הצבעת אי אימון: מערכת היחסים הסבוכה בין המאמנים להנהלות בישראל

לפני פחות מחצי שנה, ערב פתיחת העונה בליגת העל בכדורסל, התפארו ראשי הקבוצות בשקט התעשייתי וביציבות שהם משרים על המועדונים: 11 מ-12 המאמנים שסיימו את העונה שעברה נותרו בתפקידם גם בתחילת העונה הנוכחית. אלא שבתוך חודש וחצי קרס מגדל הקלפים, וחמישה מאמנים מצאו את עצמם מפוטרים.

אין ספק שהפסקת העבודה המפתיעה מכולן הייתה זו של אריק שיבק בהפועל אילת, אחרי שחילץ אשתקד את הקבוצה מתחתית הליגה, הצעיד אותה לניצחון הרואי על מכבי תל אביב בחצי גמר הפלייאוף ובכל זאת שרד העונה רק חמישה משחקים בתפקיד. "עד היום, כשאני חושב על זה, אין לי תשובה מה גרם לבעלים וליו"ר (דורון הרציקוביץ' ומוטי אמסלם; א"ש) לקחת מאמן כמוני ולהגיד לו ללכת הביתה אחרי חמישה מחזורים", אומר מאמן נבחרת ישראל לשעבר לוואלה! ספורט, בהתייחסות ראשונה למה שהוגדר בזמנו כ"התפטרות".

"אחרי ההצלחה של השנה הקודמת, ואחרי שעשיתי דבר אחד או שניים בקריירה שלי, אין לי תשובה לזה. אני מודה שעם כל הניסיון והידע שיש לי, אין לי תשובה. אולי אנסתי, רצחתי, פשעתי, גנבתי, ואני מדבר בציניות כמובן. מאמן אחר בליגה אמר לי: 'אני וגיא גודס לא הצלחנו כל כך בשנה שעברה, אז אמרו לנו ללכת, אבל אתה?'".

בראייה כוללת של מצב המאמנים בישראל, סיום דרכו של שיבק לא צריך להפתיע איש. אם חמישה מאמנים פוטרו כבר בסיבוב הראשון, ומתוך המחליפים שלהם נראה שרק שניים, עודד קטש ועופר ברקוביץ', אמורים לפתוח את העונה הבאה בקבוצות שלהם, אי אפשר שלא להצביע על בעיה. מערכות היחסים בין המאמנים להנהלות ברוב קבוצות הליגה לא היו במצב רע כל כך בעבר הנראה לעין. בחלק מהקבוצות, המאמן כבר יודע שלא ימשיך עונה נוספת, ובחלקן הוא נלחם על המשרה שלו בכל משחק מחדש. אז מה גורם למצב הכל כך עדין ומסובך הזה?

סקירה קלה של קבוצות ליגת העל מספרת את הסיפור. במכבי תל אביב ז'אן טבק מאמן, אבל ברקע מדברים על ארז אדלשטיין כאופציה לעונה הבאה. בהפועל ירושלים היו כאלה שקראו לפטר את דני פרנקו מספר פעמים העונה. בראשון לציון יצחק פרי לא חסך ביקורת על שרון דרוקר בכתבה שפורסמה כאן, והמאמן הציע את התפטרותו. בהפועל תל אביב שרון אברהמי כבר היה עם רגל וחצי בחוץ ואז ניצח בדרבי. בהפועל חולון דן שמיר ומיקי דורסמן לא מסתדרים, ובאילת הבעלים והיושב ראש כבר השתוללו אחרי הפסדים גם בתקופתו של קטש. בנס ציונה הייאוש גדול ואיפה בכל זאת שקט? במכבי חיפה, בבני הרצליה ובנהריה מצליחים, במכבי אשדוד צביקה שרף גדול יותר מהקבוצה, ובמכבי קרית גת לא ברור מי מנהל את העסק מאז שמיקי זוהר נבחר לכנסת.

"יש מסקנה אחת - כשמצליחים, אין מתח. מיקי גורקה מצליח אז אין מתח, אם הוא היה מפסיד בארבעה משחקים, אז היה מתח. זה עובד ככה גם בנישואין, רוב הזוגות מתגרשים בגלל משבר כלכלי למשל, אבל כשיש כסף הכל טוב", מסביר יו"ר הפועל תל אביב, רמי כהן, ששלח את קטש הביתה אחרי ארבעה משחקים.

בשיחה עם נציגים מרוב קבוצות ליגת העל עולה תמונה על בעיה באיזון בין מעורבות ההנהלות ללחץ ולדעתנות של המאמנים, מה שגורם בסופו של דבר לפיצוץ. "אני מאוד מעריך את זה שאלדד אקוניס עלה ליציע בהרצליה", אומר שיבק, "יש מועדונים שבהם יש מעורבות יתר וחוסר סדר בקבלת ההחלטות המקצועיות, לעומת מועדונים שהדברים מסודרים. הסיפור שאני המאמן ואני מחליט לבד, זה אף פעם לא ככה. בעבר הרחוק, ניקח את אילת או רעננה שעבדתי שם, היה שיתוף פעולה מלא. הייתה ועדה מקצועית עם שיתוף פעולה מלא בין היו"ר לביני. יש ויכוחים ואי הסכמות, שזה בסדר ונורמלי.

"החוכמה היא שאחרי שאני רוצה לקחת שחקן בתור סנטר, ובסוף הוא לא יהיה טוב, אז היו"ר לא יזכיר לי את זה כל השנה. אני מצפה שאחרי שיצאנו מהחדר אז יש דעה אחת, ואם נוצרת בעיה אז לא מזכירים לך את זה, אלא מנסים למצוא פתרונות. התפקיד של המנהלים הוא לא ליצור בעיות, אלא לפתור בעיות. עונה היא אוסף של הרבה תהליכים, ובמהלכם יש משברים, שצריך לצאת מהם יחד".

גם אקוניס עצמו, שחווה העונה הצלחה אחרי כמה שנים לא טובות, שכללו פיטורי מאמנים, מסכים: "אני חושב שצריך איזון בין מה שהמאמן קובע להנהלה. ההנהלה צריכה להתוות דרך והמאמן צריך לנהל את הקבוצה מבחינה מקצועית בדרך שההנהלה מתווה. למאמן יש כובד משקל גדול בהבאת שחקנים, כי הוא צריך לאמן אותם ולהסתדר איתם, ולכן צריך להישמע קולו בהבאת שחקנים. מאמנים שבאים לעבוד בקבוצה יודעים לאן הם נכנסים, ולאיזו הנהלה הם נכנסים".

על ההחלטה שלו לעלות ליציע במהלך העונה שעברה מוסיף יו"ר בני הרצליה: "עשיתי את זה כדי להוריד לחץ ולהוסיף שקט וביטחון. קודם כל להוריד לחץ ממני, כי העצבים והאמוציות על הספסל לא עשו לי טוב, ואחרי זה כדי להשרות שקט על הספסל במשחקים מול השופטים וגם מול הקבוצה היריבה".

המצב הרגיש הזה הוא די ייחודי לכדורסל הישראלי, כפי שמסביר מולי קצורין, שאימן בעבר בין היתר את נבחרת ישראל, מכבי תל אביב, גליל עליון ועוד שש קבוצות ונבחרות בחו"ל. "בגרמניה אתה עומד מול המנהל הספורטיבי או המנהל המקצועי, ולא מול ההנהלה. אתה לא רואה הנהלה, חוץ מ'שלום, שלום' במשחקים. בארץ, ההנהלה יושבת על הספסל וכל פיפס שאתה אומר הם שומעים. מי שמביא אותך שם זה המנהל הספורטיבי או המקצועי, אתה האיש שלו, והוא ישמור על הגב שלך עד גבול מסוים, ואז יחליף אותך.

"לא יעשו שם בישולים כמו בארץ. בישראל, ההנהלה אומרת לך מהספסל מה לעשות, וזה משהו אחר לגמרי, יש פה הרבה אגו. כשאתה בא לחתום על חוזה, תמיד עדיף שיהיה לך סוכן, כי אם יש ויכוחים מול הצד המחתים אז עדיף שהוא יריב איתם ולא אתה, אחרת זה הופך לאישי ויש אגו ואמוציות, ואם הפסדת אז אתה נתקל ב'אמרנו לך'".

שיבק מסביר את הבעיה בשיטה: "אי אפשר להגיד עליי שאני לא יודע לעבוד עם אנשים, גם לא פחות דעתניים מאלה שעבדתי איתם בישראל. עבדתי עם שאול אייזנברג, שהוא לא דמות קלה. אני לא אחד שאפשר להגיד עליו שהוא מאמן רע, כי אני כנראה מאמן טוב מאוד אם עשיתי את מה שעשיתי בקריירה. באמסטרדם לא ציפו בעונה הראשונה שניקח אליפות, אבל זכינו בגביע והפסדנו בחצי גמר הפלייאוף. כשיצאתי מחדר ההלבשה, הנשיא חיכה לי ואמר שאני מאמן גדול ושבשנה הבאה נזכה באליפות. בתקופות לא טובות הוא שאל אם הוא יכול לעזור".

