בווידאו: משחק מקדים (גם) מתכוננת למשחק של ראשון לציון הערב
לפני שקיבל חוזה שמעולם לא מומש באטלנטה, מיקי ברקוביץ' הצעיד את מכבי תל אביב לזכייה בגביע אירופה לאלופות והביא את נבחרת ישראל לגמר היורובאסקט; דורון ג'מצ'י ועודד קטש היו מלכי הסלים של אליפות אירופה לפני שנגעו בחלום; נדב הנפלד ודורון שפר הפכו לכוכבי על בקונטיקט; עומרי כספי שיחק בגמר היורוליג לפני שנבחר בדראפט; ולגל מקל היו כבר שתי אליפויות באדום ובירוק לפני שנחת בדאלאס.
שון דאוסון עדיין לא עשה את הדברים שעשו הישראלים שכבר הגיעו, או כמעט הגיעו, ל-NBA. הערב (חמישי, 21:00, שידור ישיר בספורט 5) בפרנקפורט תהיה לו הזדמנות להטביע איזשהו חותם, כשיעלה עם מכבי ראשון לציון לקרב על הכרטיס לפיינל פור היורופקאפ. רגע לפני המבחן הגדול התכנסו פרשני הכדורסל של וואלה! ספורט - אודי הירש, שי האוזמן ואהרל'ה ויסברג - לדון בחידת דאוסון. האם הוא מסוגל? האם הוא בשל? האם הוא עומד להיות הישראלי השלישי בליגה הזו?
האם שון דאוסון עשה נכון שבחר להישאר בראשון לציון ולא לעבור למכבי או ירושלים?
הירש: השאלה הזו היפותטית ואין אפשרות לענות עליה בביטחון מלא. ייתכן שדאוסון היה בוחר קבוצה בחו"ל ונופל על מאמן גרוע, נקלע לעונת האימים של מכבי תל אביב או נסחף בכאוס של הפועל ירושלים. עם זאת, נראה שהוא ברח בקיץ האחרון מהתמודדות. הוא נשאר בסביבה המוכרת והתומכת, עם אבא ואח בסביבה, מאמן שנותן לו רישיון לירות ולא דורש ממנו לשמור או למסור יותר מדי, והכל בליגה לא קשוחה ונטולת הגנות. בעיות היסוד במשחק שלו, בעיקר בצד ההגנתי, לא השתנו באופן משמעותי, והשיפור בקליעה מרשים אך לא מספק. דאוסון היה צריך לקחת גלובוס, לבחור יעד באזור חיוג ליגה אדריאטית, עדיף עם מאמן קשוח ותובעני, ולצאת למסע שיחשל אותו מקצועית ובעיקר מנטלית. המעבר מהצמר גפן של ראשון לליגה הטובה בעולם או לליגה אירופית עלול להיות חד מדי.
האוזמן: דאוסון רחוק מלהיות פראייר. הוא סימן לעצמו משימה מרכזית אחת בעונת המשחקים הנוכחית, כדי להציג פרופיל התקפי מרשים עבור הקבוצות בליגה של אדם סילבר: שיפור הקליעה מבחוץ - בכל מחיר. ולצורך העניין הזה, מכבי ראשון לציון ומאמנה שרון דרוקר הם הקליינטים המתאימים. בעונה שעברה זרק דאוסון 89 שלשות ב-32 משחקים, העונה הוא זרק כבר 88 ב-24 משחקים, ועל הדרך הרים את אחוזי הקליעה מבחוץ מ-30 ל-36. אני לא חושב שאת דאוסון מעניין כרגע לשפר את נושא קבלת ההחלטות או ההגנה שלו, והוא באמת לא השתפר בתחומים האלה. מהבחינה (האנוכית) הזאת, ראשון התגלתה כפלטפורמה המושלמת לצורך הגשמת התוכנית.
