שאלת המורשת: מה אנטוניו קונטה יותיר אחריו כשיעזוב את הנבחרת?

"בעתיד, אנחנו מצפים ממאמן לאומי להותיר אחריו מורשת ולבנות יסודות לבאים אחריו", אמר לפני שבוע נשיא ההתאחדות האיטלקית קרלו טאבקיו. "אין טעם לנסות לבנות משהו עם שם גדול שלא משאיר אחריו כלום והולך לעבוד במועדון פאר. אנחנו רוצים שההתאחדות תהיה בעדיפות עליונה, ולא חלק מאינטרסטים של אדם ספציפי". הפרשנים המקומיים פירשו זאת כביקורת בוטה למדי על פועלו של אנטוניו קונטה, שיעזוב את תפקיד המאמן אחרי אליפות אירופה בתום שנתיים בלבד, וצפוי לחתום על חוזה בצ'לסי.

לא בטוח שטאבקיו, שגורר איתו אינספור שערוריות כולל התבטאויות אנטישמיות וגזעניות, כגון הגדרת שחקנים אפריקאים כ-"אוכלי בננות", הוא האדם הנכון להטיף למישהו מוסר, אך ציבור האוהדים באיטליה עשוי להסכים איתו הפעם. נכון לעכשיו, לא ענה קונטה על הציפיות הגבוהות, והוא מגיע לישורת האחרונה עם סימני שאלה רבים לגבי הקדנציה הקצרה שלו.

הכחולים אמנם סיימו את המוקדמות במקום הראשון בביתם וללא הפסד, אך לא הציגו רמה משכנעת באף משחק. קרואטיה היתה עדיפה על איטליה בשני המפגשים שהסתיימו בתיקו, בולגריה שנמצאת במשבר מתמשך עשתה בעיות לא קטנות, ואפילו נגד מלטה הקטנטה הושגו שני ניצחונות דחוקים של 0:1. במשחקי הידידות המצב היה חמור אף יותר, ושנת 2015 הסתיימה עם הפסד בבלגיה ותיקו ביתי מול רומניה.

אפשר, כמובן, להתעלם מהתוצאות כל עוד רואים תהליך בניה מסודר, אך זה לא המצב. לנבחרת של קונטה עדיין אין פנים ואופי משלה, ההרכבים והמערכים השתנו ללא הפסקה, והכיוון הכללי לא ברור. כוכבים צעירים מבטיחים כמו לורנצו אינסינייה מנאפולי עדיין לא מימשו רבע מהפוטנציאל במדים הלאומיים, בעוד דומניקו ברארדי מססואולו אפילו לא ערך הופעת בכורה. כעת, כשנותרו קצת יותר מחודשיים לאליפות אירופה וידוע שהמאמן יעזוב, כבר אין זמן להגות תוכניות ארוכות טווח. צריך להפיק את המקסימום ממה שיש, וקיימת סקפטיות לא מבוטלת בנושא, מה גם שאיטליה הוגרלה לבית מורכב עם בלגיה, שבדיה ואירלנד.

הציפיות לקראת אליפות אירופה נמוכות למדי, ולא רבים זוכרים את ההצהרות הגדולות אחרי מינויו של קונטה. המאמן התפטר במפתיע מיובנטוס בקיץ 2014, אחרי תחילת מחנה האימונים, וההערכה כלפיו היתה עצומה לאור הישגיו על ספסל הגברת הזקנה, אותה הוציא משנים של בינוניות והצעיד לשלוש אליפויות רצופות. "קונטה הוא הבחירה הטובה ביותר בפער ניכר. הוא כריזמטי, ווינר בנשמה, ויתן לשחקנים דחיפה קדימה", כתב מריו סקונצ'רטי, פרשן קוריירה דלו סרה, אחרי שההתאחדות הצליחה לגייס את הכוכב המוערך כמחליפו של צ'זארה פראנדלי בתום המונדיאל המאכזב.

ואולם, ההצלחה הכבירה של מסימיליאנו אלגרי כמחליפו של קונטה ביובנטוס העמידה את פועלו באור מעט שונה – גם אם אין בכך צדק. בעוד יובה דוהרת לאליפות חמישית ברציפות, ואף העפילה לגמר ליגת האלופות בעונה שעברה, הקדנציה של קונטה בנבחרת התאפיינה בעיקר בכותרות שליליות. הוא רמז לא פעם על כוונתו לעזוב, והיה חשש שיעשה זאת עוד לפני אליפות אירופה. זה אפילו טבעי, לאור הדרך בה נטש את הקבוצה אותה אהב יותר מכל בטריקת דלת. הפעם תהיה הפרידה מסודרת יותר, אך גם היא מותירה טעם מריר, וגם התנהלותה של צ'לסי זוכה לביקורת, כי היא פנתה למאמן מאחורי גבה של ההתאחדות.

מתי החל קונטה להבין שהג'וב הנוכחי לא ממש מוצא חן בעיניו? אולי זה קרה כבר בנובמבר 2014 כאשר התקשורת שחטה את הנבחרת שהציגה יכולת פושרת מאוד בניצחון על אלבניה במשחק ידידות. המאמן הפנה אז אצבע מאשימה לעבר המועדונים שלא משתפים פעולה עם הנבחרת ולא מעוניינים לשחרר שחקנים למחנות אימונים. "זו תהיה בעיה לא לעבוד עם שחקניי במשך ארבעה חודשים. אני מנסה ליצור דיאלוג עם ראשי הקבוצות ולהבין אותם, אבל בואו נשים את הדברים על השולחן. אם הנבחרת נמצאת בעדיפות אחרונה צריך להבהיר זאת, ואז כולם יוכלו לשאת באחריות", הצהיר קונטה.

