בווידאו: נאום הזכייה באליפות של בוב מאיירס
דראפט 2012. גולדן סטייט ווריירס בדיוק סיימה עוד עונה חלשה במקום ה-13 במערב, ויש לה שלוש בחירות דראפט במקומות 7, 30 ו-35. זהו המבחן הראשון של הג'נרל מנג'ר החדש, בוב מאיירס, חבוב בן 38 שהיה בכלל סוכן עד שנה לפני כן ואין לו רקע כסקאוט או כצייד כישרונות. הוא בוחר בבחירות שלו את האריסון בארנס, פסטוס אזלי ודריימונד גרין.
קיץ 2012, כמה שבועות מאוחר יותר. דיונים על הארכת חוזה עם סטף קרי, שמתקרב לסיום חוזה הרוקי שלו. קרי החסיר 40 משחקים בעונת שחלפה בעקבות פציעות טורדניות בקרסול ועתידו ככוכב ב-NBA לא ברור. הציפייה היא שגולדן סטייט לא תיתן לו הארכת חוזה, אלא תחכה עוד שנה כדי לראות אם הוא מסוגל לתת עונה אחת בריאה. מאיירס לא מתחשב בציפיות ונותן לקרי חוזה של 44 מיליון דולר לארבע עונות.
קיץ 2013. הווריירס סיימו עונה מוצלחת עם באזז חיובי מאוד סביב הקבוצה אחרי ההופעה המרשימה שלהם מול הספרס בחצי גמר המערב. עם זאת, אין להם מקום מתחת לתקרת השכר בגלל החוזים של אנדריס בידרינס וריצ'רד ג'פרסון (למעלה מ-20 מיליון דולר ביחד), כך שהם מוגבלים בשדרוג הסגל. מאיירס מרים טלפון ליוטה, שולח אליהם את בידרינס וג'פרסון ביחד עם בחירות דראפט שימתיקו את הגלולה ומפנה את תקרת השכר שלו לטובת אנדרה איגודלה.
קיץ 2014. היחסים בין מאמן הקבוצה, מארק ג'קסון, והבעלים, ג'ו לייקוב, מגיעים לנקודת רתיחה ואחרי ההדחה בסיבוב הראשון מול הקליפרס ג'קסון הולך הביתה. מאיירס צריך למנות מאמן שמצד אחד ישדרג את הקבוצה ומצד שני יזכה באהדת השחקנים, שחלקם לא ראו בעין יפה את העזיבה של ג'קסון. הוא מפלרטט קצת עם סטן ואן גאנדי ובסופו של דבר גונב לפיל ג'קסון את סטיב קר, שמעולם לא אימן ב-NBA, מתחת לאף.
קיץ 2014, כמה שבועות מאוחר יותר. קווין לאב על המדף. כל הליגה רודפת אחרי האולסטאר ממינסוטה, אבל רק לגולדן סטייט יש חבילה מעניינת מספיק. הווריירס מוכנים לתת למינסוטה את בארנס, גרין ודייויד לי תמורת הפורוורד. הזאבים רוצים גם את קליי תומפסון. אחרי דיונים ממושכים ולאחר שקליבלנד נכנסה לתמונה בעקבות ההגעה של לברון ג'יימס, מאיירס מחליט לוותר על הטרייד ולהישאר עם הגרעין המקורי.
קיץ 2015. גולדן סטייט זוכה באליפות וסוחפת את כל עולם הכדורסל אחריה עם הכדורסל הכי מלהיב שהליגה ראתה בעשור האחרון.
בדרך כלל, כתבות צבע על בעלי תפקידים כמו בוב מאיירס מתרכזות בעבר של בעל התפקיד, בדרך שהובילה אותו לאן שהוא הגיע, בדמויות מפתח שהוא פגש בדרך הזו. אלו כתבות שמזכירות את "הקוסם מארץ עוץ", כאשר בכל שלב הדמות מקבלת לב או שכל או אומץ ובסוף התהליך היא מגובשת מספיק והופכת לדמות צבעונית מספיק כדי שיעשו עליה כתבת צבע.
במקרה של מאיירס, אפשר היה ללכת בדרך הרגילה. אפשר היה לספר על ילדותו באזור סן פרנסיסקו ועל כך שנולד חודשים ספורים לפני האליפות האחרונה של גולדן סטייט, הקבוצה אותה אהד כילד. אפשר היה לספר על העבר המאוד-לא-מפואר שלו ב-UCLA, שם היה שחקן יחסית שולי בנבחרת הכדורסל של המכללה, ואף זכה לכינוי "פורסט גאמפ", מכיוון שנהנה מכל החשיפה שהביאו לו חבריו לקבוצה, שהובילו את המכללה לאליפות ב-1995. אפשר היה לדבר על תקופתו כסוכן אצל הארי גולד של ה-NBA, ארן טלם. אפשר היה לדבר על ההתמקצעות שלו בניהול מו"מ או על השחקנים הנהדרים שייצג (ברנדון רוי, ברוק לופז, דיאנדרה ג'ורדן). אפשר.
אבל האמת היא שבוב מאיירס לא מעניין בגלל האלמנטים הללו, אלא הוא מעניין בגלל כל האלמנטים מתחילת הכתבה. הוא מעניין כי הוא הארכיטקט של אחת הקבוצות הכי מלהיבות בהיסטוריה של ה-NBA. מהרגע שבו הגיע לווריירס כעוזר ל-GM המכהן, לארי ריילי, לקראת סוף עונת 2010/11, מאיירס החל להפוך את הפרנצ'ייז החבול והמיוסר מאזור המפרץ לפרנצ'ייז אחר.