ויסברג: דאוסון הוא עוד דוגמה לשחקן שכמעט פספסנו. בנבחרות הקדטים והנוער בכלל לא ספרו אותו, בעתודה הוא היה שחקן מחליף, ועד לפני שנתיים - כשהיה בגיל שבו נבחרים בדראפט - אף אחד לא דיבר עליו במונחי פוטנציאל NBA. עצם העובדה שאנחנו דנים בו בהקשר הזה צריכה להיזקף לזכותו, לזכות קבלת ההחלטות שלו ושל סביבתו (או בשתי מילים: ג'ו דאוסון), וכן, גם קצת למועדון שבו גדל. חשוב שנזכור את זה אם בעוד שנה או שנתיים הוא יהפוך לישראלי השלישי ב-NBA: כולם ימהרו לנכס אותו לעצמם ולהפוך אותו לרכוש לאומי, ולא יעצרו לרגע להיזכר שלא הכדורסל הישראלי הביא אותו לשם. אז האם הוא היה מצליח יותר כמחליף בירושלים או במכבי, שחי מהפירורים שנשארים בעמדות 2 ו-3, מאחורי דווין סמית', סילבן לנדסברג, דונטה סמית' ויותם הלפרין? משום מה, אני בספק.
האם דאוסון בשל לעשות את הצעד לכיוון ה-NBA, והאם הוא יכול להיות משמעותי שם?
האוזמן: דאוסון יכול להיות שחקן NBA. חד משמעית. יש בליגה הזאת לא מעט שחקנים פחות טובים ממנו. נכון שרמת האתלטיות לא מבדילה אותו מפרוספקטים אחרים, אבל במונחים של גיוס שחקנים ל-NBA, הבן של ג'ו מגיע ברמת מוכנות ובשלות גבוהה יותר ממרבית הטאלנטים שעשו סיבוב ב-NCAA ויש לו, מעבר למונח מבאס כמו אפסייד, גם קילומטרז' וניסיון אירופאי ששווים לא מעט בדו"ח הסקאוטינג. שאלה מעניינת נוגעת לליהוק שלו בליגה. למרות השיפור בקליעה, לא סביר שימותג כשחקן 3&D, קליעה מבחוץ והגנה, אלא כאחד שאמור לקבל תפקיד אקטיבי ויוצר יותר במשחק ההתקפה. אם נשווה אותו, נניח, לשחקן NBA לגיטימי כמו קני בייזמור, אז הארסנל ההתקפי שיש לדאוסון כיום מרשים יותר מאשר החבילה איתה סיים בייזמור את לימודיו באולד דומיניון.
ויסברג: הטרדתי השבוע כמה מוחות קודחים בשאלה אם הם זוכרים שחקן בגיל 23-22 שהגיע ל-NBA מקבוצה זניחה באירופה (סליחה מאוהדי ראשון לציון), בלי לעבור בדראפט, וגם הצליח להשתלב בליגה? זה נדיר, מאוד נדיר. אביב קוזוך הפעיל את כל התאים האפורים כי למצוא את די.ג'יי אמבנגה, שהגיע משרלרואה לדאלאס, אבל מאז עברו 12 שנים. היה עוד אחד שחתם במאבריקס, קוראים לו גל מקל, והוא בא ממכבי חיפה, אבל הוא לפחות עבר לפני כן בבנטון טרוויזו והיה הרכז הראשון של נבחרת ישראל ביורובאסקט. הקלישאה החבוטה אומרת ש"NBA זה עניין של סיטואציה", וצריך להודות שזה נכון. כמו ששי האוזמן אמר לפניי, יש בליגה הזו שחקנים פחות טובים מדאוסון - אבל יש גם שחקנים יותר טובים ממנו שלעולם לא יגיעו לשם. דאוסון, בהיגיון רב, מכוון לליגת הקיץ. אם הכל יתחבר לו שם, הוא עוד עשוי להצליח.