ואולי הוא היה קרוב לשבירה לפני שנה, כאשר קיבל איומים אנונימיים על חייו מאוהדי יובנטוס אחרי שקלאודיו מרקיזיו נפצע באימון הנבחרת. כיצד זה ייתכן בכלל? קונטה, שזכה בחמש אליפויות עם יובה כלוחם בלתי מתפשר על המגרש והיה לאליל של ממש כמאמן, הופך לפתע לאויב בעיני האולטראס? זה בלתי נתפס. ג'ון אלקן, מראשי יובה, האשים את קונטה בכך שהוא מעביד את השחקנים קשה מדי: "אולי הוא רוצה להיכנס להיסטוריה כמאמן הלאומי עם המספר הגבוה ביותר של פציעות". "למה אלקן לא הטיל ספק בשיטות שלי כאשר אימנתי את יובנטוס. אנחנו לא הורסים את השחקנים, אלא עובדים נכון", השיב קונטה. "הוא נראה המום. פגעו בו על לא עוול בכפו, ואנחנו עומדים מאחוריו", אמר אז טאבקיו.

העסק נראה על סף פיצוץ, אבל בקיץ האחרון נדמה היה כי המאמן התאושש. הוא אפילו ביקש מההתאחדות להאריך את חוזהו עד 2018, אלא שהעניין נגרר הרבה יותר מדי, ולא קרה דבר מאז. התוצאות לא בדיוק עודדו את ההתאחדות להמר להתחייב לתקופה נוספת, ואז הגיע החורף השני של קונטה בתפקיד, והוא שוב הרגיש חסר מעש. אז הוא כבר ידע סופית שלא יוכל להתמיד במשימה, כי זה לא מתאים לאופיו.

והוא צודק לגמרי. יש מאמנים שאוהבים לעבוד עם נבחרות ונהנים מהפנאי. בדרך כלל, אלה אנשי מקצוע שלא מכורים לעבודה מסביב לשעון, וגם לא שמים דגש מיוחד על טקטיקה או כושר פיזי, אלא מתמחים ביחסי אנוש ומיצוי הפוטנציאל האישי של הכוכבים. חוס הידינק הוא דוגמא מובהקת. מורטן אולסן היה מאושר לעמוד על הקווים של דנמרק במשך 15 שנה. יורגן קלינסמן בכלל לא מסוגל לעמוד קבוצות, כי אין לו כישורים לכך. קונטה הוא סיפור אחר בתכלית. הוא וורקהוליק שמרגיש מיותר כאשר מונעים ממנו מגע תכוף עם השחקנים, וגם השפעתו עליהם במחנות האימונים הקצרים פחותה.

"הייתי מרוצה כאשר הבטחנו את ההעפלה ליורו, אבל אז חלפו ארבעה חודשים ללא שחקנים, וזה היה קשה מאוד", הסביר קונטה החודש אחרי ההכרזה על העזיבה הצפויה, "לא הצלחתי לדמיין את עצמי עובד במתכונת הזו במשך שנתיים נוספות. הרגשתי שאני נעול במוסך, ואי אפשר אפילו להריח את הדשא. תפקיד מאמן הנבחרת התיש אותי. אני רוצה לחזור לאמן קבוצה". טאבקיו הבין לליבו. "אני יכול להבין אותו. ההחלטה קשורה לעבודה ולא לכסף", אמר נשיא ההתאחדות, וגם אם ברור שקונטה יקבל שכר גבוה יותר בצ'לסי, הרי שמדובר בנושא שולי.

ואולם, אוהדים לא מעטים רואים בבחירתו של קונטה סוג של בריחה מאחריות. הוא נתפס כיום כמתפטר סדרתי שלא מצליח לתפקד בקור רוח כאשר אין לו שליטה מוחלטת על המתרחש. יש בכך אפילו מידה מסוימת של צדק, ונכון לעכשיו הוא באמת לא הותיר את חותמו על הסקוואדרה אזורה. האם הוא רוצה בכך? סביר להניח שכן, וכעת מגיע רגע האמת. הצלחה באליפות אירופה תשנה את הגישה כלפיו. גם פראנדלי לא היה אהוד במיוחד בארץ המגף לפני יורו 2012, אבל אז עלתה איטליה לגמר, והכל השתנה. זו המטרה של המאמן הנוכחי, שהבטיח לעבוד במסירות עד סיום הקדנציה, ואפשר לסמוך עליו שלא יפר את מילתו.

משחקי הידידות הקרובים אינם משמעותיים במיוחד מבחינה ספורטיבית, אך הם הראשונים מאז הודיע על עזיבה, וחשיבותם המוראלית עצומה. היריבות החזקות מאפשרות לקונטה לבנות מומנטום חיובי ולשפר את האווירה סביב הנבחרת אם תציג יכולת גבוהה. זה לא חייב להתבטא בנצחונות דווקא, אלא באיכות המשחק – וזה משהו שהיה חסר מאוד עד כה. אם איטליה תהיה טובה יותר מספרד הערב ותיתן פייט מצוין בגרמניה ביום שלישי, הדיון על מחליפו של המאמן יידחה לשוליים, והזרקור יהיה על ההווה. ואז, אולי, הוא ישאיר אחריו בכל זאת מורשת חיובית לפני שיחל בתפקיד שמתאים לו הרבה יותר בסטמפורד ברידג'.