זה לא אומר שמאיירס הוא עילוי. בהחלט היו לו גם החלטות תמוהות כמו ההימור על ג'ורדן קרופורד לפני כשנתיים, אבל בסוף התהליך, מתברר כי הבחור החביב עם השיער של טל מוסרי הוא ככל הנראה הג'נרל מנג'ר הכי טוב בליגה.
איך נמדד ג'נרל מנג'ר? מה הופך ג'נרל מנג'ר לטוב? ומה עושה אותו הכי טוב? אלו שאלות שקשה למצוא להן תשובה אבסולוטית, אבל נדמה כי מאיירס מגלם בתוכו את התשובות.
"יש לו מוסר עבודה חסר גבולות", אמר עליו המאמן שלו ב-UCLA, ג'ים האריק. למוסר העבודה הזה, מאיירס חיבר ידע משפטי נרחב שרכש בזמנו כסוכן בליגה וכבוגר תואר למשפטים, מה שמסייע לו בניהול חוזים תחת החוקים הדינמיים של תקרת השכר. לכך הוא הוסיף רשת ענפה של קשרים מימיו כסוכן (אדריאן ווז'רנובסקי, אולי העיתונאי הכי מקושר בליגה, אמר בפודקאסט המצוין שלו בחודש שעבר שבו התארח מאיירס כי הוא ככל הנראה האיש הכי מקושר ב-NBA) ותשוקה בלתי פוסקת לכדורסל, כפי שהוא עצמו ציין בפודקאסט עם ווז'רנובסקי. "כשאני הולך ברחוב ורואה חבורה של מבוגרים משחקת כדורסל, אני מוצא את עצמי מסתכל עליהם כמה דקות בלי סיבה", כך מאיירס.
השילוב הזה, של התשוקה והכמיהה הילדותית משהו לכדורסל ביחד עם ידע טכני ומשפטי ברמה הגבוהה ביותר ועם הקשרים הנדרשים לאדם שפועל במקביל ל-29 גנ'רל מנג'רים מתחרים, הוא מה שגרם לווריירס להמר על סוכן לא-הכי-מוכר כעוזר לג'נרל מנג'ר ב-2011. בעקבות השילוב הזה, במסיבת העיתונאים שבה הוצג מאיירס, אמר ג'ו לייקוב כי "לבוב יש את הפוטנציאל להיות יוצא דופן בתחומו".
השילוב הזה הוא מה שהופך את מאיירס לארכיטקט המושלם, ל-GM המצטיין של הליגה. סביר להניח שהוא לא חכם יותר מדריל מורי או סם הינקי ושהוא לא מבין בכדורסל יותר מפט ריילי או פיל ג'קסון, אבל הוא מצא את האיזון איפשהו באמצע. האיזון הזה אפשר לו לראות את הכישרון של דריימונד גרין גם כשכולם אמרו עליו שהוא לא מספיק גדול ושהוא לא יודע לקלוע. האיזון הזה גם אפשר לו לראות מהלכים טכניים חכמים בתקרת השכר כמו הטרייד ההוא על איגודלה או החוזה של אנדרו בוגוט, שהשכר שלו יורד משנה לשנה.
היום כמעט כל קבוצות הליגה רוצות להיות כמו גולדן סטייט. הן רוצות לשחק כדורסל מהיר שמבוסס על שלשות ותנועה בלתי פוסקת. הן רוצות לשחק כדורסל אטרקטיבי כמו הווריירס. הן מחפשות את דריימונד גרין הבא או סטף קרי הבא. חלק מהקבוצות מנסות גם למצוא את סטיב קר הבא. אלא שב-NBA שום דבר הוא לא כל כך פשוט. קשה מאוד להביא חתיכה אחת מהפאזל שתסדר את כל התמונה, וקרי וגרין וקר וסגנון המשחק של הווריירס הם רק החתיכות של הפאזל. האיש שיושב בחדר חשוך ומסדר את החתיכות הללו הוא בוב מאיירס, וזה האיש שקבוצות הליגה צריכות לנסות למצוא. האיש שיש לו גם את החזון לגבי איך הכדורסל צריך להיות משוחק וגם את היכולת המקצועית והאנושית להביא את השחקנים הדרושים לכך. האיש שיש לו את התשוקה למשחק לצד היכולת האנליטית שדרושה כל כך כיום בליגה הטובה בעולם.
ה-NBA היא ליגה של חיקויים, ולכן כבר התחלנו לראות קבוצות שמחתימות סוכנים לשעבר כמקבלי החלטות (דטרויט הגדילה לעשות והחתימה את ארן טלם בכבודו ובעצמו כסגן נשיא הארגון). יכול להיות שזה יעבוד כמו נוסחה ויכול להיות שלא, אבל כמו שקשה למצוא את סטף קרי הבא או את סטיב קר הבא, כך גם יהיה קשה למצוא את בוב מאיירס הבא.
השילוב של היכולות שלו עם התקופה בה אנו חיים הוא כמעט קוסמי, ויכול מאוד להיות שהשילוב הזה בנה את אחת הקבוצות הכי גדולות בהיסטוריה. יכול מאוד להיות.