קצורין ממשיך ומספר על השוני מהעבר: "אני אימנתי במכבי במשך שנתיים, לפני 21 שנים, ולא אמרו לי אפילו פעם אחת מה לעשות או לא לעשות. היום זה אחרת, יש מנהלים שנמצאים יותר שנים בכדורסל מהמאמן שלהם. מיקי דורסמן לקח אליפות כמאמן עם חולון, אז הוא לא יכול להגיד משהו לדן שמיר? פעם זה לא היה מתקבל על הדעת, כי האנשים שניהלו לא היו אנשי כדורסל אלא עסקנים. היום העסקנים רכשו השכלה בכדורסל, ואתה לא יכול שזה רק אני ואני ואני. יש היום ארבע או חמש קבוצות שלמאמנים אין מילה בשחקנים, זה לא היה פעם".

גם בצד של הבעלים לא מתביישים להגיד שהם מעורבים כיום. בראיון שהעניק בשבוע שעבר לוואלה! ספורט אמר ידידיה רפפורט מהפועל תל אביב שבהנהלה יכולים לפסול שחקנים, ורמי כהן לא מבין מה הבעיה. "השאלה אינה במקום", מסביר יו"ר האדומים. "אנחנו נושאים באחריות ויש לנו יותר שנות ניסיון בהפועל מכל מאמן. אם הייתי אומר לו את מי כן להביא, היה ברור למה זה בעייתי. אבל כשאני מזהה את מי לא כדאי להביא? מה הבעיה?

"בשבוע שעבר הייתי בהרצאה בירושלים לצידו של אלכס אברבוך, והוא אמר שעסקנים באים ומתערבים בניהול הספורט. אז אמרתי שיש בעיה בגישה שלפיה אסור להתערב בכלל, כי אז מקטינים מאוד את מעמד המנהלים, וזאת פונקציה חשובה. גם בעסק רגיל יש בעלים, דירקטוריון ויו"ר, והם ממנים אנשי מקצוע - מנהל שיווק ומנהל רכש. ועדיין, מלמעלה יש הנהלה שתפקידה בעיקר להגיד מה לא לאשר".

לקראת הקיץ הבא שוק המאמנים בישראל יעבור תנודות רבות. נראה בשלב זה כי רק שני מאמנים ימשיכו בוודאות - גורקה בהרצליה ואריק אלפסי בנהריה, למרות שלשניהם אין חוזה. קטש באילת וברקוביץ' בנס ציונה, אם יישאר בליגה, אמורים להישאר, בעוד חיפה ואשדוד ירצו להמשיך עם המאמנים שלהן - אך לא בטוח שלהדר ולשרף לא יהיו אפשרויות טובות יותר. פרנקו וטבק מתנדנדים, דרוקר ואברהמי לא ימשיכו, לשמיר יש חוזה אך קשה לראות בסיטואציה הנוכחית איך יצליח לעבוד עם דורסמן ולגבי נתי כהן בקרית גת הכל פתוח.

בסיטואציה הזאת, המאמנים מתחילים להבין שלאמן זה לא הדבר החשוב ביותר. "40 אחוזים מלהיות מאמן כיום זה איך שאתה מוכר את עצמך", אומר קצורין, "בראיונות מאמנים נשמעים כמו בוגרי חוג תקשורת. הדרך שבה אתה משווק את עצמך, שפת הגוף שלך, זה לא פחות חשוב מללמד צעד וחצי. לא מספיק שתהיה היום מאמן מעולה. התקשורת היום היא קטליזטור לדברים יותר אגרסיביים, אתה רואה את ערוצי הספורט והכתבות. היום הביקורת חודרנית, יש תחרות בתוך התקשורת עצמה, ואני לא אומר שמה שכותבים לא נכון. זאת הצגה שיש בה המון מעורבים".

אז המעורבות של ההנהלות פגעה במעמד המאמן?

"ככל שמשקיעים יותר כסף בקבוצות, הלחץ להישגיות גדל, ואחד הדברים שקרו במשך השנים זה שפעם מאמן הוא היה היחיד שמחליט מה קורה. היום אתה לא יכול להגיד על יצחק פרי בראשון לציון, על גיא הראל בירושלים, על אקוניס בהרצליה או על אנשי מכבי תל אביב שהם לא מבינים כדורסל. הסתיימה התקופה שרק המאמנים מחליטים. היום כולם מבינים כדורסל".