. ושוב, אחד הדברים שסייעו למייקר הגיע מהאינטרנט: ביולי 2015 הצית שוב את הדמיון של חובבי הענף, עם קרוס-אובר וג'אמפ שנדיר לראות אצל נערים בגובה 2.13 מ':

לכל הדעות, הצעד הבא היה חייב להיות בחירת אחת משלל הצעות המלגה שהוצעו לו - בין אם מדובר בקולג' גדול, בינוני או קטן. ת'ון מייקר היה אז כחומר ביד היוצר, משהו מלא פוטנציאל שעדיין רחוק מלממש אותו, שנה או שנתיים או ארבע בקולג'ים היו עוזרים לו להתחזק, ללטש את משחקו ולהתבגר עוד יותר. "הוא שחקן התקפי מוכשר שמסוגל לשחק בחוץ ובצבע, המשחק שלו ייראה טוב יותר בקולג' והוא יקבל חשיפה גבוהה יותר בקולג'. זו סביבה טובה יותר עבורו", אמר סקאוט NBA לאתר SNY. ברקע נפוצו שמועות על כך שמייקר בכלל יעזוב את התיכון לכסף הגדול של סין (כמו שעשה עמנואל מודיאיי) או אירופה (כמו שעשו ברנדון ג'נינגס וג'רמי טיילר), אך בסופו של דבר שחקן הפנים הסודאני בחר לעשות לא את זה ולא את זה, ונותר במפתיע בתיכון אורנג'וויל, גם מתוך הרצון לשחק עם אחיו, מאטור, שבגובה 2.10 מ' נחשב לכישרון גדול בכוחות עצמו.

ואז, בשבוע שעבר, סיפק החלטה מפוקפקת נוספת, כשוויתר פעם נוספת על קריירת מכללות והודיע שיירשם לדראפט ה-NBA הקרוב. תחילה יהיה עליו לקבל אישור מהליגה, שאסרה לפני עשר שנים על שחקנים לקפוץ ישירות מהתיכונים הישר לשורותיה. מייקר בונה על כך שבעצם השלים ארבע שנים של תיכון ב-2015 ואז נשאר לשנה נוספת (קצת כמו לסיים תיכון ואז לשחק שנה אחת באירופה) מה שככל הנראה יקנה לו את האישור מליגת הכדורסל הטובה בעולם, אך הודעה רשמית מה-NBA עדיין לא התקבלה. הדעות של הסקאוטים די חלוקות - אחדים מאמינים שייבחר באחד מ-14 המקומות הראשונים, אחרים מעריכים שייבחר באמצע או סוף הסיבוב הראשון, אולי אפילו תחילת הסיבוב השני, וכולם פחות או יותר חולקים את הדעה שטוב היה עושה אם הולך למכללות. מצידו של מייקר, ניתן להבין את ההחלטה, כשם שניתן להבין החלטות דומות של מאות ילדים שהגיעו לפניו (בין אם ניסו לקפוץ ישר מהתיכונים ל-NBA, או בילו שנה אחת בקולג' ואז עברו הלאה): המחשבות על הפיכת כל הפוטנציאל הזה לחוזי פרסום עם חברות נעליים, על סכומי כסף בלתי נתפסים שיסדרו כל משפחה (בפרט כזו שעדיין מתגוררת בסודאן), על הגשמת החלום באופן מיידי, יעוורו כמעט כל נער באשר הוא.

החולשות של מייקר היום הן אותן חולשות שהיו לו גם בגיל 15 - על אף שהתחזק פיזית הוא עדיין פריך, מתקשה לשמור על שחקנים חזקים יותר באיזור הצבע או לסיים באחוזים גבוהים ליד הטבעת. מספר עיתונאים אמריקאיים העריכו שגם אם ייבחר בדראפט, יישלח לליגת הפיתוח לשנתיים, עד אשר יהיה מוכן ל-NBA. "לדעתי, הוא לא בסגל של קבוצת NBA בעונה הבאה", אמר סקאוט אחד לאתר "ספורטסנטר אונליין". "זה מרגיש כאילו הוא מכונת הייפ. לא ראינו אצלו את ההתפתחות. לא ראינו אותו עושה את הצעד הבא. אם אנחנו היינו בוחרים אותו, היינו אומרים לו ללכת לליגת הפיתוח או לאירופה לשנתיים או שלוש". סקאוט אחר הוסיף: "נקודת החוזק היחידה שלו היא שהוא 2.13 מ' והוא משחק חזק ורץ את המגרש יוצא מהכלל. הוא תחרותי, אבל ברמה שלנו זה לא יאפשר לו לשחק. הוא צריך לעשות דברים אחרים. המשחק ההתקפי שלו מוגבל. המשקל והכוח שלו איומים ונוראיים ל-NBA. כרגע הוא יותר שחקן ליגת פיתוח משחקן NBA. כל המשחק ההתקפי שלו זקוק לשיפור לפני שיוכל לעלות לפרקט".

אבל לת'ון מייקר עצמו אין כל ספק. "ברגע שהבנתי שיש לי אפשרות להירשם לדראפט, לא היתה כל מחשבה שניה", אמר ל"דראפטאקספרס". "תמיד חלמתי לשחק ב-NBA ואני מרגיש שאני מוכן. אני מסתכל על קריסטאפס פורזינגיס וחושב על איך שמשתמשים בו. אני יכול לעשות את זה. גם אני שחקן גבוה נייד. קלעתי 90 אחוז מהקו בשתי העונות האחרונות. לקלוע באופן יציב לא תהיה בעיה מבחינתי. לעתים במשחק תיכונים אתה צריך להתאים את עצמך לרמת הכישרון שיש על הפרקט. ב-NBA, כולם מוכשרים". קצת יותר משנתיים חלפו מאז ששלל כלי תקשורת השוו אותו לקווין גארנט, ודומה כאילו היחיד שעדיין דבק בהשוואה הזו הוא האיש האחד שכלל לא ערך אותה באותם ימים. כשנשאל על ידי "דראפטאקספרס" איזה מין שחקן יהיה בעוד 3-5 שנים, השיב: "אני רואה את עצמי כגארנט בצבע, אבל גם כשחקן חוץ. אני רואה את עצמי כמנהיג של ההגנה, ומיס-מץ' בהתקפה".

ימים יגידו האם ת'ון מייקר צודק, או שמא כל מה שייוותר ממכונת ההייפ הזו יהיה סט, אמנם מרשים לכל הדעות, של סרטוני ביצועים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully