בווידאו: משחק מקדים על מינויו האפשרי של פיני גרשון ל-GM של ירושלים
דומה שצמד המילים הסקסי ביותר בשלולית כיום הוא ג'נרל ומנג'ר. וכנראה שלא בגלל שבוואלה! ספורט החליטו בעבר שזה יהיה שם המדור הקבוע שלי באתר. יש בלאגן בהפועל ירושלים? ג'נרל מנג'ר יעזור. יש כאוס במכבי תל אביב? ג'נרל מנג'ר יפתור (או שאולי בכלל הג'נרל מנג'ר הוא זה שיצר את הבעיה מלכתחילה). הרי מההנהלות, מהמאמנים ומהשחקנים כבר התייאשנו ממזמן. ואם כך, נמתין עכשיו שיגיח לו הג'נרל מנג'ר המיוחל, יפרוץ לחיינו ויתקן את כל שמקולקל. כלומר, עד שנתייאש ממנו, נסקול אותו בכיכר העיר ונחפש מושיע אחר.
כמקובל במחוזותינו, רוב רובו של השיח ניזון מהיעדר אינפורמציה. ורוב רובם של הטיעונים הולכים למחוזות הקלישאה ולגזרת הסיסמאות שמופרחות לחלל האוויר. אז אנחנו ננסה, בטקסטים הקרובים, לנסות ולעשות סדר בברדק. והסדר מתחיל בהגדרות.
אז מה זה ג'נרל מנג'ר? בתרגום מילולי מאנגלית, הכוונה היא למנהל כללי. כלומר למנכ"ל. האיש שעומד בראש השדרה הניהולית, שאחראי על שימור האינטרסים של הבעלים/ הדירקטוריון/ בעלי המניות. נו, בדיוק כמו אצלנו. הרי כולם יודעים שלכל קבוצה בשלולית יש שדרה ניהולית מסודרת + דירקטוריון + בעלי מניות. כמעט.
אז אולי לא ג'נרל מנג'ר. הכוונה של מרבית הקבוצות אצלנו בלבנט, ככל הנראה, היא למנהל מקצועי. או אולי למנהל ספורטיבי. ספורטס דיירקטור, יעני. היינו, אחד שיעמוד בראש הצוות המקצועי (כלומר המאמן ועוזריו) ושמיקומו בהיררכיה נחות או מקביל לזה של המנכ"ל. ואם מנהל מקצועי, אז הרזומה הנדרש די ברור: מאמן עבר (דוגמת פיני גרשון, ששמו מאוזכר בקשר להפועל ירושלים) או שחקן עבר (שמעון אמסלם באשקלון למשל. או ניקולה וויצ'יץ' במכבי, בהנחה שהוא אכן המנהל המקצועי). ומרגע שממנים אחד כזה, ההתנגשות עם המאמן היא מובנית. כי אף מאמן מקומי לא מרגיש בנוח עם איש מקצוע שמחליט במקומו. כי אף מאמן מקומי לא סומך על אותו מנהל מקצועי, שיכול מאוד להתברר גם כמחליפו. ודוגמאות הרי לא חסרות אצלנו, בכדורסל וגם בכדורגל.
ואיך זה ב-NBA? נתחיל בהגדרת התפקידים. הג'נרל מנג'ר הוא אכן המנכ"ל. עיקר אחריותו פיננסית, כמי שעומד בראש מערכת של תאגיד ששווה הרבה מאוד מאות מיליוני דולרים, ותחומי הטיפול שלו משתרעים על כל הקשת הרחבה של מערכות היחסים העסקיות. כו-לן. כולל, אך לא רק, מכלול הנושאים הרלוונטיים לענייני מאמנים ושחקנים, לניהולי משאים ומתנים, להחלטות סגל, לבחירות דראפט, לטריידים, להצנחות של שחקנים מליגת הפיתוח (ובחזרה) וכן הלאה. בליגה עם רגולציה בלתי נגמרת, לרבות התייחסות בלתי פוסקת לתקרות שכר משתנות, למועדים נוקשים בענייני העברות שחקנים וכן הלאה, מדובר בעבודה לא פוסקת.
אה, ועוד משהו. ה-GM בליגה הטובה בעולם עומד בראש צוות, שבדרך כלל מונה עשרות רבות (וצפונה) של עובדים. כולל מחלקות שונות בחברה. כולל מחלקת סקאוטינג. כולל צוות מאמנים. כולל וכולל וכולל. ומהם הוא אמור לשאוב את מכלול הנתונים הדרושים לו, בכל אספקט ואספקט, על מנת להיות זה שמקבל את ההחלטה. והוא זה שיקבל את ההחלטה., בין אם הוא נושא, במקביל, בתואר Executive Director of Basketball Operations או בתארים מקבילים אחרים.
וכדי לנהל מערכת סבוכה שכזו, אשר דורשת ידע שהוא קודם כל ניהולי, מעניין לשים לב מי הם האנשים שמאיישים את התפקיד הנחשק. אם אצלנו מסומן אוטומטית לתפקיד מאמן עבר גדול, ב-NBA מאמנים ראשיים מהווים כ- 20% מה-GM הקיימים. ולא כולם הם אגדות אימון כמו פט ריילי. ולא כולם, אגב, נחשבים למוצלחים במיוחד בתפקיד שלהם. אוקיי, אז מאמנים ראשיים לא, ומה לגבי עוזרי מאמן, או במילים אחרות כמה מאמנים בהגדרה הם ג'נרל מנג'רים? קצת יותר משליש. זה הכל. וגם אם נוסיף למשוואה שחקני עבר בליגה שלא עברו מסלול של אימון, עדיין נגיע לפחות ממחצית ה-GM הנוכחיים.
כי המודל של ג'נרל מנג'ר מודרני בליגה בריאה ובמועדונים הגיוניים איננו פיל ג'קסון, אלא דווקא של אחד כמו בוב מאיירס, ה-GM הצעיר, המצליח והמוצלח של הגולדן סטייט ווריירס, אחד שהרזומה עובר דרך קריירת משחק אפורה במכללות, דרך נסיון כסוכן שחקנים (בסוכנות של ארני טלם, מי שהיה או עודנו בעלים חלקי של הפועל ירושלים) ועד לטיפוס מהיר בשדרת הניהול בגולדן סטייט. כי מסתבר שתואר במנהל עסקים/ משפטים/ מתמטיקה וכן הלאה משמעותי בליגה ההיא שמעבר לים הרבה יותר מאשר זמן פרקט, כמאמן או כשחקן משמעותי. ואם כך, אז לפחות בארצות הברית נראה המנכ"ל יותר כמו אלי דריקס וגיא הראל ופחות כמו, נניח, עופר ברקוביץ'. את העצות, התובנות והמור"קים הנשגבים מהעבר מחליפים ביכולת להבין איך הדברים עובדים באמת, עסקית, וביכולת ניהול פרופר.
ואחרי שאמרנו את כל זה, כאן מגיע זמן הכוכביות, כאשר מנסים להתאים את המודל לארצנו הקטנטונת. כי קודם כל, כאן מדובר באופרציה צנועה הרבה יותר ועשירה הרבה פחות, במשאבים, בכספים, בעובדים, בצוותים. ועוד עניין קטן: על כל ספסל ב NBA, לצידו של המאמן הראשי, קיימת סוללת של עוזרים. לא עוזר יחיד + מאמן כושר, כפי שמקובל בשלולית, אלא צוות אימון נרחב, כמותית ואיכותית. ובמקום שנמצא את מאמן העבר הגדול על בכסא המנהל, שם הוא משמש בד"כ כעוזר מאמן, עניין שמייתר את הצורך בקבלת עזרה מקצועית מהמנכ"ל. וחשוב לא פחות תפקיד שאיננו מושרש ומובן מאליו, דורש שמות שיקנו לו את הלגיטימציה. כן, הלגיטימציה להוצאת הכספים (שבד"כ מופנים בעיקר לשחקנים), לדלדול הסמכויות של העסקונה ולהעמדת המאמן במקומו, מבלי שהדבר יגרור תגובות היסטריות שיועברו באמצעותו לכלי התקשורת ולאוהדים.
למבנה הנהוג ב NBA כנראה שאיננו מוכנים עדיין. בשבוע הקרוב נבדוק אם המודל הקיים ביבשת הישנה מתאים יותר.