הירש: קלישאה אחרת אומרת ששחקנים כמו דאוסון לא חסר. במכללות בארה"ב אפשר למצוא לכאורה המוני גארדים/פורוורדים בגובה 1.96, אתלטים שמסוגלים לחדור עם ליקויים בקליעה ובהגנה. ובכן, שטויות. בוב מאיירס, הג'נרל מנג'ר של גולדן סטייט ווריירס, אמר לאחרונה שכישרון הוא מצרך שתמיד אין די ממנו, בטח בליגה של 30 קבוצות. הבעיה היא שדאוסון הוא בוודאי לא שחקן שינחת בקבוצה ככוכב, או אפילו כשחקן רוטציה בטוח, וכאן השאלה תלויה באופי, בנחישות, בנכונות לעבוד קשה ולהשתפר, ובעיקר במזל. שחקנים בגובה שלו נבחרים בדרך כלל על בסיס הצירוף של 3&D, אבל אלו דווקא לא הצדדים החזקים של הילד הישראלי. האם דאוסון טוב יותר מסוני ווימס, למשל, שחקן דומה לו בתכונות שהוביל את צסק"א לצמרת היורוליג? כנראה שלא. ווימס נפלט לאחרונה מפילדלפיה. האם כדאי לו לעבור את מסע הייסורים של מקל כדי לזכות בדקות בודדות? בטוח שלא. דאוסון צריך לבחון את ההזדמנויות, אבל לא לבזבז את הקריירה על חלום שסיכוייו להתגשם לא ברורים. הוא יהיה חכם יותר רק כשיצטרף לליגת הקיץ ויבחן את השטח מקרוב.
האם מדובר במקרה אבוד מבחינה הגנתית, או ששחקן כל כך מוכשר התקפית פשוט לא חייב להיות שומר דגול?
ויסברג: זה לא שדאוסון לא מסוגל לשמור. אפשר לפעמים למצוא ניצוצות של הגנה אצלו, אבל רק מול אתגרים נקודתיים, ולא לאורך זמן. נאמר זאת כך, יונית: הוא לעולם לא יהיה נדב הנפלד, וכנראה גם לא דימיטריס דיאמנטידיס. אף אחד - בישראל, באירופה או בארה"ב - לא יחתים אותו בגלל הטיקט ההגנתי. באיזשהו מקום כל המשחק שלו עדיין בגדר בוסר. הוא נוטה להתפזר, הוא לא הכי יציב, הוא טועה, אבל הוא כל כך מוכשר, וזה נכון גם לגבי ההתקפה שלו.
הירש: בכל ליגה יש שחקנים שנמצאים על המגרש אך ורק בגלל סגולותיהם ההתקפיות, אף שההגנה שלהם איומה. מילוש תיאודוסיץ' הוא דוגמה בולטת באירופה, וג'יימס הארדן - כנראה השומר הגרוע בתבל - הוא הדוגמה הקלאסית ב-NBA. דאוסון, עם כל הכבוד, הוא אפילו לא כוכב על בקנה מידה ישראלי, שיחק דקות מעטות באליפות אירופה האחרונה וכישוריו ההתקפיים לא טובים דיים כדי לוותר על הצד השני של המגרש. רק שיפור דרמטי בהגנה, יחד עם התקדמות נוספת בקליעה, יהפכו אותו לשחקן מוביל - בישראל, באירופה או ב-NBA.
האוזמן: זוכרים את ההשוואה לקני בייזמור? אז להבדיל מדאוסון, בייזמור צבר לעצמו מוניטין של שחקן הגנה אתלטי ומחויב כשסיים את האוניברסיטה, כולל תואר שחקן ההגנה של השנה בקונפרנס. דאוסון, למרות עבודה הגנתית מפתיעה ומקרית למדי מול וויל קלייברן השבוע, ממש לא שם. הוא יכול לנצל את הקפיציות שלו לחסימות מרשימות מדי פעם. זה כן. הוא יכול להשתמש בניידות שלו כדי לעבוד מול מתקיף, ברמת שמירה על כדור, מדי פעם. גם זה כן. מעבר לכך, הרבה יותר מדי ירידות מתח, אובדן ריכוז והיעדר מחויבות מזיקות להגנה הקבוצתית של ראשון לציון לא אחת. ואחרי שאמרנו את כל זה, פשוט יכול להיות שאם הוא ירגיש שהוא חייב לשמור - הוא ישמור. בראשון לציון יש לו פטור.